-מה עם שיחות לפני החתונה ואחריה וגידול הנכדים??

"למתים חופשי"...

אחרי 6-7 שעות?

כשהתינוקי שלי ישן 6 שעות בלילה יוצא כשהוא מתעורר הוא יונק רק מצד אחד כי זה מספיק לו ב"ה, ואז אני צריכה באמצע הלילה לקום לשאוב כי זה מציק לי הצד השני.

שלי כשהוא מסיים לאכול לא מוכן למצוץ עוד..

אצלי עד עכשיו הבת שלי קמה בערך פעם אחת באמצע הלילה, ובשבוע האחרון היו כמה לילות שהיא ישנה לילה שלם עד הבוקר. אז בהתחלה כל בוקר הייתי קמה רטובה (דווקא ישנתי עם חזיית הנקה ורפידות הנקה, אבל נטף הרבה חלב וזה נזל גם על החולצה), אבל הלילה פעם ראשונה הייתי לגמרי יבשה בבוקר, כי הגוף התרגל לזה שהיא הורידה הנקה בלילה..

אם תמשיכי לשאוב, אז יש סיכוי שתמשיכי להרגיש את המלאות הזו וזה יציק, אבל לדעתי אם תפסיקי (אולי תסחטי קצצת ביד אם זה ממש מציק) אז תוך כמה לילות הגוף שלך יתרגל ויתאים את עצמו.

אני יודעת מיועצת הנקה של ליגת לה ל'צה שהרבה הורים הגיעו לאשפוז עם התינוק בגלל הספר הזה!!

כי התינוקות הגיעו לתת משקל ותת תזונה בגלל מה שהיא כותבת, והגיעו למרפאה להפרעות אכילה.

אז לא לקחת כל מה שהיא אומרת, אבל כן לנסות. ולחשוב מה מתאים לך.

מה שעזר אצלי:

תוכנית לילה:

במשך כמה לילות, בדרך כלל לקח לי שניים שלושה,

כשהוא היה קם,

פשוט הייתי מרימה אותו כשהיה בוכה, ובמשך הרבע שעה שהוא היה צורח ,

או יותר,

הייתי מדברת אליו ואומרת לו בחום, עם הרבה אהבה, כמה שאני אוהבת אותו, ומבינה את הצורך שלו באוכל,

אבל שמהיום אין אוכל בלילה, (כן ככה דברתי עם הרך הנולד כדי להשאר שפויה ,האמינו לי הם מבינים יפה!)

ומלטפת אותו, ונותנת לו מוצץ וכולי.

וזה עבד יופי!!

אלא מה - שאז לילה אחד הוא קם, ובעלי שמע אותו, ושוב נתן לו בקבוק, ואז הכל התחרבש.

גם את היית רוצה שכאשר תהיי רעבה ילטפו אותך וירגיעו שתקבלי אוכל בעוד שבוע? (זה הפער מבחינת התנוק)

הקב"ה ברא אותו עם קיבה קטנה ומקום למזון ל3-4 שעות (בד"כ)

הוא חסר אונים ותלוי בך בקיום שלו, באימון, בחיות! זכרי זאת.

אני מקווה שלא הייתי חריפה מידי.

יש מהדרין ל 9 חודשים

אבל לא קודם 

כי אומרים שעד גיל שנה זה נורמלי שתינוק רעב באמצע הלילה...

אבל בלילה השני בכלל לא מלאה,

לכן אני שואלת אם זה לא פוגע בהנקה של משך היום?

השקעתי הרבה בהנקה הזאת והיא יקרה לי מאוד, ממש לא באלי 

להפסיק אותה בגלל טעות כזאת..

אצלי התינוקת בהדרגה הורידה הנקות מהלילה (בהתחלה הייתה יונקת פעמיים-שלוש בלילה, אח"כ ירדה לפעם אחת, ועכשיו לפעמים קמה רק בבוקר) ובמשך היום היא יונקת כל שעתיים-שלוש, וזה בסדר גמור- ביום יש יותר חלב ובלילה פחות, לפי הדרישה שלה.

לפעמים יוצא לי לישון 9 שעות (נגיד עם האכלה אחת/ שתיים באמצע)

כדאי לשתות או לאכול מתישהו באמצע כדי שיווצר מספיק חלב?

תמיד אחרי לילה יש הרבה חלב.

אני לא מדעית אבל לא נראה לי לקום לאכול/לשתות באמצע..

יכול לינוק בלי שאקום אליו.

להגיב שזה פשוט נורא,

כל נושא הופך למתקפה,

השיטה שכתבתי עליה היא לא המצאה שלי,

היא גם מהספר של הלוחשת לתינוקות,

וגם התייעצתי עם פסיכולוגית לפני כן,

יש נשים, כמוני למשל, שלא הצלחתי להתאושש אחרי הלידה בגלל שבלי שנת לילה רצופה של 8 שעות,

וזה לא נובע מפינוק אלא כך השם ברא את גופי הבריא,

אני לא מצליחה להתאושש כמו שצריך,

ולכן,

היה צורך להרגיל את התינוק בגיל ארבעה חודשים או שלושה חודשים בערך,

לישון לילה,

עכשיו כמו שכתבתי הוא כן קם עדיין, והוא גדול כבר,

אגב- אני מכירה נשים שהילדים שלהם ישנים כבר מההתחלה לילה שלם,

וזה גם מקשר אותנו לשרשור שפתחתי על לידה כל שנה, מי שהילד שלה ישן לילה , לא פלא שהיא מצליחה להתאושש וללדת,

אני לא מסוגלת,

אבל תכלס- את מגיבה מגעיל, וזה ממש מעליב ופוגע, וגם לא אמפאתי. בושה וחרפה לך

היא שאלה אותך שאלה

מחקתי,

אנונימית כתבה משהו לא יפה,

שזה מחריד מה שכתבתי,

אז מה את רוצה עכשיו?

אסור להעיר או להעלב מכך שעל כל דבר שאני מנסה לומר, אולי בחשיבה קצת אחרת אז מיד קוטלים?

בהתחלה כתבת את שמה ועכשיו אני רואה שערכת, ואת עוד מעיזה לכתוב "הזכרתי את שמה?"?!

צודקת מתעלה אליו. ההיתממות הליכאורתית שלך ממש לא ראויה.

בוטות,

אני מבינה עכשיו למה לב אמיץ עזבה,

אין לך שום לדון לכף זכות?

את אמורה להיות חסידת חבד אוהבת אדם לא?

אני לא מתממת, פשוט ערכתי, ועכשיו אני לא רואה שהיא כתובה, אז איך את רואה את זה

זה מה שהתכוונתי לשאול,

ולעובדת השם: סליחה!!

של התינוק לאכול.

גם אם בריאותית את עומדת למות אם לא תישני, זה לא אומר שמותר למנוע מתינוק קטן (ואני מדברת על קטן ממש , לא מעל גיל חצי שנה) אוכל שהוא זקוק לו.

לדוג' פיתרון: שהבעל יקום אליו ויתן בקבוק ל-8 שעות שאת תוכלי לישון. אם האמא מותשת וצריכה לישון אז באמת שתישן ומשהו אחר יספק את צרכי התינוק.

וזה גם כתוב בספר הלוחשת,

הילדים נראים בלי עין הרע הילדים המאושרים ביותר בעולם,

לא ראיתי שקרה לו משהו מזה,

להיפך הוא ילד שמח בצורה יוצאת דופן, וכולי וכולי......

אז אל תבהלו,

לא אומר שאם אמרתי משהו שסותר את דעתכן אז צריך מיד להבהל,

ולא צריך להביא אליי עובדת סוציאלית.

אני חושבת שתמיד צריכים לחשוב על האמא ומהם כוחותיה,

אהבה היא לא אהבה ללא גבולות.

מדריכים את כל ההורים כולם בצורה גורפת לתת לילד לצרוח כבר מהלילות הראשונים לילה שלם,

וזאת כי הם היו דור שהיה גם ככה מותש,

ולכן-

הם היו גם ציריכם הרי בבוקר לקום ולפרנס את בני ביתם, ואם לא היו ישנים, וגם מלאים בחרדות גם ככה ממה שהם עברו,

אז לא היה הולך שום דבר.

ולכן- הם היו נותנים לתינוקות לצרוח סתם לבד לילה שלם,

ושמעתי על הורים שעשו זאת. בגלל זה קם דור שני של ניצולי שואה שסוחב איתו בעיות, אז מה נגיד? הם היו צריכים לקום כל לילה? לא! כי הם היו מתמוטטים ואז היה יותר גרוע.

אני אמרתי משהו דומה, אבל שימו לב לשינוי,

מרגיעים את הילד,

מדברים אליו,

ואומרים לו מה קורה.

יש הבדל.

על עצמי,

במקום לקבל תשובה כמו: "ואיי, כל הכבוד לך, איזו אישה אמיצה ובעלת כוחות" וכדומה,

אני מקבלת עגבנייה על הראש,

תראי אני מתחום הטיפול, כך שלא מתרגשת משום אמירה כאן,

אני יודעת הרבה יותר מכולן פה בכל מה שקשור לאיך לגדל ילדים,

ויש לי ב"ה הצלחהעם הילדים שלי, טפו טפו, כך שלא ממש מזיז לי מה חושבים,

רק הזוי שאם אני אומרת משהו שלא מוצא חן, אז מיד אומרים שזה מזעזע, וחסר לב וכדומה.

זהו, אני עם השרשור הזה סיימתי.

אני כתבתי לך שזה מזעזע? כתבתי שאת חסרת לב?

עברתי שוב על השרשור וחיפשתי כמה "עגבניות" קיבלת וכמה זרקת בחזרה.

אנונימית אחת כתבה לך תגובת נגד והשתמשה במילה מחריד וביחד עם זאת פרטה בדיוק את דעתה שאת זה אני מעריכה.

אני לא חושבת שאת צריכה כל כך להיפגע, נושא האמהות הוא רגיש אצל כולנו, כולנו רוצות להיות אמהות טובות בלפחות 100% וכמו שפרצופינו שונים כך האמהות שלנו שונה וזה בסדר.

אפשר להשאיר את הויכוח ענייני, להציג את הגישה שלך ולהסביר לנו למה בעינייך הגישה הזו הכי טובה ומצד שני לקבל את זה שיש נשים שבעיניהן הגישה שלהן הכי טובה.

וכאן אני פונה לכולן-

אפשר להתווכח בלי המילים מחריד/מגעיל/בושה וחרפה.

אם אתן בטוחות בדיעה שלכן אתן לא צריכות להשמיץ את מי שחושב אחרת מכן.

באמת בואו נחליט שכולנו צריכות להיזהר יותר בכתיבתנו אחת לשניה...

אני יודעת הרבה יותר מכולן.....אני מבוגרת ממך ומרוב מי שכותב וניסיון החיים שלי בהתאם ובכל זאת קטונתי והשכלתי מכל מלמדי פה,קצת ענווה....

ולא כתבתי זאת יפה,

אבל תכלס,

יש לי משהו כזה,

שאני מנסה להבין מה הבעיה אצלי,

שכל פעם שאני כותבת על עצמי, אז לא מגיבים לי כמו שאני מצפה,,

איך ידעת בת כמה אני?

את יכולה לפנות אלי בפרטי לנושאים אישים,,,,לא אוכל אותך

רק הצעתי פיתרון יותר יצירתי שלא ידרוש דחיית סיפוקים מתינוק בגיל שעוד אין לו את היכולת הזו. יש לו יכולת לפתח חוסר אונים- אם לא מקבל, לאר מקבל לא מקבל, מבים שהוא לא יקבל, זו לא דחיית סיפוקים שהוא מבין שיקבל מחר בבוקר...

תמיד צריך לחשוב על האמא וכוחותיה, את צודקת, שא"א לדרוש מאמא מעבר ליכולותיה, לכן אמרתי, יש גם אבא, וגם אם אין יש פיתרונות אחרים...

אם אמא חולה ומושבתת ולא יכולה לקום מהמיטה, האם נבקש מהילדים שיסתדרו לבד כמה ימים, או שניא משהו אחר עד שהיא תחלים? זה על אותו עיקרון.

הפסיכולוגי לדברים, אני אנסה לראות איפה זה כתוב,

כי זו שהתייעצתי איתה אני סומכת עליה כל כך ,

היא אמא בעצמה והיא כל כך מסורה ברמה שאין דברים כאלה בעולם הזה, ואני לא מגזימה היא עוד מאט יכולה להיות סבתא והיא מדברת עם הילדים שלה כאילו שהם אתמול נולדו,

אשה יוצאת דופן,

למעשה אפילו לא התייעצתי איתה בעניין, היא רק פתאום העירה את עייני ואמרה: מה עדין אוכל בלילה?וכך הכל התחיל,

אני אחפש את המקור לכך,

כי מאוד יתכן שאני אצטרך בעתיד לטפל בנשים אחרי לידה, כי זה חלק ממעגל החיים וכדאי שאדע מהו המקור המוסמך לדבר.

שוב, כמובן שעל כל מאמר יש כמה שסותרים אותו, אבל טוב לדעת להשכלה כללית.

ככה אפשר להשיג תור מיידי
אבל במלא כסף.
ככה עשינו
 

שיש לו החזר מהקופה.
אמנם זה עלה קצת יקר (אם אני לא טועה עלה 1500 שקל, וקיבלנו החזר ממכבי של 800 שקל) אבל זה היה שווה לי בשביל לקבל איבחון תוך כמה ימים, וכדי שהבן שלי יוכל להתחיל טיפול.

אגב, כיום כבר לא צריך לעשות MOXO, ונוירולוג מאבחן על סמך תסמינים ושאלון הורים ומורה.

אני לא הצלחתי לקבל הנחה ממכבי במקרה דומה.
צריך סוג מסויים של ביטוח לא?

אני הלכתי לנוירולוג שנמצא ברשימה של רופאים בהסדר, באתר של מכבי.

את בטוחה ששלך גם היה ברשימה?

(לפני כעשור)

מוקסו בהפנית רופא ילדים

בתשלום פרטי של 200-300 שח

ואז הזמנתי תור לרופאת קשב (מהקופה) בעיר אחרת שהיה לה תור תוך חודש

יותר טוב מבזבוז כסף אצל פרטי שגם ככה ייתן אותו טיפול 

כשמדובר על ילד שממש סובל בלי הטיפול, כל יום הוא קריטי.

אבל לרוב זה לא קריטי מהרגע להרגע

ותור תוך חודש הוא הגיוני

אם זה דחוף

הגיוני לשלם

אני זיהיתי קושי מכיתה א' אבל אמרו לי שרק מכיתה ב' -ג' אפשר להתחיל לאבחן..

סבל של הילדה ברמה אחרת...גם חברתית

בקיצור זה ממש קריטי ..

עלה לך 200-300

אני עשיתי לילדה לפני שנה אבחון אצל נוירולוג פרטי עלה לי 800 וזה נחשב זול 😅

לא אבחון

נוירולוג פרטי עלה לי לפני עשור מעל 1000 (למשהו אחר)

קבעתי דרך פרטי ואני אבקש החזר דרך ביטוח בריאות .

התקשרתי היום להבין את הפרוצדורה

ורק להבין לקח לי כמה דק

למה זה כזה מסובך?

ככ הרבה כספים משלמים לקופת חולים ובסוף כשצריך אותם הם מסבכים את החיים . למה ?

למה ילד צריך לסבול כחצי שנה במקרה הטוב עד שמקבל אבחון וטיפול? זאת שערורייה .

למה מי שצריך מענה רפואי צריך להיות בגדר עשיר בלבד?

מקומם.

והתקציב מוגבל.

אבל לפחות אם מחכים בסופו של דבר יש אפשרות לטיפול, יש מקומות בעולם שגם זה פשוט אין וכל אחד משלם ישירות על הטיפולים שהוא צריך וזה מאוד יקר, ולמי שאין אין בכלל...

מקווה שתגיעו לאבחון ולטיפול נכון ומועיל כמה שיותר מהר

( ורק הערה, לא יודעת מה ביררת היום ומה אמרו לך, אבל לא תמיד הקופה מחזירה משהו, אז טוב שבאמת את מבררת לפני!)

תבררי קודם איך זה עובד עם המרשם לריטלין- אם זה מוכר בקופה, אם אפשר לחדש דרך הקופה וכו'

ואם וכמה אפשר לחזור אליו להתאים מינון סוג, בדרך כלל זה כמה פעמים עד שמוצאים משהו מתאים

ברגע שהיה איבחון, ובסיכום הנוירולוג הפרטי רשם להתחיל טיפול תרופתי, הכל עבר דרך הרופאת ילדים הרגילה.
על סמך זה היא הביאה מרשם לריטלין, וכשהיה צריך להחליף מינון\תרופה לסוג אחר (והיינו צריכים הרבה החלפות), זה היה דרכה.

אם בחרתי ברופאה מהכללית אבל באופן פרטי ,אמור להיות לי החזר מכללית?

זה ממש משמעותי ההחזר

הנוירולוג צחק על האבחון מוקסו ואמר שהוא אפילו לא מתייחס לזה

כי באבחון יצא שאין בעיות קשב

וזה נוירולוג עם שם מאוד גדול, ניהל בעבר מחלקה בבית חולים

להשתתפות בייעוץ אצל רופא מומחה

שילמתי 1800 והחזירו לי יותר מחצי מהסכום

אז שמה כאן את מה שלימדו אותי (סדנה אצל מומחית בהפרעות קשב)

מבחני מוקסו וכדו עוזרים לאבחן במקרים ספציפיים ותלויים ברופא.

היועצת תנסה לדחוף לך כל מושג ששמעה עליו. המבחן הזה לא עומד בפני עצמו ואין לו משמעות כאבחון.

שוב - יש רופאים ומקרים שנעזרים בו והרופא ישלח אתכם לעשות.

למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? אם יש קשיים אפשר לנסות לטפל נקודתית. אפשר לבקש התאמות, לדבר עם המורות, בלי קשר לקשב, פשוט להסתכל על הילדה כמו שהיא ועל הצרכים שלה ועל היכולות שלה ומה שמצופה ממנה.

גם אחרי אבחון, אם תחליטו לטפל תרופתית זה גם תהליך שלוקח זמן והסתגלות.

אני ממליצה לנשום עמוק, להתחיל את התהליך,  ובמקביל להתחיל גם לטפל.

יש הדרכות הורים, יש רכיבה על סוסים, יש התאמות בית ספר

ובעיקר יש תקווה🩷

אבל אני רק נתקעתי על המשפט הזה: למה כל כך נורא שאיבחון ייקח חצי שנה? 

אז אני אסביר למה. 

הילד שלי היפראקטיבי.
הוא ילד מתוק שמאוד רוצה שיאהבו אותו, ומאוד רוצה להתנהג טוב, אבל אין לו שליטה על עצמו.
הוא משקיע מאמצים גדולים מאוד - שפשוט לא מצליחים.

יום יום הוא חווה תיסכול מתחושת החוסר הצלחה הזאת.
נתחיל מהדבר הכי משמעותי בעיני - זה שאין לו חברים.
חברים לא רוצים לשחק איתו - כי הוא לא מסוגל לשבת ברוגע, וכי לפעמים הוא אימפולסיבי, וברגע אחד מפרק את כל המשחק.
לנהל שיחה עם חברים - הוא כמובן לא מסוגל, כי הוא לא יכול להקשיב ברצף ליותר משני מילים בלי לזוז.
בכל מקום שהוא נמצא - הוא מקבל הערות, שהוא אפילו לא מבין למה.
ילדים מתלוננים שהוא מציק להם - כי הוא לא שם לב לתנועות ידים שלו, שלפעמים גורמות למכה למי שלידו.
מהמורה ובבית - הוא כל הזמן מקבל הערות.
מהגימבורי - העיפו אותנו כמה פעמים כי הוא השתולל ממש וכמעט קרע להם הכל.
כבר כמה רופאות (!!!) ביקשו ממנו לצאת מהחדר בזמן שהיא מכינה הפניה כי היא לא מסוגלת כשהוא בסביבה (הוא קופץ מהמיטה שיש שם, על הוילון, לא מפסיק לשאול שאלות, מוציא דפים מהמדפסת כי הוא רוצה לצייר וכו)

תחשבי איך זה עבור ילד לחיות ככה, שלא משנה כמה הוא מתאמץ ומנסה (והילדים האלו מתאמצים מאוד!!), הוא כל הזמן מקבל משוב שהוא נכשל. הכל נשבר סביבו, כולם מתלוננים עליו, והכי חשוב - חברים לא רוצים לשחק איתו.
 

ודבר נוסף, דיברת על כל מיני טיפולים משלימים והדרכות הורים - זה כמובן נכון ותמיד עוזר, אבל בשום אופן לא מחליף טיפול כשצריך.

אני יכולה לספר שניסיתי עם הבן שלי המון דברים לפני שהתחלנו את הטיפול התרופתי.
במשך תקופה נתתי אומגה 3 משמן דגים אמיתי (יקרררר)
הכנתי חליטות צמחים מתרכובות של מיני צמחים שאמרו לי שאמורים לעזור.
הלכתי לתזונאית ובהמלצתה הפחתנו סוכר וקמח לבן, והורדנו לגמרי מוצרי חלב.
במשך חצי שנה עשינו פעמיים בשבוע טיפולי נוירופידבק עם אלקטרודות. (גם יקר מאוד)
שילמנו מנוי למשחק כזה שמשדר דברים למח שאמורים לעזור לקשב וריכוז. שיחקנו איתו כל ערב 20 דקות לפי ההוראות.
ניסיתי לעשות איתו ספורט במשך 40 דקות בבוקר לפני היציאה ללימודים.
קניתי כמה סוגים של תרופות טבעיות שאמורות לעזור.

אף אחד ממה שכתבתי לא עזר.

ממש לא התכוונתי לוותר על התהליך או על טיפול, רק ניסיתי להרגיע את הלחץ שקפץ לי בקריאה.

ניסיתי להנכיח את העובדה שזה תהליך ממושך ושלוקח זמן. כמובן שכל קפיצת דרך, ואפשרות לקדם תורים מבורכת.

אני בטוחה שכל מה שתארת לקח הרבה זמן והרבה ניסוי ותהייה,  והדרך שעברתם מרשימה ומעוררת הערכה. כל הכבוד, אני לא יכולה לדמיין את תעצומות הנפש שנדרשות בשביל התהליך הזה

זה באמת תהליך ארוך.
סתם קפצתי עליך עם מגילה שלימה בגלל משפט 🫣

ותודה על המילים החמות!❤️

ואיזה אמא מדהימה את !! שעשית וניסיתי הכלללל כדי לעזור לבנך . ממש מרגש ומחמם את הלב.

כיף לו שיש לו אותך.

גם לי השורה הזו קצת צבטה בלב

מאחר ואני ובעלי מודעים לקשיים שלה ומנסים לעזור לה, אבל איך היועצת אמרה לי, זה כמו לשים פול גז על ניוטרל.  לא משנה גמה תנסי לעזור לה , היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה והיא חווה כל יום מחדש תסכול וזה פוגע בעוד תחומים בחיים .

אז ממש מבינה. ולפעמים אין ברירה אלא לנסות . אני יעשה הכל למען הבת שלי, גם אם זה אומר לקחת כדור ריטלין שאני נורא חוששת ממנו

אם זה יעזור לה ואמן שכך, עשיתי את שלי.

לשיפור

במכבי אמרו אפשר לאבחן רק מגיל 7 .חיכינו לגיל 7 אמרו לא צריך אבחון שתיקח ישר ריטלין. לא הסכמנו כי פחדנו וניסינו עוד דברים.

ונתנו לה מורת שילוב ויש לה התאמות

ונתנו לה מבית ספר אקסטרה לשיפור ביטחון עצמי ותמיכה רגשית

ניסינו הומאופתיה

לקחנו לטיפול רגשי

עשינו המון.

וזה כמו פול גז על ניוטרל.

הילדה שלי הולכת לאיבוד כבר המון זמן . אז לא רק שלא אחכה חצי שנה ,לא שניה אחת נוספת.

בכללית יש מכוני הסדר שעובדים איתם ושמה אפשר לעשות מוקסו בתשלום מופחת.

מצרפת את הקישור למידע מכללית

בדיקות קשב וריכוז | כללית מושלם

לגבי השאלונים של האבחון קשב דרך הקופה רק שתדעי שהם לא נוראיים כמו האלה של התפתחות הילד.. ויש אפלקציה שאפשר למלא. הרופא נותן הפניה לרופא קשב ואז ההורים ממלאים והמורה.

לק"י

למתקדמים להוסיף קצת ערק.

לא יודעת מאיזה גיל זה בסדר.

להגבי לה את הראש בשינה.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

רפואה שלמה!

או מי מלח באף

זה מייבש את הנוזלים

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

אבל היא לא התכוונה לרע... אז התבאסתי על עצמי כזה

באסה שונה מכעס. אני מבינה למה אפשר לסלוח לה אם היא לא התכוונה, אבל אל תכעסי על עצמך שאת מבואסת מהשיחה איתה.

חיבוק, תעשי לך עכשיו משהו כיף לעצמך❤️

אבל שאלה בקטע ידידותי.. 

ובסוף זה יוצא יותר רע אם אני מתחמקת מלענות כמה זמן אני נשואה נגיד, כאילו מה הסיפור שלי

את יכולה לענות בערך

וזה לא עניינו של אף אחד למה אין לך או יש לך ילדים/ עבודה/ בית/ כסף וכולי. 

בכלל אני בדעה שאנשים צריכים להפסיק להביע דעה

על אתגרים של אחרים

אם כי גם חודשיים המתנה למי שרוצה זה מבאס

אבל להשוות לשנים???

צמרמורת!!! ז

אפשר להתעלם בנימוס מהשאלה או להעביר נושא. אפשר לאמר שלא מתאים לך לדבר על זה. אם אנשים לא נרמזים פשוט לסיים את השיחה וללכת גם אם זה לא נראה נחמד.

לא תמיד נעים לי לעשות את זה אבל הרבה פעמים כן. למדתי לחתוך את השיחות האלו ולענות רק כשמתחשק לי. לפעמים רק השיחה והחיטוט בנושאים הרגישים עושה לי ממש רע (אצלי לא מדובר בציפייה לילדים אלא במשהו אחר)

ועכשיו ראיתי שנעלתן.

אני ממש מצטערת שזה הגיע לשם, סליחה, ממש לא התכוונתי.

ואולי גם באמת לא ניסחתי טוב את ההודעה.

הייתי נסערת ולא חשבתי על זה.

שוב סליחה אם מישהי נפגעה מההודעה או מהאווירה שהיא יצרה...

ותודה לכל מי שעודדה וכתבה דברים מחזקים💞

באמת❣️

(נראלי הכוונה פה לשרשורים אחרים שננעלו)

וגם ראיתי שנעלו אותו...

עכשיו הבנתי, תודה רבה שהסברת!

על הטיקט של הבגד?

לא כזה קטן...

אולי יש לו איזה בגד עם כיסים שאת יכולה להדביק בתוך הכיס?

כיסים שהם לא באמת בשימוש אבל כן יש מקום

תופרת בתוך הכיס עוד כיס ומכניסה את זה ותופרת שיהיה סגור לגמרי

וחיבוק🫂

מקווה שתגלי שהכל בסדר 

שיהיה סגור לגמרי

גם אם מרגישים שם משהו קשיח

זה יכול להיות איזה תווית או משחק שהוא דחף

באמת מלחיץ שיתפסו

אבל יותר מלחיץ לא לשים מקליט...

הכניסה אצל תופרת, בתפר של הגומי של המכנס

אבל לדעתי אם נתפס מקליט זה יכול להיות עבירה פלילית חמורה

לפני כמה שנים ביררתי עבור אחד הילדים וזה מה שאמרו

מציע לבדוק קודם

ואם זה בתיק זה יותר בעיה

משהו כזה

בטוחה שיש פה שידעו לדייק

לק"י

ונשמע שמצבו רגוע יותר.

אני יכולה לשאול אותו אם קיבל סטרואידים בעבר.

אצל הבן שלי זה כל השנה

מסכן

כל השנה עם נזלת🤦‍♀️

לפעמים יותר לפעמים פחות

הוא כן המליץ להרחיק משטיחים, שמיכות צמר וכו'.

שמיכה הוא מתעקש לשמיכת נוצות. כי היא כבדה לו על הגוף והוא אוהב את ההרגשה.

אין לנו וילונות או שטיחים.

מקווה שיגיע מהר ונראה שיפור

תודה

משחות סטרואידים וכו'

גם בגיל שנתיים כבר

זה הדבר היחיד שעזר ועוד כל מיני שיטות טיבעיות. תחפשי על אטופיק באינטרנט

מהאלרגיה לכרדית האבק.

חשבתי שאולי יעזור לה אותו היחס פה.

התחלתי בדיוק ספריי לאף וטיפות עיניים.

אין מנוס. אני גם לא כזה חוששת, בכללי מתרופות, אז גם מיזה.

מעדיפה לא לסבול ככה. זה באמת סבל.אבל לדעתי לילד בטוח לתת. מסכן. החשיבה שאולי שמה זה לא בריא היא לא סיבה לתת לילד לסבול.

זוועה ממש.

הוא לוקח בתקופות הקשות אלרג'יקס באופן קבוע בלי קשר לתסמינים, גם חלק מהילדים לוקחים בעיקר בתקופת מעבר

רופפין או אחר תכלת שכחתי את השם. לפעמים סטרואידים לאף. 

אבל הוא כבר לא קטן 

ולראות אם זה מספיק

כמובן בליווי רפואי, זה גם ככה צריך מרשם. אם את מרגישה שהרופא שהלכתם אליו לא מבין את החשש שלך מסטרואידים אז לכי לרופא אחר שנשמע לך מומחה

אם כבר ניסיתם ולא עזר או אם הרופא חושב שזה לא מתאים כאן אז כנראה אין ברירה אלא לתת סטרואידים, לנסות את המינימום שיתן הקלה. לפעמים נותנים מקומית באף אם זה מתבטא דווקא בנזלת

אבל לחיות עם אלרגיה שמתפרצת זה יותר מזיק מאשר סטרואידים... מכל הבחינות

(אנחנו כן קיבלנו במרשם)

נראה לי שזה יותר מומלץ באופן יומיומי

אנחנו קיבלנו את זה לתת באופן יומיומי כמניעה לאלרגיה (אלרגיה אחרת, לא לקרדית האבק, אבל דומה)

אחפש את המרשם שהוא כתב לנו.

וננסה קודם דרך האף

תודה!

טיפלתי בזריקות/חיסונים למשך כמה שנים. היום הרבה יותר טוב. בעונות מעבר משתמשת באלרג'יקס