במיוחד אם זה כבר מגיע למצב שעלול להיות מסוכן.

לפעמים דווקא ילדים אחרים מקבלים סמכות אחרת. כוונתי- ילדים שלא שלי יקבלו את סמכותי, במיוחד אם הם יודעים שאני צודקת וההתנהגות שלהם לא לענין.

זה לא חייב להיות בצורה תוקפנית, אבל כן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים- שהן לא יכולות להמשיך להתנהג כך.

ואם זה ממשיך? אולי לפנות להורים שלהן.

יש דברים שנכון לתת לילד להתמודד איתם בעצמו ולתת לו כלים, אבל לא עם כל דבר ילד יכול להתמודד, ושם בדיוק הוא צריך את ההגנה שלנו.

אז לפי תחושתך- האם זו התמודדות שביתך או הילדה השניה צריכות להתמודד לבד, או שיש מקום להתערבות שלך למענן.

בהצלחה

כלומר הולכת איתה או קרוב אליה רוב הזמן די ברור שהן היו עושות לה אותו דבר,כן אני משתדלת גם לתת לה לבד אבל חלק מהילדים שם פשוט חסרי מעצורים ובקלות יכולים להגיע ממילים למעשים,לדבר עם אמא שלה?אני לא יודעת כמה יעזור תאמת....אני פשוט מזדהה עם ההרגשה של הילדה שמאתנו מקבלת חינוך של דרך ארך והתחשבות בזולת

על איזה גילאים מדובר?

בת כמה הבת שלך ובנות כמה הן?

האם ההורים שלהן נוכחים? מודעים להתנהגותן? את מכירה מי הם?

אולי שווה לערב מישהו נוסף. ברור שאת צריכה לשמור על הבת שלך, אבל את זה לא הגיוני שתצטרכי להיות הצל שלה. בוודאי שצריך לחשוב על משהו יצירתי.

הן בגילאי גן חובה-בית ספר

אני יודעת הן לועגות לה ביגללי,אני פשוט שונה מהאימהות שלהן

ניסיתי לדבר עם ההורים של הילדה שדחפה אבל פילוסופית החינוך שלהן היא ש...זה בסדר להכות זה חלק מהחיים,זה לא ממש אכפת לי מה הם עושים בבית עד שהיא נמצאת באותו מרחב ציבורי עם הבת שלי

ממש קיויתי שזו לא תהיה התשובה שלך....

מהניסיון שלי עם סוג כזה של הורות, זה נכון כל עוד אף אחד לא נטפל לילדים שלהם....

באופן אישי, בכזה גיל, באמת הייתי משגיחה יותר. בגילאים יותר גדולים, כדאי ללמד אותה להתמודד עם ילדים מציקנים. 

האם יעזור לומר להן דברים כמו: וואי, אתן הילדות הגדולות כאן. אתן הדוגמא שבזכותכן יוכלו להתנהג יפה אם יראו אתכן וכאלה? זאת אומרת, שיחושו שיש להן כח, אבל לכיוון החיובי....

הורים טיפשים, שעושים "פילוסופיה" מהאלימות שלהם.

את יכולה לגעור חד משמעית אם הן לועגות עוד פעם.

לומר בצורה תקיפה: פה גן משחקים לכולן. אם אתן תלעגו - לא תהיו כאן.

אם לא תתייחסנה - יש אפשרות לפנות לביה"ס/גן בו הן לומדות - לבקש שידברו איתן. להסביר שזה כבר הגיע לסכנה כשהפילו מישהי מהמתקן. לפעמים, כשזה כבר מגיע למוסד הלימודים - ההורים מעדיפים לעצור את הענין.. (ישאלו למה פנית - תגידי שאם היו שומעים ישירות, לא היה צריך..)

אם לא יעזור - הכי טוב כנראה למצוא גן אחר.

זה גיל בעייתי. "קטנים - פגיעתן קשה".. כי מצד אחד יש להם "יכולת" להזיק, מצד שני - עדיין יכולת הפעולה כלפיהם מוגבלת..

אני ממש שלא מבינה מה זאת אומרת שאת שונה מהם?

כמה שונה את יכולה כבר להיות? 

בכל מקרה ילדות בבי"ס שמציקות לילדה בת שנתיים? זה ממש לא לעניין.

את צריכה להיות בסביבה ולהעיר להן ברגע שהן אומרות לה משהו. היא עוד ממש כמעט תינוקת.

כי באמת אין.....

לא הן ולא האימהות שלהן אוהבות אותי.

למה?

כי סיגנון החיים שלי שונה מזה של הרוב

כי אני לא מתבישת להפגין את אהבתי לילדי

אני לא מתביישת לשחק עם בתי במישחקי ילדים

לשיר,לצחוק,לשבת איתה בחול,להדהיר אותה על הסוס

אני לא באה להוציא עינים לאף אחד,זו ההורות שלי

גם לשבת בגינה עם חברות זה לגיטימי

ולא כל הילדים שם כאלה

כמו כל הורה....הילדים זה אצלי נקודה רגישה

העזת לפגוע ב"קונוונציונאליות"....

העיקר שאת אוהבת את הבת שלך והיא אותך..

סדר עדיפויות בריא.

קחי נשימה עמוקה ושיהיה בהצלחה.

באמת נתתם לי אויר לנשימה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....