מה לעשות.. המשפט מפתח הוא באמת "שלום, מה שלומך". "שלום, מה נשמע".. 

אבל השאלה היא איך שואלים.. אם באמת מתעניינים. ברור לי שאת מתעניינת ע"פ שאלתך - אבל אולי באמת לנסות להראות את זה יותר זה יעזור.  "איך את מרגישה", לא סתם "הכל טוב?" בנימה של לצאת ידי חובה. באמת באמת.

אולי זה יקח זמן, ולא ביום הראשון.. אבל כאשר אדם  מתרגל לזה שיש מישו שכל יום יתעניין באמת בשלומו. באמת ירצה לדעת איך הוא מרגיש - הוא יפתח בסוף. יווצר קשר. 

אם לא בשבוע הראשון, אז בשבוע השני. אבל זה יקרה. 

בכלל. אמירת שלום לכל אחד ואחת זה עינין חשוב מאוד!  

היתה לי מדריכה שכל בוקר הייתה אומרת לכולם בוקר טוב, ולא מפספת אף בת.

תמיד זה שיעשע אותי והיה לי תרגיל קבוע - לגרום לה לא לראות אותי כדי שלא תצרח את השלום שלה בכל המסדרון . 

אמ, האמת ב99% הפסדתי אני. כי היא לא פספסה אף בת.  

וזה עושה טוב בלב. זה כייף השלום הזה..  

גם אם זה לא גרם לי לשבת לשחנ"ש איתה שעות. אבל סתם שמישו אומר לך בוקר טוב באמת, זה עושה טוב על הלב..

מקווה שעזרתי, ואם לא - סליחה. 

כל הכבוד על הרצון. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....