גם ככה לא רואים את זה.

השאלה לא מסגנון השאלות "האם הייתם יוצאים עם..." היא הרבה יותר מהותית לדעתי,ובאמת רציתי לברר מה דעתכם בנושאים כאלה בכללי,ולא מה הייתם עושים אם בחורה הייתה מודיעה לכם כזה דבר ומה זה אומר עליה,זה כבר ויכוח אחר,שאני לא רוצה לקחת בו חלק...

שתבוא עם ביגוד כזה שהוא יכול לראות לבד ולהחליט.....

אבל יש בחורות צנועות וטובות וחכמות שעושות דברים קצת לא רגילים\מקובלים (שאגב-אין איתם בעיה הלכתית)בשביל להרגיש טוב עם עצמם בלבד,וזה יפה בעיניהם,אפילו שאף אחד לא רואה,ולא כדי למשוך תשומת לב.וזאת בדיוק הדוגמא....

דווקא יפה בעיני.

מותר לחבול בשביל כלום?

"מאוד תפל וחסר משמעות"

"יופי זה כלום!!!"

זה לא בסדר...

קשה לי עכשיו לעשות רוורס ולהחזיר אותם להקשר אבל תנסה להבין לבד שאני לא כזאת פסיכית 

אם את רוצה, תשאלי את השאלה באופן כללי, למה להיכנס לנישות כאלה?

ב. משתמש חדש? הודעה ראשונה? קצת מחשיד, לא??

בתמימות חשבתי שיש פה אנשים חכמים שיכולים לתת לי עצות,אני רואה שכולם פה חושדים בי שבאתי לעשות טרור.

אתם אנשים ממש טובים...חן חן.

שאלה שלא נראית לנו צריך לתייג אותו כטרול..

תבינו שלא כל מי שכותב באתר בא מרקע תורני ויש כאלה שכן שואלים בתמימות.

אם יש בעייה כלשהי תפנו למנהלים, אבל לא להתחיל דיונים על גבי הפורום.

את הראשונה פה שניסית לרדת לסוף דעתי לפני שהחלטת שאני מנסה לשרוף תעולם,והצלחת די בקלות האמת!

אני מעריכה אותך מאוד!

ובנים-אם באמת זה לא צנוע בעינכם עצם העלאת השאלה אתם יכולים לאמר.לי לא היה נראה שזה בעייתי במיוחד.

הייתה לי חברה כזאת.

כשהשאלה מנוסחת בצורה מעט יותר צנועה,

ואז נשמח לענות לך.

אשמח שתנסח אתה,אני לא ממש מבינה איפה פה הבעיה הגדולה.

אסביר את העניין-הבנתי מעצמי שזה לא הכי צנוע לדבר על הנושא עם הבחור,זה יכול להכניס לו מחשבות לא נקיות. אבל מצד שני אני מרגישה צורך שהוא ידע על זה ולא יופתע לרעה כשיהיה יותר מאוחר להתוודות על דברים כאלה (מבחינתי זה ממש לא משהו שאני מייחסת אליו חשיבות,זה יפה בעני וזהו.,אני גם לא מתכוונות להוריד אם זה לא מוצא חן בעיניו,בשלב הזה של הקשר אני לא רוצה להרגיש שאני מסתירה משהו שיש לו איזה שהיא משמעות ועלול לאכזב או להבהיל בשלב יותר מתקדם.אולי זה הזמן לתת לדברים הקטנים והלא משמעותיים לתת כיוון..)

בגלל שזה לא מקובל או משהו בסגנון..אני לא אוהבת ראש לא פתוח.

אם זה באמת ספציפית לא יפה בעיניו אסתטית אני ישקול את זה אם נתחתן,...

אם לבחור/ה יש פירסינג/קעקוע/צלקת וכד' במקומות לא שגרתיים (או במקומות שאין אפשרות לראות במהלך הפגישות),

האם לדעתכם עליו/עליה לספר זאת לפני החתונה/אירוסין?

עכשיו אם אפשר לענות בכנות,בלי כעס וציניות,רק מי שיכול לעזור ולתת עצה טובה,אני אשמח לשמוע...

(שוב-לדעתי יש הבדל גדול בין פירסינג לקעקוע, וצלקת בכלל לא נכנסת לפה לדעתי אבל אם זה יותר צנוע ככה לדעתכם-מקובל עליי...) 

ברור

אבל בכלל אין מה להשוות לדעתי!!!!יש מלא הבדלים!!

עגיל בבטן זה לא מקובל,אבל אין שום איסור.וכשעשיתי,אפילו לא חשבתי על זה יותר מידי,(רק פחדתי שיכאב. .)פשוט זה מוצא חן בעיני, אפילו שאף אחד לא רואה והרוב בכלל לא יודעים על קיומו..ואני לא רואה הבדל כ"כ עצום בין בת שעושה עגיל באוזן לזה(שוב-חוץ מהעניין של ראוי\מקובל\רגיל שזה כבר ויכוח בפני עצמו,שיש לי דעה מאוד מובהקת לגבי הנושא...)

קעקוע חייב לבוא עם הרבה מחשבה ורצון למרוד,אי אפשר להוריד את זה,זה נשאר לכל החיים וזה מאוד כואב ויקר 

ובכללי בנים שעסוקים בטיפוח חיצוני זה קצת לא יפה בעיני (בלי קשר להלכה)

בנות זה הטבע שלהם ליפות את עצמם,בנים-לא

_(לא בטוחה שהייתי חותכת אם מישהו היה אומר לי שיש לו קעקוע,זה באמת מורכב,אני הייתי חושבת על זה המוןאבל חייב לאמר די בהתחלה!)

הוא יעשה עוד שטויות יותר רציניות שאי אפשר להחזיר אחורה...

היו איזה חודשיים בגיל 15 שהוא הוריד את הכיפה ועשה קעקוע במקום שלא רואים,ואחרי זה חזר למוטב,והיום הוא הסדרניק חמוד בן 25,מה ההבדל?

בעייני לא מעט אנשים פירסינג (ועוד בבטן) זה לא יפה,והאמת שזה בדרך כלל בא ביחד עם קעקועים.....

וגם אם נניח שקעקוע ספציפית מסויים אי אפשר להוריד בלייזר - מי שמספיק רוצה ויש לו את סכם הכסף הנדרש, יכול לעשות ניתוח פלסטי ולהשתיל עור במקום העור של הקעקוע...אומנם לא מומלץ, אבל במקרה הצורך אצל חוזרים בתשובה שיש להם משהו יותר מידי בולט, לעיתים זה פיתרון נוח.

אבל אנא לא להגיד שלא ניתן להוריד קעקוע כיום. היום הטכנולוגיות מפותחות...

צודק.אבל זה תהליך מורכב ויקר,וכשעושים קעקוע ממש לא לוקחים אותו כאופציה..

רב הסיכויים שלא הייתי שוללת בחור שעשה פעם קעקוע ומצטער על זה!

אבל לא הייתי רוצה שהיה מוחק אותו ולא מגלה לי .

ולא נצרך הלכתית.

יש איסור לעשות קעקוע אבל אין איסור להוריד.

למרות שפעם שמעתי על גמ"ח לבעלי תשובה שעוזרים בעניין.

נראה לי מדובר שהיא לא רוצה להוריד..

ודברים שהם לא בלתי הפיכים, כמו שגידלתי שיער ארוך בגיל ההתבגרות,

זה כבר משהו אחר...

מרדנות.כשאישה צנועה עושה פירסינג,זה כי היא חושבת שזה יפה!לא יותר מזה!.לפחות אצלי...אני לא רוצה להוריד כי עדיין זה יפה בעיני. וממש לא רוצה להוריד כי מישהו לא יתחתן איתי בגלל שהוא יחשוב שעשיתי את זה ממרדנות.

הוא צריך לסבול אותי,אני עושה המווון דברים לא מקובלים

אין לי עבר אפל וכשעשיתי את זה הייתי באותו ראש כמו עכשיו. זה מאוד יפה בעיני,ולא היה לזה מניעים עמוקים בכלל!!!

השאלה מאוד ספציפית,כי אני יודעת שבעיני אנשים אחרים זה יכול להראות פסיכי לגמרי ולא רגיל 

כרגע לא מעניין אותי אם זה יפה בעיניו. אבל זה שלב שמתחילים לחשוף דברים מתחת לפני השטח,שיכולים להפריע לצד השני,כדי לברר בירור אמיתי ואני חייבת שהוא ידע ולא להסתיר ממנו משהו אפילו שבעיני הוא תפל..מהתגובות בלבד אפשר לראות שאני כמעט היחידה שזה לא נראה לי כזה שיגעון,יש בזה משהו לא?

אם הייתי מגלה כזה דבר, לא היה מפריע לי הגישה עצמה, אני ראש פתוח מאד, שעושה בעצמי דברים לא שגרתיים 

אבל אני לא הייתי מאמין שזה באמת רק  "משהו לא שגרתי שיפה בעיניה". מוזר לי שבנות שרוצות להיות "לא שגרתיות" ו "יחודיות" בדיוק עושות את מה שהגויות עושות... אם את כל כך לא שגרתית - תעטפי את עצמך בנוצות של טווס, ותעטרי את אצבעות הרגליים עם פיסות  של פלטיניום.

איך יצא שבדיוק ה"לא שגרתיות" שלה הוא כמו הגויות? למה דוקא מה שהגויות עושות נראה לה יפה? יותר הגיוני שהיא נסחפת אחרי הזרם, שגרתית לגמרי, אלא שהזרם שסוחף אותה הוא לא החבר'ה הדתיים.

וזה אצלי בעיה גדולה מאד.

(למען הגילוי הנאות, אני חרדי)

ואני מאד מאד מסופק.

איך קרה במקרה ש"באופן ספציפי זה נראה לה טוב"

הבנתי שהיא אומרת שהיא לא "אוהבת בדוקא" את מה שהגויות עושות, השאלה היא מה הסיכוי שזה נכון? מה הסיכוי שהיא בחרה לאהוב דבר כזה "כלי קשר" לגויות, ולא בחרה לאהוב דוקא את נוצות הטווס שלי?

את באמת מאמינה שאדם עושה משהו כמו מליוני אנשים, וב"מקרה" הוא תיאם את הטעם שלו לטעם שלהם, והוא בכלל לא מושפע ולא נסחף בזרם?

וזה לא שייך דוקא בנושא הספציפי הזה. כל בחורה שתלך עם ג'ינס קרוע, עם נזם, אם לא יודע מה שיש לגויות, גם אם אין בעיה הלכתית - השאלה היא כמה חוט שדרה יש לה, וכמה היא מושפעת מהגויות.

(מלבד מה שצריך לא לשכוח בעיה הלכתית שמדברת בדיוק על זה - חוקות הגויים! אבל יתכן שלזה נמצא היתר)

הרבה פעמים לא מצליחים לזהות את מה שהם מרגישים בפנים.

ואני כמובן מדבר גם כן מהכירות.

והבוחר יבחר.

ומה שהבאת מפרשת שבוע לא קשור לענין, אין לי בעיה עם התכשיט בפני עצמו, הוא כמו נוצות הטווס שלי (מה דעתך, אולי נפתח אופנה?) הבעיה שלי היא רק אם זה היסחפות.

אין הבדל אמיתי (לדעתי) בין עגילים לטבעת שתקועה במרפק (מלבד שזה נראה לי לא נוח ) השאלה מאיפה לקחת את זה

(מלבד מה שלעגילים יש קשר לעבד נרצע, כמו שכתבתי כאן פעם בעבר, אבל בוא לא נגלוש)

אבל תדעי שאנשים כאלה, לא פשוט להתחתן איתם!

בהתחלה זה מגניב, וזה משדר עוצמה, אבל מניסיון אישי זה בד"כ בא עם סוג של התנתקות פסיכולוגית מהעולם.

וזה בד"כ בא בצמד חמד עם חוסר טאקט כזה או אחר.

ואחרי החתונה כבר לא רואים רק את המגניביות, וצריך להסתדר עם בעל שעושה שונה מכולם, וכולם מסתכלים עליו כאילו הוא קצת קוקו, ואת עלולה להתבייש, והוא לא יסכים "להתקפל" כי הוא הולך לפי איך שבא לו.

אני ממליץ לדבר עם אשתי (מעיין טוהר) באישי

אני דווקא חושבת שמאוד קשה לך להבין ולהודות שמה שמפריע לך כאן זה העניין שזה לא מקובל ולא ראוי..יש גישה כזאת,יש בה אמת, אבל זו לא הדרך שלי...

אני ממש לא אוהבת להתווכח על ניואנסים קטנים של הגדרות של "חוקות הגויים" וכו'.אבל אני שמעתי שגם בתנך לאמותינו היו עגילים במקומות לא הכי מקובלים. (לא עשיתי בגלל זה את העגיל,ולא עשיתי על זה בירור מעמיק..)

זה ממש לא בא מרצון ל"התערבבות" בתרבות הגויים .

אולי זה בא קצת מרצון למשהו מיוחד,לא שגרתי,נועז,

והמון מ,ואהבה ליופי,זה משהו טבעי שקיים אצל בנות ואתה פשוט לא יכול להבין אותו!!!

לך על זה!

רב הסיכויים שזה יתפוס..

אבל ממני לא תראה שקל,זה לא נשמע לי יפה.וזה גם מאוד בולט.    אין מה להשוות!

התכוונתי שתשימי את הנוצות מתחת לבגדים, שתרגישי יפה עם עצמך, לא חס ושלום בחוץ.

ואל תפסלי לפני שראית

(מעצב אופנה אני כבר לא אהיה )

חושב שמאד קשה לך להבין ולהודות שאת נסחפת אחרי הגויות...

אני חוזר ושואל, למה דוקא טבעת? למה לא נוצות טווס, שיני אריה או ציפורני חתול?

תמציאי משהו, אין לי בעיה. אבל לומר שבדיוק קרה מקרה ואת אוהבת משהו שבעולם משדר אמירה מאד ברורה...

אולי!

אין לי איך לדעת באמת, אבל לא נשמע לי הגיוני.

ואני לא מדבר על התערבבות, הרי את עושה את זה בסתר, ואף אחד לא רואה, אני מדבר על הרגשה פנימית של קירבה לגויים, שמתרגלים לצורה מסוימת של לבוש, עד שזה נראה יפה בעינינו

הרבה זמן לא נתקלתי בגויות.

אתה מתכוון חילוניות אולי..שבאמת משדרות משהו ברור,ועושות את זה כדי שיראו.

וכשבנות צנועות עושות זה בדר"כ כדי לייחד את עצמן בעיניהן למרות הצניעות...(זה שריטה של בנות!רוב הסיכויים שלא תבין את זה)

וגם עגילים באוזן זה היסחפות,

והמון דברים שכבר מקובלים ורגילים התחילו מ"היסחפות" אחרי משהו שמישהו התחיל ובהתחלה זה מוזר

אנשים לפעמים נמשכים לדברים שקיימים בעולם הזה..מודה באשמה גם אני.אבל לא תמיד זה מעיד על בנאדם רשע ומתבולל שלא כדאי להתחתן איתו.זה בנאדם..

אז קודם כל אני מסכים על החילוניות, זה פשוט כלי שני, הרי הן למדו מהגויות...

ומה שאת אומרת עכשיו נשמע הרבה יותר אמין

לא אמרתי שאת פושעת רשעית ומתבוללת. אני לא מכיר אותך בכלל, (וגם אם הייתי חושב את זה, לא מאמין שהייתי אומר לך את זה בפרצוף...)

רק אמרתי שזה היה מפריע לי.

יש מכלול של אישיות, אין לי מושג מה את משדרת באופן כללי

לא על זה היה הדיון מראש... רק שאלתי מה דעתכם האם חשוב לאמר את זה?איך ?ומתי?

זה לא מוגזם זה גם לא יפריע לי...

ואם זה מעיד על מגניביות של אדם, אז אני גם מסכים עם נועם ה

מה רק שהפריע לי זה ניסוח השאלה בלבד!

ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שהיא עצמה בשלב שהיא יוצאת, היא בראש של תורה וצניעות וכו'.

את הקטע של פירסינג לעולם לא אבין, אבל מילא.

בכל מקרה בחורה שלא בראש של תורה וקדושה, זה לא יעזור אם תספר או לא תספר - היא פשוט לא תתאים לבחורים תורניים... (אלא אם את מראש מתכוונת על לצאת עם מישהו לא חזק במיוחד, או אפילו חילוניים - ואז, בלי להעליב, ייתכן שזה ייודע כבר מעצם צורת הלבוש...).

באיזה שלב? אני קודם כל יוצא מתוך נקודת הנחה שאין הבדל בין התנהגות הבחורה לבין מה שהיא מאמינה בו (כלומר לא אחד בפה ואחד בלב) - ואז, כיוון שממילא תוך כמה פגישות הבחור יידע לאבחן לבד את האישיות של הבחורה והאם זה מתאים לו, גם מבחינה דתית - במקרה כזה, לדעתי, לגלות כאשר זה מתקרב להיות רציני ויש כבר מחשבות מצידה של הבחורה על כך שזהו הבחור... לפני כן, זה לא צנוע ולא ראוי.

אני אישית, לא הייתי כל כך שמח לבחורה עם פירסינג במקום כלשהו...ושוב, בלי להעליב. זה פשוט נראה לי לא שייך, ואם זה היה ב"תקופה אפילה" - ובכן, תמיד ניתן להוריד... ואם לא מורידה, זה אומר אפילו רק משהו עליה...

בעיני זה מאוד יפה אבל מאוד תפל וחסר משמעות,לכן אם בעלי לא יתחבר לזה כי זה לא יפה בעיניו אני בטוח יוותר עלזה,.

אבל אם זה נראה לבחור כזה מהותי והוא חושב כמוכם שזה אומר עליי משהו והוא לא יקבל אותי כככה אז הוא פשוט לא בעלי!

לכן אני מרגישה צורך עז לגלות לו.עד כמה זה בוטה?ואיך מעלים את זה באופן יותר צנוע בלי לטמאות חלילה את המחשבה?

בעיניך זה גם מאוד יפה, וגם מאוד תפל וחסר משמעות - מצטער, כל סוציולוג מתחיל ואיש עם שכל ישר מבין שזה קצת לא מתחבר - אם משהו מאוד יפה בעינינו, אז הוא לא חסר משמעות אלא בעל משמעות עבורנו - ובמיוחד כאשר אנחנו בוחרים להשתמש בו. ואם הוא תפל וחסר משמעות בשבילנו - אנחנו פשוט לא נשתמש בו! 

אם אין לך בעיה לוותר על זה בעתיד- למה שלא תוותרי כבר עכשיו? ואני שואל ברצינות...

אם את רוצה גבר שיקבל אותך כמו שאת, את בעצם מצהירה - אני רוצה את זה וזהו! אבל זהו, ששניה לאחר מכן את כותבת שלא תהיה לך בעיה להוריד את זה אם בעלך לא ירצה את זה.

אז אני לא מבין - את רוצה את זה או לא? אם את רוצה מישהו שיקבל אותך כמו שאת זה אומר שאת לא רוצה להוריד את זה - הרי את רוצה שהוא יקבל את זה שאת לובשת את זה...

בקיצור, הצלחת לבלבל אותי לגמרי...

ואם זה כמו שאת אומרת עכשיו,א ז אפילו הייתי מקדים את זה - אומר את זה לאחר 3-4 פגישות כאשר הכיוון מתחיל להתבהר מעט מצד אחד, ומצד שני הבחור כבר מכיר לפחות קצת את האישיות שלך, ומצד שלישי זה עדיין לא מאוחר בשביל לחתוך...

ב"הצלחה!!!

אם זה לא לטעם שלו - אני אתחשב בו

אבל אם יש לו בעיה עקרונית - אני לא רוצה אותו.

הבנתי אותך נכון?

לדעתי זה דבר שצריך לעלות בשיחה באופן עקוני, האם הוא מוכן לקבל סטיות מהנורמה, האם זה נראה לו בסדר גם אם זה סטיות שמתאימות לחברה החילונית.

לא חייבים לרדת לפרטים

אני הייתי מנהל את הדיון שדננו למעלה על נוצות טווס אית, בשביל לראות אם הוא בראש שלך.

הטבעת עצמה היא לא הנושא אלא הגישה.

אם הוא אחד כזה עם ראש פתוח, לא חייבים לרדת לפרטים.

לדעתי

זה מאוד יפה בעיני,יפה וזהו..יופי זה כלום!!!וזה לא משהו בעל משמעות מבחינתי ולכן אני לא הייתי מספרת על זה כי זה באמת לא הכי צנוע לדבר על זה.אם בעלי יגעל מזה וזה לא יהיה יפה בעיניו (אבל גם יהיה חסר כל משמעות אחרת בעינו!) אני מניחה שבישבלו אוותר על היופי הזה,זה כולה עגיל...יחד עם זה חשוב לי לגלות לבחור כדי לראות שזה לא מקפיץ אותו,אם עגיל קטן מקפיץ אותו והוא מסיק מזה מסקנות עליי ועושה מזה עניין ונבהל ורוצה לחתוך אם אני לא מורידה את העגיל,עדיף שיקרה עכשיו ונחתוך,ולא בשלב יותר מתקדם של דיבור רציני על חתונה...זה העניין מקווה שהצלחת לרדת לסוף דעתי..

את מדובבת מצוין..

מוציאה לי תמילים מהפה..

ומופים-הבנת אותי פחות או יותר.

והרעיון שלך חכם!!!!אני ינסה לחתור לזה..תודה רבה!

כאילו, את מחשיבה יותר את הטעם האישי של בעלך מאשר את רמת ה"דוסיות" שהוא רוצה... זה מוזר...

להוריד סתם כי לא בא לו שיהיה לך, אין לך בעייה, אבל להוריד כי הוא חושב שזה לא כדאי ולא טוב הלכתית - זה בשבילך קו אדום.

אני ממש מצטער שאני חופר בזה, אבל שוב - זה נראה לי סדר עדיפויות לא מובן ולא ברור...

את כאילו מנסה לרקוד על לא שתי חתונות, אלא ארבע במקביל - גם לשים את זה ולהגיד שזה יפה, גם להתחתן עם בחור חזק וצדיק, גם להגיד לו עוד לפני האירוסין שיש לך עגיל, גם לצפות ממנו שיקבל את זה בהבנה לגמרי, וגם להאמין שאם אחרי זה הוא עוד ירצה בכל זאת שתורידי, אז תורידי בשבילו, אבל גם לפסול אותו אם מבחינתו זה דבר שלא כדאי הלכתית.

כאילו...לא יודע...משהו כאן מאוד מאוד צורם לי בטון...מצטער...

אם היופי הזה בכל מקרה לא חשוב לך עד כדי כך, לדעתי אין עניין שתעשי סיפור יותר מידי גדול גם אם הבחור יחשוב שזה לא כדאי הלכתית לעשות את זה... - הרי בכל מקרה תהיי מוכנה להוריד את העגיל - אז האם על העגיל הזה תעמוד או תרד שאלת החתונה? האם כל אישיותו של הבחור מגולמת בהאם הוא מוכן או לא מוכן שיהיה עגיל בבטנה של כלתו האופציונלית לעתיד? מסופקתני...

לעניות דעתי, כאמור - אם הבחור הזה הוא מעולה וטוב, ואת ממש מרגישה שטוב לך איתו ושאת רוצה אותו כבעל לעתי - לפסול בגלל שכאשר תגידי לו על העגיל הוא יירתע מבחינה הלכתית - זה מעט מטופש.

ובמקרה כזה, אני משנה את תשובתי הקודמת לגמריי - ספרי לבחור על הפגישה הראשונה על העגיל הזה. אם את עד כדי כך החלטית ב"או-או" שלך - אז כבר לא הגון כל כך לגלות את זה לבחור אחרי מספר פגישות.

אני אישית, אם נניח הייתי פוגש בחורה כזאת, והיא הייתה מגלה לי רק בדייט מתקדם על העגיל הזה והייתה אומרת לי שאם אין לי בעיה עקרונית עם עגיל ואחרי החתונה הוא רק יגעיל אותי, אז היא תוריד אותו, ולעומת זאת אם יש לי בעיה עקרונית עם עגיל אז היא חותכת באותו רגע - אני מצידי הייתי חותך אותה עוד לפני שהיא הייתה אומרת לי שהיא חותכת, כי זה מבחינתי להפוך יוצרות עולם - ובנוסף, הייתי מרגיש מרומה, נבגד ומרגיש שהיה חוסר אמינות גדול מאוד מצידה שמשכה את זה עד לדייט מתקדם כזה, רק כדי "לבחון" אותי בשאלה הלכתית בדייט מתקדם בשביל להחליט האם לפסול או לא.

אם את פוסלת בחור שפוסל על עגיל - עשי טובה לעצמך, לו, ולעולם - וספרי את זה כבר בבירורים המקדימים, ועל פי התגובה שלו תסנני מראש.

אבל משום מה אפילו שהדיון הגיע למקום רחוק שבדר"כ אני לא אוהבת אני נהנת מזה.

אז ככה-

אין עם עגיל כזה שום בעיה הלכתית!!

אם לבחור היה מפריע שאני עושה דברים שנוגדים את ההלכה לא הייתי חותכת בגלל זה (אולי הייתי מבינה שהוא רמה מעליי,יותר צדיק,וזה היה קצת מפחיד,אבל בקטע טוב,כל עוד הוא לא חותך ומאמין שאני ישתנה לטובה,וזה גם היה נותן לי כוח להתקדם ולהשתפר בטח...)

 -אני חושבת שזה יפה ולא שזה משדר משהו אחר, אבל יודעת שזה לא בסדר לא לדבר על זה כי יש המון אנשים שהראש שלהם עובד אחרת ואם בעיניו זה לא יפה (מראה עיניים בלבד, בלי שכל) ונתחתן אני יוריד בשבילו ואני יוותר על זה כי זה לא עקרוני מבחינת שנינו אבל אני ישמח לעשות לו טוב בדברים הקטנים והפשוטים.

אבל אם בעיניו זה משדר פתיחות יתרה,חוסר צניעות,חוסר ביטחון,חוקות הגויים (ועוד כל מיני דברים מעניינים שהועלו פה היום.)אני לא כועסת עליו,אני לא ישנא אותו,אני רק יבין שלא מתאים לי לחלוק איתו את חיי,זה דבר קטן,אבל בהחלט מראה על השקפת עולם שונה משלי,אולי אני רמה מתחתיו,אבל פשוט לא מתאים לי בנאדם שכ"כ סגור לדברים לא מקובלים,אני עושה המון דברים לא מקובלים,זה התחביב שלי  (לא באמת,אבל אין לי שום הערכה למילה "מקובל,ראוי"),..אני מניחה שאהיה מוכנה לשנות בשביל בעלי המון דברים חיצוניים.אבל בחור שרואה את הדברים כ"כ אחרת ממני פשוט לא בעלי!!!

את טיפה חריפה מדי.

אני אחד שיש לו בערך אותו אופי, ועמדתי על זה בזמנו כשהתארסתי

(ובאמת עשינו שטויות כשהיינו מאורסים...)

אז בפרספקטיבה של זמן, (אני נשוי כבר 13 שנה) זה נכון שלא תוכלי להתחתן עם מישהו מרובע שנצמד לכללים טכניים יבשים של הסביבה, ולא מוכן להסכים שמישהו יזרום עם הרצון הפנימי שלו

אבל אל תעשי את זה "השקפת עולם"

זה אופי, לא יותר

צריך לשים לב שלפעמים אנחנו ה"נון-קורפורמיסטים" שעושים מה שהם חושבים ולא שמים על אף אחד, לפעמים מרגישים תחושה של "מרד", ונוטים להדגיש את זה

היו ימים כשהייתי צעיר מאד, שהייתי מתווכח עד לב השמים על זה

אבל עם השנים קלטתי שאני יכול לעשות מה שבא לי בשקט, בלי להוציא את העיניים לכולם

אפילו שיש יצר הרע קטן שלוחש לנו "בוא תראה להם כמה אתה שונה, כמה אתה מיוחד,ותקפיץ להם את הפיוז"

"השקפת עולם"-אפשר לשנות,לא תמיד כדאי..

אופי-אי אפשר לשנות,זה דבר מולד

ואפשר לשנות השקפה

אבל מצד שני השקפה- זו דעתי, ואני לא רוצה לשנות, אופי הוא מציאות קיימת, לא דעה שכך באמת הכי טוב לעשות, אלא כך האופי שלי

וצריך לדעת שעם השנים האופי מתרכך, אדם מתבגר, לומד להפסיק להיתקע עם הראש בקיר כשלא חייבים

זה יותר קרה אחרי החתונה הריכוך הזה.

תחשבי על מה שאני אומר, כי אולי את לא יכולה לשים לב, אבל זה בא מהמון מחשבה עצמית

החיים קשוחים,ולפעמים צריך לנסות להצטמצטם ולוותר למרות שזה לא מתאים לאופי שלי.. אבל כשאני מחפשת חתן אני לא מחפשת פרוייקט, אני שואפת למצוא משהו טוב,שלם,מישהו שיבין אותי,ולא אצטרך להשתנות בשביל שאוכל לחיות איתו בשלום... אני עוד די צעירה, ולגמרי בתחילת דרכי אז קצת אופטימית...מתנצלת מראש

אין בעיה

גם אני מצאתי אישה שזורמת עם זה (אפילו שהיא עצמה לא כזאת)

וזה לא מדויק - בדברים כאלו, הבעיות הן תלויות מקום וחברה - החברה שבה את גדלה ורוצה לגור, שהיא החברה הדתית - היא חברה שבה ממש לא מקובל לעשות פירסינג, ובטח שלא פירסינג בבטן או בכל מיני מקומות כאלו - לכן בחברה כ-ז-א-ת זה אכן ייחשב לא צנוע ונגד ההלכה.

לעומת זאת, אם נגיד הייתה קהילה דתית במקום כלשהו בעולם, נניח ארה"ב, שבה היה מקובל שרוב הבנות עושות את זה וזה לא נתפס משהו חריג - אזי זה היה בסדר הלכתית, כי זה לא היה נתפס משהו לא צנוע.

וכאן את לא יכולהלהביא כדוגמה את החילוניות ואת הגויות - כי זה בדיוק מה שמגדיר אותנו כשונים, הדתיים, שאנחנו בניגוד אליהם כמעט שלא עושים את זה.

תנסי לספור בסביבתך הדתית כמה אחוז של הבנות עושה את זה - ואז תביני למה אני מתכוון.

אגב - זה שייך גם לעוד דברים! נניח - לעשות עגיל אחד זה מקובל ורגיל בציבור הדתי, אז זה בסדר, אבל בחורה שתעשה 6 חורים עם עגילים בכל אוזן, בהנחה שזה דבר שלא מקובל בציבור הדתי לעשות אותו - זה יהיה דבר לא צנוע ועקב כך ייאסר הלכתית! וכנ"ל לגבי נזם!!!

כן - כמה שזה מפתיע, ההלכה היא לפעמים תלויית מקום וחברה - בגלל שההגדרה של "צנוע" גם היא עצמה לעיתים עוברת טרנספורמציות - גם דבר שפעם היה יכול להיחשב צנוע, נגיד כמו נזם באף שאולי בזמן המקרא רוב הבנות הלכו עם זה, אם כיום רוב הבנות הדתיות לא הולכות עם זה, ובבית כנסת שלך ובקהילה שלך זה ייתפס כשונות וכ "לא צנוע" - אז זה באמת יהיה לא צנוע הלכתית, ואסור.

מפתיע? זה העובדות, וכל רב גדול יגיד לך שזה ככה - בהלכות צניעות מתחשבים גם בסביבה, כי במקרי גבול רבים, הסביבה היא זאת שמגדירה מה צנוע ומה לא (במקרי גבול - כי יש מקרים שהם מוחלטים. ללכת עם גופייה, לבנות - זה לא צנוע נקודה, וכן על זאת הדרך).

עכשיו אולי תהיי מסוגלת להבין יותר ראש של בחור כזה. אני לדוגמה, הייתי מברר עם בחורה כזאת האם היא מבינה שזה דבר שלא מקובל בציבור הדתי ועקב כך הוא לא צנוע (ג-ם אם אף אחד לא רואה) - ואם היא לא הבינה עד עכשיו, הייתי מסביר לה, והייתי מצפה לראות את התגובה שלה.

אגב - מעניין אותי - אי פעם שאלת רב בעניין הזה?

בחור כזה שזה יפריע לו מבחינה הלכתית, ברור שזה כי יש לו עקרונות הלכתיים. אם העקרונות שלו לא מתאימים לך ואת לא תסתדרי איתם, אז אכן טוב לשניכם שתחתכו - אבל, וזה אבל גדול - אם זה דבר שבאמת עליו יעמוד הכל, לחתוך או לא לחתוך - אז מצטער, עם כל הקושי שבדבר, זה דבר שצריך לשאול אפילו במרומז, כבר בבירורים המקדימים (נניח, לשאול: "האם לבחור יש בעיה עקרונית הלכתית עם בחורה שעושה נזם/כמה חורים לעגילים/פירסינג בבטן או במקומות אחרים?). אחרת יש בזה סוג של גניבת דעת, כאשר הבחורה יודעת מראש שתפסול אותו אם יגיד שזה לא טוב לא הלכתית, אבל מצד שני מספרת רק בדייט עשירי...

היות שרב הבנות הדתיות הולכות  עם חצאית אזי מכנסים זה לא צנוע

נ.ב.

 כמדומני שיש 3 דברים שגם אם כל הבנות הדתיות ילכו איתם אסורים בכל זאת:

1. נשק

2. מכנסים

3. לא זוכרת

כתוב בחיי אדם, ונפסק במשנה ברורה, שיש רף של צניעות שמחייב את כולם, והוא לא תלוי במקום ובמנהג,

מעבר לזה הכל תלוי במנהג

ולדוגמא שיער אסור לגלות מדאורייתא (לנשואה), זה לא תלוי במנהג של אנשי המקום, אבל את המצח מותר לגלות כאן בארץ

באיראן ובתימן אסור לגלות גם את המצח, כי המנהג במקומות האלה לכסות את המצח בפני גברים

שהכהן פורע את שיערה..ולא חושף או מגלה...

וגם אז זה מובן בעקיפין שהיו נוהגות כך.

מדאורייתא אמרת?

אבל עדיין הם איסורי דאוריתא

מה עם כל ל"ט מלאכות של שבת?! גם הן לא כתובות בפירוש גמור

והרבה מבינים שמכאן למדו שבות ישראל נהגו לא ללכת פרועות ראש.

אך האם מדובר במנהג שקיבלו על עצמן או בדאורייתא?

אז כן, הדעות חלוקות, ומצטערת שזה לא ברור כל כך.....

(אמנם כיסוי ראש מלא הוא דת יהודית לפי הזכור לי)

לומדים זאת מאישה סוטה, שהכהן פורע את ראש האישה..

אז הגמ' מסיקה שצריך כיסוי מינימלי לעיקר הראש מדאורייתא - שזה דת משה

והשאר הוא לפי מנהג (הדתיים של) המקום - שזוהי דת יהודית

שמדאורייתא מספיק רוב כיסוי, וכיסוי מלא הוא דת יהודית, והחמירו רק כל זמן שלא מגולה טפח

אבל זה לא מוסכם

וכל זה לא קשור לענין!

גם דת יהודית לא תמיד תלוי במנהג, דת יהודית שהוזכר בגמרא מחייב בכל זמן, ולכן אסור לגלות זרועות מדת יהודית בלי קשר למנהג, וחייבים כיסוי מלא בלי קשר למנהג

ורק דברים שלא הוזכר בגמרא שהם דת יהודית, ונהגו באותו מקום הופכים להיות דת יהודית לאותו מקום.

המיעוט הוא זה שסובר שכיסוי ראש מלא הוא מדאורייתא

וגם לא אמרתי שזה לא הרוב, אמרתי רק שזה לא מוסכם.

בשו"ת תשורת שי [סי' נ"א] ובמהדו"ת [סי' ל"ח]. בשבט הלוי [ח"ה סי' קצ"ט] וכן בשו"ת דובב מישרים [ח"א סי' קכ"ד סק"ב] והאג"מ [אה"ע סנ"ח] כתבו שהשיעור מדאו' הוא רוב.

והתורת שבת [סי' ש"ג סק"י] כתב שאותן שמגלות חצי משערן עושות איסור דאו'. והמעש"ר [הל' אישות פכ"ד הי"א] כתב שאם יוצאת לשוק אסור מדאו' אפי' מגלה מקצת שערותיה, וכ"כ המנוחת משה [סי' נ"ד] והלהורות נתן [ח"ה מבעד לצמתך פ"ג] 

לא דאוריתא, ולכן בכוונה שמתי את זה בסוגריים. שכן עיקר מה שרציתי לומר הוא שכיסוי לפי הגמרא הוא דאוריתא, אבל לא רציתי לכתוב לא מדויק.

זה לגבי סוף דבריך (שהם העיקר). לגבי תוקף החיוב וכו' - באמת איני יודעת את הפרטים.

לגבי תחילת דבריך, שהעניין לא מוסכם. זה מה שזכור לי שהיה לי מובן בפשטות מלשון הגמרא (ברשימה של דברים שאפשר לגרש בלי לשלם - איך כתוב שמי שיוצאת בגילוי ראש עוברת על דת יהודית ולא על דת משה, הרי זה מדאוריתא, וכו'... אם אני זוכרת נכון). אבל אני לא למדתי את זה מסודר, וגם לא באמת יודעת איך ללמוד גמרא (רק הסתכלתי שם לצורך מסוים), אז יכול להיות שטעיתי.

בפחות מרוב הוא קלת, שהוא כלי עם חורים, שמבואר בגמ' שמדאורייתא הוא מועיל בתור כיסוי, אע"פ שרואים את השערות דרך החורים

יש תשב"ץ מפורש שאומר שזה איסור דאורייתא, וכן נקטו כל האחרונים.

יש רבנים בודדים שרוצים שרצו לצדד שהוא מדרבנן, אבל בהלכה לא מתחשבים בדעת יחיד כזאת

ואני בכלל לא מנסה להיכנס ל"איך דורשים את זה מהפסוק"

אני בכלל לא בטוח שיש לך כלים להבין איך עובדת דרשה של חז"ל

אבל אני סבלן, אז אעתיק שוב את הפסקה הרלוונטית שעונה לשאלתך:

מפתיע? זה העובדות, וכל רב גדול יגיד לך שזה ככה - בהלכות צניעות מתחשבים גם בסביבה, כי במקרי גבול רבים, הסביבה היא זאת שמגדירה מה צנוע ומה לא (במקרי גבול - כי יש מקרים שהם מוחלטים. ללכת עם גופייה, לבנות - זה לא צנוע נקודה, וכן על זאת הדרך).

מה שייך צניעות במשהו שאף אחד לא רואה?

אם אתה סןבר שנזם באף הוא חוסר צניעות כי הוא לא מקובל - נו, אולי!

אבל היא מדברת על דבר שאף אחד לא רואה אף פעם

הרבה בנות שלא רוצות לעשות שטויות רשמית עושות אותן רק לעצמן 

צניעות זה גם דבר חיצוני וגם דבר פנימי, וחוץ מזה - במקרים ובסיטואציות מסויימות, בנות למשל, כן יכולות לראות את זה (ואכמ"ל).

זה סוג של ענווה, רצון לא לבלוט

למה הטבעת הזאת יש בה חוסר צניעות פנימי?

עזוב את הטבעת, הרי לדעתי מדובר בהשפעה של גויות, וכמו שבסוף היא עצמה הסכימה שהיא חשבה שזה יפה כי היא מושפעת

אבל בוא נדבר על הנוצות טווס שלי, גם עליהם תאמר שמי שתשים נוצות טווס מתחת לבגדים, כי היא חושבת שזה יפה, ובא לה להיראות יפה בפני עצמה ובפני חברותיה, היא לא צנועה, רק בגלל שזה לא מקובל?!

דברים שקיימים היום - ולגבי נזם באף ופירסינג - אני יודע שיש את העניין של הצניעות וכו'... 

ייתכן שבהחלט שגם בעניין הנוצות זה יהיה אותו דבר - אבל אני לא אתחיל "להחליט" כאן לגבי כל דבר - יש לך רב, תשאל אותו.

אגב - אם אתה שואל את דעתי אישית, בהחלט לא הייתי רוצה שאשתי בבית תהיה מקושטת בנוצות - מה היא, טווס?

ואני דוקא חושב שנוצות טווס זה מאד יפה

תחשוב על עושר הצבעים.

ברור שצריך לדעת איך להניח את זה בדיוק, אבל אם עושים את זה בצורה מקצועית, זה יכול להיות טרנד כובש עולמות

ומה ההבדל בין זה לעגילים, מה, היא פרה שמנקבים לה את האוזניים?

הראש שלנו פועל אחרת.

כשעשיתי את העגיל ממש לא הרגשתי שעשיתי משהו רע או לא צנוע,ומאמינה שלהרגשה שבלב יש יותר משמעות מהליכה אחר הדעות הרווחות,בלי להרגיש מה הלב אומר (בעיקר בדברים סמויים מהעין)...אני חושבת שאנשים כמוכם אולי לא יוכלו להבין מה זה הרגשה אמתית בלב,כי הכל אצלכם כ"כ המוני ומובל ומקובל,ובכלל אין מקום לעצמאות מחשבתית...

אין לי משהו נגד החברה הדתית (אני נראית אחת משלכם,גדלתי בסביבה של אנשים כמוכם (אפילו מאוד),אבל אני פשוט לא מגדירה את עצמי ככזאת,לא מרגישה צורך וחושבת שזה מצמצם),אני ממש לא מרגישה כחלק מהעדר, וממש לא מנסה להתחקות אחרי הציבור,לא חושבת שהאידיאל זה שכולם צריכים לחשוב ולהתנהג בדיוק אותו דבר 

והבחור גם הוא לא מוגדר כ"בחור כזה"  וחושבת (ומקווה)שהתפיסה שלו דומה לשלי...

המילים "חברה" "ציבור" "מקובל "וראוי" עושות לי אלרגיה,ואני לא בטוחה שזה בא מחולשה.

ושימו לב שלפעמים כל ההגדרות האלה עם כל הנורמאליות שבהם רק מרקיבות אתכם,לפעמי עגיל קטן זה לא מקובל בשום מחיר, אבל לפגוע באנשים ולא להאמין להם שבאמת ובתמים הם מאמינים בצדקת דרכם ומחשבתם ורק מבקשים עזרה זה מאוד מקובל פה!!!

ציטוט מדברייך: "אני חושבת שאנשים כמוכם אולי לא יוכלו להבין מה זה הרגשה אמתית בלב,כי הכל אצלכם כ"כ המוני ומובל ומקובל,ובכלל אין מקום לעצמאות מחשבתית...וכו'"

אם כך, אז למה את שואלת אותנו בכלל???

אם את מראש פוסלת את הלך החשיבה שלנו, אז למה שאלת בכלל??

ואם גם הבחור שלך חושב בצורה אחרת מאיתנו, אז גם כל העצות שתקבלי כאן יהיו רק מזיקות.

אמנם אני ממש לא חושב שאת צודקת במה שאת אומרת על ציבורנו המגוון, אבל לפי גישתך לא היה מקום לשאלתך כאן.

זה כבר דבר ידוע שפלורליסטים מקבלים את הדעות של כולם, חוץ ממי שאינו חושב כמותם!

אבל העובדות הן שהגעת לפורום "דוסי" נקרא לזה - כן, פורום שמאוד מחשיב את מה שהרבנים אומרים, וכן - דעת ההלכה היא שחלק מקביעת ההלכה נעשה גם על סמך הסתכלות על הציבור. ציבור זה לא מילה גסה, מקובל זה לא מילה גסה - זה בסך הכל ביטוי מציאותי לרעיונות הלכתיים - אם זה עושה לך בחילה, חבל מאוד - אבל אין כאן העניין למקובעות מחשבתית! להיפך, אם הייתה מקובעות מחשבתית אז היינו אוסרים תמיד, הכל - זהו, שלא - ההלכה מסתכלת על מקום ורואה אם דבר מקובל בו או לא, ועל פי זה רואים אם הדבר צנוע.

חברה מסויימת, נניח שלא מקובל בה בכלל לשים עגילים, וזה נחשב כיציאה מהנורמה - אכן, ההלכה תתחשב בזה, ובחורה שם שתשאל את רב המקום האם לעשות עגיל או לא - הרב ככל הנראה יענה לה שבמקום הזה זה נחשב לא צנוע! אני לא מסתתר ומסלף - כן, ההלכה בהחלט קובעת על אנשים ומיישרת את אורחות החיים - זה לא בושה להגיד את זה.

אם את מפחדת מהמילים האלו, אולי את צריכה לעשות בדק בית בך עצמך, במחילה.

בכל מקרה - לא נראה לי שכאן את תקבלי את התשובות שאת חפצה בהם. יש פורומים אחרים הרבה יותר ליברליים באינטרנט - לעיתים דתיים ולעיתים מעט פחות - שבהם תוכלי לשחות בנחת ובשלווה בדעות שאת מקווה לקבל - אבל מצד שני אלו גם פורומים שבשבילם רב זה דבר גמיש מאוד, ובשבילם הרצון האישי גובר מעל כל פסק הלכה שהוא - האם לזה את שואפת?

בכל מקרה, אם להיות עדינים איתך - אני לא חושב שהבחור שאת יוצאת/חושבת לצאת איתו - הוא מסוג הבחורים שהיה מרגיש באתר זה בן בית, ולא מסוג הבחורים שמגדירים את עצמם כמו שהבחורים כאן באתר מגדירים...

מצטער, זה המצב, כל טוב לך

אני יודעת שיש פה המון אנשים שלא חושבים כמוני,רק ביקשתי עצה....כנראה שזה לא אפשרי..הבנתי.בזה אתה צודק!

 אגב- בעיני,ההלכה-היא רשימה ברורה ומדוייקת של חוקים וגבולות שצריך להקפיד עליהם מאוד גם אם לא מבינים את הסיבה.(וגם זה בין אדם לאלוקים בלבד,זה לא כדי להישאר בציבור.) ומה שמעבר לגבולות ההלכה-פה יש מקום למחשבה,להרגשה,כל אדם לפי נשמתו והלך מחשבתו וליבו,,לא כולם חושבים אותו דבר,הרגשה יש לה ערך!!

מי שמרגיש שהליכה אחר נורמות חברתיות מאזנת אותו יכול להפוך גם את זה לגבולות ההלכתיים שלו.

אבל אני בטוחה שיש רבנים שחושבים גם כמוני.זה לא שחור לבן.

(גם תבין את ההבדל הגדול בין דברים שרואים לבין דברים שלא-בעיקר כשמדובר בשאלת ה-מקובל לא מקובל..)

את בכלל לא מתכוונת לשאול אותם או להתחשב בדעתם בנושא הזה - זה הבעיה שאני מצביע עליה.

אז לא - ההלכה זה לא משהו סגור נקודה. איך את יכולה לצמצם ככה את ההלכה? ההלכה היא דבר דינאמי, מתפתח - וזה היופי שבה. אז כן - יש המון המון המון דברים שהם על הגבול, וזה בדיוק הנקודה שהולכים לרבנים שיפסקו לנו מה לעשות. אם הרב יגיד שתעשי מה שאת מרגישה - מילא - אבל את לא ככה, את פסקת לעצמך מהי ההלכה, על מה חובה לשמור ועל מה לא. האם את עד כדי כך תלמידת חכמים שאת יכולה לקבוע דברים כאלו גורליים?

הלוואי עליי שהייתי יכול לדעת בביטחון כזה מלא כמוך מה שאת מדברת ואומרת. אני אחדש לך - אפילו הרבנים כל הזמן דינאמיים ובחשיבה,. המקובעות פה, עכשיו מסתבר - היא בכלל אצלך - את מקובעת כאשר את לא מסוגלת להבין שההלכה היא לא X Y Z - אלא הרבה הרבה יותר מזה.

אז בבקשה - אני מציב לך אתגר - את חושבת שיש רבנים שחושבים כמוך - בבקשה, תביאי לי רב פוסק - ולא רב שכונה קטן שעם כל הכבוד לו, הוא לא במעמד של פוסק הלכה לרבים - שתומך במה שאת אומרת. אני אשמח לראות ציטוט.

כי בעיני זה לא דבר כזה גורלי!!!זה עגיל קטן,ואני יודעת שזה לא אסור,וזה מספיק לי...

ואני מקבלת את הביקורת שלך על איך שבעיני נראית ההלכה.

אבל תבין-אני חלילה לא אמרתי את זה מגאווה,

ההיפך-אני ממש לא תלמידת חכמים,אני בטוחה שאתה יודע יותר ממני,וכשזה גבולות של הלכה,אני לא יודעת כלום,אני אפס,אני פשוט מקיימת,הלוואי הייתי מגיעה לרמה של לקיים הלכה בהבנה גמורה של כל פרט ופרט.

אבל אני בנאדם פשוט,יותר קל לי להבין שאני לא מבינה כלום ופשוט לקבל ולעשות באהבה מה שמצווה עליי ואין מה להתווכח עליו,.וקצת מקובעת בזה,מודה באשמה.

אני מצטט את תחילת דברייך: "ואני יודעת שזה לא אסור". נקפוץ קצת קדימה "אני לא יודעת כלום".

אשמח שתסבירי לי איך את יודעת שזה לא אסור אם מעולם לא שאלת שום רב על זה?

ואולי תפתיעי אותי ותגידי לי שעברת על כל השו"תים של ההלכה בנושאים הרלוונטיים, משהו כנראה בסביבות עשרות רבות של ספרים אם לא מאות - עברת על כולם וקראת ולא ראית התייחסות אחת לדברים שיכולים להיות קשורים לעניין?

את לא יודעת אם זה אסור או מותר הלכתית - בבקשה... לפחות תגידי את האמת, במחילה - את ח-ו-ש-ב-ת שזה מותר הלכתית ואת לא תזיזי אצבע כדי לבדוק אם המחשבה שלך בטעות יסודה או לא.

את הדברים של מי בדיוק את מקבלת ועושה באהה מה שמצווה עלייך? למי את כן נשמעת?

מצטער - לא מקבל את זה. בנאדם אמור לעמוד מאחורי מה שכתב- והראתי לה סתירה מפורשת בדבריה.

ענווה שמסתתרת מאחורי עצמה כדי לברוח מבירור האמת - זה דבר מסוכן מאוד. לא לענווה כזאת התכוונו רבותינו.

אם היא לא רוצה, היא כמובן יכולה פשוט לא להגיב על דבריי - אבל אז זה בפני עצמו כבר יגיד משהו עליה ועל התשובות שאין לה...

בסך הכל הצבתי בפניה שאלות, אם היא לא רוצה שלא תענה.

זה לא בא מרוע לב ולא בא מעניין של לעשות דווקא - הרי היא בעצמה פתחה את השרשור הזה, אף אחד לא כפה עליה כלום, ואף אחד עדיין לא כופה עליה לכתוב כלום - רוצה להתעלם, שתתעלם. אני לא אעמוד מולה עם אקדח שתענה. 

ותאמיני לי שאני לומד הרבה. גם מהשרשור הזה לבד למדתי הרבה, ועוד יותר - למדתי כמה יש לי עוד ללמוד

אני מאוד מעריכה אנשים שמחפשים את האמת. זו באמת תכונה חשובה!

אבל יש עוד סיבות ללא להמשיך דיון. (וגם אני לא תמיד עונה למשהו שכתבו לי ויכולות להיות לזה סיבות שונות...)

היא רצתה לסיים את הדיון.

השאלה תשאר שאלה פתוחה ללא מענה- זה כואב לה? זה מפריע לה?

שוב אחזור על מה שכתבתי קודם - אני ממש לא אכפה עליה להמשיך את הדיון, היא מוזמנת להפסיק לענות בשנייה שהיא לא תרצה לענות עוד. 

זה אסור?הלכתית ?חד משמעית? למה? 

וזה-ספציפית,העגיל. (מצטערת שאני חוזרת לזה שוב ושוב אבל זה העניין ולא משהו אחר.)

למה להטיל את המשימה שאת צריכה לעשות, על מישהו אחר?

חוץ מזה, שבמחילה - הרי גם אם אני אביא לך רב שאומר שזה אססור הלכתית את לא תקבלי את זה נכון? את תגידי שזה לא חד משמעי, שבטוח יש רבנים שמתירים.

אז אם את רוצה רבנים שמתירים - את זה א-ת צריכה לחפש. לא אני...

את לא חייבת, אני רק הצבתי בפנייך אתגר - לגיטימי לחלוטין שלא תרצי לעמוד בו, ממגוון סיבות, אני רק הצבתי את האתגר.

שזה בא מהרגשה פשוטה ואמתית בלב שזה בסדר?(+ידיעה ברורה שזה לא אסור,יכול להיות שיש על זה מחלוקת)

נכון,אני ממש לא רצה לשאול רב כל דבר,אם יש משהו שבאמת לא ברור לי אני אשאל וישתדל מאוד לקבל (ולא תמיד מצליחה-מודה באשמה)

אבל לדעתי(ואתה לא חייב להסכים)התרבות הזאת של לשאול כל דבר,ולא לחשוב קצת לבד לפעמים חוסמת את היופי שלנו כיהודים פשוטים,את האמונה ,ואת הקשר הפשוט והישיר עם הקב"ה

אני לא מזלזלת ברבנים

אבל את-שים לב שאתה לא מזלזל במי שלא רב.

שהם בסדר, ולא רואים צורך לשנות את דרכיהם. כן - הקצנתי, אבל זה כדי להסביר משהו - זה לא משנה מה שאת מגיעה ממנו, אני יכול באמת להאמין לך שאת באמת באה מהרגשה פשוטה - אבל אני טוען שזה לא הרגשה נכונה ולא בריאה. בלי להעליב חלילה.

את חוזרת על כך ש"יש לך ידיעה ברורה שזה לא אסור" - נו, בבקשה, תסבירי לי מאיפה הידיעה הברורה הזאת שלך - כל זה רק מה שרציתי. תראי לי מקור ואפילו קטן שתומך בך. הרי את מראש לא שאלת אף אחד. איך את יודעת שזה לא אסור?

אולי עיינת בספרים? אשמח שתתני לי מראי מקומות.

את מבינה? זה האבסורד במה שאת אומרת - הרי אם כל כך ברור לך שזה לא אסור הלכתית - זה אומר שאיכשהו בדקת את זה - אז בבקשה, אני אשמח מאוד לראות את המקורות עליהם את נסמכת. זה הכל

דבר ראשון, וזה פשוט - לא א-ת זאת שקובעת מה זה חוקות הגויים ומה הוא לא חוקות הגויים.

דבר שני - לא משנה מה הסיבה שא-ת עושה דבר מסויים, אם מבחינה הלכתית הוא מוגדר חוקות הגויים, אז הוא חוקות הגויים והוא אסור גם אם את עשית אותו מסיבה אחרת לגמרי. נקודה.

דבר שלישי - כעת צריך לחשוב האם עגיל בטבור נחשב חוקות הגויים או לא.

דבר רביעי - את הדבר השלישי שכתבתי - רבנים קובעים על פי המציאות ועל פי הידע ההלכתי שלהם.

דבר חמישי - את לא רב.

דבר שישי - כעת אולי מעט יותר הבנת, ואולי לא קיבלת...

של ובחוקותיהם לא תלכו?

ה' ישמור!

בגד שנועד ליופי ויש בו טעם, ואינו סתם חוק של הגויים לע"ז, כתב תרה"ד להתיר, כל עוד אינו עשוי לפריצות

ומאז מעולם נסתפקתי אם יהיה מותר לאשה ללבוש בגדים לא צנועים בפני בעלה. מה עם חוקות הגויים?

אתה רוצה לומר שטבעת כזאת עשויה בד"כ לפריצות?

אבל מצד שני, הרי היא לא עושה את זה כמו הגויות, הן מגלות והיא מכסה, אז חסר בעצם המעשה פריצות.

(אני מצדד כאן צדדים, ולמעשה ברור שצריך לשאול רב. וגברת 7060, הבעיה שהוא מעלה היא הלכתית טכנית, לא "רוח ההלכה" או "דברים מקובלים". את במפורש צריכה לשאול רב!!!)

לא אני מחליט - אני לא קובע שזה דאורייתא או לא דאורייתא.

רק אמרתי לה לשאול רב.

-בדקתי עכשיו כמה שאלות על הנושא הזה באינטרנט,כמו שחשבתי,יש על זה מחלוקת,מצאתי רבנים שאוסרים,ורבנים שמתירים...

כעת,אחרי שכמעט הצלחת לשכנע אותי,נשאר לי רק לחזור למה שחשבתי מההתחלה, ולסיים את הדיון הזה.

ואף אחד לא צדק.

זה עניין של דעה!!!

במקובעות - כי עובדה שיש רבנים שאוסרים, אז הדעה שלו היא בסדר הלכתית גם אם את לא הולכת לפיה.

כלומר - את כל הזמן אמרת שאם הבחור לא רוצה את זה מבחינה הלכתית אז את לא רוצה אותו כי הוא מקובע ואת יודעת שזה מותר - אז למעשה האשמת את הבחור הזה בכך שהוא לא באמת הולך על פי ההלכה אלא הוא רק מקובע בחשיבה שלו - ועובדה שלא, הוא לא מקובע - הוא נשען על דעות הלכתיות מוצקות.

אם כבר, תגידי שאת לא רוצה בחור שהפסיקה ההלכתית שלו היא ככה - זה בסדר. גם הוא לא ירצה אותך, אז זה מושלם.

ואז נשאר רק לחזור לשאלה ששאלת מראש - אז התשובה היא, את חייבת לספר לו על זה עוד בבירורים המקדימים, כי זה דבר קריטי בשבילך שעליו תפסלי נקודה.

לאורך כל השרשור ניתן לראות שאת במפורש כותבת שבחור כזה הוא מקובע ולא פתוח לעשות דברים לא שגרתיים וכו' וכו' - אולי זה לא נחשב "האשמה" - אבל זה קביעת עובדות לגבי הבחור - עובדות שהן לא ממש ראויות לקביעה כאשר לצידו של הבחור עומדת פסיקה הלכתית חזקה.

שהיא כותבת איפושהו שעכשיו לדעתה הוא לא מרובע אלא הולך על פי ההלכה.

כי "מרובע" זה סוגשל כינוי "גנאי" (ואל ניתמם - בהקשרים האלו, זה ככה...גם אם לא גנאי חריף, אבל סוג של אמירה שזה דבר לא טוב...) - ולא היא  כאשר מדובר בהלכה נטו.

תיארתי לעצמי שזה ככה...

ועדיין-לא ארצה לחיות עם מישהו שכשיש מחלוקת אז אין על מה לדבר  (ויותר מכך-הוא לא ירצה לחיות איתי...)אני לא מזלזלת באנשים כאלה,אבל פשוט לא אשתנה בשבילם...

בינתיים את קולעת..

חיפשתי עכשיו וראיתי שהרב אבינר אוסר בגלל זה

http://www.havabooks.co.il/sms.asp?cat=99

וכן כאן יש רב שאוסר

http://rabimeir.weebly.com/151314931514-1-300.html

עדין לא מצאתי מתירים

יש שם שתי תשובות בנושא

תקרא את שתיהן...

גדול עליי הטכנולוגיה הזאת,אבל באתר כיפה, תכתוב בחיפוש עגיל ותמצא שאלה אם מותר ותשובה -כן.

(הרב צוקרמן)

מה לסמוך.

כאשר אתה אומר בפסקה האחרונה שנראה בפשטות שאין שום מקום כאן לאסור - אתה בלא להתכוון אולי, מאשים שאופן ישיר את הרבנים האלו שהם או שקרנים, או שהם לא פוסקים על פי ההלכה.

במחילה מכבודו - מי הסמיך אותך להחליט שרב זה טועה ורב זה צודק?

נראה לי יומרני מידי...אתה יכול להגיד שאתה הולך על פי המתירים - אבל אם רב אוסר, כנראה שהייתה לו סיבה מספיק טובה לאסור, זה לא סתם גחמה רגעית שלו - ומי אתה שתחליט שזה לא סיבה מספקת לאסור???

ואתה בהחלט מוזמן לשאול את הרב אבינר את מה שמציק לך, אני בטוח שתהיינה לו תשובות אליך...

לאסור. וכן, הסמנטיקה חשובה - כי כל אדם בעל טיפה שכל ועם יכולת לבצע הקשרים, יכול בקלות להסיק לפי כותרת התגובה ההיא שלך, את ההסקה הנ"K: - לפי חסדי הים, נראה בפשטות שאין שום מקום לאסור, כלומר, הוא סבור שלא היה שום מקום לאסור, גם לא לרבנים גדולים אחרים. יותר מזה - זה נראה לו בפשטות, ועל כך יש לתהות - האם דבר שהוא רואה כל כך בפשטות, ועוד שזה החלטי ולא ניתן בכלל לשאלה, שאין ש-ו-ם מקום לאסור - האם דבר כזה שהוא רואה בפשטות כל כך, ממש נעלם לגמרי מעיניהם של אותם רבנים גדולים? האם הם לא רואים דברים פשוטים?

כתבת שאתה לא בא לפסוק הלכה על גבי הפורום - אבל מה שכן עשית, גם אם בטעות - זה הטלת דופי חמורה בדבריהם של הרבנים הנ"K. מה שהיית צריך לכתוב כדי להסתלק מהבעיה הזאת, היא לכתוב: " לעניות דעתי, אין איסור בכך, אך הגיוני שרבנים אחרים יראו מסיבות מסוימות שאני לא מבין עדיין, שכן יש סיבה לאסור". ברגע שכתבת שאין שום מקום לאסור - חסמת בעצם כל "אפשרות" לאסור - לכאורה לדבריך, אין שום סיבה לאסור ומי שאוסר הוא סתם עושה - אין שום סיבה לאסור... (אני חוזר על זה שוב ושוב, מקווה שהבנת את העיקרון... )

אני בטוח שאם הרבנים אסרו - אז בוודאי ובוודאי שיש הרבה מקום לאסור, גם ם א-ת-ה באופן אישי לא חושב ככה ולא רואה את זה. יותר מזה - ככל הנראה, גם "נראה בפשטות" - זה ממש לא נכון, אין פה עניין של פשטות - אם הם אסרו את זה, כנראה שזה לא פשוט כל כך, או שאתה, במחילה, לקחת יותר מידי בפשטות עניינים יותר גדולים מכפי מידתך...

ושוב - אני מאוד מעריך אותך ואת תגובותך, ודווקא בגלל זה ראיתי צורך עז להעמיד אותך על תקלה שיכולה לצאת מדבריך, ושתבין מה יכול להיות שכתבת לא מדוייק שיוכל להשתמע לשני פנים כאילו אתה גם "מעז פנים" על הרבנים...

זה הכל כל טוב!

אבל לגבי העגיל הזה-זה לא תופס.באמת עניין שלי עם בעלי,רק טעם,לא קשור להלכה או ציבור סוף דיון

ודננו בה כשלמדנו את הסוגיא

לי יצא שמסתבר שהולכים אחרי ה"קהילה" שלך, ואם אתה משתייך לקהילה מסוימת, זה מחייב אותך בלי קשר למי שלא בקהילה.

ולא מדובר כאן על רמות דתיות, אלא אם הונגרים ותימנים יחיו באותו מקום, ותהיה קהילה של תימנים עם לבוש מסורתי שלהם, וקהילה של הונגרים עם לבוש מסורתי שלהם, תהיה כל תמניה מחויבת למנהג קהילתה, אע"פ שהונגריה תהיה מותרת.

ומפורש בהלכה (שולחן שלמה סי' ע"ה) שמי שהולכת ממקום למקום, חייבת להחמיר את חומרי שני המקומות...

יש סברא בהלכה שבנות חילוניות וגויות שוהולכות בכוונה בפריצות, לא יכולות להיחשב נורמה לצניעות, האם זה שייך בלייטיות? אני חושב שכן, עד איזה גבול? תלוי לפי הענין

יש פה שאלה כשמדובר בדברים שנראים לעין,גם  על זה יש מה להתווכח..

אבל עגיל במקום כזה-לא נכנס לקטגוריה.חד משמעית.

סטינו לגמרי מהנושא

אני מדבר על גרביים למשל, שלפי המשנה ברורה זה לא דת יהודית מחייבת בכל מקום, אלא הוא תלוי במנהג המקום, מה עושים בעיר מעורבת

הענין הוא שמי שילמד את הנושא של "לא תתגודדו", יראה שאסור שבעיר אחת יהיו אשכנזים וספרדים אם הם לא קהילות נפרדות, מה שנקרא בלשון הגמ' "שתי בתי דינים בעיר אחת"

כך שכנראה אדם נחשב חלק מקהילה גם אם הוא לא מחובר אליה כל כך.

ובסוף אתה דן במחלוקות, לא בנורמות

ולא נראה לי שיש מחלוקת אמיתית

פאה היא פחות צנועה. נקודה.

יש רבנים שאעפ"כ ימליצו על פאה כי לדעתם יש בה פחות חשש שיתגלה חלק מהשיער, אבל מי שלא יתגלה משערה כלום, ברור שיותר טוב כיסוי רגיל.

לגבי חצאית קצרה - מיהו המשוגע שחושב שחצאית קצרה זה יותר צנוע?

מה שיש שאוסרים על הבנות שלהם בחצאיות מטאטא, זה כי זה זול, רחובי וכו', אבל מי שתלבש חצאית ארוכה מכובדת, לא נשמע לי שיהיה מישהו שיחשוב שזה פחות צנוע

אצלכם? אצלנו? שו הדא?

לא למדתי את זה בכולל, למדתי את זה מעצמי, וזה כמו כל נושא שלא מתעכבים עליו במיוחד רוב האנשים

לצערי אין כולל שלומדים הלכות פאות הזקן לדוגמא.

כל הכוללים - שבת, נדה, איסור והיתר, זרעים, נזקי שכנים וכדו'

ומה עם כל התורה?

אז ברוך ה' אני לומד מה שבא לי.

אני לומד עכשיו הלכות ק"ש, ולא ידוע לי על כולל כזה. אז מה?

מה ההגדרה של קהילה?

שחלקן גם קריטיות לחיי הנישואין..

הם לא נמנעו מלהתחתן זה עם זה!

ע"ש ביבמות דף י שבאמת אם אין שני בתי דינים אסור שחצי מהעיר תעשה כמו ב"ש וחצי כמו בית הלל

למושג קהילה.

ולזה אין סימוך שם

אבל כן בהלכה

זה הבעיה בזיכרון עמום, שלא זוכרים מקורות!

אוף!

תסתכל בתשובה של הרב עובדיה אם האשכזים שמגיעים לארץ נהיים סרדים, ואם קמא קמא בטיל או לא, ובפולמוס על הנושא.

שפ ראיתי שמדברים על זה

תסתכל גם במשמרת השביעית של הרב קארפ בסוף הספר כשהוא דן במנהג ירושלים לא לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים, גם שם הוא נכנס לזה

קרי שהרב של הקהילה היה הפוסק שלה למציאות היום שאין 

קשר, וכיום הבי"ד שלך הוא הרב עובדיה ושלי המ"ב (לדוג') 

הטלפון שינה את העולם.

היום אין צורך לשאול רב דוקא מהעיר שלך, אתה יכול להתקשר להונלולו

אין לי מושג. לצערי הדברים לא נידונים בבירו כל כך.

כל ההחלטה הזאת שכל אחד יכול "לבחור" רב. מי אמר? הרי מסתבר שזה תלוי בקהילה. הרי המקור בגמרא הוא שבעירו של ר' אליעזר היה מותר להקשיב לו, אבל הרי שם הוא "אתריה דמר", וכל הקהילה הקשיבה לר' אליעזר

אדם יכול להחליט לבד שהוא לוקח את הרב יוצמח מהעיר טרנטלה, והוא פוסק בכל הדברים כמוהו? אולי לא? אולי זה הולך לפי ערים.

(בוא נדבר בשפה שלכם - הרב קוק כותב שאין לאדם קשר עם הקב"ה בפני עצמו, הוא חייב להתחבר לכלל ישראל, וכל הקישור שלו להקב"ה הוא דרך כלל ישראל. א"א להתנתק מהעולם ולהיות רק אני והקב"ה, ואם כן, איך אדם יכול לבחור לעצמו רב? צריך שיהיה קהילה מעם ישראל, שתהיה ציבור, שהוא יתחבר אליה, והקהילה יחד תקשיב לרב)

ויש לי הרגשה שכל הנושא הזה לא יכול להגיע לבירור, כמו כל הנושא של התקנות בימינו, שגם הוא לא ברור, כי גדולי הדור יודעים שהדור שלנו (דור החופש והדרור, איש הישר בעיניו יעשה) לא יקשיב, ומעדיפים להתמקד בדברים החשובים יותר.

מענין אם למעשה זה ככה

ואם זה אכן ככה האם אתה צריך לברר אחרי כל פסק שקיבלת את דעת המרא דאתרא 

אגב, זה יוצר פרדוקס מעניין מאוד.

אם אני בקהילה אחרת, אז לפי שיטת הרב שלי, אסור לי לפסוק לפי הרב שלי

אז עכשיו שאני לא פוסק כמוהו, מותר לי לפסוק כמוהו

אז אני פוסק כמוהו, ולפיו, אסור לי לפסוק כמוהו

אז אני לא פוסק כמוהו ועכשיו מותר לי לפסוק כמוהו...............

הבי"כ? העיר?

ומה הדרך לקבל? בחירות?

האם המקבלים צריכים לקבל אותו ללא עוררין? (אם כן אין כזה כיום

הרי אין קהילה שתקבל את רב הבי"כ גם כנגד רב מגדולי הדור 

כל קהילה והגדול שלה)

יש מצבים שבאמת זה לא ברור לאיזה קהילה אני משתייך

או מי הרב שלה. או עד כמה היא קיבלה אותו.

ואז זה באמת לא ברור לי מה הדין. 

גם אם הוא יפסוק אחרת מגדולים מפורסמים

(לדג' לא נראה לי שקהילה ספרדית תקבל את רב הקהילה

אם הוא יפסוק אחרת מהרב עובדיה) 

קהילה ספרדית לא תקבל אותו כרב.

נ.ב.

אף פעם לא בדקתי את זה סטטיסטית, אבל בערך 50% מהחברים שלי הספרדים,

לא הולכים בפסיקותיהם כמו הרב עובדיה.

אלא כמו הבן-איש-חי, הרב מרדכי אליהו...

יחשוב שמי שפותח בקבוק יין בשבת הוא מתקן מנא

מאוד הגיוני שיש רבנים שבד"כ פוסקים כשיטת הספרדים אבל במקרים מסוימים 

יש להם דעה שונה מגדולי הרבנים.

אלא דברים שקשורים לדרך ההלכתית שראש המשפחה מחליט ללכת בה.

המקור המרכזי הוא לגבי מקומו של ר"א שכרתו עצים 

להכין איזמל למילה, למה זה יותר מנהג המקום מאשר פתיחת בקבוק 

בשבת?

עי' יביע אומר ח"ה חיו"ד סי' ג' סק"א

ולעצם שאלתך זכור לי משנה ברורה על נהנושא שמדבר על קהילה נפרדת בבית כנסת ובתלמוד תורה ובמקוה אולי? לא זוכר בבירור.

הרב של הביכנ"ס שלנו שאל את הרב אלישיב אם מותר לבית כנסת לנהוג מנהגי מרוקו, הוא אמר שזה נחשב קהילה נפרדת, שיכולה להנהיג את מנגי מרוקו, גם אם ה"מרוקאים" שם כבר עזבו הם ואבותיהם את מנהגי מרוקו לפני עשרות שנים, שגם אחרי כ"כ הרבה זמן המרוקיאות "חוזר וניעור"

(לא הייתי שם, כך שאני לא בטוח בגדר בדיוק)

(חצאית שמטטאה את הרצפה זה דרך גסי הרוח)

וגסי הרוח בימינו לא הולכים עם בגדים ארוכים מהרגיל

ולגבי ההמשך -

לא לגבי חוסר צניעות של התקופה

הרמב"ם הלכה לפני כותב "לא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח"

אז כשמדובר על גסי הרוח, מדברים על גברים, לא על נשים.

ומפורש בגמרא שדרך בגדי נשים לטאטא את הרצפה

(מלבד מה שזה לא קשור לצניעות, הרמב"ם שם מדבר על תלמיד חכם שיעשה סילסול בעצמו לא להיראות גס רוח)

זה התפקיד שלך!

בשבת (צח: ): למה משכן דומה? לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה (שולי בגדיה רש"י) מהלכין אחריה.

ויש בכוח גמ' זו לסתום את הטענה ההזוייה (התאפקתי...) נגד חצאיות ארוכות.  

כי נראה שהוא הסתעף לדיון לא קשור.

אבל אני כן אגיד את דעתי האישית- אני לא חושבת שזה מתאים להגיד בתחילת קשר, אבל בהחלט משהו שצריך להיאמר לפני אירוסין. נושאים שחשובים לנו שהבן זוג ידע, אבל הם לא נושאים שמתאימים לשתף כל אחד (שזה הרבה נושאים מלבד הדוגמא שלך) צריכים לעלות בשלב שמדברים/חושבים רציני על חתונה.

עכשיו, האם את באמת מוכנה לקחת עלייך פגיעה באדם אחר?

רק בגלל החשש שהיא עוקצת (מה זה קשור לזה שחברה שלך עשתה את זה?!)?

ממש קשה לי לראות שאנשים מפרסמים את החשדות שלהם כלפי השני

ובכך פוגעים בהם כאילו החשד שלהם כבר הוכח כנכון 

מממ קראתי את רוב השירשור....

חמודלה..... כנראה שהבחור שאיתו תצאי וזה יהיה בכיוון של חתונה....

הוא יבין את המקום הזה שלך והוא יהיה בראש שלך ברוב הדברים

אחרת לא תתאימו....

והקשר ירד בפגישה אחת או שתיים....

בקיצור, כשתגיעי לגשר, הבחור עצמו יעביר אותך אותו בבטחה, בכיף ובאהבה.

בהצלחה רבה!!

פשוט כל הדיעות כאן עכשיו לא הכי רלוונטיות.

ואם שאלתם, מה אני חושבת לגבי זה, בעיני גם אם זה מותר זה נבל ברשות התורה ככה שממש לא רלוונטי אם זה טכנית מותר או לא....

לא בכדי יש הרגשה לרוב הדוסים פה שזה אסור.... כי זה מרגיש בעייתי, מרגיש לא בת ישראל.

זאצ אול.

ופותחת השירשור... אני לא שופטת אותך לשניה, תאמת שאני יכולה להבין אותך באמת.

אבל זו האמת לדעתי ויש לאומרה.

וחוץ מיזה שגם הפיתרון של מופים לא ממש עוזר........ גם נוצות זה לא סבבה....

בחורה שמרגישה צורך להיות אקסטרא מיוחדת....... אני ממליצה לה לחפור כדי להבין מאיפה מגיע לה הצורך הזה.

זה ממש צבעוני ויפה, ויכול ממש להוסיף

לא מבין למה כולם לא מקבלים את ההצעה הממההההממממממת שלי

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אם הגבר שלי יצבוט לו הלב ליד נשים יפות לא רוצה אותו כגבר שלי

כשאתה מאוהב במישהי מאוהב באופי שלה והיא נראית טוב בעיניך , היא תהייה הכי יפה לא יעניין אותך ולא יצבוט לך הלב משום בחורה יפה שאתה לא מכיר בכלל 

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?

ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.

האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..

שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.

ולגבי מה שכתבת

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.

אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.

אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.

ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.

אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.

ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).

אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.

אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.

בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.

אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.

שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.

שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?

בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.

ואז מפנה את המבט אליו

והשאלה מתחדדת-

האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?

האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?

מקווה שזה היה ברור... 

מחשבה נוספת.

בתפיסה שלי לכל דבר חיצוני יש משמעות פנימית. אדם לא מתלבש בצורה מסוימת או מחפש נראות ספציפית. זה עונה אצלו על איזשהו צורך, וברגע שנבין מהו הצורך שזה ממלא אצלו נוכל לדעת בצורה הרבה יותר נכונה כיצד להתנהל מול זה.

מישהי מחפשת גבר גבוה - יכול להיות שזה נובע מתחושת ביטחון שהיא זקוקה לו. מישהו מחפש בחורה נמוכה - אולי זה נובע מרגש של אחריות שהוא מחפש להרגיש, או אולי שליטה במצב או אלף ואחד דברים. בסוף מסתתרים מתחת רגשות או צרכים אמפתיים וניתן לענות עליהם כנראה ביותר מדרך אחת ברגע שמזהים אותם

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא