במיוחד אם זה כבר מגיע למצב שעלול להיות מסוכן.

לפעמים דווקא ילדים אחרים מקבלים סמכות אחרת. כוונתי- ילדים שלא שלי יקבלו את סמכותי, במיוחד אם הם יודעים שאני צודקת וההתנהגות שלהם לא לענין.

זה לא חייב להיות בצורה תוקפנית, אבל כן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים- שהן לא יכולות להמשיך להתנהג כך.

ואם זה ממשיך? אולי לפנות להורים שלהן.

יש דברים שנכון לתת לילד להתמודד איתם בעצמו ולתת לו כלים, אבל לא עם כל דבר ילד יכול להתמודד, ושם בדיוק הוא צריך את ההגנה שלנו.

אז לפי תחושתך- האם זו התמודדות שביתך או הילדה השניה צריכות להתמודד לבד, או שיש מקום להתערבות שלך למענן.

בהצלחה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

על איזה גילאים מדובר?

בת כמה הבת שלך ובנות כמה הן?

האם ההורים שלהן נוכחים? מודעים להתנהגותן? את מכירה מי הם?

אולי שווה לערב מישהו נוסף. ברור שאת צריכה לשמור על הבת שלך, אבל את זה לא הגיוני שתצטרכי להיות הצל שלה. בוודאי שצריך לחשוב על משהו יצירתי.

הן בגילאי גן חובה-בית ספר

אני יודעת הן לועגות לה ביגללי,אני פשוט שונה מהאימהות שלהן

ניסיתי לדבר עם ההורים של הילדה שדחפה אבל פילוסופית החינוך שלהן היא ש...זה בסדר להכות זה חלק מהחיים,זה לא ממש אכפת לי מה הם עושים בבית עד שהיא נמצאת באותו מרחב ציבורי עם הבת שלי

ממש קיויתי שזו לא תהיה התשובה שלך....

מהניסיון שלי עם סוג כזה של הורות, זה נכון כל עוד אף אחד לא נטפל לילדים שלהם....

באופן אישי, בכזה גיל, באמת הייתי משגיחה יותר. בגילאים יותר גדולים, כדאי ללמד אותה להתמודד עם ילדים מציקנים. 

האם יעזור לומר להן דברים כמו: וואי, אתן הילדות הגדולות כאן. אתן הדוגמא שבזכותכן יוכלו להתנהג יפה אם יראו אתכן וכאלה? זאת אומרת, שיחושו שיש להן כח, אבל לכיוון החיובי....

הורים טיפשים, שעושים "פילוסופיה" מהאלימות שלהם.

את יכולה לגעור חד משמעית אם הן לועגות עוד פעם.

לומר בצורה תקיפה: פה גן משחקים לכולן. אם אתן תלעגו - לא תהיו כאן.

אם לא תתייחסנה - יש אפשרות לפנות לביה"ס/גן בו הן לומדות - לבקש שידברו איתן. להסביר שזה כבר הגיע לסכנה כשהפילו מישהי מהמתקן. לפעמים, כשזה כבר מגיע למוסד הלימודים - ההורים מעדיפים לעצור את הענין.. (ישאלו למה פנית - תגידי שאם היו שומעים ישירות, לא היה צריך..)

אם לא יעזור - הכי טוב כנראה למצוא גן אחר.

זה גיל בעייתי. "קטנים - פגיעתן קשה".. כי מצד אחד יש להם "יכולת" להזיק, מצד שני - עדיין יכולת הפעולה כלפיהם מוגבלת..

אני ממש שלא מבינה מה זאת אומרת שאת שונה מהם?

כמה שונה את יכולה כבר להיות? 

בכל מקרה ילדות בבי"ס שמציקות לילדה בת שנתיים? זה ממש לא לעניין.

את צריכה להיות בסביבה ולהעיר להן ברגע שהן אומרות לה משהו. היא עוד ממש כמעט תינוקת.

כי באמת אין.....

לא הן ולא האימהות שלהן אוהבות אותי.

למה?

כי סיגנון החיים שלי שונה מזה של הרוב

כי אני לא מתבישת להפגין את אהבתי לילדי

אני לא מתביישת לשחק עם בתי במישחקי ילדים

לשיר,לצחוק,לשבת איתה בחול,להדהיר אותה על הסוס

אני לא באה להוציא עינים לאף אחד,זו ההורות שלי

גם לשבת בגינה עם חברות זה לגיטימי

ולא כל הילדים שם כאלה

כמו כל הורה....הילדים זה אצלי נקודה רגישה

העזת לפגוע ב"קונוונציונאליות"....

העיקר שאת אוהבת את הבת שלך והיא אותך..

סדר עדיפויות בריא.

קחי נשימה עמוקה ושיהיה בהצלחה.

באמת נתתם לי אויר לנשימה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...