גם ככה לא רואים את זה.

השאלה לא מסגנון השאלות "האם הייתם יוצאים עם..." היא הרבה יותר מהותית לדעתי,ובאמת רציתי לברר מה דעתכם בנושאים כאלה בכללי,ולא מה הייתם עושים אם בחורה הייתה מודיעה לכם כזה דבר ומה זה אומר עליה,זה כבר ויכוח אחר,שאני לא רוצה לקחת בו חלק...

שתבוא עם ביגוד כזה שהוא יכול לראות לבד ולהחליט.....

אבל יש בחורות צנועות וטובות וחכמות שעושות דברים קצת לא רגילים\מקובלים (שאגב-אין איתם בעיה הלכתית)בשביל להרגיש טוב עם עצמם בלבד,וזה יפה בעיניהם,אפילו שאף אחד לא רואה,ולא כדי למשוך תשומת לב.וזאת בדיוק הדוגמא....

דווקא יפה בעיני.

מותר לחבול בשביל כלום?

"מאוד תפל וחסר משמעות"

"יופי זה כלום!!!"

זה לא בסדר...

קשה לי עכשיו לעשות רוורס ולהחזיר אותם להקשר אבל תנסה להבין לבד שאני לא כזאת פסיכית 

אם את רוצה, תשאלי את השאלה באופן כללי, למה להיכנס לנישות כאלה?

ב. משתמש חדש? הודעה ראשונה? קצת מחשיד, לא??

בתמימות חשבתי שיש פה אנשים חכמים שיכולים לתת לי עצות,אני רואה שכולם פה חושדים בי שבאתי לעשות טרור.

אתם אנשים ממש טובים...חן חן.

שאלה שלא נראית לנו צריך לתייג אותו כטרול..

תבינו שלא כל מי שכותב באתר בא מרקע תורני ויש כאלה שכן שואלים בתמימות.

אם יש בעייה כלשהי תפנו למנהלים, אבל לא להתחיל דיונים על גבי הפורום.

את הראשונה פה שניסית לרדת לסוף דעתי לפני שהחלטת שאני מנסה לשרוף תעולם,והצלחת די בקלות האמת!

אני מעריכה אותך מאוד!

ובנים-אם באמת זה לא צנוע בעינכם עצם העלאת השאלה אתם יכולים לאמר.לי לא היה נראה שזה בעייתי במיוחד.

הייתה לי חברה כזאת.

כשהשאלה מנוסחת בצורה מעט יותר צנועה,

ואז נשמח לענות לך.

אשמח שתנסח אתה,אני לא ממש מבינה איפה פה הבעיה הגדולה.

אסביר את העניין-הבנתי מעצמי שזה לא הכי צנוע לדבר על הנושא עם הבחור,זה יכול להכניס לו מחשבות לא נקיות. אבל מצד שני אני מרגישה צורך שהוא ידע על זה ולא יופתע לרעה כשיהיה יותר מאוחר להתוודות על דברים כאלה (מבחינתי זה ממש לא משהו שאני מייחסת אליו חשיבות,זה יפה בעני וזהו.,אני גם לא מתכוונות להוריד אם זה לא מוצא חן בעיניו,בשלב הזה של הקשר אני לא רוצה להרגיש שאני מסתירה משהו שיש לו איזה שהיא משמעות ועלול לאכזב או להבהיל בשלב יותר מתקדם.אולי זה הזמן לתת לדברים הקטנים והלא משמעותיים לתת כיוון..)

בגלל שזה לא מקובל או משהו בסגנון..אני לא אוהבת ראש לא פתוח.

אם זה באמת ספציפית לא יפה בעיניו אסתטית אני ישקול את זה אם נתחתן,...

אם לבחור/ה יש פירסינג/קעקוע/צלקת וכד' במקומות לא שגרתיים (או במקומות שאין אפשרות לראות במהלך הפגישות),

האם לדעתכם עליו/עליה לספר זאת לפני החתונה/אירוסין?

עכשיו אם אפשר לענות בכנות,בלי כעס וציניות,רק מי שיכול לעזור ולתת עצה טובה,אני אשמח לשמוע...

(שוב-לדעתי יש הבדל גדול בין פירסינג לקעקוע, וצלקת בכלל לא נכנסת לפה לדעתי אבל אם זה יותר צנוע ככה לדעתכם-מקובל עליי...) 

ברור

אבל בכלל אין מה להשוות לדעתי!!!!יש מלא הבדלים!!

עגיל בבטן זה לא מקובל,אבל אין שום איסור.וכשעשיתי,אפילו לא חשבתי על זה יותר מידי,(רק פחדתי שיכאב. .)פשוט זה מוצא חן בעיני, אפילו שאף אחד לא רואה והרוב בכלל לא יודעים על קיומו..ואני לא רואה הבדל כ"כ עצום בין בת שעושה עגיל באוזן לזה(שוב-חוץ מהעניין של ראוי\מקובל\רגיל שזה כבר ויכוח בפני עצמו,שיש לי דעה מאוד מובהקת לגבי הנושא...)

קעקוע חייב לבוא עם הרבה מחשבה ורצון למרוד,אי אפשר להוריד את זה,זה נשאר לכל החיים וזה מאוד כואב ויקר 

ובכללי בנים שעסוקים בטיפוח חיצוני זה קצת לא יפה בעיני (בלי קשר להלכה)

בנות זה הטבע שלהם ליפות את עצמם,בנים-לא

_(לא בטוחה שהייתי חותכת אם מישהו היה אומר לי שיש לו קעקוע,זה באמת מורכב,אני הייתי חושבת על זה המוןאבל חייב לאמר די בהתחלה!)

הוא יעשה עוד שטויות יותר רציניות שאי אפשר להחזיר אחורה...

היו איזה חודשיים בגיל 15 שהוא הוריד את הכיפה ועשה קעקוע במקום שלא רואים,ואחרי זה חזר למוטב,והיום הוא הסדרניק חמוד בן 25,מה ההבדל?

בעייני לא מעט אנשים פירסינג (ועוד בבטן) זה לא יפה,והאמת שזה בדרך כלל בא ביחד עם קעקועים.....

וגם אם נניח שקעקוע ספציפית מסויים אי אפשר להוריד בלייזר - מי שמספיק רוצה ויש לו את סכם הכסף הנדרש, יכול לעשות ניתוח פלסטי ולהשתיל עור במקום העור של הקעקוע...אומנם לא מומלץ, אבל במקרה הצורך אצל חוזרים בתשובה שיש להם משהו יותר מידי בולט, לעיתים זה פיתרון נוח.

אבל אנא לא להגיד שלא ניתן להוריד קעקוע כיום. היום הטכנולוגיות מפותחות...

צודק.אבל זה תהליך מורכב ויקר,וכשעושים קעקוע ממש לא לוקחים אותו כאופציה..

רב הסיכויים שלא הייתי שוללת בחור שעשה פעם קעקוע ומצטער על זה!

אבל לא הייתי רוצה שהיה מוחק אותו ולא מגלה לי .

ולא נצרך הלכתית.

יש איסור לעשות קעקוע אבל אין איסור להוריד.

למרות שפעם שמעתי על גמ"ח לבעלי תשובה שעוזרים בעניין.

נראה לי מדובר שהיא לא רוצה להוריד..

ודברים שהם לא בלתי הפיכים, כמו שגידלתי שיער ארוך בגיל ההתבגרות,

זה כבר משהו אחר...

מרדנות.כשאישה צנועה עושה פירסינג,זה כי היא חושבת שזה יפה!לא יותר מזה!.לפחות אצלי...אני לא רוצה להוריד כי עדיין זה יפה בעיני. וממש לא רוצה להוריד כי מישהו לא יתחתן איתי בגלל שהוא יחשוב שעשיתי את זה ממרדנות.

הוא צריך לסבול אותי,אני עושה המווון דברים לא מקובלים

אין לי עבר אפל וכשעשיתי את זה הייתי באותו ראש כמו עכשיו. זה מאוד יפה בעיני,ולא היה לזה מניעים עמוקים בכלל!!!

השאלה מאוד ספציפית,כי אני יודעת שבעיני אנשים אחרים זה יכול להראות פסיכי לגמרי ולא רגיל 

כרגע לא מעניין אותי אם זה יפה בעיניו. אבל זה שלב שמתחילים לחשוף דברים מתחת לפני השטח,שיכולים להפריע לצד השני,כדי לברר בירור אמיתי ואני חייבת שהוא ידע ולא להסתיר ממנו משהו אפילו שבעיני הוא תפל..מהתגובות בלבד אפשר לראות שאני כמעט היחידה שזה לא נראה לי כזה שיגעון,יש בזה משהו לא?

אם הייתי מגלה כזה דבר, לא היה מפריע לי הגישה עצמה, אני ראש פתוח מאד, שעושה בעצמי דברים לא שגרתיים 

אבל אני לא הייתי מאמין שזה באמת רק  "משהו לא שגרתי שיפה בעיניה". מוזר לי שבנות שרוצות להיות "לא שגרתיות" ו "יחודיות" בדיוק עושות את מה שהגויות עושות... אם את כל כך לא שגרתית - תעטפי את עצמך בנוצות של טווס, ותעטרי את אצבעות הרגליים עם פיסות  של פלטיניום.

איך יצא שבדיוק ה"לא שגרתיות" שלה הוא כמו הגויות? למה דוקא מה שהגויות עושות נראה לה יפה? יותר הגיוני שהיא נסחפת אחרי הזרם, שגרתית לגמרי, אלא שהזרם שסוחף אותה הוא לא החבר'ה הדתיים.

וזה אצלי בעיה גדולה מאד.

(למען הגילוי הנאות, אני חרדי)

ואני מאד מאד מסופק.

איך קרה במקרה ש"באופן ספציפי זה נראה לה טוב"

הבנתי שהיא אומרת שהיא לא "אוהבת בדוקא" את מה שהגויות עושות, השאלה היא מה הסיכוי שזה נכון? מה הסיכוי שהיא בחרה לאהוב דבר כזה "כלי קשר" לגויות, ולא בחרה לאהוב דוקא את נוצות הטווס שלי?

את באמת מאמינה שאדם עושה משהו כמו מליוני אנשים, וב"מקרה" הוא תיאם את הטעם שלו לטעם שלהם, והוא בכלל לא מושפע ולא נסחף בזרם?

וזה לא שייך דוקא בנושא הספציפי הזה. כל בחורה שתלך עם ג'ינס קרוע, עם נזם, אם לא יודע מה שיש לגויות, גם אם אין בעיה הלכתית - השאלה היא כמה חוט שדרה יש לה, וכמה היא מושפעת מהגויות.

(מלבד מה שצריך לא לשכוח בעיה הלכתית שמדברת בדיוק על זה - חוקות הגויים! אבל יתכן שלזה נמצא היתר)

הרבה פעמים לא מצליחים לזהות את מה שהם מרגישים בפנים.

ואני כמובן מדבר גם כן מהכירות.

והבוחר יבחר.

ומה שהבאת מפרשת שבוע לא קשור לענין, אין לי בעיה עם התכשיט בפני עצמו, הוא כמו נוצות הטווס שלי (מה דעתך, אולי נפתח אופנה?) הבעיה שלי היא רק אם זה היסחפות.

אין הבדל אמיתי (לדעתי) בין עגילים לטבעת שתקועה במרפק (מלבד שזה נראה לי לא נוח ) השאלה מאיפה לקחת את זה

(מלבד מה שלעגילים יש קשר לעבד נרצע, כמו שכתבתי כאן פעם בעבר, אבל בוא לא נגלוש)

אבל תדעי שאנשים כאלה, לא פשוט להתחתן איתם!

בהתחלה זה מגניב, וזה משדר עוצמה, אבל מניסיון אישי זה בד"כ בא עם סוג של התנתקות פסיכולוגית מהעולם.

וזה בד"כ בא בצמד חמד עם חוסר טאקט כזה או אחר.

ואחרי החתונה כבר לא רואים רק את המגניביות, וצריך להסתדר עם בעל שעושה שונה מכולם, וכולם מסתכלים עליו כאילו הוא קצת קוקו, ואת עלולה להתבייש, והוא לא יסכים "להתקפל" כי הוא הולך לפי איך שבא לו.

אני ממליץ לדבר עם אשתי (מעיין טוהר) באישי

אני דווקא חושבת שמאוד קשה לך להבין ולהודות שמה שמפריע לך כאן זה העניין שזה לא מקובל ולא ראוי..יש גישה כזאת,יש בה אמת, אבל זו לא הדרך שלי...

אני ממש לא אוהבת להתווכח על ניואנסים קטנים של הגדרות של "חוקות הגויים" וכו'.אבל אני שמעתי שגם בתנך לאמותינו היו עגילים במקומות לא הכי מקובלים. (לא עשיתי בגלל זה את העגיל,ולא עשיתי על זה בירור מעמיק..)

זה ממש לא בא מרצון ל"התערבבות" בתרבות הגויים .

אולי זה בא קצת מרצון למשהו מיוחד,לא שגרתי,נועז,

והמון מ,ואהבה ליופי,זה משהו טבעי שקיים אצל בנות ואתה פשוט לא יכול להבין אותו!!!

לך על זה!

רב הסיכויים שזה יתפוס..

אבל ממני לא תראה שקל,זה לא נשמע לי יפה.וזה גם מאוד בולט.    אין מה להשוות!

התכוונתי שתשימי את הנוצות מתחת לבגדים, שתרגישי יפה עם עצמך, לא חס ושלום בחוץ.

ואל תפסלי לפני שראית

(מעצב אופנה אני כבר לא אהיה )

חושב שמאד קשה לך להבין ולהודות שאת נסחפת אחרי הגויות...

אני חוזר ושואל, למה דוקא טבעת? למה לא נוצות טווס, שיני אריה או ציפורני חתול?

תמציאי משהו, אין לי בעיה. אבל לומר שבדיוק קרה מקרה ואת אוהבת משהו שבעולם משדר אמירה מאד ברורה...

אולי!

אין לי איך לדעת באמת, אבל לא נשמע לי הגיוני.

ואני לא מדבר על התערבבות, הרי את עושה את זה בסתר, ואף אחד לא רואה, אני מדבר על הרגשה פנימית של קירבה לגויים, שמתרגלים לצורה מסוימת של לבוש, עד שזה נראה יפה בעינינו

הרבה זמן לא נתקלתי בגויות.

אתה מתכוון חילוניות אולי..שבאמת משדרות משהו ברור,ועושות את זה כדי שיראו.

וכשבנות צנועות עושות זה בדר"כ כדי לייחד את עצמן בעיניהן למרות הצניעות...(זה שריטה של בנות!רוב הסיכויים שלא תבין את זה)

וגם עגילים באוזן זה היסחפות,

והמון דברים שכבר מקובלים ורגילים התחילו מ"היסחפות" אחרי משהו שמישהו התחיל ובהתחלה זה מוזר

אנשים לפעמים נמשכים לדברים שקיימים בעולם הזה..מודה באשמה גם אני.אבל לא תמיד זה מעיד על בנאדם רשע ומתבולל שלא כדאי להתחתן איתו.זה בנאדם..

אז קודם כל אני מסכים על החילוניות, זה פשוט כלי שני, הרי הן למדו מהגויות...

ומה שאת אומרת עכשיו נשמע הרבה יותר אמין

לא אמרתי שאת פושעת רשעית ומתבוללת. אני לא מכיר אותך בכלל, (וגם אם הייתי חושב את זה, לא מאמין שהייתי אומר לך את זה בפרצוף...)

רק אמרתי שזה היה מפריע לי.

יש מכלול של אישיות, אין לי מושג מה את משדרת באופן כללי

לא על זה היה הדיון מראש... רק שאלתי מה דעתכם האם חשוב לאמר את זה?איך ?ומתי?

זה לא מוגזם זה גם לא יפריע לי...

ואם זה מעיד על מגניביות של אדם, אז אני גם מסכים עם נועם ה

מה רק שהפריע לי זה ניסוח השאלה בלבד!

ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שהיא עצמה בשלב שהיא יוצאת, היא בראש של תורה וצניעות וכו'.

את הקטע של פירסינג לעולם לא אבין, אבל מילא.

בכל מקרה בחורה שלא בראש של תורה וקדושה, זה לא יעזור אם תספר או לא תספר - היא פשוט לא תתאים לבחורים תורניים... (אלא אם את מראש מתכוונת על לצאת עם מישהו לא חזק במיוחד, או אפילו חילוניים - ואז, בלי להעליב, ייתכן שזה ייודע כבר מעצם צורת הלבוש...).

באיזה שלב? אני קודם כל יוצא מתוך נקודת הנחה שאין הבדל בין התנהגות הבחורה לבין מה שהיא מאמינה בו (כלומר לא אחד בפה ואחד בלב) - ואז, כיוון שממילא תוך כמה פגישות הבחור יידע לאבחן לבד את האישיות של הבחורה והאם זה מתאים לו, גם מבחינה דתית - במקרה כזה, לדעתי, לגלות כאשר זה מתקרב להיות רציני ויש כבר מחשבות מצידה של הבחורה על כך שזהו הבחור... לפני כן, זה לא צנוע ולא ראוי.

אני אישית, לא הייתי כל כך שמח לבחורה עם פירסינג במקום כלשהו...ושוב, בלי להעליב. זה פשוט נראה לי לא שייך, ואם זה היה ב"תקופה אפילה" - ובכן, תמיד ניתן להוריד... ואם לא מורידה, זה אומר אפילו רק משהו עליה...

בעיני זה מאוד יפה אבל מאוד תפל וחסר משמעות,לכן אם בעלי לא יתחבר לזה כי זה לא יפה בעיניו אני בטוח יוותר עלזה,.

אבל אם זה נראה לבחור כזה מהותי והוא חושב כמוכם שזה אומר עליי משהו והוא לא יקבל אותי כככה אז הוא פשוט לא בעלי!

לכן אני מרגישה צורך עז לגלות לו.עד כמה זה בוטה?ואיך מעלים את זה באופן יותר צנוע בלי לטמאות חלילה את המחשבה?

בעיניך זה גם מאוד יפה, וגם מאוד תפל וחסר משמעות - מצטער, כל סוציולוג מתחיל ואיש עם שכל ישר מבין שזה קצת לא מתחבר - אם משהו מאוד יפה בעינינו, אז הוא לא חסר משמעות אלא בעל משמעות עבורנו - ובמיוחד כאשר אנחנו בוחרים להשתמש בו. ואם הוא תפל וחסר משמעות בשבילנו - אנחנו פשוט לא נשתמש בו! 

אם אין לך בעיה לוותר על זה בעתיד- למה שלא תוותרי כבר עכשיו? ואני שואל ברצינות...

אם את רוצה גבר שיקבל אותך כמו שאת, את בעצם מצהירה - אני רוצה את זה וזהו! אבל זהו, ששניה לאחר מכן את כותבת שלא תהיה לך בעיה להוריד את זה אם בעלך לא ירצה את זה.

אז אני לא מבין - את רוצה את זה או לא? אם את רוצה מישהו שיקבל אותך כמו שאת זה אומר שאת לא רוצה להוריד את זה - הרי את רוצה שהוא יקבל את זה שאת לובשת את זה...

בקיצור, הצלחת לבלבל אותי לגמרי...

ואם זה כמו שאת אומרת עכשיו,א ז אפילו הייתי מקדים את זה - אומר את זה לאחר 3-4 פגישות כאשר הכיוון מתחיל להתבהר מעט מצד אחד, ומצד שני הבחור כבר מכיר לפחות קצת את האישיות שלך, ומצד שלישי זה עדיין לא מאוחר בשביל לחתוך...

ב"הצלחה!!!

אם זה לא לטעם שלו - אני אתחשב בו

אבל אם יש לו בעיה עקרונית - אני לא רוצה אותו.

הבנתי אותך נכון?

לדעתי זה דבר שצריך לעלות בשיחה באופן עקוני, האם הוא מוכן לקבל סטיות מהנורמה, האם זה נראה לו בסדר גם אם זה סטיות שמתאימות לחברה החילונית.

לא חייבים לרדת לפרטים

אני הייתי מנהל את הדיון שדננו למעלה על נוצות טווס אית, בשביל לראות אם הוא בראש שלך.

הטבעת עצמה היא לא הנושא אלא הגישה.

אם הוא אחד כזה עם ראש פתוח, לא חייבים לרדת לפרטים.

לדעתי

זה מאוד יפה בעיני,יפה וזהו..יופי זה כלום!!!וזה לא משהו בעל משמעות מבחינתי ולכן אני לא הייתי מספרת על זה כי זה באמת לא הכי צנוע לדבר על זה.אם בעלי יגעל מזה וזה לא יהיה יפה בעיניו (אבל גם יהיה חסר כל משמעות אחרת בעינו!) אני מניחה שבישבלו אוותר על היופי הזה,זה כולה עגיל...יחד עם זה חשוב לי לגלות לבחור כדי לראות שזה לא מקפיץ אותו,אם עגיל קטן מקפיץ אותו והוא מסיק מזה מסקנות עליי ועושה מזה עניין ונבהל ורוצה לחתוך אם אני לא מורידה את העגיל,עדיף שיקרה עכשיו ונחתוך,ולא בשלב יותר מתקדם של דיבור רציני על חתונה...זה העניין מקווה שהצלחת לרדת לסוף דעתי..

את מדובבת מצוין..

מוציאה לי תמילים מהפה..

ומופים-הבנת אותי פחות או יותר.

והרעיון שלך חכם!!!!אני ינסה לחתור לזה..תודה רבה!

כאילו, את מחשיבה יותר את הטעם האישי של בעלך מאשר את רמת ה"דוסיות" שהוא רוצה... זה מוזר...

להוריד סתם כי לא בא לו שיהיה לך, אין לך בעייה, אבל להוריד כי הוא חושב שזה לא כדאי ולא טוב הלכתית - זה בשבילך קו אדום.

אני ממש מצטער שאני חופר בזה, אבל שוב - זה נראה לי סדר עדיפויות לא מובן ולא ברור...

את כאילו מנסה לרקוד על לא שתי חתונות, אלא ארבע במקביל - גם לשים את זה ולהגיד שזה יפה, גם להתחתן עם בחור חזק וצדיק, גם להגיד לו עוד לפני האירוסין שיש לך עגיל, גם לצפות ממנו שיקבל את זה בהבנה לגמרי, וגם להאמין שאם אחרי זה הוא עוד ירצה בכל זאת שתורידי, אז תורידי בשבילו, אבל גם לפסול אותו אם מבחינתו זה דבר שלא כדאי הלכתית.

כאילו...לא יודע...משהו כאן מאוד מאוד צורם לי בטון...מצטער...

אם היופי הזה בכל מקרה לא חשוב לך עד כדי כך, לדעתי אין עניין שתעשי סיפור יותר מידי גדול גם אם הבחור יחשוב שזה לא כדאי הלכתית לעשות את זה... - הרי בכל מקרה תהיי מוכנה להוריד את העגיל - אז האם על העגיל הזה תעמוד או תרד שאלת החתונה? האם כל אישיותו של הבחור מגולמת בהאם הוא מוכן או לא מוכן שיהיה עגיל בבטנה של כלתו האופציונלית לעתיד? מסופקתני...

לעניות דעתי, כאמור - אם הבחור הזה הוא מעולה וטוב, ואת ממש מרגישה שטוב לך איתו ושאת רוצה אותו כבעל לעתי - לפסול בגלל שכאשר תגידי לו על העגיל הוא יירתע מבחינה הלכתית - זה מעט מטופש.

ובמקרה כזה, אני משנה את תשובתי הקודמת לגמריי - ספרי לבחור על הפגישה הראשונה על העגיל הזה. אם את עד כדי כך החלטית ב"או-או" שלך - אז כבר לא הגון כל כך לגלות את זה לבחור אחרי מספר פגישות.

אני אישית, אם נניח הייתי פוגש בחורה כזאת, והיא הייתה מגלה לי רק בדייט מתקדם על העגיל הזה והייתה אומרת לי שאם אין לי בעיה עקרונית עם עגיל ואחרי החתונה הוא רק יגעיל אותי, אז היא תוריד אותו, ולעומת זאת אם יש לי בעיה עקרונית עם עגיל אז היא חותכת באותו רגע - אני מצידי הייתי חותך אותה עוד לפני שהיא הייתה אומרת לי שהיא חותכת, כי זה מבחינתי להפוך יוצרות עולם - ובנוסף, הייתי מרגיש מרומה, נבגד ומרגיש שהיה חוסר אמינות גדול מאוד מצידה שמשכה את זה עד לדייט מתקדם כזה, רק כדי "לבחון" אותי בשאלה הלכתית בדייט מתקדם בשביל להחליט האם לפסול או לא.

אם את פוסלת בחור שפוסל על עגיל - עשי טובה לעצמך, לו, ולעולם - וספרי את זה כבר בבירורים המקדימים, ועל פי התגובה שלו תסנני מראש.

אבל משום מה אפילו שהדיון הגיע למקום רחוק שבדר"כ אני לא אוהבת אני נהנת מזה.

אז ככה-

אין עם עגיל כזה שום בעיה הלכתית!!

אם לבחור היה מפריע שאני עושה דברים שנוגדים את ההלכה לא הייתי חותכת בגלל זה (אולי הייתי מבינה שהוא רמה מעליי,יותר צדיק,וזה היה קצת מפחיד,אבל בקטע טוב,כל עוד הוא לא חותך ומאמין שאני ישתנה לטובה,וזה גם היה נותן לי כוח להתקדם ולהשתפר בטח...)

 -אני חושבת שזה יפה ולא שזה משדר משהו אחר, אבל יודעת שזה לא בסדר לא לדבר על זה כי יש המון אנשים שהראש שלהם עובד אחרת ואם בעיניו זה לא יפה (מראה עיניים בלבד, בלי שכל) ונתחתן אני יוריד בשבילו ואני יוותר על זה כי זה לא עקרוני מבחינת שנינו אבל אני ישמח לעשות לו טוב בדברים הקטנים והפשוטים.

אבל אם בעיניו זה משדר פתיחות יתרה,חוסר צניעות,חוסר ביטחון,חוקות הגויים (ועוד כל מיני דברים מעניינים שהועלו פה היום.)אני לא כועסת עליו,אני לא ישנא אותו,אני רק יבין שלא מתאים לי לחלוק איתו את חיי,זה דבר קטן,אבל בהחלט מראה על השקפת עולם שונה משלי,אולי אני רמה מתחתיו,אבל פשוט לא מתאים לי בנאדם שכ"כ סגור לדברים לא מקובלים,אני עושה המון דברים לא מקובלים,זה התחביב שלי  (לא באמת,אבל אין לי שום הערכה למילה "מקובל,ראוי"),..אני מניחה שאהיה מוכנה לשנות בשביל בעלי המון דברים חיצוניים.אבל בחור שרואה את הדברים כ"כ אחרת ממני פשוט לא בעלי!!!

את טיפה חריפה מדי.

אני אחד שיש לו בערך אותו אופי, ועמדתי על זה בזמנו כשהתארסתי

(ובאמת עשינו שטויות כשהיינו מאורסים...)

אז בפרספקטיבה של זמן, (אני נשוי כבר 13 שנה) זה נכון שלא תוכלי להתחתן עם מישהו מרובע שנצמד לכללים טכניים יבשים של הסביבה, ולא מוכן להסכים שמישהו יזרום עם הרצון הפנימי שלו

אבל אל תעשי את זה "השקפת עולם"

זה אופי, לא יותר

צריך לשים לב שלפעמים אנחנו ה"נון-קורפורמיסטים" שעושים מה שהם חושבים ולא שמים על אף אחד, לפעמים מרגישים תחושה של "מרד", ונוטים להדגיש את זה

היו ימים כשהייתי צעיר מאד, שהייתי מתווכח עד לב השמים על זה

אבל עם השנים קלטתי שאני יכול לעשות מה שבא לי בשקט, בלי להוציא את העיניים לכולם

אפילו שיש יצר הרע קטן שלוחש לנו "בוא תראה להם כמה אתה שונה, כמה אתה מיוחד,ותקפיץ להם את הפיוז"

"השקפת עולם"-אפשר לשנות,לא תמיד כדאי..

אופי-אי אפשר לשנות,זה דבר מולד

ואפשר לשנות השקפה

אבל מצד שני השקפה- זו דעתי, ואני לא רוצה לשנות, אופי הוא מציאות קיימת, לא דעה שכך באמת הכי טוב לעשות, אלא כך האופי שלי

וצריך לדעת שעם השנים האופי מתרכך, אדם מתבגר, לומד להפסיק להיתקע עם הראש בקיר כשלא חייבים

זה יותר קרה אחרי החתונה הריכוך הזה.

תחשבי על מה שאני אומר, כי אולי את לא יכולה לשים לב, אבל זה בא מהמון מחשבה עצמית

החיים קשוחים,ולפעמים צריך לנסות להצטמצטם ולוותר למרות שזה לא מתאים לאופי שלי.. אבל כשאני מחפשת חתן אני לא מחפשת פרוייקט, אני שואפת למצוא משהו טוב,שלם,מישהו שיבין אותי,ולא אצטרך להשתנות בשביל שאוכל לחיות איתו בשלום... אני עוד די צעירה, ולגמרי בתחילת דרכי אז קצת אופטימית...מתנצלת מראש

אין בעיה

גם אני מצאתי אישה שזורמת עם זה (אפילו שהיא עצמה לא כזאת)

וזה לא מדויק - בדברים כאלו, הבעיות הן תלויות מקום וחברה - החברה שבה את גדלה ורוצה לגור, שהיא החברה הדתית - היא חברה שבה ממש לא מקובל לעשות פירסינג, ובטח שלא פירסינג בבטן או בכל מיני מקומות כאלו - לכן בחברה כ-ז-א-ת זה אכן ייחשב לא צנוע ונגד ההלכה.

לעומת זאת, אם נגיד הייתה קהילה דתית במקום כלשהו בעולם, נניח ארה"ב, שבה היה מקובל שרוב הבנות עושות את זה וזה לא נתפס משהו חריג - אזי זה היה בסדר הלכתית, כי זה לא היה נתפס משהו לא צנוע.

וכאן את לא יכולהלהביא כדוגמה את החילוניות ואת הגויות - כי זה בדיוק מה שמגדיר אותנו כשונים, הדתיים, שאנחנו בניגוד אליהם כמעט שלא עושים את זה.

תנסי לספור בסביבתך הדתית כמה אחוז של הבנות עושה את זה - ואז תביני למה אני מתכוון.

אגב - זה שייך גם לעוד דברים! נניח - לעשות עגיל אחד זה מקובל ורגיל בציבור הדתי, אז זה בסדר, אבל בחורה שתעשה 6 חורים עם עגילים בכל אוזן, בהנחה שזה דבר שלא מקובל בציבור הדתי לעשות אותו - זה יהיה דבר לא צנוע ועקב כך ייאסר הלכתית! וכנ"ל לגבי נזם!!!

כן - כמה שזה מפתיע, ההלכה היא לפעמים תלויית מקום וחברה - בגלל שההגדרה של "צנוע" גם היא עצמה לעיתים עוברת טרנספורמציות - גם דבר שפעם היה יכול להיחשב צנוע, נגיד כמו נזם באף שאולי בזמן המקרא רוב הבנות הלכו עם זה, אם כיום רוב הבנות הדתיות לא הולכות עם זה, ובבית כנסת שלך ובקהילה שלך זה ייתפס כשונות וכ "לא צנוע" - אז זה באמת יהיה לא צנוע הלכתית, ואסור.

מפתיע? זה העובדות, וכל רב גדול יגיד לך שזה ככה - בהלכות צניעות מתחשבים גם בסביבה, כי במקרי גבול רבים, הסביבה היא זאת שמגדירה מה צנוע ומה לא (במקרי גבול - כי יש מקרים שהם מוחלטים. ללכת עם גופייה, לבנות - זה לא צנוע נקודה, וכן על זאת הדרך).

עכשיו אולי תהיי מסוגלת להבין יותר ראש של בחור כזה. אני לדוגמה, הייתי מברר עם בחורה כזאת האם היא מבינה שזה דבר שלא מקובל בציבור הדתי ועקב כך הוא לא צנוע (ג-ם אם אף אחד לא רואה) - ואם היא לא הבינה עד עכשיו, הייתי מסביר לה, והייתי מצפה לראות את התגובה שלה.

אגב - מעניין אותי - אי פעם שאלת רב בעניין הזה?

בחור כזה שזה יפריע לו מבחינה הלכתית, ברור שזה כי יש לו עקרונות הלכתיים. אם העקרונות שלו לא מתאימים לך ואת לא תסתדרי איתם, אז אכן טוב לשניכם שתחתכו - אבל, וזה אבל גדול - אם זה דבר שבאמת עליו יעמוד הכל, לחתוך או לא לחתוך - אז מצטער, עם כל הקושי שבדבר, זה דבר שצריך לשאול אפילו במרומז, כבר בבירורים המקדימים (נניח, לשאול: "האם לבחור יש בעיה עקרונית הלכתית עם בחורה שעושה נזם/כמה חורים לעגילים/פירסינג בבטן או במקומות אחרים?). אחרת יש בזה סוג של גניבת דעת, כאשר הבחורה יודעת מראש שתפסול אותו אם יגיד שזה לא טוב לא הלכתית, אבל מצד שני מספרת רק בדייט עשירי...

היות שרב הבנות הדתיות הולכות  עם חצאית אזי מכנסים זה לא צנוע

נ.ב.

 כמדומני שיש 3 דברים שגם אם כל הבנות הדתיות ילכו איתם אסורים בכל זאת:

1. נשק

2. מכנסים

3. לא זוכרת

כתוב בחיי אדם, ונפסק במשנה ברורה, שיש רף של צניעות שמחייב את כולם, והוא לא תלוי במקום ובמנהג,

מעבר לזה הכל תלוי במנהג

ולדוגמא שיער אסור לגלות מדאורייתא (לנשואה), זה לא תלוי במנהג של אנשי המקום, אבל את המצח מותר לגלות כאן בארץ

באיראן ובתימן אסור לגלות גם את המצח, כי המנהג במקומות האלה לכסות את המצח בפני גברים

שהכהן פורע את שיערה..ולא חושף או מגלה...

וגם אז זה מובן בעקיפין שהיו נוהגות כך.

מדאורייתא אמרת?

אבל עדיין הם איסורי דאוריתא

מה עם כל ל"ט מלאכות של שבת?! גם הן לא כתובות בפירוש גמור

והרבה מבינים שמכאן למדו שבות ישראל נהגו לא ללכת פרועות ראש.

אך האם מדובר במנהג שקיבלו על עצמן או בדאורייתא?

אז כן, הדעות חלוקות, ומצטערת שזה לא ברור כל כך.....

(אמנם כיסוי ראש מלא הוא דת יהודית לפי הזכור לי)

לומדים זאת מאישה סוטה, שהכהן פורע את ראש האישה..

אז הגמ' מסיקה שצריך כיסוי מינימלי לעיקר הראש מדאורייתא - שזה דת משה

והשאר הוא לפי מנהג (הדתיים של) המקום - שזוהי דת יהודית

שמדאורייתא מספיק רוב כיסוי, וכיסוי מלא הוא דת יהודית, והחמירו רק כל זמן שלא מגולה טפח

אבל זה לא מוסכם

וכל זה לא קשור לענין!

גם דת יהודית לא תמיד תלוי במנהג, דת יהודית שהוזכר בגמרא מחייב בכל זמן, ולכן אסור לגלות זרועות מדת יהודית בלי קשר למנהג, וחייבים כיסוי מלא בלי קשר למנהג

ורק דברים שלא הוזכר בגמרא שהם דת יהודית, ונהגו באותו מקום הופכים להיות דת יהודית לאותו מקום.

המיעוט הוא זה שסובר שכיסוי ראש מלא הוא מדאורייתא

וגם לא אמרתי שזה לא הרוב, אמרתי רק שזה לא מוסכם.

בשו"ת תשורת שי [סי' נ"א] ובמהדו"ת [סי' ל"ח]. בשבט הלוי [ח"ה סי' קצ"ט] וכן בשו"ת דובב מישרים [ח"א סי' קכ"ד סק"ב] והאג"מ [אה"ע סנ"ח] כתבו שהשיעור מדאו' הוא רוב.

והתורת שבת [סי' ש"ג סק"י] כתב שאותן שמגלות חצי משערן עושות איסור דאו'. והמעש"ר [הל' אישות פכ"ד הי"א] כתב שאם יוצאת לשוק אסור מדאו' אפי' מגלה מקצת שערותיה, וכ"כ המנוחת משה [סי' נ"ד] והלהורות נתן [ח"ה מבעד לצמתך פ"ג] 

לא דאוריתא, ולכן בכוונה שמתי את זה בסוגריים. שכן עיקר מה שרציתי לומר הוא שכיסוי לפי הגמרא הוא דאוריתא, אבל לא רציתי לכתוב לא מדויק.

זה לגבי סוף דבריך (שהם העיקר). לגבי תוקף החיוב וכו' - באמת איני יודעת את הפרטים.

לגבי תחילת דבריך, שהעניין לא מוסכם. זה מה שזכור לי שהיה לי מובן בפשטות מלשון הגמרא (ברשימה של דברים שאפשר לגרש בלי לשלם - איך כתוב שמי שיוצאת בגילוי ראש עוברת על דת יהודית ולא על דת משה, הרי זה מדאוריתא, וכו'... אם אני זוכרת נכון). אבל אני לא למדתי את זה מסודר, וגם לא באמת יודעת איך ללמוד גמרא (רק הסתכלתי שם לצורך מסוים), אז יכול להיות שטעיתי.

בפחות מרוב הוא קלת, שהוא כלי עם חורים, שמבואר בגמ' שמדאורייתא הוא מועיל בתור כיסוי, אע"פ שרואים את השערות דרך החורים

יש תשב"ץ מפורש שאומר שזה איסור דאורייתא, וכן נקטו כל האחרונים.

יש רבנים בודדים שרוצים שרצו לצדד שהוא מדרבנן, אבל בהלכה לא מתחשבים בדעת יחיד כזאת

ואני בכלל לא מנסה להיכנס ל"איך דורשים את זה מהפסוק"

אני בכלל לא בטוח שיש לך כלים להבין איך עובדת דרשה של חז"ל

אבל אני סבלן, אז אעתיק שוב את הפסקה הרלוונטית שעונה לשאלתך:

מפתיע? זה העובדות, וכל רב גדול יגיד לך שזה ככה - בהלכות צניעות מתחשבים גם בסביבה, כי במקרי גבול רבים, הסביבה היא זאת שמגדירה מה צנוע ומה לא (במקרי גבול - כי יש מקרים שהם מוחלטים. ללכת עם גופייה, לבנות - זה לא צנוע נקודה, וכן על זאת הדרך).

מה שייך צניעות במשהו שאף אחד לא רואה?

אם אתה סןבר שנזם באף הוא חוסר צניעות כי הוא לא מקובל - נו, אולי!

אבל היא מדברת על דבר שאף אחד לא רואה אף פעם

הרבה בנות שלא רוצות לעשות שטויות רשמית עושות אותן רק לעצמן 

צניעות זה גם דבר חיצוני וגם דבר פנימי, וחוץ מזה - במקרים ובסיטואציות מסויימות, בנות למשל, כן יכולות לראות את זה (ואכמ"ל).

זה סוג של ענווה, רצון לא לבלוט

למה הטבעת הזאת יש בה חוסר צניעות פנימי?

עזוב את הטבעת, הרי לדעתי מדובר בהשפעה של גויות, וכמו שבסוף היא עצמה הסכימה שהיא חשבה שזה יפה כי היא מושפעת

אבל בוא נדבר על הנוצות טווס שלי, גם עליהם תאמר שמי שתשים נוצות טווס מתחת לבגדים, כי היא חושבת שזה יפה, ובא לה להיראות יפה בפני עצמה ובפני חברותיה, היא לא צנועה, רק בגלל שזה לא מקובל?!

דברים שקיימים היום - ולגבי נזם באף ופירסינג - אני יודע שיש את העניין של הצניעות וכו'... 

ייתכן שבהחלט שגם בעניין הנוצות זה יהיה אותו דבר - אבל אני לא אתחיל "להחליט" כאן לגבי כל דבר - יש לך רב, תשאל אותו.

אגב - אם אתה שואל את דעתי אישית, בהחלט לא הייתי רוצה שאשתי בבית תהיה מקושטת בנוצות - מה היא, טווס?

ואני דוקא חושב שנוצות טווס זה מאד יפה

תחשוב על עושר הצבעים.

ברור שצריך לדעת איך להניח את זה בדיוק, אבל אם עושים את זה בצורה מקצועית, זה יכול להיות טרנד כובש עולמות

ומה ההבדל בין זה לעגילים, מה, היא פרה שמנקבים לה את האוזניים?

הראש שלנו פועל אחרת.

כשעשיתי את העגיל ממש לא הרגשתי שעשיתי משהו רע או לא צנוע,ומאמינה שלהרגשה שבלב יש יותר משמעות מהליכה אחר הדעות הרווחות,בלי להרגיש מה הלב אומר (בעיקר בדברים סמויים מהעין)...אני חושבת שאנשים כמוכם אולי לא יוכלו להבין מה זה הרגשה אמתית בלב,כי הכל אצלכם כ"כ המוני ומובל ומקובל,ובכלל אין מקום לעצמאות מחשבתית...

אין לי משהו נגד החברה הדתית (אני נראית אחת משלכם,גדלתי בסביבה של אנשים כמוכם (אפילו מאוד),אבל אני פשוט לא מגדירה את עצמי ככזאת,לא מרגישה צורך וחושבת שזה מצמצם),אני ממש לא מרגישה כחלק מהעדר, וממש לא מנסה להתחקות אחרי הציבור,לא חושבת שהאידיאל זה שכולם צריכים לחשוב ולהתנהג בדיוק אותו דבר 

והבחור גם הוא לא מוגדר כ"בחור כזה"  וחושבת (ומקווה)שהתפיסה שלו דומה לשלי...

המילים "חברה" "ציבור" "מקובל "וראוי" עושות לי אלרגיה,ואני לא בטוחה שזה בא מחולשה.

ושימו לב שלפעמים כל ההגדרות האלה עם כל הנורמאליות שבהם רק מרקיבות אתכם,לפעמי עגיל קטן זה לא מקובל בשום מחיר, אבל לפגוע באנשים ולא להאמין להם שבאמת ובתמים הם מאמינים בצדקת דרכם ומחשבתם ורק מבקשים עזרה זה מאוד מקובל פה!!!

ציטוט מדברייך: "אני חושבת שאנשים כמוכם אולי לא יוכלו להבין מה זה הרגשה אמתית בלב,כי הכל אצלכם כ"כ המוני ומובל ומקובל,ובכלל אין מקום לעצמאות מחשבתית...וכו'"

אם כך, אז למה את שואלת אותנו בכלל???

אם את מראש פוסלת את הלך החשיבה שלנו, אז למה שאלת בכלל??

ואם גם הבחור שלך חושב בצורה אחרת מאיתנו, אז גם כל העצות שתקבלי כאן יהיו רק מזיקות.

אמנם אני ממש לא חושב שאת צודקת במה שאת אומרת על ציבורנו המגוון, אבל לפי גישתך לא היה מקום לשאלתך כאן.

זה כבר דבר ידוע שפלורליסטים מקבלים את הדעות של כולם, חוץ ממי שאינו חושב כמותם!

אבל העובדות הן שהגעת לפורום "דוסי" נקרא לזה - כן, פורום שמאוד מחשיב את מה שהרבנים אומרים, וכן - דעת ההלכה היא שחלק מקביעת ההלכה נעשה גם על סמך הסתכלות על הציבור. ציבור זה לא מילה גסה, מקובל זה לא מילה גסה - זה בסך הכל ביטוי מציאותי לרעיונות הלכתיים - אם זה עושה לך בחילה, חבל מאוד - אבל אין כאן העניין למקובעות מחשבתית! להיפך, אם הייתה מקובעות מחשבתית אז היינו אוסרים תמיד, הכל - זהו, שלא - ההלכה מסתכלת על מקום ורואה אם דבר מקובל בו או לא, ועל פי זה רואים אם הדבר צנוע.

חברה מסויימת, נניח שלא מקובל בה בכלל לשים עגילים, וזה נחשב כיציאה מהנורמה - אכן, ההלכה תתחשב בזה, ובחורה שם שתשאל את רב המקום האם לעשות עגיל או לא - הרב ככל הנראה יענה לה שבמקום הזה זה נחשב לא צנוע! אני לא מסתתר ומסלף - כן, ההלכה בהחלט קובעת על אנשים ומיישרת את אורחות החיים - זה לא בושה להגיד את זה.

אם את מפחדת מהמילים האלו, אולי את צריכה לעשות בדק בית בך עצמך, במחילה.

בכל מקרה - לא נראה לי שכאן את תקבלי את התשובות שאת חפצה בהם. יש פורומים אחרים הרבה יותר ליברליים באינטרנט - לעיתים דתיים ולעיתים מעט פחות - שבהם תוכלי לשחות בנחת ובשלווה בדעות שאת מקווה לקבל - אבל מצד שני אלו גם פורומים שבשבילם רב זה דבר גמיש מאוד, ובשבילם הרצון האישי גובר מעל כל פסק הלכה שהוא - האם לזה את שואפת?

בכל מקרה, אם להיות עדינים איתך - אני לא חושב שהבחור שאת יוצאת/חושבת לצאת איתו - הוא מסוג הבחורים שהיה מרגיש באתר זה בן בית, ולא מסוג הבחורים שמגדירים את עצמם כמו שהבחורים כאן באתר מגדירים...

מצטער, זה המצב, כל טוב לך

אני יודעת שיש פה המון אנשים שלא חושבים כמוני,רק ביקשתי עצה....כנראה שזה לא אפשרי..הבנתי.בזה אתה צודק!

 אגב- בעיני,ההלכה-היא רשימה ברורה ומדוייקת של חוקים וגבולות שצריך להקפיד עליהם מאוד גם אם לא מבינים את הסיבה.(וגם זה בין אדם לאלוקים בלבד,זה לא כדי להישאר בציבור.) ומה שמעבר לגבולות ההלכה-פה יש מקום למחשבה,להרגשה,כל אדם לפי נשמתו והלך מחשבתו וליבו,,לא כולם חושבים אותו דבר,הרגשה יש לה ערך!!

מי שמרגיש שהליכה אחר נורמות חברתיות מאזנת אותו יכול להפוך גם את זה לגבולות ההלכתיים שלו.

אבל אני בטוחה שיש רבנים שחושבים גם כמוני.זה לא שחור לבן.

(גם תבין את ההבדל הגדול בין דברים שרואים לבין דברים שלא-בעיקר כשמדובר בשאלת ה-מקובל לא מקובל..)

את בכלל לא מתכוונת לשאול אותם או להתחשב בדעתם בנושא הזה - זה הבעיה שאני מצביע עליה.

אז לא - ההלכה זה לא משהו סגור נקודה. איך את יכולה לצמצם ככה את ההלכה? ההלכה היא דבר דינאמי, מתפתח - וזה היופי שבה. אז כן - יש המון המון המון דברים שהם על הגבול, וזה בדיוק הנקודה שהולכים לרבנים שיפסקו לנו מה לעשות. אם הרב יגיד שתעשי מה שאת מרגישה - מילא - אבל את לא ככה, את פסקת לעצמך מהי ההלכה, על מה חובה לשמור ועל מה לא. האם את עד כדי כך תלמידת חכמים שאת יכולה לקבוע דברים כאלו גורליים?

הלוואי עליי שהייתי יכול לדעת בביטחון כזה מלא כמוך מה שאת מדברת ואומרת. אני אחדש לך - אפילו הרבנים כל הזמן דינאמיים ובחשיבה,. המקובעות פה, עכשיו מסתבר - היא בכלל אצלך - את מקובעת כאשר את לא מסוגלת להבין שההלכה היא לא X Y Z - אלא הרבה הרבה יותר מזה.

אז בבקשה - אני מציב לך אתגר - את חושבת שיש רבנים שחושבים כמוך - בבקשה, תביאי לי רב פוסק - ולא רב שכונה קטן שעם כל הכבוד לו, הוא לא במעמד של פוסק הלכה לרבים - שתומך במה שאת אומרת. אני אשמח לראות ציטוט.

כי בעיני זה לא דבר כזה גורלי!!!זה עגיל קטן,ואני יודעת שזה לא אסור,וזה מספיק לי...

ואני מקבלת את הביקורת שלך על איך שבעיני נראית ההלכה.

אבל תבין-אני חלילה לא אמרתי את זה מגאווה,

ההיפך-אני ממש לא תלמידת חכמים,אני בטוחה שאתה יודע יותר ממני,וכשזה גבולות של הלכה,אני לא יודעת כלום,אני אפס,אני פשוט מקיימת,הלוואי הייתי מגיעה לרמה של לקיים הלכה בהבנה גמורה של כל פרט ופרט.

אבל אני בנאדם פשוט,יותר קל לי להבין שאני לא מבינה כלום ופשוט לקבל ולעשות באהבה מה שמצווה עליי ואין מה להתווכח עליו,.וקצת מקובעת בזה,מודה באשמה.

אני מצטט את תחילת דברייך: "ואני יודעת שזה לא אסור". נקפוץ קצת קדימה "אני לא יודעת כלום".

אשמח שתסבירי לי איך את יודעת שזה לא אסור אם מעולם לא שאלת שום רב על זה?

ואולי תפתיעי אותי ותגידי לי שעברת על כל השו"תים של ההלכה בנושאים הרלוונטיים, משהו כנראה בסביבות עשרות רבות של ספרים אם לא מאות - עברת על כולם וקראת ולא ראית התייחסות אחת לדברים שיכולים להיות קשורים לעניין?

את לא יודעת אם זה אסור או מותר הלכתית - בבקשה... לפחות תגידי את האמת, במחילה - את ח-ו-ש-ב-ת שזה מותר הלכתית ואת לא תזיזי אצבע כדי לבדוק אם המחשבה שלך בטעות יסודה או לא.

את הדברים של מי בדיוק את מקבלת ועושה באהה מה שמצווה עלייך? למי את כן נשמעת?

מצטער - לא מקבל את זה. בנאדם אמור לעמוד מאחורי מה שכתב- והראתי לה סתירה מפורשת בדבריה.

ענווה שמסתתרת מאחורי עצמה כדי לברוח מבירור האמת - זה דבר מסוכן מאוד. לא לענווה כזאת התכוונו רבותינו.

אם היא לא רוצה, היא כמובן יכולה פשוט לא להגיב על דבריי - אבל אז זה בפני עצמו כבר יגיד משהו עליה ועל התשובות שאין לה...

בסך הכל הצבתי בפניה שאלות, אם היא לא רוצה שלא תענה.

זה לא בא מרוע לב ולא בא מעניין של לעשות דווקא - הרי היא בעצמה פתחה את השרשור הזה, אף אחד לא כפה עליה כלום, ואף אחד עדיין לא כופה עליה לכתוב כלום - רוצה להתעלם, שתתעלם. אני לא אעמוד מולה עם אקדח שתענה. 

ותאמיני לי שאני לומד הרבה. גם מהשרשור הזה לבד למדתי הרבה, ועוד יותר - למדתי כמה יש לי עוד ללמוד

אני מאוד מעריכה אנשים שמחפשים את האמת. זו באמת תכונה חשובה!

אבל יש עוד סיבות ללא להמשיך דיון. (וגם אני לא תמיד עונה למשהו שכתבו לי ויכולות להיות לזה סיבות שונות...)

היא רצתה לסיים את הדיון.

השאלה תשאר שאלה פתוחה ללא מענה- זה כואב לה? זה מפריע לה?

שוב אחזור על מה שכתבתי קודם - אני ממש לא אכפה עליה להמשיך את הדיון, היא מוזמנת להפסיק לענות בשנייה שהיא לא תרצה לענות עוד. 

זה אסור?הלכתית ?חד משמעית? למה? 

וזה-ספציפית,העגיל. (מצטערת שאני חוזרת לזה שוב ושוב אבל זה העניין ולא משהו אחר.)

למה להטיל את המשימה שאת צריכה לעשות, על מישהו אחר?

חוץ מזה, שבמחילה - הרי גם אם אני אביא לך רב שאומר שזה אססור הלכתית את לא תקבלי את זה נכון? את תגידי שזה לא חד משמעי, שבטוח יש רבנים שמתירים.

אז אם את רוצה רבנים שמתירים - את זה א-ת צריכה לחפש. לא אני...

את לא חייבת, אני רק הצבתי בפנייך אתגר - לגיטימי לחלוטין שלא תרצי לעמוד בו, ממגוון סיבות, אני רק הצבתי את האתגר.

שזה בא מהרגשה פשוטה ואמתית בלב שזה בסדר?(+ידיעה ברורה שזה לא אסור,יכול להיות שיש על זה מחלוקת)

נכון,אני ממש לא רצה לשאול רב כל דבר,אם יש משהו שבאמת לא ברור לי אני אשאל וישתדל מאוד לקבל (ולא תמיד מצליחה-מודה באשמה)

אבל לדעתי(ואתה לא חייב להסכים)התרבות הזאת של לשאול כל דבר,ולא לחשוב קצת לבד לפעמים חוסמת את היופי שלנו כיהודים פשוטים,את האמונה ,ואת הקשר הפשוט והישיר עם הקב"ה

אני לא מזלזלת ברבנים

אבל את-שים לב שאתה לא מזלזל במי שלא רב.

שהם בסדר, ולא רואים צורך לשנות את דרכיהם. כן - הקצנתי, אבל זה כדי להסביר משהו - זה לא משנה מה שאת מגיעה ממנו, אני יכול באמת להאמין לך שאת באמת באה מהרגשה פשוטה - אבל אני טוען שזה לא הרגשה נכונה ולא בריאה. בלי להעליב חלילה.

את חוזרת על כך ש"יש לך ידיעה ברורה שזה לא אסור" - נו, בבקשה, תסבירי לי מאיפה הידיעה הברורה הזאת שלך - כל זה רק מה שרציתי. תראי לי מקור ואפילו קטן שתומך בך. הרי את מראש לא שאלת אף אחד. איך את יודעת שזה לא אסור?

אולי עיינת בספרים? אשמח שתתני לי מראי מקומות.

את מבינה? זה האבסורד במה שאת אומרת - הרי אם כל כך ברור לך שזה לא אסור הלכתית - זה אומר שאיכשהו בדקת את זה - אז בבקשה, אני אשמח מאוד לראות את המקורות עליהם את נסמכת. זה הכל

דבר ראשון, וזה פשוט - לא א-ת זאת שקובעת מה זה חוקות הגויים ומה הוא לא חוקות הגויים.

דבר שני - לא משנה מה הסיבה שא-ת עושה דבר מסויים, אם מבחינה הלכתית הוא מוגדר חוקות הגויים, אז הוא חוקות הגויים והוא אסור גם אם את עשית אותו מסיבה אחרת לגמרי. נקודה.

דבר שלישי - כעת צריך לחשוב האם עגיל בטבור נחשב חוקות הגויים או לא.

דבר רביעי - את הדבר השלישי שכתבתי - רבנים קובעים על פי המציאות ועל פי הידע ההלכתי שלהם.

דבר חמישי - את לא רב.

דבר שישי - כעת אולי מעט יותר הבנת, ואולי לא קיבלת...

של ובחוקותיהם לא תלכו?

ה' ישמור!

בגד שנועד ליופי ויש בו טעם, ואינו סתם חוק של הגויים לע"ז, כתב תרה"ד להתיר, כל עוד אינו עשוי לפריצות

ומאז מעולם נסתפקתי אם יהיה מותר לאשה ללבוש בגדים לא צנועים בפני בעלה. מה עם חוקות הגויים?

אתה רוצה לומר שטבעת כזאת עשויה בד"כ לפריצות?

אבל מצד שני, הרי היא לא עושה את זה כמו הגויות, הן מגלות והיא מכסה, אז חסר בעצם המעשה פריצות.

(אני מצדד כאן צדדים, ולמעשה ברור שצריך לשאול רב. וגברת 7060, הבעיה שהוא מעלה היא הלכתית טכנית, לא "רוח ההלכה" או "דברים מקובלים". את במפורש צריכה לשאול רב!!!)

לא אני מחליט - אני לא קובע שזה דאורייתא או לא דאורייתא.

רק אמרתי לה לשאול רב.

-בדקתי עכשיו כמה שאלות על הנושא הזה באינטרנט,כמו שחשבתי,יש על זה מחלוקת,מצאתי רבנים שאוסרים,ורבנים שמתירים...

כעת,אחרי שכמעט הצלחת לשכנע אותי,נשאר לי רק לחזור למה שחשבתי מההתחלה, ולסיים את הדיון הזה.

ואף אחד לא צדק.

זה עניין של דעה!!!

במקובעות - כי עובדה שיש רבנים שאוסרים, אז הדעה שלו היא בסדר הלכתית גם אם את לא הולכת לפיה.

כלומר - את כל הזמן אמרת שאם הבחור לא רוצה את זה מבחינה הלכתית אז את לא רוצה אותו כי הוא מקובע ואת יודעת שזה מותר - אז למעשה האשמת את הבחור הזה בכך שהוא לא באמת הולך על פי ההלכה אלא הוא רק מקובע בחשיבה שלו - ועובדה שלא, הוא לא מקובע - הוא נשען על דעות הלכתיות מוצקות.

אם כבר, תגידי שאת לא רוצה בחור שהפסיקה ההלכתית שלו היא ככה - זה בסדר. גם הוא לא ירצה אותך, אז זה מושלם.

ואז נשאר רק לחזור לשאלה ששאלת מראש - אז התשובה היא, את חייבת לספר לו על זה עוד בבירורים המקדימים, כי זה דבר קריטי בשבילך שעליו תפסלי נקודה.

לאורך כל השרשור ניתן לראות שאת במפורש כותבת שבחור כזה הוא מקובע ולא פתוח לעשות דברים לא שגרתיים וכו' וכו' - אולי זה לא נחשב "האשמה" - אבל זה קביעת עובדות לגבי הבחור - עובדות שהן לא ממש ראויות לקביעה כאשר לצידו של הבחור עומדת פסיקה הלכתית חזקה.

שהיא כותבת איפושהו שעכשיו לדעתה הוא לא מרובע אלא הולך על פי ההלכה.

כי "מרובע" זה סוגשל כינוי "גנאי" (ואל ניתמם - בהקשרים האלו, זה ככה...גם אם לא גנאי חריף, אבל סוג של אמירה שזה דבר לא טוב...) - ולא היא  כאשר מדובר בהלכה נטו.

תיארתי לעצמי שזה ככה...

ועדיין-לא ארצה לחיות עם מישהו שכשיש מחלוקת אז אין על מה לדבר  (ויותר מכך-הוא לא ירצה לחיות איתי...)אני לא מזלזלת באנשים כאלה,אבל פשוט לא אשתנה בשבילם...

בינתיים את קולעת..

חיפשתי עכשיו וראיתי שהרב אבינר אוסר בגלל זה

http://www.havabooks.co.il/sms.asp?cat=99

וכן כאן יש רב שאוסר

http://rabimeir.weebly.com/151314931514-1-300.html

עדין לא מצאתי מתירים

יש שם שתי תשובות בנושא

תקרא את שתיהן...

גדול עליי הטכנולוגיה הזאת,אבל באתר כיפה, תכתוב בחיפוש עגיל ותמצא שאלה אם מותר ותשובה -כן.

(הרב צוקרמן)

מה לסמוך.

כאשר אתה אומר בפסקה האחרונה שנראה בפשטות שאין שום מקום כאן לאסור - אתה בלא להתכוון אולי, מאשים שאופן ישיר את הרבנים האלו שהם או שקרנים, או שהם לא פוסקים על פי ההלכה.

במחילה מכבודו - מי הסמיך אותך להחליט שרב זה טועה ורב זה צודק?

נראה לי יומרני מידי...אתה יכול להגיד שאתה הולך על פי המתירים - אבל אם רב אוסר, כנראה שהייתה לו סיבה מספיק טובה לאסור, זה לא סתם גחמה רגעית שלו - ומי אתה שתחליט שזה לא סיבה מספקת לאסור???

ואתה בהחלט מוזמן לשאול את הרב אבינר את מה שמציק לך, אני בטוח שתהיינה לו תשובות אליך...

לאסור. וכן, הסמנטיקה חשובה - כי כל אדם בעל טיפה שכל ועם יכולת לבצע הקשרים, יכול בקלות להסיק לפי כותרת התגובה ההיא שלך, את ההסקה הנ"K: - לפי חסדי הים, נראה בפשטות שאין שום מקום לאסור, כלומר, הוא סבור שלא היה שום מקום לאסור, גם לא לרבנים גדולים אחרים. יותר מזה - זה נראה לו בפשטות, ועל כך יש לתהות - האם דבר שהוא רואה כל כך בפשטות, ועוד שזה החלטי ולא ניתן בכלל לשאלה, שאין ש-ו-ם מקום לאסור - האם דבר כזה שהוא רואה בפשטות כל כך, ממש נעלם לגמרי מעיניהם של אותם רבנים גדולים? האם הם לא רואים דברים פשוטים?

כתבת שאתה לא בא לפסוק הלכה על גבי הפורום - אבל מה שכן עשית, גם אם בטעות - זה הטלת דופי חמורה בדבריהם של הרבנים הנ"K. מה שהיית צריך לכתוב כדי להסתלק מהבעיה הזאת, היא לכתוב: " לעניות דעתי, אין איסור בכך, אך הגיוני שרבנים אחרים יראו מסיבות מסוימות שאני לא מבין עדיין, שכן יש סיבה לאסור". ברגע שכתבת שאין שום מקום לאסור - חסמת בעצם כל "אפשרות" לאסור - לכאורה לדבריך, אין שום סיבה לאסור ומי שאוסר הוא סתם עושה - אין שום סיבה לאסור... (אני חוזר על זה שוב ושוב, מקווה שהבנת את העיקרון... )

אני בטוח שאם הרבנים אסרו - אז בוודאי ובוודאי שיש הרבה מקום לאסור, גם ם א-ת-ה באופן אישי לא חושב ככה ולא רואה את זה. יותר מזה - ככל הנראה, גם "נראה בפשטות" - זה ממש לא נכון, אין פה עניין של פשטות - אם הם אסרו את זה, כנראה שזה לא פשוט כל כך, או שאתה, במחילה, לקחת יותר מידי בפשטות עניינים יותר גדולים מכפי מידתך...

ושוב - אני מאוד מעריך אותך ואת תגובותך, ודווקא בגלל זה ראיתי צורך עז להעמיד אותך על תקלה שיכולה לצאת מדבריך, ושתבין מה יכול להיות שכתבת לא מדוייק שיוכל להשתמע לשני פנים כאילו אתה גם "מעז פנים" על הרבנים...

זה הכל כל טוב!

אבל לגבי העגיל הזה-זה לא תופס.באמת עניין שלי עם בעלי,רק טעם,לא קשור להלכה או ציבור סוף דיון

ודננו בה כשלמדנו את הסוגיא

לי יצא שמסתבר שהולכים אחרי ה"קהילה" שלך, ואם אתה משתייך לקהילה מסוימת, זה מחייב אותך בלי קשר למי שלא בקהילה.

ולא מדובר כאן על רמות דתיות, אלא אם הונגרים ותימנים יחיו באותו מקום, ותהיה קהילה של תימנים עם לבוש מסורתי שלהם, וקהילה של הונגרים עם לבוש מסורתי שלהם, תהיה כל תמניה מחויבת למנהג קהילתה, אע"פ שהונגריה תהיה מותרת.

ומפורש בהלכה (שולחן שלמה סי' ע"ה) שמי שהולכת ממקום למקום, חייבת להחמיר את חומרי שני המקומות...

יש סברא בהלכה שבנות חילוניות וגויות שוהולכות בכוונה בפריצות, לא יכולות להיחשב נורמה לצניעות, האם זה שייך בלייטיות? אני חושב שכן, עד איזה גבול? תלוי לפי הענין

יש פה שאלה כשמדובר בדברים שנראים לעין,גם  על זה יש מה להתווכח..

אבל עגיל במקום כזה-לא נכנס לקטגוריה.חד משמעית.

סטינו לגמרי מהנושא

אני מדבר על גרביים למשל, שלפי המשנה ברורה זה לא דת יהודית מחייבת בכל מקום, אלא הוא תלוי במנהג המקום, מה עושים בעיר מעורבת

הענין הוא שמי שילמד את הנושא של "לא תתגודדו", יראה שאסור שבעיר אחת יהיו אשכנזים וספרדים אם הם לא קהילות נפרדות, מה שנקרא בלשון הגמ' "שתי בתי דינים בעיר אחת"

כך שכנראה אדם נחשב חלק מקהילה גם אם הוא לא מחובר אליה כל כך.

ובסוף אתה דן במחלוקות, לא בנורמות

ולא נראה לי שיש מחלוקת אמיתית

פאה היא פחות צנועה. נקודה.

יש רבנים שאעפ"כ ימליצו על פאה כי לדעתם יש בה פחות חשש שיתגלה חלק מהשיער, אבל מי שלא יתגלה משערה כלום, ברור שיותר טוב כיסוי רגיל.

לגבי חצאית קצרה - מיהו המשוגע שחושב שחצאית קצרה זה יותר צנוע?

מה שיש שאוסרים על הבנות שלהם בחצאיות מטאטא, זה כי זה זול, רחובי וכו', אבל מי שתלבש חצאית ארוכה מכובדת, לא נשמע לי שיהיה מישהו שיחשוב שזה פחות צנוע

אצלכם? אצלנו? שו הדא?

לא למדתי את זה בכולל, למדתי את זה מעצמי, וזה כמו כל נושא שלא מתעכבים עליו במיוחד רוב האנשים

לצערי אין כולל שלומדים הלכות פאות הזקן לדוגמא.

כל הכוללים - שבת, נדה, איסור והיתר, זרעים, נזקי שכנים וכדו'

ומה עם כל התורה?

אז ברוך ה' אני לומד מה שבא לי.

אני לומד עכשיו הלכות ק"ש, ולא ידוע לי על כולל כזה. אז מה?

מה ההגדרה של קהילה?

שחלקן גם קריטיות לחיי הנישואין..

הם לא נמנעו מלהתחתן זה עם זה!

ע"ש ביבמות דף י שבאמת אם אין שני בתי דינים אסור שחצי מהעיר תעשה כמו ב"ש וחצי כמו בית הלל

למושג קהילה.

ולזה אין סימוך שם

אבל כן בהלכה

זה הבעיה בזיכרון עמום, שלא זוכרים מקורות!

אוף!

תסתכל בתשובה של הרב עובדיה אם האשכזים שמגיעים לארץ נהיים סרדים, ואם קמא קמא בטיל או לא, ובפולמוס על הנושא.

שפ ראיתי שמדברים על זה

תסתכל גם במשמרת השביעית של הרב קארפ בסוף הספר כשהוא דן במנהג ירושלים לא לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים, גם שם הוא נכנס לזה

קרי שהרב של הקהילה היה הפוסק שלה למציאות היום שאין 

קשר, וכיום הבי"ד שלך הוא הרב עובדיה ושלי המ"ב (לדוג') 

הטלפון שינה את העולם.

היום אין צורך לשאול רב דוקא מהעיר שלך, אתה יכול להתקשר להונלולו

אין לי מושג. לצערי הדברים לא נידונים בבירו כל כך.

כל ההחלטה הזאת שכל אחד יכול "לבחור" רב. מי אמר? הרי מסתבר שזה תלוי בקהילה. הרי המקור בגמרא הוא שבעירו של ר' אליעזר היה מותר להקשיב לו, אבל הרי שם הוא "אתריה דמר", וכל הקהילה הקשיבה לר' אליעזר

אדם יכול להחליט לבד שהוא לוקח את הרב יוצמח מהעיר טרנטלה, והוא פוסק בכל הדברים כמוהו? אולי לא? אולי זה הולך לפי ערים.

(בוא נדבר בשפה שלכם - הרב קוק כותב שאין לאדם קשר עם הקב"ה בפני עצמו, הוא חייב להתחבר לכלל ישראל, וכל הקישור שלו להקב"ה הוא דרך כלל ישראל. א"א להתנתק מהעולם ולהיות רק אני והקב"ה, ואם כן, איך אדם יכול לבחור לעצמו רב? צריך שיהיה קהילה מעם ישראל, שתהיה ציבור, שהוא יתחבר אליה, והקהילה יחד תקשיב לרב)

ויש לי הרגשה שכל הנושא הזה לא יכול להגיע לבירור, כמו כל הנושא של התקנות בימינו, שגם הוא לא ברור, כי גדולי הדור יודעים שהדור שלנו (דור החופש והדרור, איש הישר בעיניו יעשה) לא יקשיב, ומעדיפים להתמקד בדברים החשובים יותר.

מענין אם למעשה זה ככה

ואם זה אכן ככה האם אתה צריך לברר אחרי כל פסק שקיבלת את דעת המרא דאתרא 

אגב, זה יוצר פרדוקס מעניין מאוד.

אם אני בקהילה אחרת, אז לפי שיטת הרב שלי, אסור לי לפסוק לפי הרב שלי

אז עכשיו שאני לא פוסק כמוהו, מותר לי לפסוק כמוהו

אז אני פוסק כמוהו, ולפיו, אסור לי לפסוק כמוהו

אז אני לא פוסק כמוהו ועכשיו מותר לי לפסוק כמוהו...............

הבי"כ? העיר?

ומה הדרך לקבל? בחירות?

האם המקבלים צריכים לקבל אותו ללא עוררין? (אם כן אין כזה כיום

הרי אין קהילה שתקבל את רב הבי"כ גם כנגד רב מגדולי הדור 

כל קהילה והגדול שלה)

יש מצבים שבאמת זה לא ברור לאיזה קהילה אני משתייך

או מי הרב שלה. או עד כמה היא קיבלה אותו.

ואז זה באמת לא ברור לי מה הדין. 

גם אם הוא יפסוק אחרת מגדולים מפורסמים

(לדג' לא נראה לי שקהילה ספרדית תקבל את רב הקהילה

אם הוא יפסוק אחרת מהרב עובדיה) 

קהילה ספרדית לא תקבל אותו כרב.

נ.ב.

אף פעם לא בדקתי את זה סטטיסטית, אבל בערך 50% מהחברים שלי הספרדים,

לא הולכים בפסיקותיהם כמו הרב עובדיה.

אלא כמו הבן-איש-חי, הרב מרדכי אליהו...

יחשוב שמי שפותח בקבוק יין בשבת הוא מתקן מנא

מאוד הגיוני שיש רבנים שבד"כ פוסקים כשיטת הספרדים אבל במקרים מסוימים 

יש להם דעה שונה מגדולי הרבנים.

אלא דברים שקשורים לדרך ההלכתית שראש המשפחה מחליט ללכת בה.

המקור המרכזי הוא לגבי מקומו של ר"א שכרתו עצים 

להכין איזמל למילה, למה זה יותר מנהג המקום מאשר פתיחת בקבוק 

בשבת?

עי' יביע אומר ח"ה חיו"ד סי' ג' סק"א

ולעצם שאלתך זכור לי משנה ברורה על נהנושא שמדבר על קהילה נפרדת בבית כנסת ובתלמוד תורה ובמקוה אולי? לא זוכר בבירור.

הרב של הביכנ"ס שלנו שאל את הרב אלישיב אם מותר לבית כנסת לנהוג מנהגי מרוקו, הוא אמר שזה נחשב קהילה נפרדת, שיכולה להנהיג את מנגי מרוקו, גם אם ה"מרוקאים" שם כבר עזבו הם ואבותיהם את מנהגי מרוקו לפני עשרות שנים, שגם אחרי כ"כ הרבה זמן המרוקיאות "חוזר וניעור"

(לא הייתי שם, כך שאני לא בטוח בגדר בדיוק)

(חצאית שמטטאה את הרצפה זה דרך גסי הרוח)

וגסי הרוח בימינו לא הולכים עם בגדים ארוכים מהרגיל

ולגבי ההמשך -

לא לגבי חוסר צניעות של התקופה

הרמב"ם הלכה לפני כותב "לא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח"

אז כשמדובר על גסי הרוח, מדברים על גברים, לא על נשים.

ומפורש בגמרא שדרך בגדי נשים לטאטא את הרצפה

(מלבד מה שזה לא קשור לצניעות, הרמב"ם שם מדבר על תלמיד חכם שיעשה סילסול בעצמו לא להיראות גס רוח)

זה התפקיד שלך!

בשבת (צח: ): למה משכן דומה? לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה (שולי בגדיה רש"י) מהלכין אחריה.

ויש בכוח גמ' זו לסתום את הטענה ההזוייה (התאפקתי...) נגד חצאיות ארוכות.  

כי נראה שהוא הסתעף לדיון לא קשור.

אבל אני כן אגיד את דעתי האישית- אני לא חושבת שזה מתאים להגיד בתחילת קשר, אבל בהחלט משהו שצריך להיאמר לפני אירוסין. נושאים שחשובים לנו שהבן זוג ידע, אבל הם לא נושאים שמתאימים לשתף כל אחד (שזה הרבה נושאים מלבד הדוגמא שלך) צריכים לעלות בשלב שמדברים/חושבים רציני על חתונה.

עכשיו, האם את באמת מוכנה לקחת עלייך פגיעה באדם אחר?

רק בגלל החשש שהיא עוקצת (מה זה קשור לזה שחברה שלך עשתה את זה?!)?

ממש קשה לי לראות שאנשים מפרסמים את החשדות שלהם כלפי השני

ובכך פוגעים בהם כאילו החשד שלהם כבר הוכח כנכון 

מממ קראתי את רוב השירשור....

חמודלה..... כנראה שהבחור שאיתו תצאי וזה יהיה בכיוון של חתונה....

הוא יבין את המקום הזה שלך והוא יהיה בראש שלך ברוב הדברים

אחרת לא תתאימו....

והקשר ירד בפגישה אחת או שתיים....

בקיצור, כשתגיעי לגשר, הבחור עצמו יעביר אותך אותו בבטחה, בכיף ובאהבה.

בהצלחה רבה!!

פשוט כל הדיעות כאן עכשיו לא הכי רלוונטיות.

ואם שאלתם, מה אני חושבת לגבי זה, בעיני גם אם זה מותר זה נבל ברשות התורה ככה שממש לא רלוונטי אם זה טכנית מותר או לא....

לא בכדי יש הרגשה לרוב הדוסים פה שזה אסור.... כי זה מרגיש בעייתי, מרגיש לא בת ישראל.

זאצ אול.

ופותחת השירשור... אני לא שופטת אותך לשניה, תאמת שאני יכולה להבין אותך באמת.

אבל זו האמת לדעתי ויש לאומרה.

וחוץ מיזה שגם הפיתרון של מופים לא ממש עוזר........ גם נוצות זה לא סבבה....

בחורה שמרגישה צורך להיות אקסטרא מיוחדת....... אני ממליצה לה לחפור כדי להבין מאיפה מגיע לה הצורך הזה.

זה ממש צבעוני ויפה, ויכול ממש להוסיף

לא מבין למה כולם לא מקבלים את ההצעה הממההההממממממת שלי

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות