אין סיכוי 

בישורת האחרונה ?

כי גם גבר נשוי רואה בזה אקט של אהבה!

כשמדובר בהסתכלות במקומות אסורים - אז כל העניין הוא פורקן ותאווה נטו.

עם כל השאר - תבורך!!

חשוב גם להזכיר לנשים - שהן לא עומדות בנסיון המיני באופן שבו גברים עומדים, בטח בעולם הפרוץ היום.

נכון שיש להם הנסיונות האחרים שלהן והם קשים גם כן, אבל שלא תחשובנה שהמערכת פועלת באותה צורה בתחום המיני..

א. נכון גברים ונשים שונים אך לא! לא כל הגברים רואים את יחסי המין כמשהו שנועד לפורקן ותו לא, ישנם גברים רבים המעידים על עצמם שלא יקיימו יחסי מין עם אישה שאין להם איתה קרבה רגשית...

ב.נכון גברים חייבים לנסות ולהימנע ככול האפשר...

ג. מסכימה, שימו לב שזהו מיעוט שבמיעוט.. ואכן צריכים טיפול דחוף

ד. לא מסכימה כלל וכלל! מה אתה מציע לגברים רווקים? לצפות כל היום בתועבות שכן אין להם פת בסלם... מה אתה מציע לנערים מתבגרים? גם לצפות בתועבות? גם להם אין פת בסלם... מה אתה מציע לנשים בזמן שהבעל במילואים?לצפות בתועבות?... גם להן אין שום פת בסל כשהבעל במילואים...(וכן יש גם נשים שנופלות בדברים האלה) ומה אתה מציע לזוגות בשמירת הריון/ אחרי לידה/ שבועיים בחודש/לפני חתונתם? אולי שייצפו ביחד בסרטי תועבה?! לשניהם אין כרגע פת בסל.... ומה תציע לאישה שבעלה טס לעבודה בחול לכמה ימים? גם היא תשב ותצפה בתועבות? הרי מגיע לה עונתה והוא מונע זאת ממנה בכך שאינו נמצא.... ואשה שבעלה גידל כרס, הקריח, הלבין ולא לא ממש נוהג ללכת לקוסמטיקאית ולהשקיע בעצמו והוא גם לא כל כך מושך כבר... אולי גם לה יש תרוץ לברוח לסרטי תועבה? 

לסיכום, לדעתי כל עולם המושגים המדבר על השקעת האשה בעצמה, בזוגיות ובמיניות זו בריחה מאחריות. לא בכדי האשה לא מחוייבת לבעלה בשום דבר בתחומים אלה אלא להפך הבעל הוא זה המחוייב לספק את אשתו! (זו אחת מחובות הבעל לאשתו ולא מחובות האשה לבעלה עפ"י ההלכה). המשוואה הזו פסולה עקומה ומעוותת ונשמעת כמו צורך של גברים דתיים שנפלו להצדיק את נפילתם ולתרץ תירוצים שונים. אלה החיים אלה היצרים שעימם נולדנו תמיד יהיו גברים יפים יותר ונשים יפות יותר אבל עלינו לדעת להתמודד עם היצרים בכוחות עצמנו ובזכות עצמנו בלבד ולא להפיל אחריות על גורמים שונים. לדעתי זהו זלזול הן בנשים ובפרט ובעיקר בגברים...

ואם שנית לא שילשת 

"

 בצורה הקלה של הדבר כשגברים בדרך כלל לא מכורים השקעה של האישה בזוגיות, בקשר וכמובן

במיניות יכולה לעזור לגבר בהתמודדות. כאשר אחד שיש לו פת בסלו פחות מרגיש צורך לגירוי מאשר

אחד שאין לו פת בסלו. כאשר היא תמעיט בדבר זה זה יכול להשפיע גם כן על יכולת ההתמודדות ועל

נפילות מרובות יותר (כדי לספק הצורך המיני שבדבר, שוב ולא גורע באיסור ההלכתי)"

איפה כתבתי שזה בסדר ?

שזה בסדר ומעולה ?

ברגע שאתה מקשר בין נפילות הגבר והתמודדותו להשקעת האשה בזוגיות אתה יוצר משוואה. המשוואה הזו היא מדרון חלקלק ביותר העלולה להגיע למה שציינתי בסעיף ד'... לא חשבתי שכתבת שזה בסדר ומעולה וגם לא כתבתי כך.. רק הראתי לך לאן המשוואה שלך תגיע אם תמשיך להתנסח בעולם המושגים כפי שציינת לעיל. 

את מסכימה שיש קשר מסויים ?

בחור שאשתו לא משקיעה בזוגיות והוא מרגיש חסר - יותר קל לו לפזול 

בחור שהקשר ביניהם מעולה - לא יעשה זאת, הוא ירגיש מלא ולא יהיה לו חוסר 

** לא אמרתי שזה לגיטימי לפזול, זה ממש ממש חמור בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

בואי שלא נקיים בכלל יחסי אישות כדי שהגבר לא יתאווה אליהם 

אחלה רעיון לא ?

צריך בסיס מסויים 

נמצא בבעיה, שכן המערכת הזוגית כולה בבעיה, ייתכן שגם הוא תורם לכך וייתכן שכתוצאה מהמצוקה שהוא חש בעקבות הזוגיות הלא טובה הוא ינקוט בכל מיני דרכים.. יש כאלו שיכנסו לדיכאון וכלל לא יסתכלו יותר על נשים, יש כאלו שדווקא יתמקדו עוד יותר באשה בניסיון לכבוש אותה, יש כאלו שירוצו למדרגות הרבנות ויש כאלו שילכו לבגוד או כל דבר אחר... אז מכל התנהגות כזו ניצור משוואה? 

וזה בסדר גם לא להסכים.. כל אחד בדעותיו שלו הבעיה כנראה כשזוגות בדעות שונות חיים יחד

חוסר גישור והגעה לעמק השווה זה הרע 

התגובה ליחס והתנהגות היא לא רק פריווילגיה של אישה לבעלה. זה הדבר הכי אנושי שיש. אם את כותבת שחוסר השקעה בזוגיות מצד האישה היא בעיה לכל המערכת הזוגית, אז באופן אוטומטי נוצרת משוואה. ברור שהגבר צריך לדעת איך להגיב נכון ובחוכמה, אבל כשיש בעיה בזוגיות, שני בני הזוג צריכים לדאוג שהיא לא תחמיר.

אישה חכמה לא צריכה להתאבן מפחד התגובה האפשרית של בעלה, אבל היא כן צריכה לחשב את ה"פחת" שיכול להיגרם תוך כדי.

         .

עוד לפני שנכנסים לדיון ההלכתי והמוסרי מי צודק ואיך לכתחילה צריך לנהוג בכל מצב.

כשגברים ונשים לא מבינים את ההבדלים ביניהם, אז יש נשים שמתנהגות איך שמתנהגות וסוברות בתמימות או בחוסר ידע שבגלל שזה חלק מהטבע והאופי שלהן, אז בן הזוג לא אמור בכלל להגיב לזה אלא לספוג את זה בהבנה. הגברים מצדם חושבים בטעות או מחוסר ידע, שהאישה לוחצת אותם אל הקיר במודע ובכוונה ומרשים לעצמם להפיל עליה חלק מהאחריות לתגובה שלהם.

בגדול, גם גברים וגם נשים בוחנים את היחס של הצד השני כלפיהם לפי ההתנהגות, גם אם הם לא אמורים להגיב על זה מיד או אחר כך.

א'. סוג של נכון, כי מהבנתי ומהיכרותי ההבדלים הם עמוקים ומהותיים יותר ממה שציינת. 

ב' וג' . בהחלט.

ד' - מטילה ספק.

כן נכון, רצוי ומעשיר ונכון שהרעיה תהיה המקור לכל הטובות וההעדפות של בעלה ותסכים \ תרצה להנגיש אותן אליו, וכן להיפך,

אבל - הנקודה שהעלו בשרשור ההוא נכונה אף היא.

כואב, אבל פת בסלו גם אם היא פת מזהב טהור - או מוטב בריוש חמאה צרפתי - היא בסלו. הוא רגיל בה. הוא כבר לא רואה את כל התפארת שבה.

פת אחרת, גם אם היא לחם שחור מאתמול, עלולה להיות פיתוי מעצם האיסור.

אציין שלגבי גברים בחברה נפרדת מאד ו\או כאלו שנשמרים מאד מקרבה כלשהי לנשים - זה כנראה שונה,

כי אצלם זה כ"כ רחוק ותלוש שההנחה הנ"ל כנראה לא רלוונטית.

בנוסף על שמירת מצוות יש לזכור כי הפרת האמון בין בני זוג היא דבר חמור שחותר תחת יסוד היסודות של הנשואין.

אילו ידעתי שבעלי אינו נאמן לי לא הייתי סולחת לו על כך לעולם. לא בגלל בעיות הלכתיות אלא בגלל הפרת האמונים.

אבל על כל אחת לדעת ולהבין שאצל גברים יש תופעה ביולוגית שלא קיימת אצל נשים, הזרע מיוצר בגופו של הגבר וכל זמן מה הוא חייב למצוא את דרכו החוצה.

בחברה הדתית אצל אנשים נשואים זה קורה לרוב באמצעות יחסי האישות, אצל רווקים או אצל אנשים שמנועים מבנות זוגם זה קורה גם ללא כוונה תחילה אבל לעתים זה קורה תוך השתתפות רצונית או בלתי רצונית של בעל הדבר. 

לא ידוע לי על שום דרך למנוע מגופו של גבר צעיר ובריא לעבור את התהליכים הללו. 

ובקיצור, אנחנו צריכים לאהוב את בני זוגנו והם צריכים לאהוב אותנו ואנחנו צריכים לתחזק את האהבה הזו ולא לתת לה לדעוך.

זה סוד האושר.

לא מדובר על בגידה אלא רק על צפייה בדברים לא מוסריים (ואסורים הלכתית שלא תהיינה אי הבנות)

שהם מביאים למציאות של בגידה, בסופו של דבר.

ולמעשה, עצם מעשה הצפיה מהווה חוסר אמון בוטה ובגידה בקשר שבין איש לאשתו, ואין לך להלין על הנשים שחשות כך.

ואומר שזה לא מדוייק 

כמו שגבר שמסתכל על נשים אי אפשר לומר שהוא בוגד באשתו 

(וכותב בסוגריים כדי שלא יתקפו אותי: אצל חילוניים מאוד מקובל ההסתכלות הזאת 
הן אפילו לא חשות בזה בעייה ויותר מזה מפרגנות לנשים אחרות שהן יפות ומעירות את תשומת לב בעלה.

לא אומר שזה האידיאל אבל זו המציאות. ונפש הדתיה איננה שונה מהחילונית ואכמ"ל)

אצל שניהם נתינת הדרור לתאווה היא מדרון חלקלק לבגידה בפועל.

צא ולמד כמה בגידות יש אצל החילונים הפרוצים לעומת הדתיים ששומרים על עיניהם. (ובתווך המזרוחניקים הפרוצים למחצה.)

הנתונים בוודאי נכונים:

צא ולמד כמה בגידות יש אצל פרוצים לעומת אלו ששומרים על עיניהם

אצל כולם יש: גנבים, אנסים, מכורים לסמים בעלים מכים. וכו וכו וכו'

טיעון פופולארי שבכל פעם מתברר כשגוי ברגע שנכנסים לעובדות.

פסאדו ליבראליזם, "כולם אותו הדבר" ו"אין אמת אחת עדיפה על חברתה"

אז כן, גבירתי, גבר, או במקרה שלנו חברה שחשופה לתכנים לא צנועים הופכת להיות פרוצה ובלי שום ספק תהפוך לחברה יותר בוגדת.

בכלל שלא במפתיע, הרבה יותר גברים (חילונים ודתיים) יסכימו איתי מאשר נשים.

מכירה את הבדיחה על האדם שביקש משאלה להבין איך נשים חושבות?

אז זה עובד גם הפוך.

לגבי כל אדם  בפני עצמו - רק אלוקים ישפוט בהתאם לנתונים שהוא היה בהם

אני מניחה שאחוז הבגידות במגזר שאינו שומר תומ"צ הרבה הרבה הרבה יותר גבוה מאשר אצלנו. וחשוב להבהיר את זה כדי להימנע מהתנהגויות מסוימות- שהן הגורמים למצב הנ"ל;  אי שמירה על העיניים מובילה באופן ישיר לבגידה וחשוב לדעת זאת ולהישמר מכך.

להגיד מי יותר טוב- זה לא שייך ולא לעניין ואנחנו לא עושים חשבונות שמיים.

לבגידה. ההסתכלות זה נטו להנאה.

האם הסתכלות כזאת שהיא "רק" לשם הנאה יכולה להגיע לבגידה?

כי פה שללו את זה הגברים לחלוטין. השאלה אם אנחנו תמימות שאנחנו מאמינות להם, או שזה ככה באמת.

לא נראה לי שמישהו אמר כאן שזה לא קשור

עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים

הנושא היה רק אם עצם ההסתכלות היא בגידה, לא אם היא יכולה להביא לבגידה

(ברור שהיא יכולה להביא)

ואל תהיו תמימות!!!

שכתבו הרבה בנות שהבעלים שלהם עובדים עם נשים/לומדים עם נשים. וכלום התנפלו עליהן שאין ממה לפחד ברור שלא יקרה כלום.

אז אתה אמיץ שאתה אומר את האמת שבדיוק כן דברים יכולים להתגלגל לבגידה.

וכל מה שקשלש אומר שזה רק הסתכלות לריגוש . זה בולישט. הריגוש יכול להיגמר בבגידה כמו שאני כל החיים חושבת.

אצל הנשים הרגש מעורב הרבה יותר בפיזי מאשר אצל הגברים.

ברור שבסופו של דבר הכל משפיע השאלה היא איפה הגבול.

לך, לצערי, אין את הכלים לשפוט.

יש כאן כמה גברים שטוענים, בעיה שלהם.

ה' הוא השופט והוא קבע את הדרך

התמימות שחילוני זה "סתם" ולא דרך בוגדת היא זועקת לשמים טיפשות ועיוות השכל!

לטענה באופן ענייני

פשוט לפטור הכל ב"דמגוגיה זולה"

חבל.

מום שבך אל תגיד לחברך. וד"ל

זה מזכיר לי שבליל הסדר  אצלנו ברווקותי שמגיעים לארבעת הבנים.. 

חכם ,רשע ,תם ושאינו יודע לשאול

אסור להגיד את הפרוש הכי פשוט

חכם-ת"ח מקיים מצוות ,רשע-פורק עול ,תם-תם ,שאינו יודע לשאול- אחד שצריך ללמד אותו 

ובעלי השקפה מסויימת 

נתנו את כל הפרושים- ארבעת הבנים זה בכל יהודי ..הצד הרשע שבנו הצד הצדיק  .. אין רשע אין צדיק. הכל זה אנחנו.. וגם החילוני הכי גדול יכול להיות בתוכיותו צדיק והדוס הכי צדיק יש מצב שהוא גם אולי לא הכי צדיק.וכו וכו וכו.. התייפיפות שכל עניינה טשטוש האמת.

פעם אמרתי שיש לי פרוש חדשני. כולם הסו להקשיב אולי יש לה פלפול שהרשע זה הרב עובדיה והחכם הוא לא אחר מיריב אופנהיימר (רחמא לצלן)

ואז אמרתי בפשטות את הפירוש שכולם שם שכחו..

חכם-דוס לומד תורה מאוהב בה'.. וכל חייו מצוה קלה כחמורה. וכו

רשע-פורק עול חוטא וה' לא עומד בראש מעיניו 

וכו'

כולם התלהמו עליי ועשו לי אמבוש רצחני .. איך את מדברת.. אני מכיר חרדים שהם 

ויש חילונים שבתוך תוכיותם הם זהב (וואלה וחרדים לא? למה יש אנשים שאומרים את המשפט הזה רק על חילונים??סגולה פנימית יש לכולם לא?)

וכו' וכו'

או איך אני אומרת לבעלי  יש אנשים שאתה צדיק אצלם רק שאתה חילוני או בקושי של דת (כי אז יש להם בעניהם נקודה פנימית)

ומפחיד לחזור בתשובה אצלם.. כי משום מה הנקודה הזו נעלמת בעיניהם כשאותו אדם לובש כיפה והולך ברעבק על הדת.

אולי באמת הם מאמינים שאין דבר כזה יהודי רשע?

א. יש רשעים.. עובדה שזה מצוין בכל מקורותנו.. והנה כן גם בהגדה ולא רק בהגדה

ב. העניין שהם לא אומרים שאין רשע..  אלא שצריך להסתכל על דוס ופורק עול באותה צורה ואין לבחירת הדרך שום משמעות בעינהם.. וזה נורא להגיד את זה בלשון עדינה.. וזה רק שמדובר בהבדל ביננו לבין החילונים

אבל כשמדברים על חרדים או דוסים רעבק   .. אזניהם מאדימות והם מתפלפלים ותפסים אותם על הדקויות (מה קרה להתייפיפות .. תופסים על דרך או לא?

ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא

ומה עם מי שלא חטא?!

השאלה מה ההגדרה של רשע.

רשע= חילוני?

רשע= מי שלא מקיים איזו שהיא מצווה בכוונה?

רשע= מי שעושה עבירה אחת בלבד?

אני באמת חושבת שאנחנו לא יכולים להגיד על יהודי שהוא רשע, אין לנו את הכלים לכך...

ובקשר לכך שתופסים דוסים בדקויות... נכון זה מעצבן מאד. אישית זה מרגיז אותי כל פעם מחדש לקרא "חרדי עשה כך וכך" אבל אני מבינה את הצד החיובי לכך- שמאדם חרדי מצפים ליותר. ולא סתם. הרי אם אמונים על תורת ישראל, שהכלל המרכזי בה הוא "אהבת ישראל" (מר' עקיבא) , אז גם ההתנהגות צריכה להיות בהתאם, וכשיש סטייה  מהכלל זה מוזר ונראה לא נכון.

למה אתם מצפים ליותר ? כי אתם מבינים שהוא הולך בדרך אמיתית שהיא יותר.

אי אפשר רק לצפות ממישהו כי הוא...

אלא גם לתת לו את התהילה בדרכו.. 

לא רק לזכור שהיא יותר כשרוצים לחייב

אלא גם כשמשבחים אז בהתאם

בתניא יש דווקא הגדרות ברורות ליהודי שהוא "רשע".

גם מקורות ההלכה מלאים בכלים שמאפשרים לנו להגיד על יהודי שהוא רשע, כמו שיש מקורות להגיד על יהודי שהוא תלמיד חכם וכמו שיש מקורות להגיד על יהודי שהוא ממזר.

קצת הרחבתי את היריעה.

עקרונית, אם אין גירוי נוסף הגוף יודע להפטר מהזרע המיותר לבד ובלי תוצאות בעייתיות.

אם כי בעולם היום יש גירויים בכל מקום כמעט, אז קשה לקבוע.

ובשרשור 'ההוא' גם די הסכמתי איתך דווקא ולא עם חיים פשוטים אבל ראיתי את זה רק היום כך שהיה מאוחר להגיב…
אני חושבת שזה לא בסדר שגבר פוזל לצדדים, אבל אשתו צריכה גם לעזור לו כדי שזה לא יקרה.

גבר שמסתכל בדברים כאלו ולא מסוגל להפסיק, הוא גם פוזל לצדדים ולא בגלל אישתו אלא בגלל שהוא בעצמו נמצא בבעיה קשה.

אין דבר כזה "להמנע ככל האפשר מלהסתכל על נשים אחרות" כי זאת בגידה. ואף אישה לא הייתה מסכימה לחיות עם בעל כזה. אני מאמינה שאף גבר לא היה מסכים לחיות עם אישה כזאת שמסתכלת על גברים אחרים.

זה לא הסתכלות לצורך חיפוש אלא לצורך ריגוש מיני 

וההבדל הוא שמים וארץ - מאמין שגברים מבינים אותי 

והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה - היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): השמן לב - העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו', וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני - אדם עליו."

בסופו של דבר התוצאה היא אותה תוצאה. בסוף גם החיפוש יגיע.

באמת יש פעמים שבהם זה לא תלוי באישה אבל הרבה פעמים כן.

כי גבר שרואה דברים כאלו ומגרה את עצמו מלחתחילה לא יעזור לו איזה אישה יש לו בבית. ואת זה לא אני אומרת זה מה שרבנים אומרים.

לא כל הגברים נמצאים שם, יש כל מני מקומות באמצע.

לכן יש מקום גם לאישה.

אם כי אני לוקח את זה למקום אחר.

יש אמירה נכונה מאוד של הרב אליעזר מלמד שהשמחה של בני הזוג בקשר הפיזי תלויה בעיקר בשמחה של שניהם אחד בשני ולא בתכיפות או בגיוון (אם כי זה מבתטא בכך).

גם מכור (אחרי שתקופת הגמילה הראשונית נותנת את פרותיה) צריך שאשתו תהייה חלק מהתהליך ותרבה אהבה ביניהם.

לאט לאט, (שלא יתדרדר) אבל כן, בהחלט.

אבל רק שתיידע שבדר"כ גבר שצופה בדברים האלו. נשאב לשם והוא לא מסוגל להפסיק וזה כבר מכור. ולא צריך יותר מזה בשביל להיכנס לקטגוריה הזאת.

שמצילות אותנו מן החטא

אז לבסוף החלטתי להגיב..

לגבי א' - אני חושבת שיש איזשהו פער בין המינים לגבי העניין, אבל עדיין נקודת המבט שלנו צריכה להיות יהודית, כלומר לקדש את החומר ולראות במעשים אלו משהו קדוש ( כמו שגם אכילה יכולה להיות משהו קדוש ), ופה הגברים והנשים צריכים לעבוד על העניין כל אחד מהכיוון שלו.

לגבי ב וג' - מסכימה.

לגבי ד' - שוב כל אחד מבני הזוג צריך לעשות את השתדלותו. האישה צריכה לדאוג שלגבר יהיה את פתו בסלו והאיש צריך לדאוג שהוא שומר על קדושת המשפחה שלו. ובנקודה זו ( לגבי חלקו של הגבר והיחס לאחריות האישה  ) כנראה אנחנו חלוקים. 

שמחתי לקרוא שיש עוד הרבה נשים שסוברות שנאמנות הגבר חשובה להן ( ולא רק שתיים שהתחרפנו... ) וגם את  הגברים שצצו להם לאחרונה.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?