את בערך עם כל האימהות, חושבני...

[וגם אבות שעושים סיבוב לילי לראות שלאף אחד מהילדים לא קרה משהו מהשמיכה וכו' - לא חסר..]

את פשוט אמא טובה ומסורה. כמובן, אפשר להיות אימהות טובות גם בלי זה - אבל זה סימפטום מצוי..

ועד מאה ועשרים,

זה כנראה ילווה אותך....

(אצלי זה הולך ומחמיר...)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ילד שבלע מטבע של שקל

עם הילד הראשון רצים לבית חולים ולוחצים את הרופאים לבצע צילום ולוודא שאין מטבע

בשני, בודקים את היציאות ומוודאים שיצא

בשלישי, מורידים לו מדמי הכיס שקל...

אבל נראה לי שאיפה שהוא אתה נהיה יותר דאגן דווקא...

זה נולד עם הילדים

הטובה- את ממש לא לבד.

הרעה- זה משתבח עם הזמן.

"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"

תמיד שסופ"ש לא בבית מדמיינת שפרצו לנו

כל שיחה מהגננת אני מדמיינת שהוא נפצע

ועוד דברים בסגנון..

לא קבוע רק מקרים שמרגישים לי ככה מזל שהאינטואיציה שלי מקולקלת חח..

מה הניק שלך

והאמת, אני מאשימה את האחות בטיפת חלב שנתנה לי את העלון 'אי חיים בעריסה...'.

לא באמת מאשימה אותה, אבל אם זה היה באחריותי, לא הייתי מחלקת את זה. יותר מזיק מאשר מועיל, לדעתי

יש הורים שעושים אחד לאחד את כל האיסורים שכתובים בעלון. זה בשבילם. חוסר מודעות טוטאלי.

רק לראות את המילים האלה עושה לי חרדות. לקח לי זמן לפתוח את העלון הזה וגם אז זה היה חד פעמי..

שמעתי על מישהי שהיא ובעלה היו עושים תורנות כל לילה- שלוש שעות היא ערה, שלוש שעות הוא ער, ובודקים/משגיחים שהכל בסדר עם הילד.

(אני לא יודעת אם היא המשיכה עם זה אחרי הילד הראשון או לא).

אני לא קראתי את העלון "אי חיים בעריסה". ועם זאת, אני חושבת שזה חשוב מאוד להגביר את המודעות לנושא, וזה בתחום אחריותה של האחות בטיפת חלב.

אם זה גורם לחרדת-יתר, אז כדאי שההורה יעשה עם זה משהו.

ולפותחת השירשור- ברוך ה', אני לא חרדה כל הזמן (וגם לא לעיתים קרובות) שקרה משהו לבנות שלי. די רגועה, ברוך ה'.

אולי זה גם קשור לזה שהן גדלו קצת (שתיהן מעל גיל שנה וחצי).

אני ממליצה גם על EFT (בנוסף ל-TAT) שנכתב כאן, כדי להתגבר על מחשבות טורדניות.

בהצלחה.

אני בקושי נוסעת (כי אם יקרה לי משהו...), כל היום רבה עם גננות שינעלו את הגן (כי יפרוץ ערבי...), נוסעת עם הילדים לטיול של הגן (שלא ילכו לאיבוד), כל חצ'קון = מחלה סופנית (ח"ו). אם בעלי לא ענה לטלפון = נחטף לרמאללה. ועוד לא התחלתי לדבר על האיום האיראני, המדינה הפלסטינית מתחת לבית, קרינה קוסמית וכו'

שונאת את זה - בע"ה בקרוב מתחילה לטפל בזה.

קרן2 איזה טיפול ואיפה?

ואמא ל2 קטנטנים תודה על הרצון אם ארגיש צורך אפנה אליך..

שבאמת היו לי חרדות זוועה, וב"ה עכשיו אני כבר אחרי לידה שניה וזה לא חזר!! היה שווה כל שקל! ברור שלפעמים אני מוצאת תצמי בודקת שהיא נושמת, אבל סכ"ה זה לא משתלט על החיים..

כל זמן שלא משתק

זה נראה לי נורמלי

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...