הסיפור הזה לא היה ולא נברא . זה סיפור שמישהי המציאה  וכתבה . והביאו לכן את זה לאולפנא כדי להוציא מזה מסקנה לאיך לחיות במציאות.

 אני חושבת שטוב אם מראים לנו את המציאות באמת , וחושבים על זה . ולא שיביאו מקרה אחד אלא הרבה מקרים מכל מיני סוגים , הרבה ממה שקורה הרבה ומעט ממה שקורה מעט , וככה יהיה אפשר לראות החיים שבאמת ולא את מה שהמדריכה רוצה שנחשוב כאילו זה החיים. ככה רק גורמים לחיות בצורה לא מתאימה לחיים באמת.

 לפי מה שאני מרגישה לספר סופור כזה , יש בזה הונאה , ואפילו קצת מדבר שקר תרחק.

 אפשר לספר סיפור כזה אבל להגיד . הנה זה סיפור שמישהי המציאה , מה אתן חושבות שהיא רוצה להשפיע עלינו בזה ? זה הוגן להשפיע עם סיפורים שלא היו ?

אני הייתי מציעה למורה שלכן לארגן ניסוי רציני.

 לשלוח שתי בנות . אחת תלך ותציג שהיא מחייכת ושמחה והחברה תצלם את האנשים בסביבה כאילו בלי קשר לראשונה .

 והשניה תלך עם פרצוף עצוב והשניה שוב תצלם ( ןלחזור על זה עם כמה בנות).

 ואחר כך להראות את הצילומים לכולם  בלי להגיד מאיפה כל צילום . ואז לראו אם בכלל מרגישים הבדל .

 אם יצא שאנשים  מתעצבנים מזו שמחייכת  ודוקא שחים מזו שעצובה. לא לפחד ולהוציא את המסקנות.

גם אם ספציפית זה לא אמיתי,אני יכולה להגיד לך על עצמי שאתמול זה ממש קרה לי.

חזרתי הביתה קורנת,ואנשים באמת שחייכו אלי.

אולי הם היו עושים את זה גם בלי שהייתי קורנת,אבל זה לגמרי חלק מזה.

ושלא תביני אותי לא נכון , אני  לא אומרת מלה רעה עליך אותר1 וגם לא על בדד ועל מתחברת ממש לא.

 אני רק רוצה שנראה מה המחנכים שמשתמשים בסיפורי שקרים עושים לנו לשכל.

 אז מה זה  "הסיפור הזה נכון גם אם לא אמיתי "  .  לא אמיתי זה בדיוק להפך מנכון .ואם רוצים שנדע דברים ושנתרגל איך לראות  נכון את העולם , שיביאו רק דברים נכונים שבאמת קורים במציאות.

 וגם שיתנו לנו לראות ולהבין את המציאות מתוך מה שרואים.

 אבל במקרה הזה כמו הרבה פעמים רק מבלבלים במוח ומלמדים לראות הכל עקום.

 אז המדריכה בסיפור שלה סיפרה שמישהי הלכה ברחוב וכולם היו שמחים ומחייכים , ולמה ? בגלל  ש ה י א   היתה שמחה .

אז רק תחשבו  .ההיא הלכה ברחוב והיו שם המון אנשים. חלק עצובים וחלק שמחים וחלק סתם.  והיא ראתה איש סתם ולא נהיתה סתם. היא ראתה איש עצוב ולא נהיתה עצובה, היא ראתה איש מעוצבן ולא נהיתה עצבנית .

 אז זה מראה שהעצובים והעצבניים  שהיו ברחוב לא השפיעו עליה ועל  אחרים להיות כמו שהם.

 ההיא של הסיפור נשארה בלי שום שינוי בגלל כל האחרים , אז מה הסיפור הזה מראה ? זה מראה שאם הולכים עם פרצוף ( עצוב , מעוצבן וכו') זה בכלל לא משפע !

אבל בעצם יש כאן גם משו נוראי שמתחבא. הסיפור אומר שמה שמרגישים כל האחרים זה כלום , ולא שוה כלום ולא משפיע כלום . רק חשוב זה מה שבת מאולפנא מרגישה ! רק ההרגשות של בת אולפנא משפיעות על העולם . כי היא זה משהו משהו , איזה נשמה נשמה  מיוחדת  . היא יודעת שעם ישראל מחוץ לאולפנא זה סתם זבלה ולא משפיע מה שהם מרגישים רק מה שהיא.

 אז זה לא חינוך לגאווה ?

תראו את  אותר1  , במחילה , היא קראה מה שבדד כתבה ובלי לחשוב כנראה זה נכנס גם לה , וגם היא חושבת שכשהיא הולכת כולם נהיים כמוה , והיא נשארת כמו שהיא בלי להיות מושפעת מהאחרים.

 אז נכון שהחינוך לגאוה מזיק לנו ? או לא נכון?.

א. אני ממש לא חושבת שכולם נהיים כמוני! אני פשוט חושבת ששווה לחייך לפעמים לאנשים..החיוך יכול לעשות למישו ת'יום..

ב. קודם אני ילך עם חיוך ברחוב ואז נדבר...

ואני ממש מסכימה עם נאש..

לא מסכימה בכלל עם מה שכתבת.

קודם כל נכון זה לא ההפך מאמיתי. בכלל לא.

דבר שני, אני לא חושבת שהדברים של בדד נכנסו לי או משו כזה, ולא אמרתי שכולם נהיים כמוני.

אני כן חושבת,שחיוך מצליח להשפיע על הסובבים אותך, ואין פה עניין להתווכח עם הסיפור שלי או עם מה שאמרתי כי זאת דעתי..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...