ההמשכים של המשחק של אנדר הם:

• (אנדר בגלות)
• קול למתים
• קסנוסייד
• ילדי המחשבה

'אנדר בגלות' בסוגריים כי הוא נכתב אחרון אבל מבחינת העלילה הוא בזמן שבין המשחק של אנדר לבין קול למתים.

הוא, כמובן, לא הכרחי להבנה (ולדעתי 'קול למתים' מוצלח ממנו).

יש לסדרה של אנדר יש סדרה מקבילה שקוראים לה סדרת הצל והיא מדברת על דמות שעבדה עם אנדר (הצל שלו), הספר הראשון שלה הוא בעצם המשחק של אנדר מזווית ראיה של אותה דמות ("בין") וההמשכים כבר לא מקבילים, לפחות לא בצורה משמעותית, אלו הספרים בה:

• הצל של אנדר
• הצל של ההגמון
• בובות צללים
• הצל של הענק
• מעוף הצללים

ונראה לי שזהו

בס"ד

את המשחק של אנדר קניתי בצומת ספרים [בעקבות המלצתך ילדה תודה!]

אבל אין לי איפה להשיג את כל מה שכתבת |מבט אומלל|.

טוב נקווה שמתישהו יהיה לי עוטד ובר לצומת ספרים ונקנה עוד ספר מהסדרה ואז לאט לאט...

בעצם, בספריות בירושלים חייב להיות נכון?

יופי.

אז שנה הבאה אעשה מנוי בספרייה בירושלים ואקח משם ספרים..

היה ומישהו גנב/ לא החזיר, קיצור- נעלם ואיננו.

אבל יש את זה בילדים.

הבעיה- זה דורש מנוי נפרד מהמנוי של המבוגרים.

אני חושבת שאת כל השאר יש.

"אבי אמר לי לעתים קרובות כי יש לנו משרתים ומכונות

כדי לעשות את רצונותינו במקומות אליהם לא מגיעות זרועותינו

מכונות יבצעו את משימותינו בדייקנות, אבל הם לא יתנגדו לנו אם רצונותינו טיפשיים

או יסרבו לנו במקרים בהם רצונותינו מרושעים.

במקומות ובזמנים בהם קרו דברים רעים

היה זה מכיוון שלאנשים שהכי היו צריכים משרתים היו מכונות."

בס"ד

תקוו שבספריות ירושלמיות יש ושבאמת אעשה מנוי שנה הבאה...

עד אז פרשתי מהסדרה כי אין לי כל כך מאיפה להשיג אותה...

[בנצי- אל תגרה! ]

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.