אין סיכוי 

בישורת האחרונה ?

כי גם גבר נשוי רואה בזה אקט של אהבה!

כשמדובר בהסתכלות במקומות אסורים - אז כל העניין הוא פורקן ותאווה נטו.

עם כל השאר - תבורך!!

חשוב גם להזכיר לנשים - שהן לא עומדות בנסיון המיני באופן שבו גברים עומדים, בטח בעולם הפרוץ היום.

נכון שיש להם הנסיונות האחרים שלהן והם קשים גם כן, אבל שלא תחשובנה שהמערכת פועלת באותה צורה בתחום המיני..

א. נכון גברים ונשים שונים אך לא! לא כל הגברים רואים את יחסי המין כמשהו שנועד לפורקן ותו לא, ישנם גברים רבים המעידים על עצמם שלא יקיימו יחסי מין עם אישה שאין להם איתה קרבה רגשית...

ב.נכון גברים חייבים לנסות ולהימנע ככול האפשר...

ג. מסכימה, שימו לב שזהו מיעוט שבמיעוט.. ואכן צריכים טיפול דחוף

ד. לא מסכימה כלל וכלל! מה אתה מציע לגברים רווקים? לצפות כל היום בתועבות שכן אין להם פת בסלם... מה אתה מציע לנערים מתבגרים? גם לצפות בתועבות? גם להם אין פת בסלם... מה אתה מציע לנשים בזמן שהבעל במילואים?לצפות בתועבות?... גם להן אין שום פת בסל כשהבעל במילואים...(וכן יש גם נשים שנופלות בדברים האלה) ומה אתה מציע לזוגות בשמירת הריון/ אחרי לידה/ שבועיים בחודש/לפני חתונתם? אולי שייצפו ביחד בסרטי תועבה?! לשניהם אין כרגע פת בסל.... ומה תציע לאישה שבעלה טס לעבודה בחול לכמה ימים? גם היא תשב ותצפה בתועבות? הרי מגיע לה עונתה והוא מונע זאת ממנה בכך שאינו נמצא.... ואשה שבעלה גידל כרס, הקריח, הלבין ולא לא ממש נוהג ללכת לקוסמטיקאית ולהשקיע בעצמו והוא גם לא כל כך מושך כבר... אולי גם לה יש תרוץ לברוח לסרטי תועבה? 

לסיכום, לדעתי כל עולם המושגים המדבר על השקעת האשה בעצמה, בזוגיות ובמיניות זו בריחה מאחריות. לא בכדי האשה לא מחוייבת לבעלה בשום דבר בתחומים אלה אלא להפך הבעל הוא זה המחוייב לספק את אשתו! (זו אחת מחובות הבעל לאשתו ולא מחובות האשה לבעלה עפ"י ההלכה). המשוואה הזו פסולה עקומה ומעוותת ונשמעת כמו צורך של גברים דתיים שנפלו להצדיק את נפילתם ולתרץ תירוצים שונים. אלה החיים אלה היצרים שעימם נולדנו תמיד יהיו גברים יפים יותר ונשים יפות יותר אבל עלינו לדעת להתמודד עם היצרים בכוחות עצמנו ובזכות עצמנו בלבד ולא להפיל אחריות על גורמים שונים. לדעתי זהו זלזול הן בנשים ובפרט ובעיקר בגברים...

ואם שנית לא שילשת 

"

 בצורה הקלה של הדבר כשגברים בדרך כלל לא מכורים השקעה של האישה בזוגיות, בקשר וכמובן

במיניות יכולה לעזור לגבר בהתמודדות. כאשר אחד שיש לו פת בסלו פחות מרגיש צורך לגירוי מאשר

אחד שאין לו פת בסלו. כאשר היא תמעיט בדבר זה זה יכול להשפיע גם כן על יכולת ההתמודדות ועל

נפילות מרובות יותר (כדי לספק הצורך המיני שבדבר, שוב ולא גורע באיסור ההלכתי)"

איפה כתבתי שזה בסדר ?

שזה בסדר ומעולה ?

ברגע שאתה מקשר בין נפילות הגבר והתמודדותו להשקעת האשה בזוגיות אתה יוצר משוואה. המשוואה הזו היא מדרון חלקלק ביותר העלולה להגיע למה שציינתי בסעיף ד'... לא חשבתי שכתבת שזה בסדר ומעולה וגם לא כתבתי כך.. רק הראתי לך לאן המשוואה שלך תגיע אם תמשיך להתנסח בעולם המושגים כפי שציינת לעיל. 

את מסכימה שיש קשר מסויים ?

בחור שאשתו לא משקיעה בזוגיות והוא מרגיש חסר - יותר קל לו לפזול 

בחור שהקשר ביניהם מעולה - לא יעשה זאת, הוא ירגיש מלא ולא יהיה לו חוסר 

** לא אמרתי שזה לגיטימי לפזול, זה ממש ממש חמור בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

בואי שלא נקיים בכלל יחסי אישות כדי שהגבר לא יתאווה אליהם 

אחלה רעיון לא ?

צריך בסיס מסויים 

נמצא בבעיה, שכן המערכת הזוגית כולה בבעיה, ייתכן שגם הוא תורם לכך וייתכן שכתוצאה מהמצוקה שהוא חש בעקבות הזוגיות הלא טובה הוא ינקוט בכל מיני דרכים.. יש כאלו שיכנסו לדיכאון וכלל לא יסתכלו יותר על נשים, יש כאלו שדווקא יתמקדו עוד יותר באשה בניסיון לכבוש אותה, יש כאלו שירוצו למדרגות הרבנות ויש כאלו שילכו לבגוד או כל דבר אחר... אז מכל התנהגות כזו ניצור משוואה? 

וזה בסדר גם לא להסכים.. כל אחד בדעותיו שלו הבעיה כנראה כשזוגות בדעות שונות חיים יחד

חוסר גישור והגעה לעמק השווה זה הרע 

התגובה ליחס והתנהגות היא לא רק פריווילגיה של אישה לבעלה. זה הדבר הכי אנושי שיש. אם את כותבת שחוסר השקעה בזוגיות מצד האישה היא בעיה לכל המערכת הזוגית, אז באופן אוטומטי נוצרת משוואה. ברור שהגבר צריך לדעת איך להגיב נכון ובחוכמה, אבל כשיש בעיה בזוגיות, שני בני הזוג צריכים לדאוג שהיא לא תחמיר.

אישה חכמה לא צריכה להתאבן מפחד התגובה האפשרית של בעלה, אבל היא כן צריכה לחשב את ה"פחת" שיכול להיגרם תוך כדי.

         .

עוד לפני שנכנסים לדיון ההלכתי והמוסרי מי צודק ואיך לכתחילה צריך לנהוג בכל מצב.

כשגברים ונשים לא מבינים את ההבדלים ביניהם, אז יש נשים שמתנהגות איך שמתנהגות וסוברות בתמימות או בחוסר ידע שבגלל שזה חלק מהטבע והאופי שלהן, אז בן הזוג לא אמור בכלל להגיב לזה אלא לספוג את זה בהבנה. הגברים מצדם חושבים בטעות או מחוסר ידע, שהאישה לוחצת אותם אל הקיר במודע ובכוונה ומרשים לעצמם להפיל עליה חלק מהאחריות לתגובה שלהם.

בגדול, גם גברים וגם נשים בוחנים את היחס של הצד השני כלפיהם לפי ההתנהגות, גם אם הם לא אמורים להגיב על זה מיד או אחר כך.

א'. סוג של נכון, כי מהבנתי ומהיכרותי ההבדלים הם עמוקים ומהותיים יותר ממה שציינת. 

ב' וג' . בהחלט.

ד' - מטילה ספק.

כן נכון, רצוי ומעשיר ונכון שהרעיה תהיה המקור לכל הטובות וההעדפות של בעלה ותסכים \ תרצה להנגיש אותן אליו, וכן להיפך,

אבל - הנקודה שהעלו בשרשור ההוא נכונה אף היא.

כואב, אבל פת בסלו גם אם היא פת מזהב טהור - או מוטב בריוש חמאה צרפתי - היא בסלו. הוא רגיל בה. הוא כבר לא רואה את כל התפארת שבה.

פת אחרת, גם אם היא לחם שחור מאתמול, עלולה להיות פיתוי מעצם האיסור.

אציין שלגבי גברים בחברה נפרדת מאד ו\או כאלו שנשמרים מאד מקרבה כלשהי לנשים - זה כנראה שונה,

כי אצלם זה כ"כ רחוק ותלוש שההנחה הנ"ל כנראה לא רלוונטית.

בנוסף על שמירת מצוות יש לזכור כי הפרת האמון בין בני זוג היא דבר חמור שחותר תחת יסוד היסודות של הנשואין.

אילו ידעתי שבעלי אינו נאמן לי לא הייתי סולחת לו על כך לעולם. לא בגלל בעיות הלכתיות אלא בגלל הפרת האמונים.

אבל על כל אחת לדעת ולהבין שאצל גברים יש תופעה ביולוגית שלא קיימת אצל נשים, הזרע מיוצר בגופו של הגבר וכל זמן מה הוא חייב למצוא את דרכו החוצה.

בחברה הדתית אצל אנשים נשואים זה קורה לרוב באמצעות יחסי האישות, אצל רווקים או אצל אנשים שמנועים מבנות זוגם זה קורה גם ללא כוונה תחילה אבל לעתים זה קורה תוך השתתפות רצונית או בלתי רצונית של בעל הדבר. 

לא ידוע לי על שום דרך למנוע מגופו של גבר צעיר ובריא לעבור את התהליכים הללו. 

ובקיצור, אנחנו צריכים לאהוב את בני זוגנו והם צריכים לאהוב אותנו ואנחנו צריכים לתחזק את האהבה הזו ולא לתת לה לדעוך.

זה סוד האושר.

לא מדובר על בגידה אלא רק על צפייה בדברים לא מוסריים (ואסורים הלכתית שלא תהיינה אי הבנות)

שהם מביאים למציאות של בגידה, בסופו של דבר.

ולמעשה, עצם מעשה הצפיה מהווה חוסר אמון בוטה ובגידה בקשר שבין איש לאשתו, ואין לך להלין על הנשים שחשות כך.

ואומר שזה לא מדוייק 

כמו שגבר שמסתכל על נשים אי אפשר לומר שהוא בוגד באשתו 

(וכותב בסוגריים כדי שלא יתקפו אותי: אצל חילוניים מאוד מקובל ההסתכלות הזאת 
הן אפילו לא חשות בזה בעייה ויותר מזה מפרגנות לנשים אחרות שהן יפות ומעירות את תשומת לב בעלה.

לא אומר שזה האידיאל אבל זו המציאות. ונפש הדתיה איננה שונה מהחילונית ואכמ"ל)

אצל שניהם נתינת הדרור לתאווה היא מדרון חלקלק לבגידה בפועל.

צא ולמד כמה בגידות יש אצל החילונים הפרוצים לעומת הדתיים ששומרים על עיניהם. (ובתווך המזרוחניקים הפרוצים למחצה.)

הנתונים בוודאי נכונים:

צא ולמד כמה בגידות יש אצל פרוצים לעומת אלו ששומרים על עיניהם

אצל כולם יש: גנבים, אנסים, מכורים לסמים בעלים מכים. וכו וכו וכו'

טיעון פופולארי שבכל פעם מתברר כשגוי ברגע שנכנסים לעובדות.

פסאדו ליבראליזם, "כולם אותו הדבר" ו"אין אמת אחת עדיפה על חברתה"

אז כן, גבירתי, גבר, או במקרה שלנו חברה שחשופה לתכנים לא צנועים הופכת להיות פרוצה ובלי שום ספק תהפוך לחברה יותר בוגדת.

בכלל שלא במפתיע, הרבה יותר גברים (חילונים ודתיים) יסכימו איתי מאשר נשים.

מכירה את הבדיחה על האדם שביקש משאלה להבין איך נשים חושבות?

אז זה עובד גם הפוך.

לגבי כל אדם  בפני עצמו - רק אלוקים ישפוט בהתאם לנתונים שהוא היה בהם

אני מניחה שאחוז הבגידות במגזר שאינו שומר תומ"צ הרבה הרבה הרבה יותר גבוה מאשר אצלנו. וחשוב להבהיר את זה כדי להימנע מהתנהגויות מסוימות- שהן הגורמים למצב הנ"ל;  אי שמירה על העיניים מובילה באופן ישיר לבגידה וחשוב לדעת זאת ולהישמר מכך.

להגיד מי יותר טוב- זה לא שייך ולא לעניין ואנחנו לא עושים חשבונות שמיים.

לבגידה. ההסתכלות זה נטו להנאה.

האם הסתכלות כזאת שהיא "רק" לשם הנאה יכולה להגיע לבגידה?

כי פה שללו את זה הגברים לחלוטין. השאלה אם אנחנו תמימות שאנחנו מאמינות להם, או שזה ככה באמת.

לא נראה לי שמישהו אמר כאן שזה לא קשור

עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים

הנושא היה רק אם עצם ההסתכלות היא בגידה, לא אם היא יכולה להביא לבגידה

(ברור שהיא יכולה להביא)

ואל תהיו תמימות!!!

שכתבו הרבה בנות שהבעלים שלהם עובדים עם נשים/לומדים עם נשים. וכלום התנפלו עליהן שאין ממה לפחד ברור שלא יקרה כלום.

אז אתה אמיץ שאתה אומר את האמת שבדיוק כן דברים יכולים להתגלגל לבגידה.

וכל מה שקשלש אומר שזה רק הסתכלות לריגוש . זה בולישט. הריגוש יכול להיגמר בבגידה כמו שאני כל החיים חושבת.

אצל הנשים הרגש מעורב הרבה יותר בפיזי מאשר אצל הגברים.

ברור שבסופו של דבר הכל משפיע השאלה היא איפה הגבול.

לך, לצערי, אין את הכלים לשפוט.

יש כאן כמה גברים שטוענים, בעיה שלהם.

ה' הוא השופט והוא קבע את הדרך

התמימות שחילוני זה "סתם" ולא דרך בוגדת היא זועקת לשמים טיפשות ועיוות השכל!

לטענה באופן ענייני

פשוט לפטור הכל ב"דמגוגיה זולה"

חבל.

מום שבך אל תגיד לחברך. וד"ל

זה מזכיר לי שבליל הסדר  אצלנו ברווקותי שמגיעים לארבעת הבנים.. 

חכם ,רשע ,תם ושאינו יודע לשאול

אסור להגיד את הפרוש הכי פשוט

חכם-ת"ח מקיים מצוות ,רשע-פורק עול ,תם-תם ,שאינו יודע לשאול- אחד שצריך ללמד אותו 

ובעלי השקפה מסויימת 

נתנו את כל הפרושים- ארבעת הבנים זה בכל יהודי ..הצד הרשע שבנו הצד הצדיק  .. אין רשע אין צדיק. הכל זה אנחנו.. וגם החילוני הכי גדול יכול להיות בתוכיותו צדיק והדוס הכי צדיק יש מצב שהוא גם אולי לא הכי צדיק.וכו וכו וכו.. התייפיפות שכל עניינה טשטוש האמת.

פעם אמרתי שיש לי פרוש חדשני. כולם הסו להקשיב אולי יש לה פלפול שהרשע זה הרב עובדיה והחכם הוא לא אחר מיריב אופנהיימר (רחמא לצלן)

ואז אמרתי בפשטות את הפירוש שכולם שם שכחו..

חכם-דוס לומד תורה מאוהב בה'.. וכל חייו מצוה קלה כחמורה. וכו

רשע-פורק עול חוטא וה' לא עומד בראש מעיניו 

וכו'

כולם התלהמו עליי ועשו לי אמבוש רצחני .. איך את מדברת.. אני מכיר חרדים שהם 

ויש חילונים שבתוך תוכיותם הם זהב (וואלה וחרדים לא? למה יש אנשים שאומרים את המשפט הזה רק על חילונים??סגולה פנימית יש לכולם לא?)

וכו' וכו'

או איך אני אומרת לבעלי  יש אנשים שאתה צדיק אצלם רק שאתה חילוני או בקושי של דת (כי אז יש להם בעניהם נקודה פנימית)

ומפחיד לחזור בתשובה אצלם.. כי משום מה הנקודה הזו נעלמת בעיניהם כשאותו אדם לובש כיפה והולך ברעבק על הדת.

אולי באמת הם מאמינים שאין דבר כזה יהודי רשע?

א. יש רשעים.. עובדה שזה מצוין בכל מקורותנו.. והנה כן גם בהגדה ולא רק בהגדה

ב. העניין שהם לא אומרים שאין רשע..  אלא שצריך להסתכל על דוס ופורק עול באותה צורה ואין לבחירת הדרך שום משמעות בעינהם.. וזה נורא להגיד את זה בלשון עדינה.. וזה רק שמדובר בהבדל ביננו לבין החילונים

אבל כשמדברים על חרדים או דוסים רעבק   .. אזניהם מאדימות והם מתפלפלים ותפסים אותם על הדקויות (מה קרה להתייפיפות .. תופסים על דרך או לא?

ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא

ומה עם מי שלא חטא?!

השאלה מה ההגדרה של רשע.

רשע= חילוני?

רשע= מי שלא מקיים איזו שהיא מצווה בכוונה?

רשע= מי שעושה עבירה אחת בלבד?

אני באמת חושבת שאנחנו לא יכולים להגיד על יהודי שהוא רשע, אין לנו את הכלים לכך...

ובקשר לכך שתופסים דוסים בדקויות... נכון זה מעצבן מאד. אישית זה מרגיז אותי כל פעם מחדש לקרא "חרדי עשה כך וכך" אבל אני מבינה את הצד החיובי לכך- שמאדם חרדי מצפים ליותר. ולא סתם. הרי אם אמונים על תורת ישראל, שהכלל המרכזי בה הוא "אהבת ישראל" (מר' עקיבא) , אז גם ההתנהגות צריכה להיות בהתאם, וכשיש סטייה  מהכלל זה מוזר ונראה לא נכון.

למה אתם מצפים ליותר ? כי אתם מבינים שהוא הולך בדרך אמיתית שהיא יותר.

אי אפשר רק לצפות ממישהו כי הוא...

אלא גם לתת לו את התהילה בדרכו.. 

לא רק לזכור שהיא יותר כשרוצים לחייב

אלא גם כשמשבחים אז בהתאם

בתניא יש דווקא הגדרות ברורות ליהודי שהוא "רשע".

גם מקורות ההלכה מלאים בכלים שמאפשרים לנו להגיד על יהודי שהוא רשע, כמו שיש מקורות להגיד על יהודי שהוא תלמיד חכם וכמו שיש מקורות להגיד על יהודי שהוא ממזר.

קצת הרחבתי את היריעה.

עקרונית, אם אין גירוי נוסף הגוף יודע להפטר מהזרע המיותר לבד ובלי תוצאות בעייתיות.

אם כי בעולם היום יש גירויים בכל מקום כמעט, אז קשה לקבוע.

ובשרשור 'ההוא' גם די הסכמתי איתך דווקא ולא עם חיים פשוטים אבל ראיתי את זה רק היום כך שהיה מאוחר להגיב…
אני חושבת שזה לא בסדר שגבר פוזל לצדדים, אבל אשתו צריכה גם לעזור לו כדי שזה לא יקרה.

גבר שמסתכל בדברים כאלו ולא מסוגל להפסיק, הוא גם פוזל לצדדים ולא בגלל אישתו אלא בגלל שהוא בעצמו נמצא בבעיה קשה.

אין דבר כזה "להמנע ככל האפשר מלהסתכל על נשים אחרות" כי זאת בגידה. ואף אישה לא הייתה מסכימה לחיות עם בעל כזה. אני מאמינה שאף גבר לא היה מסכים לחיות עם אישה כזאת שמסתכלת על גברים אחרים.

זה לא הסתכלות לצורך חיפוש אלא לצורך ריגוש מיני 

וההבדל הוא שמים וארץ - מאמין שגברים מבינים אותי 

והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה - היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): השמן לב - העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו', וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני - אדם עליו."

בסופו של דבר התוצאה היא אותה תוצאה. בסוף גם החיפוש יגיע.

באמת יש פעמים שבהם זה לא תלוי באישה אבל הרבה פעמים כן.

כי גבר שרואה דברים כאלו ומגרה את עצמו מלחתחילה לא יעזור לו איזה אישה יש לו בבית. ואת זה לא אני אומרת זה מה שרבנים אומרים.

לא כל הגברים נמצאים שם, יש כל מני מקומות באמצע.

לכן יש מקום גם לאישה.

אם כי אני לוקח את זה למקום אחר.

יש אמירה נכונה מאוד של הרב אליעזר מלמד שהשמחה של בני הזוג בקשר הפיזי תלויה בעיקר בשמחה של שניהם אחד בשני ולא בתכיפות או בגיוון (אם כי זה מבתטא בכך).

גם מכור (אחרי שתקופת הגמילה הראשונית נותנת את פרותיה) צריך שאשתו תהייה חלק מהתהליך ותרבה אהבה ביניהם.

לאט לאט, (שלא יתדרדר) אבל כן, בהחלט.

אבל רק שתיידע שבדר"כ גבר שצופה בדברים האלו. נשאב לשם והוא לא מסוגל להפסיק וזה כבר מכור. ולא צריך יותר מזה בשביל להיכנס לקטגוריה הזאת.

שמצילות אותנו מן החטא

אז לבסוף החלטתי להגיב..

לגבי א' - אני חושבת שיש איזשהו פער בין המינים לגבי העניין, אבל עדיין נקודת המבט שלנו צריכה להיות יהודית, כלומר לקדש את החומר ולראות במעשים אלו משהו קדוש ( כמו שגם אכילה יכולה להיות משהו קדוש ), ופה הגברים והנשים צריכים לעבוד על העניין כל אחד מהכיוון שלו.

לגבי ב וג' - מסכימה.

לגבי ד' - שוב כל אחד מבני הזוג צריך לעשות את השתדלותו. האישה צריכה לדאוג שלגבר יהיה את פתו בסלו והאיש צריך לדאוג שהוא שומר על קדושת המשפחה שלו. ובנקודה זו ( לגבי חלקו של הגבר והיחס לאחריות האישה  ) כנראה אנחנו חלוקים. 

שמחתי לקרוא שיש עוד הרבה נשים שסוברות שנאמנות הגבר חשובה להן ( ולא רק שתיים שהתחרפנו... ) וגם את  הגברים שצצו להם לאחרונה.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.