את בערך עם כל האימהות, חושבני...

[וגם אבות שעושים סיבוב לילי לראות שלאף אחד מהילדים לא קרה משהו מהשמיכה וכו' - לא חסר..]

את פשוט אמא טובה ומסורה. כמובן, אפשר להיות אימהות טובות גם בלי זה - אבל זה סימפטום מצוי..

ועד מאה ועשרים,

זה כנראה ילווה אותך....

(אצלי זה הולך ומחמיר...)

אני בטוחה שעוד יזדהו איתך תהיי בטוחה שאת לא לבד

בעלי צוחק עליי אומר שהמוח לפעמים צריך לנוח מרוב המחשבות שלי שהן טסות לי בראש

הוא רק מעלה נושא ואני כבר סקרתי אותו מה יהיה ?מי יהיה? איך ילך? אולי ככה?

שולחת חיבוק מעודד

ילד שבלע מטבע של שקל

עם הילד הראשון רצים לבית חולים ולוחצים את הרופאים לבצע צילום ולוודא שאין מטבע

בשני, בודקים את היציאות ומוודאים שיצא

בשלישי, מורידים לו מדמי הכיס שקל...

אבל נראה לי שאיפה שהוא אתה נהיה יותר דאגן דווקא...

זה נולד עם הילדים

הטובה- את ממש לא לבד.

הרעה- זה משתבח עם הזמן.

"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"

תמיד שסופ"ש לא בבית מדמיינת שפרצו לנו

כל שיחה מהגננת אני מדמיינת שהוא נפצע

ועוד דברים בסגנון..

לא קבוע רק מקרים שמרגישים לי ככה מזל שהאינטואיציה שלי מקולקלת חח..

מה הניק שלך

והאמת, אני מאשימה את האחות בטיפת חלב שנתנה לי את העלון 'אי חיים בעריסה...'.

לא באמת מאשימה אותה, אבל אם זה היה באחריותי, לא הייתי מחלקת את זה. יותר מזיק מאשר מועיל, לדעתי

יש הורים שעושים אחד לאחד את כל האיסורים שכתובים בעלון. זה בשבילם. חוסר מודעות טוטאלי.

רק לראות את המילים האלה עושה לי חרדות. לקח לי זמן לפתוח את העלון הזה וגם אז זה היה חד פעמי..

שמעתי על מישהי שהיא ובעלה היו עושים תורנות כל לילה- שלוש שעות היא ערה, שלוש שעות הוא ער, ובודקים/משגיחים שהכל בסדר עם הילד.

(אני לא יודעת אם היא המשיכה עם זה אחרי הילד הראשון או לא).

אני לא קראתי את העלון "אי חיים בעריסה". ועם זאת, אני חושבת שזה חשוב מאוד להגביר את המודעות לנושא, וזה בתחום אחריותה של האחות בטיפת חלב.

אם זה גורם לחרדת-יתר, אז כדאי שההורה יעשה עם זה משהו.

ולפותחת השירשור- ברוך ה', אני לא חרדה כל הזמן (וגם לא לעיתים קרובות) שקרה משהו לבנות שלי. די רגועה, ברוך ה'.

אולי זה גם קשור לזה שהן גדלו קצת (שתיהן מעל גיל שנה וחצי).

אני ממליצה גם על EFT (בנוסף ל-TAT) שנכתב כאן, כדי להתגבר על מחשבות טורדניות.

בהצלחה.

אני בקושי נוסעת (כי אם יקרה לי משהו...), כל היום רבה עם גננות שינעלו את הגן (כי יפרוץ ערבי...), נוסעת עם הילדים לטיול של הגן (שלא ילכו לאיבוד), כל חצ'קון = מחלה סופנית (ח"ו). אם בעלי לא ענה לטלפון = נחטף לרמאללה. ועוד לא התחלתי לדבר על האיום האיראני, המדינה הפלסטינית מתחת לבית, קרינה קוסמית וכו'

שונאת את זה - בע"ה בקרוב מתחילה לטפל בזה.

קרן2 איזה טיפול ואיפה?

ואמא ל2 קטנטנים תודה על הרצון אם ארגיש צורך אפנה אליך..

שבאמת היו לי חרדות זוועה, וב"ה עכשיו אני כבר אחרי לידה שניה וזה לא חזר!! היה שווה כל שקל! ברור שלפעמים אני מוצאת תצמי בודקת שהיא נושמת, אבל סכ"ה זה לא משתלט על החיים..

כל זמן שלא משתק

זה נראה לי נורמלי

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות