אבל, לא. הודעות מסוג זה ראויות ליחס. ולא מומולץ שאנשים ישמרו מחשבות אלו לעצמם. 

אם לי, או לך יש את היכולת לעזור לאדם, לתת לו צומת לב ולנסות לפתור איתו יחד בעיה  - זה מתפקידנו. 

אנחנו קהילה, קהילה ווירטואלית שמטרתה לעזור אחד לשני  .

אז מסכימה עם הודעתך שחלה עלינו חובת דיווח במקרה שעלול לסכן חיי אדם, ואנחנו חייבים לעשות זאת.

אבל מרוח דבריך נידמה שאין צורך לנסות לקבל עזרה כאן בנוג"ה אלא לשמור מחשבות מימין אלו בלב. 

אני חושבת שאפשר בשמחה גדולה להעזר באנשים המדהימים שיושבים כאן, רק לדעת שכמו בכל סטואציה מסוג זה בחיים עצמם - עלינו כאנשים תהיה חובה לדווח במידה ונתקל במצב שיראה לנו כסכנת חיים. 

אז אנשים, תשתפו! פה, או במקום אחר.. יש אנשים טובים בעולם שישמחו לעזור. באמת.  

בהצלחה לנו. וסליחה שקצת סתרתי אותך.

מה שהיא אמרה.

הוא צריך להגיד ולפעמים הכי נח זה במקום וירטואלי כשלא מכירים אותך!!!
אם אומרים במציאות יש פחד כזה שיתחילו להציק לך, לעקוב אחריך, להתייחס יותר מידי...

אז מה זה מפריע לנו לעודד אנשים?!?! אולי הם לא במצב שהם אומרים שהם. אבל הם אומרים את זה כדי לקבל את היחס! ואם גם את היחס הזה לא ניתן, זה שוב מוכיח ש"לאף אחד לא אכפת ממני" "אני מיותר". ולאנשים האלה זה הכי חסר טקט להגיד "זה לא אמיתי" "מילים גוררות התיחסות של ה'" וכד' לא!! זה לא מה שהם מחפשים!! ואם הם באמת כבר מרגישים ככה, זה לא מה שיגרום להם לא להגיד את זה, כי בכל זאת כבר נמאס להם...

אנשים בעולם הזה צריכים הבנה והתיחסות! בואו נשבור את האטימות הזאת!!
קיצור, אני מעריכה שפתחת את זה בשרשור נפרד ולא כתגובה, וסליחה על התקיפות.

בקטע של הדיווח- ניראה לי שצריך לפעמים לדווח

אפילו דבר קטן כמו סמס יכול לגרום למהומת עולם אם התוכן שלו זה: "אני עומד להרוג את עצמי". עם או בלי <צ>...

לכל מחלה יש אנשים שמטפלים בזה

ורצון להתאבד זו מחלה אז כן לא פה המקום לכתוב שבאלכם להתאבד בשביל צומי

ומתוקה בואי לאישי...

אם מישהו יפתח פה שרשור כזה:"קשה לי, אני מרגישה שלא מתיחסים אלי, או שמתייחסים בצורה שאומרת לי"את לא שווה" די מה זה הגיל הנורא הזה? בבקשה אנשים, אני פשוט רוצה שתקשיבו לי, תנחמו, תרחמו, תתנו לי הרגשה שאני שווה. בבקשה אני רוצה י ח ס" זה לא היה מקבל את אותם התגובות כמו"נמאס לי ל ח י ו ת" אז כן, הם כבר אולי לא בסכנת חיים, כמו שאמרת, ולכן אולי הם גם לא צריכים טיפול מקצועי. אבל יש טיפול הרבה יותר מקצועי לבעיה הזאת שכל יצור אחר בעולם יכול לתת- יחס, הקשבה, ולפעמים דווקא לא את מי שיושב מולך עכשיו, ומחר אתם לומדים ביחד, מכירים.. הם צריכים דווקא את ההנהון הזה של המקלדת בצד השני, דווקא את הבנאדם שלא תפגוש מחר בכולת, שאתה ל א מכיר. החברה יכולה להשפיע הרבה יותר מפסיכולוגית לפעמים.

בנאדם מחפש את היחס, והוא מרגיש שככה הוא יכול לקבל אותנו, ובתוך כל הקשיים והבעיות לפעמים עם התכנולוגיה, יש כאן קידוש החול, שימוש בכלי החולי הזה לדבר גדול שאפשר להשיג לפעמים רק בדרך הזאת. אז אנחנו נחסום אותה?!?!?

אז מה אכפת לנו להתייחס, לרחם, לנסות ל ה ב י ן.

(ממש חידוש)

יש לפעמים מקרים רצינים

ואנשים שעל הקצה ואפילו חושבים רק על זה

צריכים את הצומי ואת המתוקה בואי לאישי

הם צריכים שיגידו להם שהם חשובים

לא בגלל שאם לא הם יתאבדו באותו רגע

אלא בגלל שאם לא יתיחסו לרצון הזה כשהוא קטן

הוא לא יעלם אלא יגדל בשקט

וכשזה כבר יותר גדול ומשמעותי יותר קשה לתקן

ואז,באמת לא יהיה קטע לכתוב פה

כי האיש יצטרך כבר טיפול מהיר לפני שיעשה משו

[ד"א מישי מפה הצילה אותי פעם אל תזלזל..]

מסוימים(חבר חברה מורה אח פסיכולוג)

מומחים לזה אין צורך לכתוב את זה לכולם כי אין מה לעשות עם זה

וחוצמזה ציינתי שיש על זה חובת דיווח אז מי שכותב מסתכן 

ולא נעים להיות באברבנאל בגלל צומי

זה קצת אטום להגיד את זה

אבל זה אומר שברוך ה' לא הגעת למקום הזה

אנשים שחושבים מחשבות מהסוג הזה זה לא מסוג האנשים שיש להם קשר פתוח עם ההורים

יש אנשים שזה המקום היחידי שלהם לפתוח את הפה

ואני חושבת שאם מישו רוצה צומי הוא ינסה להשיג אותו בצורה שפויה יותר

אנשים שכותבים על מחשבות כאלה נמצאים בקצה

מוכנים כמה לזרוק את הכל ולהגיד

ולפעמים דווקא מול המסך הם מרגישים מוגנים להגיד

מה שהם לא מרגישים בנוח לומר לאנשים עם עיניים

מידניות הלשמור בפנים לא תורמת אפעם

אמצתי את "מדיניות הלשמור בפנים לא תורמת לאפחד". 

להשתדל לעשות מאמץ שלא יעשו.

הרבה לא עושים בזכות אנשים מפה!

"מחשבות אובדניות תשמרו לעצמכם ואגב מי שמדבר לא עושה" -

נכון לא כל מי שחושב להתאבד באמת עושה את זה, וטוב שכך וב"ה וזה בדיוק המטרה,

שאנשים שקשה להם יבואו לפרוק פה ולקבל עזרה ותמיכה מחברי הפורום.

אין לי ספק שכבר פעמים רבות אנשי הפורום עזרו רבות לאנשים לאת ממצבים מאוד לא פשוטים ואין דבר יותר מבורך מזה.

"אם אתה רוצה להראות רצינות תשמור בלב " - חלק המטרה של הפורום היא שאנשים לא ישמרו בלב אלה יוציאו החוצה,
כדי לצאת מזה!

אני רוצה לעודד אנשים להוציא החוצה את התיסקולים שלהם וכד' כדי שהם לא יגיעו למצבים לא טובים, אסור לשמור בפנים!!

תוציאו החוצה!!

זה לא גבורה לשמור בפנים! זה רע! זה שובר! זה מכאיב ולא נותן כלום! אני חושב שהפורום הוא אחד הכלים הטובים להוציא את התחושות החוצה בצורה אנונימית שלראות עיני היא מאוד מבורכת.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל חברי הפורום שמסייעים ועוזרים לאנשים לצאת ממשברים ישר כח לכולם!

לא הייתי רושם את זה 

אבל אתם התעלמתם מהנקודה החשובה ביותר יש על זה חובת דיווח

אגב. אין קשר טוב עם ההורים סבבה יש מישו אחר חבר\אח וכדומה

באמת שקשה לי להבין מה אדם שכותב בא לי למות רוצה להשיג

לדעתי רק צומי ויש דרכים אחרות להשיג צומי חוץ מאשר לכתוב על רצון להתאבד

נראלי שאתם לא יודעים מה ההשלכות של הודעה כזאת.

כשבנאדם אומר בא לי לקבור את עצמי(והוא התכוון במובן המטאפורי של הביטוי)

אפשר לאשפז אותו ולקחת אותם לפסיכולוגים וכבר היו דברים מעולם

אז אנא אם אתה רוצה למות יש פסיכולוגים שזה המקצוע שלהם

והם מבינים יותר מחברה פה

לאיודעת מה איתך, אתה גם זקוק לו, כיאה ליצור אנושי חברתי.. 

אז גם אם מישו לא מתכוון לזה באמת, והוא בכמה שלבים קודם - למה שלא נעזור לו עכשיו, לפני שהוא יגיע למצב של סכנת חיים? 

אז כן. זה רע לקבל את צומת הלב בצורה כזו. בצורה שאנשים יודעים שזה יקפיץ את החברה, כי זה נושא רגיש. 

אבל, אם אדם הגיע למצב שהוא מוכן להגיד את זה כדי לקבל את אותה עזרה, את אותה צומת לב - 

תיתן לו! תעזור לו! למה, למה להיות נגד? 

לא נאשפז אפחד. נשתדל. 

אנחנו לא מבינים הכל. אנחנו נוער. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה להקשיב וזה המון. 

אנשים זקוקים לזה. 

ואל תדאג, אני ורוב האנשים שהגיבו לך, זה לא היום הראשון שלנו בפורום. אנחנו מכירים את הסיטואציות של הצורך בצומת לב שמגיעות בדרכי קיצון. ובכל זאת, היה יהיה ואפשר להציל.  

ואתה צודק. אסור שנתעלם מחובת דיווח. ובמידה של סכנת חיים - נדווח. וכן, הביקורת שלך על דרך קבלת הצומי - לגיטימית. אבל דברים אחרים, רוח הדברים עשתה לי רע. 

בס"ד

עלינו חלה חובת הנעילה ולעיתים גם המחיקה של שרשורי התאבדות.

אדם שרושם בפורום שהוא רוצה להתאבד אנחנו ככה או ככה ניאלץ להעביר את שמו לגורמים הרלונטיים ולמחוק את השרשור.

[אל תפתחו על זה דיון זה הוחלט בהנהלה הבכירה יותר לאחר המון דיונים.].

ברגע שאני מעבירה כינוי מסוים למשה הוא באותה שנייה אומר לי "תזהירי אותו שאם שוב הוא יפרסם אנחנו כבר נעביר את זה למשטרה".

חלילה לא כי משה שונא אותם או כועס עליהם, אלא כי זאת חובתנו ואנו לא יכולים לקחת על זה אחריות.

אז רק רציתי להזכיר את זה...

וגם למי שלא ידע אז שעכשיו ידע.

ובכללי באישי וכו-

אם למישהו יש מחשבות על זה או כל מיני דברים כאלה הוא בהחלט מוזמן לדבר עליהם עם מי שהוא רוצה, לי זה מאוד עזר.

אל תשמרו אותם לעצמכם, שתפו אותם.

מי שאומר דברים כאלה לרוב זועק לעזרה.

אז מי שצריך אני בכיף יכולה לנסות לעזור באישי.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...