אני בתחילת שליש שני בהריון שבא אחרי שני הריונות בסיכון שהסתיימו ב"ה בילדים בריאים (האחרון אמנם נולד כפג אבל ב"ה היום הוא בסדר) אחרי שמירות ועניינים.
אחרי הלידה האחרונה הרופא אמר לי שאין סיכוי להריון נורמלי ושמעכשיו הסיכון יגדל והסיכוי לתינוק בריא הוא אפסי. מנעתי הרבה זמן וניסיתי להשלים עם זה שלא יהיו לי יותר ילדים. היה לנו קשה מאוד עם הקביעה הזאת ולכן בשנה האחרונה התייעצנו באופן פרטי עם רופא מומחה וקיבלנו תמונה מעט יותר אופטימית, שיש סיכון אבל לא בהכרח גדול מההריון הקודם. אז הפסקתי את המניעה ונכנסתי להריון.
בינתיים עשיתי שקיפות וסקירה מוקדמת והעובר נראה תקין ב"ה. ההריון לא קל אבל אני מאוד שמחה בו וגם יודעת שיתכן מאוד שזה ההריון האחרון שיתאפשר לי.
הבעיה היא שאני כל הזמן בחרדות שמשהו יקרה. אני לא מצליחה להאמין שההריון הזה יסתיים עם תינוק בריא ושלם. זה כאילו שהתסריט הזה טוב מידי בשביל שאאמין שזה באמת קורה ולכן בטוח שיש איזה טוויסט בעלילה שעוד לא הגיע. אני מפחדת לשמוח יותר מידי ואפילו כמעט לא סיפרתי על ההריון הזה לאף אחד למרות שכבר הגעתי לשלב שהגיוני לדבר על זה.
זה נורמלי? יש מה לעשות כדי להפחית את המחשבות הנוראיות האלה?
ובבקשה אל תשלחו אותי לטיפול שמצריך זמן ונסיעות למפגשים כי יש לי מספיק נסיעות בשביל בדיקות ומעקבים ויוציא אותי מדעתי להוסיף עוד נסיעות ללו"ז הצפוף.
