הסיפור הזה לא היה ולא נברא . זה סיפור שמישהי המציאה  וכתבה . והביאו לכן את זה לאולפנא כדי להוציא מזה מסקנה לאיך לחיות במציאות.

 אני חושבת שטוב אם מראים לנו את המציאות באמת , וחושבים על זה . ולא שיביאו מקרה אחד אלא הרבה מקרים מכל מיני סוגים , הרבה ממה שקורה הרבה ומעט ממה שקורה מעט , וככה יהיה אפשר לראות החיים שבאמת ולא את מה שהמדריכה רוצה שנחשוב כאילו זה החיים. ככה רק גורמים לחיות בצורה לא מתאימה לחיים באמת.

 לפי מה שאני מרגישה לספר סופור כזה , יש בזה הונאה , ואפילו קצת מדבר שקר תרחק.

 אפשר לספר סיפור כזה אבל להגיד . הנה זה סיפור שמישהי המציאה , מה אתן חושבות שהיא רוצה להשפיע עלינו בזה ? זה הוגן להשפיע עם סיפורים שלא היו ?

אני הייתי מציעה למורה שלכן לארגן ניסוי רציני.

 לשלוח שתי בנות . אחת תלך ותציג שהיא מחייכת ושמחה והחברה תצלם את האנשים בסביבה כאילו בלי קשר לראשונה .

 והשניה תלך עם פרצוף עצוב והשניה שוב תצלם ( ןלחזור על זה עם כמה בנות).

 ואחר כך להראות את הצילומים לכולם  בלי להגיד מאיפה כל צילום . ואז לראו אם בכלל מרגישים הבדל .

 אם יצא שאנשים  מתעצבנים מזו שמחייכת  ודוקא שחים מזו שעצובה. לא לפחד ולהוציא את המסקנות.

גם אם ספציפית זה לא אמיתי,אני יכולה להגיד לך על עצמי שאתמול זה ממש קרה לי.

חזרתי הביתה קורנת,ואנשים באמת שחייכו אלי.

אולי הם היו עושים את זה גם בלי שהייתי קורנת,אבל זה לגמרי חלק מזה.

ושלא תביני אותי לא נכון , אני  לא אומרת מלה רעה עליך אותר1 וגם לא על בדד ועל מתחברת ממש לא.

 אני רק רוצה שנראה מה המחנכים שמשתמשים בסיפורי שקרים עושים לנו לשכל.

 אז מה זה  "הסיפור הזה נכון גם אם לא אמיתי "  .  לא אמיתי זה בדיוק להפך מנכון .ואם רוצים שנדע דברים ושנתרגל איך לראות  נכון את העולם , שיביאו רק דברים נכונים שבאמת קורים במציאות.

 וגם שיתנו לנו לראות ולהבין את המציאות מתוך מה שרואים.

 אבל במקרה הזה כמו הרבה פעמים רק מבלבלים במוח ומלמדים לראות הכל עקום.

 אז המדריכה בסיפור שלה סיפרה שמישהי הלכה ברחוב וכולם היו שמחים ומחייכים , ולמה ? בגלל  ש ה י א   היתה שמחה .

אז רק תחשבו  .ההיא הלכה ברחוב והיו שם המון אנשים. חלק עצובים וחלק שמחים וחלק סתם.  והיא ראתה איש סתם ולא נהיתה סתם. היא ראתה איש עצוב ולא נהיתה עצובה, היא ראתה איש מעוצבן ולא נהיתה עצבנית .

 אז זה מראה שהעצובים והעצבניים  שהיו ברחוב לא השפיעו עליה ועל  אחרים להיות כמו שהם.

 ההיא של הסיפור נשארה בלי שום שינוי בגלל כל האחרים , אז מה הסיפור הזה מראה ? זה מראה שאם הולכים עם פרצוף ( עצוב , מעוצבן וכו') זה בכלל לא משפע !

אבל בעצם יש כאן גם משו נוראי שמתחבא. הסיפור אומר שמה שמרגישים כל האחרים זה כלום , ולא שוה כלום ולא משפיע כלום . רק חשוב זה מה שבת מאולפנא מרגישה ! רק ההרגשות של בת אולפנא משפיעות על העולם . כי היא זה משהו משהו , איזה נשמה נשמה  מיוחדת  . היא יודעת שעם ישראל מחוץ לאולפנא זה סתם זבלה ולא משפיע מה שהם מרגישים רק מה שהיא.

 אז זה לא חינוך לגאווה ?

תראו את  אותר1  , במחילה , היא קראה מה שבדד כתבה ובלי לחשוב כנראה זה נכנס גם לה , וגם היא חושבת שכשהיא הולכת כולם נהיים כמוה , והיא נשארת כמו שהיא בלי להיות מושפעת מהאחרים.

 אז נכון שהחינוך לגאוה מזיק לנו ? או לא נכון?.

א. אני ממש לא חושבת שכולם נהיים כמוני! אני פשוט חושבת ששווה לחייך לפעמים לאנשים..החיוך יכול לעשות למישו ת'יום..

ב. קודם אני ילך עם חיוך ברחוב ואז נדבר...

ואני ממש מסכימה עם נאש..

לא מסכימה בכלל עם מה שכתבת.

קודם כל נכון זה לא ההפך מאמיתי. בכלל לא.

דבר שני, אני לא חושבת שהדברים של בדד נכנסו לי או משו כזה, ולא אמרתי שכולם נהיים כמוני.

אני כן חושבת,שחיוך מצליח להשפיע על הסובבים אותך, ואין פה עניין להתווכח עם הסיפור שלי או עם מה שאמרתי כי זאת דעתי..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....