גם ככה לא רואים את זה.

השאלה לא מסגנון השאלות "האם הייתם יוצאים עם..." היא הרבה יותר מהותית לדעתי,ובאמת רציתי לברר מה דעתכם בנושאים כאלה בכללי,ולא מה הייתם עושים אם בחורה הייתה מודיעה לכם כזה דבר ומה זה אומר עליה,זה כבר ויכוח אחר,שאני לא רוצה לקחת בו חלק...

שתבוא עם ביגוד כזה שהוא יכול לראות לבד ולהחליט.....

אבל יש בחורות צנועות וטובות וחכמות שעושות דברים קצת לא רגילים\מקובלים (שאגב-אין איתם בעיה הלכתית)בשביל להרגיש טוב עם עצמם בלבד,וזה יפה בעיניהם,אפילו שאף אחד לא רואה,ולא כדי למשוך תשומת לב.וזאת בדיוק הדוגמא....

דווקא יפה בעיני.

מותר לחבול בשביל כלום?

"מאוד תפל וחסר משמעות"

"יופי זה כלום!!!"

זה לא בסדר...

קשה לי עכשיו לעשות רוורס ולהחזיר אותם להקשר אבל תנסה להבין לבד שאני לא כזאת פסיכית 

אם את רוצה, תשאלי את השאלה באופן כללי, למה להיכנס לנישות כאלה?

ב. משתמש חדש? הודעה ראשונה? קצת מחשיד, לא??

בתמימות חשבתי שיש פה אנשים חכמים שיכולים לתת לי עצות,אני רואה שכולם פה חושדים בי שבאתי לעשות טרור.

אתם אנשים ממש טובים...חן חן.

שאלה שלא נראית לנו צריך לתייג אותו כטרול..

תבינו שלא כל מי שכותב באתר בא מרקע תורני ויש כאלה שכן שואלים בתמימות.

אם יש בעייה כלשהי תפנו למנהלים, אבל לא להתחיל דיונים על גבי הפורום.

את הראשונה פה שניסית לרדת לסוף דעתי לפני שהחלטת שאני מנסה לשרוף תעולם,והצלחת די בקלות האמת!

אני מעריכה אותך מאוד!

ובנים-אם באמת זה לא צנוע בעינכם עצם העלאת השאלה אתם יכולים לאמר.לי לא היה נראה שזה בעייתי במיוחד.

הייתה לי חברה כזאת.

כשהשאלה מנוסחת בצורה מעט יותר צנועה,

ואז נשמח לענות לך.

אשמח שתנסח אתה,אני לא ממש מבינה איפה פה הבעיה הגדולה.

אסביר את העניין-הבנתי מעצמי שזה לא הכי צנוע לדבר על הנושא עם הבחור,זה יכול להכניס לו מחשבות לא נקיות. אבל מצד שני אני מרגישה צורך שהוא ידע על זה ולא יופתע לרעה כשיהיה יותר מאוחר להתוודות על דברים כאלה (מבחינתי זה ממש לא משהו שאני מייחסת אליו חשיבות,זה יפה בעני וזהו.,אני גם לא מתכוונות להוריד אם זה לא מוצא חן בעיניו,בשלב הזה של הקשר אני לא רוצה להרגיש שאני מסתירה משהו שיש לו איזה שהיא משמעות ועלול לאכזב או להבהיל בשלב יותר מתקדם.אולי זה הזמן לתת לדברים הקטנים והלא משמעותיים לתת כיוון..)

בגלל שזה לא מקובל או משהו בסגנון..אני לא אוהבת ראש לא פתוח.

אם זה באמת ספציפית לא יפה בעיניו אסתטית אני ישקול את זה אם נתחתן,...

אם לבחור/ה יש פירסינג/קעקוע/צלקת וכד' במקומות לא שגרתיים (או במקומות שאין אפשרות לראות במהלך הפגישות),

האם לדעתכם עליו/עליה לספר זאת לפני החתונה/אירוסין?

עכשיו אם אפשר לענות בכנות,בלי כעס וציניות,רק מי שיכול לעזור ולתת עצה טובה,אני אשמח לשמוע...

(שוב-לדעתי יש הבדל גדול בין פירסינג לקעקוע, וצלקת בכלל לא נכנסת לפה לדעתי אבל אם זה יותר צנוע ככה לדעתכם-מקובל עליי...) 

ברור

אבל בכלל אין מה להשוות לדעתי!!!!יש מלא הבדלים!!

עגיל בבטן זה לא מקובל,אבל אין שום איסור.וכשעשיתי,אפילו לא חשבתי על זה יותר מידי,(רק פחדתי שיכאב. .)פשוט זה מוצא חן בעיני, אפילו שאף אחד לא רואה והרוב בכלל לא יודעים על קיומו..ואני לא רואה הבדל כ"כ עצום בין בת שעושה עגיל באוזן לזה(שוב-חוץ מהעניין של ראוי\מקובל\רגיל שזה כבר ויכוח בפני עצמו,שיש לי דעה מאוד מובהקת לגבי הנושא...)

קעקוע חייב לבוא עם הרבה מחשבה ורצון למרוד,אי אפשר להוריד את זה,זה נשאר לכל החיים וזה מאוד כואב ויקר 

ובכללי בנים שעסוקים בטיפוח חיצוני זה קצת לא יפה בעיני (בלי קשר להלכה)

בנות זה הטבע שלהם ליפות את עצמם,בנים-לא

_(לא בטוחה שהייתי חותכת אם מישהו היה אומר לי שיש לו קעקוע,זה באמת מורכב,אני הייתי חושבת על זה המוןאבל חייב לאמר די בהתחלה!)

הוא יעשה עוד שטויות יותר רציניות שאי אפשר להחזיר אחורה...

היו איזה חודשיים בגיל 15 שהוא הוריד את הכיפה ועשה קעקוע במקום שלא רואים,ואחרי זה חזר למוטב,והיום הוא הסדרניק חמוד בן 25,מה ההבדל?

בעייני לא מעט אנשים פירסינג (ועוד בבטן) זה לא יפה,והאמת שזה בדרך כלל בא ביחד עם קעקועים.....

וגם אם נניח שקעקוע ספציפית מסויים אי אפשר להוריד בלייזר - מי שמספיק רוצה ויש לו את סכם הכסף הנדרש, יכול לעשות ניתוח פלסטי ולהשתיל עור במקום העור של הקעקוע...אומנם לא מומלץ, אבל במקרה הצורך אצל חוזרים בתשובה שיש להם משהו יותר מידי בולט, לעיתים זה פיתרון נוח.

אבל אנא לא להגיד שלא ניתן להוריד קעקוע כיום. היום הטכנולוגיות מפותחות...

צודק.אבל זה תהליך מורכב ויקר,וכשעושים קעקוע ממש לא לוקחים אותו כאופציה..

רב הסיכויים שלא הייתי שוללת בחור שעשה פעם קעקוע ומצטער על זה!

אבל לא הייתי רוצה שהיה מוחק אותו ולא מגלה לי .

ולא נצרך הלכתית.

יש איסור לעשות קעקוע אבל אין איסור להוריד.

למרות שפעם שמעתי על גמ"ח לבעלי תשובה שעוזרים בעניין.

נראה לי מדובר שהיא לא רוצה להוריד..

ודברים שהם לא בלתי הפיכים, כמו שגידלתי שיער ארוך בגיל ההתבגרות,

זה כבר משהו אחר...

מרדנות.כשאישה צנועה עושה פירסינג,זה כי היא חושבת שזה יפה!לא יותר מזה!.לפחות אצלי...אני לא רוצה להוריד כי עדיין זה יפה בעיני. וממש לא רוצה להוריד כי מישהו לא יתחתן איתי בגלל שהוא יחשוב שעשיתי את זה ממרדנות.

הוא צריך לסבול אותי,אני עושה המווון דברים לא מקובלים

אין לי עבר אפל וכשעשיתי את זה הייתי באותו ראש כמו עכשיו. זה מאוד יפה בעיני,ולא היה לזה מניעים עמוקים בכלל!!!

השאלה מאוד ספציפית,כי אני יודעת שבעיני אנשים אחרים זה יכול להראות פסיכי לגמרי ולא רגיל 

כרגע לא מעניין אותי אם זה יפה בעיניו. אבל זה שלב שמתחילים לחשוף דברים מתחת לפני השטח,שיכולים להפריע לצד השני,כדי לברר בירור אמיתי ואני חייבת שהוא ידע ולא להסתיר ממנו משהו אפילו שבעיני הוא תפל..מהתגובות בלבד אפשר לראות שאני כמעט היחידה שזה לא נראה לי כזה שיגעון,יש בזה משהו לא?

אם הייתי מגלה כזה דבר, לא היה מפריע לי הגישה עצמה, אני ראש פתוח מאד, שעושה בעצמי דברים לא שגרתיים 

אבל אני לא הייתי מאמין שזה באמת רק  "משהו לא שגרתי שיפה בעיניה". מוזר לי שבנות שרוצות להיות "לא שגרתיות" ו "יחודיות" בדיוק עושות את מה שהגויות עושות... אם את כל כך לא שגרתית - תעטפי את עצמך בנוצות של טווס, ותעטרי את אצבעות הרגליים עם פיסות  של פלטיניום.

איך יצא שבדיוק ה"לא שגרתיות" שלה הוא כמו הגויות? למה דוקא מה שהגויות עושות נראה לה יפה? יותר הגיוני שהיא נסחפת אחרי הזרם, שגרתית לגמרי, אלא שהזרם שסוחף אותה הוא לא החבר'ה הדתיים.

וזה אצלי בעיה גדולה מאד.

(למען הגילוי הנאות, אני חרדי)

ואני מאד מאד מסופק.

איך קרה במקרה ש"באופן ספציפי זה נראה לה טוב"

הבנתי שהיא אומרת שהיא לא "אוהבת בדוקא" את מה שהגויות עושות, השאלה היא מה הסיכוי שזה נכון? מה הסיכוי שהיא בחרה לאהוב דבר כזה "כלי קשר" לגויות, ולא בחרה לאהוב דוקא את נוצות הטווס שלי?

את באמת מאמינה שאדם עושה משהו כמו מליוני אנשים, וב"מקרה" הוא תיאם את הטעם שלו לטעם שלהם, והוא בכלל לא מושפע ולא נסחף בזרם?

וזה לא שייך דוקא בנושא הספציפי הזה. כל בחורה שתלך עם ג'ינס קרוע, עם נזם, אם לא יודע מה שיש לגויות, גם אם אין בעיה הלכתית - השאלה היא כמה חוט שדרה יש לה, וכמה היא מושפעת מהגויות.

(מלבד מה שצריך לא לשכוח בעיה הלכתית שמדברת בדיוק על זה - חוקות הגויים! אבל יתכן שלזה נמצא היתר)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל תדעי שאנשים כאלה, לא פשוט להתחתן איתם!

בהתחלה זה מגניב, וזה משדר עוצמה, אבל מניסיון אישי זה בד"כ בא עם סוג של התנתקות פסיכולוגית מהעולם.

וזה בד"כ בא בצמד חמד עם חוסר טאקט כזה או אחר.

ואחרי החתונה כבר לא רואים רק את המגניביות, וצריך להסתדר עם בעל שעושה שונה מכולם, וכולם מסתכלים עליו כאילו הוא קצת קוקו, ואת עלולה להתבייש, והוא לא יסכים "להתקפל" כי הוא הולך לפי איך שבא לו.

אני ממליץ לדבר עם אשתי (מעיין טוהר) באישי

אני דווקא חושבת שמאוד קשה לך להבין ולהודות שמה שמפריע לך כאן זה העניין שזה לא מקובל ולא ראוי..יש גישה כזאת,יש בה אמת, אבל זו לא הדרך שלי...

אני ממש לא אוהבת להתווכח על ניואנסים קטנים של הגדרות של "חוקות הגויים" וכו'.אבל אני שמעתי שגם בתנך לאמותינו היו עגילים במקומות לא הכי מקובלים. (לא עשיתי בגלל זה את העגיל,ולא עשיתי על זה בירור מעמיק..)

זה ממש לא בא מרצון ל"התערבבות" בתרבות הגויים .

אולי זה בא קצת מרצון למשהו מיוחד,לא שגרתי,נועז,

והמון מ,ואהבה ליופי,זה משהו טבעי שקיים אצל בנות ואתה פשוט לא יכול להבין אותו!!!

לך על זה!

רב הסיכויים שזה יתפוס..

אבל ממני לא תראה שקל,זה לא נשמע לי יפה.וזה גם מאוד בולט.    אין מה להשוות!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

חושב שמאד קשה לך להבין ולהודות שאת נסחפת אחרי הגויות...

אני חוזר ושואל, למה דוקא טבעת? למה לא נוצות טווס, שיני אריה או ציפורני חתול?

תמציאי משהו, אין לי בעיה. אבל לומר שבדיוק קרה מקרה ואת אוהבת משהו שבעולם משדר אמירה מאד ברורה...

אולי!

אין לי איך לדעת באמת, אבל לא נשמע לי הגיוני.

ואני לא מדבר על התערבבות, הרי את עושה את זה בסתר, ואף אחד לא רואה, אני מדבר על הרגשה פנימית של קירבה לגויים, שמתרגלים לצורה מסוימת של לבוש, עד שזה נראה יפה בעינינו

הרבה זמן לא נתקלתי בגויות.

אתה מתכוון חילוניות אולי..שבאמת משדרות משהו ברור,ועושות את זה כדי שיראו.

וכשבנות צנועות עושות זה בדר"כ כדי לייחד את עצמן בעיניהן למרות הצניעות...(זה שריטה של בנות!רוב הסיכויים שלא תבין את זה)

וגם עגילים באוזן זה היסחפות,

והמון דברים שכבר מקובלים ורגילים התחילו מ"היסחפות" אחרי משהו שמישהו התחיל ובהתחלה זה מוזר

אנשים לפעמים נמשכים לדברים שקיימים בעולם הזה..מודה באשמה גם אני.אבל לא תמיד זה מעיד על בנאדם רשע ומתבולל שלא כדאי להתחתן איתו.זה בנאדם..

אז קודם כל אני מסכים על החילוניות, זה פשוט כלי שני, הרי הן למדו מהגויות...

ומה שאת אומרת עכשיו נשמע הרבה יותר אמין

לא אמרתי שאת פושעת רשעית ומתבוללת. אני לא מכיר אותך בכלל, (וגם אם הייתי חושב את זה, לא מאמין שהייתי אומר לך את זה בפרצוף...)

רק אמרתי שזה היה מפריע לי.

יש מכלול של אישיות, אין לי מושג מה את משדרת באופן כללי

לא על זה היה הדיון מראש... רק שאלתי מה דעתכם האם חשוב לאמר את זה?איך ?ומתי?

זה לא מוגזם זה גם לא יפריע לי...

ואם זה מעיד על מגניביות של אדם, אז אני גם מסכים עם נועם ה

מה רק שהפריע לי זה ניסוח השאלה בלבד!

ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שהיא עצמה בשלב שהיא יוצאת, היא בראש של תורה וצניעות וכו'.

את הקטע של פירסינג לעולם לא אבין, אבל מילא.

בכל מקרה בחורה שלא בראש של תורה וקדושה, זה לא יעזור אם תספר או לא תספר - היא פשוט לא תתאים לבחורים תורניים... (אלא אם את מראש מתכוונת על לצאת עם מישהו לא חזק במיוחד, או אפילו חילוניים - ואז, בלי להעליב, ייתכן שזה ייודע כבר מעצם צורת הלבוש...).

באיזה שלב? אני קודם כל יוצא מתוך נקודת הנחה שאין הבדל בין התנהגות הבחורה לבין מה שהיא מאמינה בו (כלומר לא אחד בפה ואחד בלב) - ואז, כיוון שממילא תוך כמה פגישות הבחור יידע לאבחן לבד את האישיות של הבחורה והאם זה מתאים לו, גם מבחינה דתית - במקרה כזה, לדעתי, לגלות כאשר זה מתקרב להיות רציני ויש כבר מחשבות מצידה של הבחורה על כך שזהו הבחור... לפני כן, זה לא צנוע ולא ראוי.

אני אישית, לא הייתי כל כך שמח לבחורה עם פירסינג במקום כלשהו...ושוב, בלי להעליב. זה פשוט נראה לי לא שייך, ואם זה היה ב"תקופה אפילה" - ובכן, תמיד ניתן להוריד... ואם לא מורידה, זה אומר אפילו רק משהו עליה...

בעיני זה מאוד יפה אבל מאוד תפל וחסר משמעות,לכן אם בעלי לא יתחבר לזה כי זה לא יפה בעיניו אני בטוח יוותר עלזה,.

אבל אם זה נראה לבחור כזה מהותי והוא חושב כמוכם שזה אומר עליי משהו והוא לא יקבל אותי כככה אז הוא פשוט לא בעלי!

לכן אני מרגישה צורך עז לגלות לו.עד כמה זה בוטה?ואיך מעלים את זה באופן יותר צנוע בלי לטמאות חלילה את המחשבה?

בעיניך זה גם מאוד יפה, וגם מאוד תפל וחסר משמעות - מצטער, כל סוציולוג מתחיל ואיש עם שכל ישר מבין שזה קצת לא מתחבר - אם משהו מאוד יפה בעינינו, אז הוא לא חסר משמעות אלא בעל משמעות עבורנו - ובמיוחד כאשר אנחנו בוחרים להשתמש בו. ואם הוא תפל וחסר משמעות בשבילנו - אנחנו פשוט לא נשתמש בו! 

אם אין לך בעיה לוותר על זה בעתיד- למה שלא תוותרי כבר עכשיו? ואני שואל ברצינות...

אם את רוצה גבר שיקבל אותך כמו שאת, את בעצם מצהירה - אני רוצה את זה וזהו! אבל זהו, ששניה לאחר מכן את כותבת שלא תהיה לך בעיה להוריד את זה אם בעלך לא ירצה את זה.

אז אני לא מבין - את רוצה את זה או לא? אם את רוצה מישהו שיקבל אותך כמו שאת זה אומר שאת לא רוצה להוריד את זה - הרי את רוצה שהוא יקבל את זה שאת לובשת את זה...

בקיצור, הצלחת לבלבל אותי לגמרי...

ואם זה כמו שאת אומרת עכשיו,א ז אפילו הייתי מקדים את זה - אומר את זה לאחר 3-4 פגישות כאשר הכיוון מתחיל להתבהר מעט מצד אחד, ומצד שני הבחור כבר מכיר לפחות קצת את האישיות שלך, ומצד שלישי זה עדיין לא מאוחר בשביל לחתוך...

ב"הצלחה!!!

אם זה לא לטעם שלו - אני אתחשב בו

אבל אם יש לו בעיה עקרונית - אני לא רוצה אותו.

הבנתי אותך נכון?

לדעתי זה דבר שצריך לעלות בשיחה באופן עקוני, האם הוא מוכן לקבל סטיות מהנורמה, האם זה נראה לו בסדר גם אם זה סטיות שמתאימות לחברה החילונית.

לא חייבים לרדת לפרטים

אני הייתי מנהל את הדיון שדננו למעלה על נוצות טווס אית, בשביל לראות אם הוא בראש שלך.

הטבעת עצמה היא לא הנושא אלא הגישה.

אם הוא אחד כזה עם ראש פתוח, לא חייבים לרדת לפרטים.

לדעתי

זה מאוד יפה בעיני,יפה וזהו..יופי זה כלום!!!וזה לא משהו בעל משמעות מבחינתי ולכן אני לא הייתי מספרת על זה כי זה באמת לא הכי צנוע לדבר על זה.אם בעלי יגעל מזה וזה לא יהיה יפה בעיניו (אבל גם יהיה חסר כל משמעות אחרת בעינו!) אני מניחה שבישבלו אוותר על היופי הזה,זה כולה עגיל...יחד עם זה חשוב לי לגלות לבחור כדי לראות שזה לא מקפיץ אותו,אם עגיל קטן מקפיץ אותו והוא מסיק מזה מסקנות עליי ועושה מזה עניין ונבהל ורוצה לחתוך אם אני לא מורידה את העגיל,עדיף שיקרה עכשיו ונחתוך,ולא בשלב יותר מתקדם של דיבור רציני על חתונה...זה העניין מקווה שהצלחת לרדת לסוף דעתי..

את מדובבת מצוין..

מוציאה לי תמילים מהפה..

ומופים-הבנת אותי פחות או יותר.

והרעיון שלך חכם!!!!אני ינסה לחתור לזה..תודה רבה!

כאילו, את מחשיבה יותר את הטעם האישי של בעלך מאשר את רמת ה"דוסיות" שהוא רוצה... זה מוזר...

להוריד סתם כי לא בא לו שיהיה לך, אין לך בעייה, אבל להוריד כי הוא חושב שזה לא כדאי ולא טוב הלכתית - זה בשבילך קו אדום.

אני ממש מצטער שאני חופר בזה, אבל שוב - זה נראה לי סדר עדיפויות לא מובן ולא ברור...

את כאילו מנסה לרקוד על לא שתי חתונות, אלא ארבע במקביל - גם לשים את זה ולהגיד שזה יפה, גם להתחתן עם בחור חזק וצדיק, גם להגיד לו עוד לפני האירוסין שיש לך עגיל, גם לצפות ממנו שיקבל את זה בהבנה לגמרי, וגם להאמין שאם אחרי זה הוא עוד ירצה בכל זאת שתורידי, אז תורידי בשבילו, אבל גם לפסול אותו אם מבחינתו זה דבר שלא כדאי הלכתית.

כאילו...לא יודע...משהו כאן מאוד מאוד צורם לי בטון...מצטער...

אם היופי הזה בכל מקרה לא חשוב לך עד כדי כך, לדעתי אין עניין שתעשי סיפור יותר מידי גדול גם אם הבחור יחשוב שזה לא כדאי הלכתית לעשות את זה... - הרי בכל מקרה תהיי מוכנה להוריד את העגיל - אז האם על העגיל הזה תעמוד או תרד שאלת החתונה? האם כל אישיותו של הבחור מגולמת בהאם הוא מוכן או לא מוכן שיהיה עגיל בבטנה של כלתו האופציונלית לעתיד? מסופקתני...

לעניות דעתי, כאמור - אם הבחור הזה הוא מעולה וטוב, ואת ממש מרגישה שטוב לך איתו ושאת רוצה אותו כבעל לעתי - לפסול בגלל שכאשר תגידי לו על העגיל הוא יירתע מבחינה הלכתית - זה מעט מטופש.

ובמקרה כזה, אני משנה את תשובתי הקודמת לגמריי - ספרי לבחור על הפגישה הראשונה על העגיל הזה. אם את עד כדי כך החלטית ב"או-או" שלך - אז כבר לא הגון כל כך לגלות את זה לבחור אחרי מספר פגישות.

אני אישית, אם נניח הייתי פוגש בחורה כזאת, והיא הייתה מגלה לי רק בדייט מתקדם על העגיל הזה והייתה אומרת לי שאם אין לי בעיה עקרונית עם עגיל ואחרי החתונה הוא רק יגעיל אותי, אז היא תוריד אותו, ולעומת זאת אם יש לי בעיה עקרונית עם עגיל אז היא חותכת באותו רגע - אני מצידי הייתי חותך אותה עוד לפני שהיא הייתה אומרת לי שהיא חותכת, כי זה מבחינתי להפוך יוצרות עולם - ובנוסף, הייתי מרגיש מרומה, נבגד ומרגיש שהיה חוסר אמינות גדול מאוד מצידה שמשכה את זה עד לדייט מתקדם כזה, רק כדי "לבחון" אותי בשאלה הלכתית בדייט מתקדם בשביל להחליט האם לפסול או לא.

אם את פוסלת בחור שפוסל על עגיל - עשי טובה לעצמך, לו, ולעולם - וספרי את זה כבר בבירורים המקדימים, ועל פי התגובה שלו תסנני מראש.

אבל משום מה אפילו שהדיון הגיע למקום רחוק שבדר"כ אני לא אוהבת אני נהנת מזה.

אז ככה-

אין עם עגיל כזה שום בעיה הלכתית!!

אם לבחור היה מפריע שאני עושה דברים שנוגדים את ההלכה לא הייתי חותכת בגלל זה (אולי הייתי מבינה שהוא רמה מעליי,יותר צדיק,וזה היה קצת מפחיד,אבל בקטע טוב,כל עוד הוא לא חותך ומאמין שאני ישתנה לטובה,וזה גם היה נותן לי כוח להתקדם ולהשתפר בטח...)

 -אני חושבת שזה יפה ולא שזה משדר משהו אחר, אבל יודעת שזה לא בסדר לא לדבר על זה כי יש המון אנשים שהראש שלהם עובד אחרת ואם בעיניו זה לא יפה (מראה עיניים בלבד, בלי שכל) ונתחתן אני יוריד בשבילו ואני יוותר על זה כי זה לא עקרוני מבחינת שנינו אבל אני ישמח לעשות לו טוב בדברים הקטנים והפשוטים.

אבל אם בעיניו זה משדר פתיחות יתרה,חוסר צניעות,חוסר ביטחון,חוקות הגויים (ועוד כל מיני דברים מעניינים שהועלו פה היום.)אני לא כועסת עליו,אני לא ישנא אותו,אני רק יבין שלא מתאים לי לחלוק איתו את חיי,זה דבר קטן,אבל בהחלט מראה על השקפת עולם שונה משלי,אולי אני רמה מתחתיו,אבל פשוט לא מתאים לי בנאדם שכ"כ סגור לדברים לא מקובלים,אני עושה המון דברים לא מקובלים,זה התחביב שלי  (לא באמת,אבל אין לי שום הערכה למילה "מקובל,ראוי"),..אני מניחה שאהיה מוכנה לשנות בשביל בעלי המון דברים חיצוניים.אבל בחור שרואה את הדברים כ"כ אחרת ממני פשוט לא בעלי!!!

את טיפה חריפה מדי.

אני אחד שיש לו בערך אותו אופי, ועמדתי על זה בזמנו כשהתארסתי

(ובאמת עשינו שטויות כשהיינו מאורסים...)

אז בפרספקטיבה של זמן, (אני נשוי כבר 13 שנה) זה נכון שלא תוכלי להתחתן עם מישהו מרובע שנצמד לכללים טכניים יבשים של הסביבה, ולא מוכן להסכים שמישהו יזרום עם הרצון הפנימי שלו

אבל אל תעשי את זה "השקפת עולם"

זה אופי, לא יותר

צריך לשים לב שלפעמים אנחנו ה"נון-קורפורמיסטים" שעושים מה שהם חושבים ולא שמים על אף אחד, לפעמים מרגישים תחושה של "מרד", ונוטים להדגיש את זה

היו ימים כשהייתי צעיר מאד, שהייתי מתווכח עד לב השמים על זה

אבל עם השנים קלטתי שאני יכול לעשות מה שבא לי בשקט, בלי להוציא את העיניים לכולם

אפילו שיש יצר הרע קטן שלוחש לנו "בוא תראה להם כמה אתה שונה, כמה אתה מיוחד,ותקפיץ להם את הפיוז"

"השקפת עולם"-אפשר לשנות,לא תמיד כדאי..

אופי-אי אפשר לשנות,זה דבר מולד

ואפשר לשנות השקפה

אבל מצד שני השקפה- זו דעתי, ואני לא רוצה לשנות, אופי הוא מציאות קיימת, לא דעה שכך באמת הכי טוב לעשות, אלא כך האופי שלי

וצריך לדעת שעם השנים האופי מתרכך, אדם מתבגר, לומד להפסיק להיתקע עם הראש בקיר כשלא חייבים

זה יותר קרה אחרי החתונה הריכוך הזה.

תחשבי על מה שאני אומר, כי אולי את לא יכולה לשים לב, אבל זה בא מהמון מחשבה עצמית

החיים קשוחים,ולפעמים צריך לנסות להצטמצטם ולוותר למרות שזה לא מתאים לאופי שלי.. אבל כשאני מחפשת חתן אני לא מחפשת פרוייקט, אני שואפת למצוא משהו טוב,שלם,מישהו שיבין אותי,ולא אצטרך להשתנות בשביל שאוכל לחיות איתו בשלום... אני עוד די צעירה, ולגמרי בתחילת דרכי אז קצת אופטימית...מתנצלת מראש

אין בעיה

גם אני מצאתי אישה שזורמת עם זה (אפילו שהיא עצמה לא כזאת)

וזה לא מדויק - בדברים כאלו, הבעיות הן תלויות מקום וחברה - החברה שבה את גדלה ורוצה לגור, שהיא החברה הדתית - היא חברה שבה ממש לא מקובל לעשות פירסינג, ובטח שלא פירסינג בבטן או בכל מיני מקומות כאלו - לכן בחברה כ-ז-א-ת זה אכן ייחשב לא צנוע ונגד ההלכה.

לעומת זאת, אם נגיד הייתה קהילה דתית במקום כלשהו בעולם, נניח ארה"ב, שבה היה מקובל שרוב הבנות עושות את זה וזה לא נתפס משהו חריג - אזי זה היה בסדר הלכתית, כי זה לא היה נתפס משהו לא צנוע.

וכאן את לא יכולהלהביא כדוגמה את החילוניות ואת הגויות - כי זה בדיוק מה שמגדיר אותנו כשונים, הדתיים, שאנחנו בניגוד אליהם כמעט שלא עושים את זה.

תנסי לספור בסביבתך הדתית כמה אחוז של הבנות עושה את זה - ואז תביני למה אני מתכוון.

אגב - זה שייך גם לעוד דברים! נניח - לעשות עגיל אחד זה מקובל ורגיל בציבור הדתי, אז זה בסדר, אבל בחורה שתעשה 6 חורים עם עגילים בכל אוזן, בהנחה שזה דבר שלא מקובל בציבור הדתי לעשות אותו - זה יהיה דבר לא צנוע ועקב כך ייאסר הלכתית! וכנ"ל לגבי נזם!!!

כן - כמה שזה מפתיע, ההלכה היא לפעמים תלויית מקום וחברה - בגלל שההגדרה של "צנוע" גם היא עצמה לעיתים עוברת טרנספורמציות - גם דבר שפעם היה יכול להיחשב צנוע, נגיד כמו נזם באף שאולי בזמן המקרא רוב הבנות הלכו עם זה, אם כיום רוב הבנות הדתיות לא הולכות עם זה, ובבית כנסת שלך ובקהילה שלך זה ייתפס כשונות וכ "לא צנוע" - אז זה באמת יהיה לא צנוע הלכתית, ואסור.

מפתיע? זה העובדות, וכל רב גדול יגיד לך שזה ככה - בהלכות צניעות מתחשבים גם בסביבה, כי במקרי גבול רבים, הסביבה היא זאת שמגדירה מה צנוע ומה לא (במקרי גבול - כי יש מקרים שהם מוחלטים. ללכת עם גופייה, לבנות - זה לא צנוע נקודה, וכן על זאת הדרך).

עכשיו אולי תהיי מסוגלת להבין יותר ראש של בחור כזה. אני לדוגמה, הייתי מברר עם בחורה כזאת האם היא מבינה שזה דבר שלא מקובל בציבור הדתי ועקב כך הוא לא צנוע (ג-ם אם אף אחד לא רואה) - ואם היא לא הבינה עד עכשיו, הייתי מסביר לה, והייתי מצפה לראות את התגובה שלה.

אגב - מעניין אותי - אי פעם שאלת רב בעניין הזה?

בחור כזה שזה יפריע לו מבחינה הלכתית, ברור שזה כי יש לו עקרונות הלכתיים. אם העקרונות שלו לא מתאימים לך ואת לא תסתדרי איתם, אז אכן טוב לשניכם שתחתכו - אבל, וזה אבל גדול - אם זה דבר שבאמת עליו יעמוד הכל, לחתוך או לא לחתוך - אז מצטער, עם כל הקושי שבדבר, זה דבר שצריך לשאול אפילו במרומז, כבר בבירורים המקדימים (נניח, לשאול: "האם לבחור יש בעיה עקרונית הלכתית עם בחורה שעושה נזם/כמה חורים לעגילים/פירסינג בבטן או במקומות אחרים?). אחרת יש בזה סוג של גניבת דעת, כאשר הבחורה יודעת מראש שתפסול אותו אם יגיד שזה לא טוב לא הלכתית, אבל מצד שני מספרת רק בדייט עשירי...

היות שרב הבנות הדתיות הולכות  עם חצאית אזי מכנסים זה לא צנוע

נ.ב.

 כמדומני שיש 3 דברים שגם אם כל הבנות הדתיות ילכו איתם אסורים בכל זאת:

1. נשק

2. מכנסים

3. לא זוכרת

כתוב בחיי אדם, ונפסק במשנה ברורה, שיש רף של צניעות שמחייב את כולם, והוא לא תלוי במקום ובמנהג,

מעבר לזה הכל תלוי במנהג

ולדוגמא שיער אסור לגלות מדאורייתא (לנשואה), זה לא תלוי במנהג של אנשי המקום, אבל את המצח מותר לגלות כאן בארץ

באיראן ובתימן אסור לגלות גם את המצח, כי המנהג במקומות האלה לכסות את המצח בפני גברים

שהכהן פורע את שיערה..ולא חושף או מגלה...

וגם אז זה מובן בעקיפין שהיו נוהגות כך.

מדאורייתא אמרת?

אבל עדיין הם איסורי דאוריתא

מה עם כל ל"ט מלאכות של שבת?! גם הן לא כתובות בפירוש גמור

והרבה מבינים שמכאן למדו שבות ישראל נהגו לא ללכת פרועות ראש.

אך האם מדובר במנהג שקיבלו על עצמן או בדאורייתא?

אז כן, הדעות חלוקות, ומצטערת שזה לא ברור כל כך.....

(אמנם כיסוי ראש מלא הוא דת יהודית לפי הזכור לי)

לומדים זאת מאישה סוטה, שהכהן פורע את ראש האישה..

אז הגמ' מסיקה שצריך כיסוי מינימלי לעיקר הראש מדאורייתא - שזה דת משה

והשאר הוא לפי מנהג (הדתיים של) המקום - שזוהי דת יהודית

שמדאורייתא מספיק רוב כיסוי, וכיסוי מלא הוא דת יהודית, והחמירו רק כל זמן שלא מגולה טפח

אבל זה לא מוסכם

וכל זה לא קשור לענין!

גם דת יהודית לא תמיד תלוי במנהג, דת יהודית שהוזכר בגמרא מחייב בכל זמן, ולכן אסור לגלות זרועות מדת יהודית בלי קשר למנהג, וחייבים כיסוי מלא בלי קשר למנהג

ורק דברים שלא הוזכר בגמרא שהם דת יהודית, ונהגו באותו מקום הופכים להיות דת יהודית לאותו מקום.

המיעוט הוא זה שסובר שכיסוי ראש מלא הוא מדאורייתא

וגם לא אמרתי שזה לא הרוב, אמרתי רק שזה לא מוסכם.

בשו"ת תשורת שי [סי' נ"א] ובמהדו"ת [סי' ל"ח]. בשבט הלוי [ח"ה סי' קצ"ט] וכן בשו"ת דובב מישרים [ח"א סי' קכ"ד סק"ב] והאג"מ [אה"ע סנ"ח] כתבו שהשיעור מדאו' הוא רוב.

והתורת שבת [סי' ש"ג סק"י] כתב שאותן שמגלות חצי משערן עושות איסור דאו'. והמעש"ר [הל' אישות פכ"ד הי"א] כתב שאם יוצאת לשוק אסור מדאו' אפי' מגלה מקצת שערותיה, וכ"כ המנוחת משה [סי' נ"ד] והלהורות נתן [ח"ה מבעד לצמתך פ"ג] 

לא דאוריתא, ולכן בכוונה שמתי את זה בסוגריים. שכן עיקר מה שרציתי לומר הוא שכיסוי לפי הגמרא הוא דאוריתא, אבל לא רציתי לכתוב לא מדויק.

זה לגבי סוף דבריך (שהם העיקר). לגבי תוקף החיוב וכו' - באמת איני יודעת את הפרטים.

לגבי תחילת דבריך, שהעניין לא מוסכם. זה מה שזכור לי שהיה לי מובן בפשטות מלשון הגמרא (ברשימה של דברים שאפשר לגרש בלי לשלם - איך כתוב שמי שיוצאת בגילוי ראש עוברת על דת יהודית ולא על דת משה, הרי זה מדאוריתא, וכו'... אם אני זוכרת נכון). אבל אני לא למדתי את זה מסודר, וגם לא באמת יודעת איך ללמוד גמרא (רק הסתכלתי שם לצורך מסוים), אז יכול להיות שטעיתי.

בפחות מרוב הוא קלת, שהוא כלי עם חורים, שמבואר בגמ' שמדאורייתא הוא מועיל בתור כיסוי, אע"פ שרואים את השערות דרך החורים

יש תשב"ץ מפורש שאומר שזה איסור דאורייתא, וכן נקטו כל האחרונים.

יש רבנים בודדים שרוצים שרצו לצדד שהוא מדרבנן, אבל בהלכה לא מתחשבים בדעת יחיד כזאת

ואני בכלל לא מנסה להיכנס ל"איך דורשים את זה מהפסוק"

אני בכלל לא בטוח שיש לך כלים להבין איך עובדת דרשה של חז"ל

אבל אני סבלן, אז אעתיק שוב את הפסקה הרלוונטית שעונה לשאלתך:

מפתיע? זה העובדות, וכל רב גדול יגיד לך שזה ככה - בהלכות צניעות מתחשבים גם בסביבה, כי במקרי גבול רבים, הסביבה היא זאת שמגדירה מה צנוע ומה לא (במקרי גבול - כי יש מקרים שהם מוחלטים. ללכת עם גופייה, לבנות - זה לא צנוע נקודה, וכן על זאת הדרך).

מה שייך צניעות במשהו שאף אחד לא רואה?

אם אתה סןבר שנזם באף הוא חוסר צניעות כי הוא לא מקובל - נו, אולי!

אבל היא מדברת על דבר שאף אחד לא רואה אף פעם

הרבה בנות שלא רוצות לעשות שטויות רשמית עושות אותן רק לעצמן 

צניעות זה גם דבר חיצוני וגם דבר פנימי, וחוץ מזה - במקרים ובסיטואציות מסויימות, בנות למשל, כן יכולות לראות את זה (ואכמ"ל).

זה סוג של ענווה, רצון לא לבלוט

למה הטבעת הזאת יש בה חוסר צניעות פנימי?

עזוב את הטבעת, הרי לדעתי מדובר בהשפעה של גויות, וכמו שבסוף היא עצמה הסכימה שהיא חשבה שזה יפה כי היא מושפעת

אבל בוא נדבר על הנוצות טווס שלי, גם עליהם תאמר שמי שתשים נוצות טווס מתחת לבגדים, כי היא חושבת שזה יפה, ובא לה להיראות יפה בפני עצמה ובפני חברותיה, היא לא צנועה, רק בגלל שזה לא מקובל?!

דברים שקיימים היום - ולגבי נזם באף ופירסינג - אני יודע שיש את העניין של הצניעות וכו'... 

ייתכן שבהחלט שגם בעניין הנוצות זה יהיה אותו דבר - אבל אני לא אתחיל "להחליט" כאן לגבי כל דבר - יש לך רב, תשאל אותו.

אגב - אם אתה שואל את דעתי אישית, בהחלט לא הייתי רוצה שאשתי בבית תהיה מקושטת בנוצות - מה היא, טווס?

ואני דוקא חושב שנוצות טווס זה מאד יפה

תחשוב על עושר הצבעים.

ברור שצריך לדעת איך להניח את זה בדיוק, אבל אם עושים את זה בצורה מקצועית, זה יכול להיות טרנד כובש עולמות

ומה ההבדל בין זה לעגילים, מה, היא פרה שמנקבים לה את האוזניים?

הראש שלנו פועל אחרת.

כשעשיתי את העגיל ממש לא הרגשתי שעשיתי משהו רע או לא צנוע,ומאמינה שלהרגשה שבלב יש יותר משמעות מהליכה אחר הדעות הרווחות,בלי להרגיש מה הלב אומר (בעיקר בדברים סמויים מהעין)...אני חושבת שאנשים כמוכם אולי לא יוכלו להבין מה זה הרגשה אמתית בלב,כי הכל אצלכם כ"כ המוני ומובל ומקובל,ובכלל אין מקום לעצמאות מחשבתית...

אין לי משהו נגד החברה הדתית (אני נראית אחת משלכם,גדלתי בסביבה של אנשים כמוכם (אפילו מאוד),אבל אני פשוט לא מגדירה את עצמי ככזאת,לא מרגישה צורך וחושבת שזה מצמצם),אני ממש לא מרגישה כחלק מהעדר, וממש לא מנסה להתחקות אחרי הציבור,לא חושבת שהאידיאל זה שכולם צריכים לחשוב ולהתנהג בדיוק אותו דבר 

והבחור גם הוא לא מוגדר כ"בחור כזה"  וחושבת (ומקווה)שהתפיסה שלו דומה לשלי...

המילים "חברה" "ציבור" "מקובל "וראוי" עושות לי אלרגיה,ואני לא בטוחה שזה בא מחולשה.

ושימו לב שלפעמים כל ההגדרות האלה עם כל הנורמאליות שבהם רק מרקיבות אתכם,לפעמי עגיל קטן זה לא מקובל בשום מחיר, אבל לפגוע באנשים ולא להאמין להם שבאמת ובתמים הם מאמינים בצדקת דרכם ומחשבתם ורק מבקשים עזרה זה מאוד מקובל פה!!!

ציטוט מדברייך: "אני חושבת שאנשים כמוכם אולי לא יוכלו להבין מה זה הרגשה אמתית בלב,כי הכל אצלכם כ"כ המוני ומובל ומקובל,ובכלל אין מקום לעצמאות מחשבתית...וכו'"

אם כך, אז למה את שואלת אותנו בכלל???

אם את מראש פוסלת את הלך החשיבה שלנו, אז למה שאלת בכלל??

ואם גם הבחור שלך חושב בצורה אחרת מאיתנו, אז גם כל העצות שתקבלי כאן יהיו רק מזיקות.

אמנם אני ממש לא חושב שאת צודקת במה שאת אומרת על ציבורנו המגוון, אבל לפי גישתך לא היה מקום לשאלתך כאן.

זה כבר דבר ידוע שפלורליסטים מקבלים את הדעות של כולם, חוץ ממי שאינו חושב כמותם!

אבל העובדות הן שהגעת לפורום "דוסי" נקרא לזה - כן, פורום שמאוד מחשיב את מה שהרבנים אומרים, וכן - דעת ההלכה היא שחלק מקביעת ההלכה נעשה גם על סמך הסתכלות על הציבור. ציבור זה לא מילה גסה, מקובל זה לא מילה גסה - זה בסך הכל ביטוי מציאותי לרעיונות הלכתיים - אם זה עושה לך בחילה, חבל מאוד - אבל אין כאן העניין למקובעות מחשבתית! להיפך, אם הייתה מקובעות מחשבתית אז היינו אוסרים תמיד, הכל - זהו, שלא - ההלכה מסתכלת על מקום ורואה אם דבר מקובל בו או לא, ועל פי זה רואים אם הדבר צנוע.

חברה מסויימת, נניח שלא מקובל בה בכלל לשים עגילים, וזה נחשב כיציאה מהנורמה - אכן, ההלכה תתחשב בזה, ובחורה שם שתשאל את רב המקום האם לעשות עגיל או לא - הרב ככל הנראה יענה לה שבמקום הזה זה נחשב לא צנוע! אני לא מסתתר ומסלף - כן, ההלכה בהחלט קובעת על אנשים ומיישרת את אורחות החיים - זה לא בושה להגיד את זה.

אם את מפחדת מהמילים האלו, אולי את צריכה לעשות בדק בית בך עצמך, במחילה.

בכל מקרה - לא נראה לי שכאן את תקבלי את התשובות שאת חפצה בהם. יש פורומים אחרים הרבה יותר ליברליים באינטרנט - לעיתים דתיים ולעיתים מעט פחות - שבהם תוכלי לשחות בנחת ובשלווה בדעות שאת מקווה לקבל - אבל מצד שני אלו גם פורומים שבשבילם רב זה דבר גמיש מאוד, ובשבילם הרצון האישי גובר מעל כל פסק הלכה שהוא - האם לזה את שואפת?

בכל מקרה, אם להיות עדינים איתך - אני לא חושב שהבחור שאת יוצאת/חושבת לצאת איתו - הוא מסוג הבחורים שהיה מרגיש באתר זה בן בית, ולא מסוג הבחורים שמגדירים את עצמם כמו שהבחורים כאן באתר מגדירים...

מצטער, זה המצב, כל טוב לך

אני יודעת שיש פה המון אנשים שלא חושבים כמוני,רק ביקשתי עצה....כנראה שזה לא אפשרי..הבנתי.בזה אתה צודק!

 אגב- בעיני,ההלכה-היא רשימה ברורה ומדוייקת של חוקים וגבולות שצריך להקפיד עליהם מאוד גם אם לא מבינים את הסיבה.(וגם זה בין אדם לאלוקים בלבד,זה לא כדי להישאר בציבור.) ומה שמעבר לגבולות ההלכה-פה יש מקום למחשבה,להרגשה,כל אדם לפי נשמתו והלך מחשבתו וליבו,,לא כולם חושבים אותו דבר,הרגשה יש לה ערך!!

מי שמרגיש שהליכה אחר נורמות חברתיות מאזנת אותו יכול להפוך גם את זה לגבולות ההלכתיים שלו.

אבל אני בטוחה שיש רבנים שחושבים גם כמוני.זה לא שחור לבן.

(גם תבין את ההבדל הגדול בין דברים שרואים לבין דברים שלא-בעיקר כשמדובר בשאלת ה-מקובל לא מקובל..)

את בכלל לא מתכוונת לשאול אותם או להתחשב בדעתם בנושא הזה - זה הבעיה שאני מצביע עליה.

אז לא - ההלכה זה לא משהו סגור נקודה. איך את יכולה לצמצם ככה את ההלכה? ההלכה היא דבר דינאמי, מתפתח - וזה היופי שבה. אז כן - יש המון המון המון דברים שהם על הגבול, וזה בדיוק הנקודה שהולכים לרבנים שיפסקו לנו מה לעשות. אם הרב יגיד שתעשי מה שאת מרגישה - מילא - אבל את לא ככה, את פסקת לעצמך מהי ההלכה, על מה חובה לשמור ועל מה לא. האם את עד כדי כך תלמידת חכמים שאת יכולה לקבוע דברים כאלו גורליים?

הלוואי עליי שהייתי יכול לדעת בביטחון כזה מלא כמוך מה שאת מדברת ואומרת. אני אחדש לך - אפילו הרבנים כל הזמן דינאמיים ובחשיבה,. המקובעות פה, עכשיו מסתבר - היא בכלל אצלך - את מקובעת כאשר את לא מסוגלת להבין שההלכה היא לא X Y Z - אלא הרבה הרבה יותר מזה.

אז בבקשה - אני מציב לך אתגר - את חושבת שיש רבנים שחושבים כמוך - בבקשה, תביאי לי רב פוסק - ולא רב שכונה קטן שעם כל הכבוד לו, הוא לא במעמד של פוסק הלכה לרבים - שתומך במה שאת אומרת. אני אשמח לראות ציטוט.

כי בעיני זה לא דבר כזה גורלי!!!זה עגיל קטן,ואני יודעת שזה לא אסור,וזה מספיק לי...

ואני מקבלת את הביקורת שלך על איך שבעיני נראית ההלכה.

אבל תבין-אני חלילה לא אמרתי את זה מגאווה,

ההיפך-אני ממש לא תלמידת חכמים,אני בטוחה שאתה יודע יותר ממני,וכשזה גבולות של הלכה,אני לא יודעת כלום,אני אפס,אני פשוט מקיימת,הלוואי הייתי מגיעה לרמה של לקיים הלכה בהבנה גמורה של כל פרט ופרט.

אבל אני בנאדם פשוט,יותר קל לי להבין שאני לא מבינה כלום ופשוט לקבל ולעשות באהבה מה שמצווה עליי ואין מה להתווכח עליו,.וקצת מקובעת בזה,מודה באשמה.

אני מצטט את תחילת דברייך: "ואני יודעת שזה לא אסור". נקפוץ קצת קדימה "אני לא יודעת כלום".

אשמח שתסבירי לי איך את יודעת שזה לא אסור אם מעולם לא שאלת שום רב על זה?

ואולי תפתיעי אותי ותגידי לי שעברת על כל השו"תים של ההלכה בנושאים הרלוונטיים, משהו כנראה בסביבות עשרות רבות של ספרים אם לא מאות - עברת על כולם וקראת ולא ראית התייחסות אחת לדברים שיכולים להיות קשורים לעניין?

את לא יודעת אם זה אסור או מותר הלכתית - בבקשה... לפחות תגידי את האמת, במחילה - את ח-ו-ש-ב-ת שזה מותר הלכתית ואת לא תזיזי אצבע כדי לבדוק אם המחשבה שלך בטעות יסודה או לא.

את הדברים של מי בדיוק את מקבלת ועושה באהה מה שמצווה עלייך? למי את כן נשמעת?

מצטער - לא מקבל את זה. בנאדם אמור לעמוד מאחורי מה שכתב- והראתי לה סתירה מפורשת בדבריה.

ענווה שמסתתרת מאחורי עצמה כדי לברוח מבירור האמת - זה דבר מסוכן מאוד. לא לענווה כזאת התכוונו רבותינו.

אם היא לא רוצה, היא כמובן יכולה פשוט לא להגיב על דבריי - אבל אז זה בפני עצמו כבר יגיד משהו עליה ועל התשובות שאין לה...

בסך הכל הצבתי בפניה שאלות, אם היא לא רוצה שלא תענה.

זה לא בא מרוע לב ולא בא מעניין של לעשות דווקא - הרי היא בעצמה פתחה את השרשור הזה, אף אחד לא כפה עליה כלום, ואף אחד עדיין לא כופה עליה לכתוב כלום - רוצה להתעלם, שתתעלם. אני לא אעמוד מולה עם אקדח שתענה. 

ותאמיני לי שאני לומד הרבה. גם מהשרשור הזה לבד למדתי הרבה, ועוד יותר - למדתי כמה יש לי עוד ללמוד

אני מאוד מעריכה אנשים שמחפשים את האמת. זו באמת תכונה חשובה!

אבל יש עוד סיבות ללא להמשיך דיון. (וגם אני לא תמיד עונה למשהו שכתבו לי ויכולות להיות לזה סיבות שונות...)

היא רצתה לסיים את הדיון.

השאלה תשאר שאלה פתוחה ללא מענה- זה כואב לה? זה מפריע לה?

שוב אחזור על מה שכתבתי קודם - אני ממש לא אכפה עליה להמשיך את הדיון, היא מוזמנת להפסיק לענות בשנייה שהיא לא תרצה לענות עוד. 

זה אסור?הלכתית ?חד משמעית? למה? 

וזה-ספציפית,העגיל. (מצטערת שאני חוזרת לזה שוב ושוב אבל זה העניין ולא משהו אחר.)

למה להטיל את המשימה שאת צריכה לעשות, על מישהו אחר?

חוץ מזה, שבמחילה - הרי גם אם אני אביא לך רב שאומר שזה אססור הלכתית את לא תקבלי את זה נכון? את תגידי שזה לא חד משמעי, שבטוח יש רבנים שמתירים.

אז אם את רוצה רבנים שמתירים - את זה א-ת צריכה לחפש. לא אני...

את לא חייבת, אני רק הצבתי בפנייך אתגר - לגיטימי לחלוטין שלא תרצי לעמוד בו, ממגוון סיבות, אני רק הצבתי את האתגר.

שזה בא מהרגשה פשוטה ואמתית בלב שזה בסדר?(+ידיעה ברורה שזה לא אסור,יכול להיות שיש על זה מחלוקת)

נכון,אני ממש לא רצה לשאול רב כל דבר,אם יש משהו שבאמת לא ברור לי אני אשאל וישתדל מאוד לקבל (ולא תמיד מצליחה-מודה באשמה)

אבל לדעתי(ואתה לא חייב להסכים)התרבות הזאת של לשאול כל דבר,ולא לחשוב קצת לבד לפעמים חוסמת את היופי שלנו כיהודים פשוטים,את האמונה ,ואת הקשר הפשוט והישיר עם הקב"ה

אני לא מזלזלת ברבנים

אבל את-שים לב שאתה לא מזלזל במי שלא רב.

שהם בסדר, ולא רואים צורך לשנות את דרכיהם. כן - הקצנתי, אבל זה כדי להסביר משהו - זה לא משנה מה שאת מגיעה ממנו, אני יכול באמת להאמין לך שאת באמת באה מהרגשה פשוטה - אבל אני טוען שזה לא הרגשה נכונה ולא בריאה. בלי להעליב חלילה.

את חוזרת על כך ש"יש לך ידיעה ברורה שזה לא אסור" - נו, בבקשה, תסבירי לי מאיפה הידיעה הברורה הזאת שלך - כל זה רק מה שרציתי. תראי לי מקור ואפילו קטן שתומך בך. הרי את מראש לא שאלת אף אחד. איך את יודעת שזה לא אסור?

אולי עיינת בספרים? אשמח שתתני לי מראי מקומות.

את מבינה? זה האבסורד במה שאת אומרת - הרי אם כל כך ברור לך שזה לא אסור הלכתית - זה אומר שאיכשהו בדקת את זה - אז בבקשה, אני אשמח מאוד לראות את המקורות עליהם את נסמכת. זה הכל

דבר ראשון, וזה פשוט - לא א-ת זאת שקובעת מה זה חוקות הגויים ומה הוא לא חוקות הגויים.

דבר שני - לא משנה מה הסיבה שא-ת עושה דבר מסויים, אם מבחינה הלכתית הוא מוגדר חוקות הגויים, אז הוא חוקות הגויים והוא אסור גם אם את עשית אותו מסיבה אחרת לגמרי. נקודה.

דבר שלישי - כעת צריך לחשוב האם עגיל בטבור נחשב חוקות הגויים או לא.

דבר רביעי - את הדבר השלישי שכתבתי - רבנים קובעים על פי המציאות ועל פי הידע ההלכתי שלהם.

דבר חמישי - את לא רב.

דבר שישי - כעת אולי מעט יותר הבנת, ואולי לא קיבלת...

של ובחוקותיהם לא תלכו?

ה' ישמור!

בגד שנועד ליופי ויש בו טעם, ואינו סתם חוק של הגויים לע"ז, כתב תרה"ד להתיר, כל עוד אינו עשוי לפריצות

ומאז מעולם נסתפקתי אם יהיה מותר לאשה ללבוש בגדים לא צנועים בפני בעלה. מה עם חוקות הגויים?

אתה רוצה לומר שטבעת כזאת עשויה בד"כ לפריצות?

אבל מצד שני, הרי היא לא עושה את זה כמו הגויות, הן מגלות והיא מכסה, אז חסר בעצם המעשה פריצות.

(אני מצדד כאן צדדים, ולמעשה ברור שצריך לשאול רב. וגברת 7060, הבעיה שהוא מעלה היא הלכתית טכנית, לא "רוח ההלכה" או "דברים מקובלים". את במפורש צריכה לשאול רב!!!)

לא אני מחליט - אני לא קובע שזה דאורייתא או לא דאורייתא.

רק אמרתי לה לשאול רב.

-בדקתי עכשיו כמה שאלות על הנושא הזה באינטרנט,כמו שחשבתי,יש על זה מחלוקת,מצאתי רבנים שאוסרים,ורבנים שמתירים...

כעת,אחרי שכמעט הצלחת לשכנע אותי,נשאר לי רק לחזור למה שחשבתי מההתחלה, ולסיים את הדיון הזה.

ואף אחד לא צדק.

זה עניין של דעה!!!

במקובעות - כי עובדה שיש רבנים שאוסרים, אז הדעה שלו היא בסדר הלכתית גם אם את לא הולכת לפיה.

כלומר - את כל הזמן אמרת שאם הבחור לא רוצה את זה מבחינה הלכתית אז את לא רוצה אותו כי הוא מקובע ואת יודעת שזה מותר - אז למעשה האשמת את הבחור הזה בכך שהוא לא באמת הולך על פי ההלכה אלא הוא רק מקובע בחשיבה שלו - ועובדה שלא, הוא לא מקובע - הוא נשען על דעות הלכתיות מוצקות.

אם כבר, תגידי שאת לא רוצה בחור שהפסיקה ההלכתית שלו היא ככה - זה בסדר. גם הוא לא ירצה אותך, אז זה מושלם.

ואז נשאר רק לחזור לשאלה ששאלת מראש - אז התשובה היא, את חייבת לספר לו על זה עוד בבירורים המקדימים, כי זה דבר קריטי בשבילך שעליו תפסלי נקודה.

לאורך כל השרשור ניתן לראות שאת במפורש כותבת שבחור כזה הוא מקובע ולא פתוח לעשות דברים לא שגרתיים וכו' וכו' - אולי זה לא נחשב "האשמה" - אבל זה קביעת עובדות לגבי הבחור - עובדות שהן לא ממש ראויות לקביעה כאשר לצידו של הבחור עומדת פסיקה הלכתית חזקה.

שהיא כותבת איפושהו שעכשיו לדעתה הוא לא מרובע אלא הולך על פי ההלכה.

כי "מרובע" זה סוגשל כינוי "גנאי" (ואל ניתמם - בהקשרים האלו, זה ככה...גם אם לא גנאי חריף, אבל סוג של אמירה שזה דבר לא טוב...) - ולא היא  כאשר מדובר בהלכה נטו.

תיארתי לעצמי שזה ככה...

ועדיין-לא ארצה לחיות עם מישהו שכשיש מחלוקת אז אין על מה לדבר  (ויותר מכך-הוא לא ירצה לחיות איתי...)אני לא מזלזלת באנשים כאלה,אבל פשוט לא אשתנה בשבילם...

בינתיים את קולעת..

חיפשתי עכשיו וראיתי שהרב אבינר אוסר בגלל זה

http://www.havabooks.co.il/sms.asp?cat=99

וכן כאן יש רב שאוסר

http://rabimeir.weebly.com/151314931514-1-300.html

עדין לא מצאתי מתירים

יש שם שתי תשובות בנושא

תקרא את שתיהן...

גדול עליי הטכנולוגיה הזאת,אבל באתר כיפה, תכתוב בחיפוש עגיל ותמצא שאלה אם מותר ותשובה -כן.

(הרב צוקרמן)

מה לסמוך.

כאשר אתה אומר בפסקה האחרונה שנראה בפשטות שאין שום מקום כאן לאסור - אתה בלא להתכוון אולי, מאשים שאופן ישיר את הרבנים האלו שהם או שקרנים, או שהם לא פוסקים על פי ההלכה.

במחילה מכבודו - מי הסמיך אותך להחליט שרב זה טועה ורב זה צודק?

נראה לי יומרני מידי...אתה יכול להגיד שאתה הולך על פי המתירים - אבל אם רב אוסר, כנראה שהייתה לו סיבה מספיק טובה לאסור, זה לא סתם גחמה רגעית שלו - ומי אתה שתחליט שזה לא סיבה מספקת לאסור???

ואתה בהחלט מוזמן לשאול את הרב אבינר את מה שמציק לך, אני בטוח שתהיינה לו תשובות אליך...

לאסור. וכן, הסמנטיקה חשובה - כי כל אדם בעל טיפה שכל ועם יכולת לבצע הקשרים, יכול בקלות להסיק לפי כותרת התגובה ההיא שלך, את ההסקה הנ"K: - לפי חסדי הים, נראה בפשטות שאין שום מקום לאסור, כלומר, הוא סבור שלא היה שום מקום לאסור, גם לא לרבנים גדולים אחרים. יותר מזה - זה נראה לו בפשטות, ועל כך יש לתהות - האם דבר שהוא רואה כל כך בפשטות, ועוד שזה החלטי ולא ניתן בכלל לשאלה, שאין ש-ו-ם מקום לאסור - האם דבר כזה שהוא רואה בפשטות כל כך, ממש נעלם לגמרי מעיניהם של אותם רבנים גדולים? האם הם לא רואים דברים פשוטים?

כתבת שאתה לא בא לפסוק הלכה על גבי הפורום - אבל מה שכן עשית, גם אם בטעות - זה הטלת דופי חמורה בדבריהם של הרבנים הנ"K. מה שהיית צריך לכתוב כדי להסתלק מהבעיה הזאת, היא לכתוב: " לעניות דעתי, אין איסור בכך, אך הגיוני שרבנים אחרים יראו מסיבות מסוימות שאני לא מבין עדיין, שכן יש סיבה לאסור". ברגע שכתבת שאין שום מקום לאסור - חסמת בעצם כל "אפשרות" לאסור - לכאורה לדבריך, אין שום סיבה לאסור ומי שאוסר הוא סתם עושה - אין שום סיבה לאסור... (אני חוזר על זה שוב ושוב, מקווה שהבנת את העיקרון... )

אני בטוח שאם הרבנים אסרו - אז בוודאי ובוודאי שיש הרבה מקום לאסור, גם ם א-ת-ה באופן אישי לא חושב ככה ולא רואה את זה. יותר מזה - ככל הנראה, גם "נראה בפשטות" - זה ממש לא נכון, אין פה עניין של פשטות - אם הם אסרו את זה, כנראה שזה לא פשוט כל כך, או שאתה, במחילה, לקחת יותר מידי בפשטות עניינים יותר גדולים מכפי מידתך...

ושוב - אני מאוד מעריך אותך ואת תגובותך, ודווקא בגלל זה ראיתי צורך עז להעמיד אותך על תקלה שיכולה לצאת מדבריך, ושתבין מה יכול להיות שכתבת לא מדוייק שיוכל להשתמע לשני פנים כאילו אתה גם "מעז פנים" על הרבנים...

זה הכל כל טוב!

אבל לגבי העגיל הזה-זה לא תופס.באמת עניין שלי עם בעלי,רק טעם,לא קשור להלכה או ציבור סוף דיון

ודננו בה כשלמדנו את הסוגיא

לי יצא שמסתבר שהולכים אחרי ה"קהילה" שלך, ואם אתה משתייך לקהילה מסוימת, זה מחייב אותך בלי קשר למי שלא בקהילה.

ולא מדובר כאן על רמות דתיות, אלא אם הונגרים ותימנים יחיו באותו מקום, ותהיה קהילה של תימנים עם לבוש מסורתי שלהם, וקהילה של הונגרים עם לבוש מסורתי שלהם, תהיה כל תמניה מחויבת למנהג קהילתה, אע"פ שהונגריה תהיה מותרת.

ומפורש בהלכה (שולחן שלמה סי' ע"ה) שמי שהולכת ממקום למקום, חייבת להחמיר את חומרי שני המקומות...

יש סברא בהלכה שבנות חילוניות וגויות שוהולכות בכוונה בפריצות, לא יכולות להיחשב נורמה לצניעות, האם זה שייך בלייטיות? אני חושב שכן, עד איזה גבול? תלוי לפי הענין

יש פה שאלה כשמדובר בדברים שנראים לעין,גם  על זה יש מה להתווכח..

אבל עגיל במקום כזה-לא נכנס לקטגוריה.חד משמעית.

סטינו לגמרי מהנושא

אני מדבר על גרביים למשל, שלפי המשנה ברורה זה לא דת יהודית מחייבת בכל מקום, אלא הוא תלוי במנהג המקום, מה עושים בעיר מעורבת

הענין הוא שמי שילמד את הנושא של "לא תתגודדו", יראה שאסור שבעיר אחת יהיו אשכנזים וספרדים אם הם לא קהילות נפרדות, מה שנקרא בלשון הגמ' "שתי בתי דינים בעיר אחת"

כך שכנראה אדם נחשב חלק מקהילה גם אם הוא לא מחובר אליה כל כך.

ובסוף אתה דן במחלוקות, לא בנורמות

ולא נראה לי שיש מחלוקת אמיתית

פאה היא פחות צנועה. נקודה.

יש רבנים שאעפ"כ ימליצו על פאה כי לדעתם יש בה פחות חשש שיתגלה חלק מהשיער, אבל מי שלא יתגלה משערה כלום, ברור שיותר טוב כיסוי רגיל.

לגבי חצאית קצרה - מיהו המשוגע שחושב שחצאית קצרה זה יותר צנוע?

מה שיש שאוסרים על הבנות שלהם בחצאיות מטאטא, זה כי זה זול, רחובי וכו', אבל מי שתלבש חצאית ארוכה מכובדת, לא נשמע לי שיהיה מישהו שיחשוב שזה פחות צנוע

אצלכם? אצלנו? שו הדא?

לא למדתי את זה בכולל, למדתי את זה מעצמי, וזה כמו כל נושא שלא מתעכבים עליו במיוחד רוב האנשים

לצערי אין כולל שלומדים הלכות פאות הזקן לדוגמא.

כל הכוללים - שבת, נדה, איסור והיתר, זרעים, נזקי שכנים וכדו'

ומה עם כל התורה?

אז ברוך ה' אני לומד מה שבא לי.

אני לומד עכשיו הלכות ק"ש, ולא ידוע לי על כולל כזה. אז מה?

מה ההגדרה של קהילה?

שחלקן גם קריטיות לחיי הנישואין..

הם לא נמנעו מלהתחתן זה עם זה!

ע"ש ביבמות דף י שבאמת אם אין שני בתי דינים אסור שחצי מהעיר תעשה כמו ב"ש וחצי כמו בית הלל

למושג קהילה.

ולזה אין סימוך שם

אבל כן בהלכה

זה הבעיה בזיכרון עמום, שלא זוכרים מקורות!

אוף!

תסתכל בתשובה של הרב עובדיה אם האשכזים שמגיעים לארץ נהיים סרדים, ואם קמא קמא בטיל או לא, ובפולמוס על הנושא.

שפ ראיתי שמדברים על זה

תסתכל גם במשמרת השביעית של הרב קארפ בסוף הספר כשהוא דן במנהג ירושלים לא לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים, גם שם הוא נכנס לזה

קרי שהרב של הקהילה היה הפוסק שלה למציאות היום שאין 

קשר, וכיום הבי"ד שלך הוא הרב עובדיה ושלי המ"ב (לדוג') 

הטלפון שינה את העולם.

היום אין צורך לשאול רב דוקא מהעיר שלך, אתה יכול להתקשר להונלולו

אין לי מושג. לצערי הדברים לא נידונים בבירו כל כך.

כל ההחלטה הזאת שכל אחד יכול "לבחור" רב. מי אמר? הרי מסתבר שזה תלוי בקהילה. הרי המקור בגמרא הוא שבעירו של ר' אליעזר היה מותר להקשיב לו, אבל הרי שם הוא "אתריה דמר", וכל הקהילה הקשיבה לר' אליעזר

אדם יכול להחליט לבד שהוא לוקח את הרב יוצמח מהעיר טרנטלה, והוא פוסק בכל הדברים כמוהו? אולי לא? אולי זה הולך לפי ערים.

(בוא נדבר בשפה שלכם - הרב קוק כותב שאין לאדם קשר עם הקב"ה בפני עצמו, הוא חייב להתחבר לכלל ישראל, וכל הקישור שלו להקב"ה הוא דרך כלל ישראל. א"א להתנתק מהעולם ולהיות רק אני והקב"ה, ואם כן, איך אדם יכול לבחור לעצמו רב? צריך שיהיה קהילה מעם ישראל, שתהיה ציבור, שהוא יתחבר אליה, והקהילה יחד תקשיב לרב)

ויש לי הרגשה שכל הנושא הזה לא יכול להגיע לבירור, כמו כל הנושא של התקנות בימינו, שגם הוא לא ברור, כי גדולי הדור יודעים שהדור שלנו (דור החופש והדרור, איש הישר בעיניו יעשה) לא יקשיב, ומעדיפים להתמקד בדברים החשובים יותר.

מענין אם למעשה זה ככה

ואם זה אכן ככה האם אתה צריך לברר אחרי כל פסק שקיבלת את דעת המרא דאתרא 

אגב, זה יוצר פרדוקס מעניין מאוד.

אם אני בקהילה אחרת, אז לפי שיטת הרב שלי, אסור לי לפסוק לפי הרב שלי

אז עכשיו שאני לא פוסק כמוהו, מותר לי לפסוק כמוהו

אז אני פוסק כמוהו, ולפיו, אסור לי לפסוק כמוהו

אז אני לא פוסק כמוהו ועכשיו מותר לי לפסוק כמוהו...............

הבי"כ? העיר?

ומה הדרך לקבל? בחירות?

האם המקבלים צריכים לקבל אותו ללא עוררין? (אם כן אין כזה כיום

הרי אין קהילה שתקבל את רב הבי"כ גם כנגד רב מגדולי הדור 

כל קהילה והגדול שלה)

יש מצבים שבאמת זה לא ברור לאיזה קהילה אני משתייך

או מי הרב שלה. או עד כמה היא קיבלה אותו.

ואז זה באמת לא ברור לי מה הדין. 

גם אם הוא יפסוק אחרת מגדולים מפורסמים

(לדג' לא נראה לי שקהילה ספרדית תקבל את רב הקהילה

אם הוא יפסוק אחרת מהרב עובדיה) 

קהילה ספרדית לא תקבל אותו כרב.

נ.ב.

אף פעם לא בדקתי את זה סטטיסטית, אבל בערך 50% מהחברים שלי הספרדים,

לא הולכים בפסיקותיהם כמו הרב עובדיה.

אלא כמו הבן-איש-חי, הרב מרדכי אליהו...

יחשוב שמי שפותח בקבוק יין בשבת הוא מתקן מנא

מאוד הגיוני שיש רבנים שבד"כ פוסקים כשיטת הספרדים אבל במקרים מסוימים 

יש להם דעה שונה מגדולי הרבנים.

אלא דברים שקשורים לדרך ההלכתית שראש המשפחה מחליט ללכת בה.

המקור המרכזי הוא לגבי מקומו של ר"א שכרתו עצים 

להכין איזמל למילה, למה זה יותר מנהג המקום מאשר פתיחת בקבוק 

בשבת?

עי' יביע אומר ח"ה חיו"ד סי' ג' סק"א

ולעצם שאלתך זכור לי משנה ברורה על נהנושא שמדבר על קהילה נפרדת בבית כנסת ובתלמוד תורה ובמקוה אולי? לא זוכר בבירור.

הרב של הביכנ"ס שלנו שאל את הרב אלישיב אם מותר לבית כנסת לנהוג מנהגי מרוקו, הוא אמר שזה נחשב קהילה נפרדת, שיכולה להנהיג את מנגי מרוקו, גם אם ה"מרוקאים" שם כבר עזבו הם ואבותיהם את מנהגי מרוקו לפני עשרות שנים, שגם אחרי כ"כ הרבה זמן המרוקיאות "חוזר וניעור"

(לא הייתי שם, כך שאני לא בטוח בגדר בדיוק)

(חצאית שמטטאה את הרצפה זה דרך גסי הרוח)

וגסי הרוח בימינו לא הולכים עם בגדים ארוכים מהרגיל

ולגבי ההמשך -

לא לגבי חוסר צניעות של התקופה

הרמב"ם הלכה לפני כותב "לא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח"

אז כשמדובר על גסי הרוח, מדברים על גברים, לא על נשים.

ומפורש בגמרא שדרך בגדי נשים לטאטא את הרצפה

(מלבד מה שזה לא קשור לצניעות, הרמב"ם שם מדבר על תלמיד חכם שיעשה סילסול בעצמו לא להיראות גס רוח)

זה התפקיד שלך!

בשבת (צח: ): למה משכן דומה? לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה (שולי בגדיה רש"י) מהלכין אחריה.

ויש בכוח גמ' זו לסתום את הטענה ההזוייה (התאפקתי...) נגד חצאיות ארוכות.  

כי נראה שהוא הסתעף לדיון לא קשור.

אבל אני כן אגיד את דעתי האישית- אני לא חושבת שזה מתאים להגיד בתחילת קשר, אבל בהחלט משהו שצריך להיאמר לפני אירוסין. נושאים שחשובים לנו שהבן זוג ידע, אבל הם לא נושאים שמתאימים לשתף כל אחד (שזה הרבה נושאים מלבד הדוגמא שלך) צריכים לעלות בשלב שמדברים/חושבים רציני על חתונה.

עכשיו, האם את באמת מוכנה לקחת עלייך פגיעה באדם אחר?

רק בגלל החשש שהיא עוקצת (מה זה קשור לזה שחברה שלך עשתה את זה?!)?

ממש קשה לי לראות שאנשים מפרסמים את החשדות שלהם כלפי השני

ובכך פוגעים בהם כאילו החשד שלהם כבר הוכח כנכון 

מממ קראתי את רוב השירשור....

חמודלה..... כנראה שהבחור שאיתו תצאי וזה יהיה בכיוון של חתונה....

הוא יבין את המקום הזה שלך והוא יהיה בראש שלך ברוב הדברים

אחרת לא תתאימו....

והקשר ירד בפגישה אחת או שתיים....

בקיצור, כשתגיעי לגשר, הבחור עצמו יעביר אותך אותו בבטחה, בכיף ובאהבה.

בהצלחה רבה!!

פשוט כל הדיעות כאן עכשיו לא הכי רלוונטיות.

ואם שאלתם, מה אני חושבת לגבי זה, בעיני גם אם זה מותר זה נבל ברשות התורה ככה שממש לא רלוונטי אם זה טכנית מותר או לא....

לא בכדי יש הרגשה לרוב הדוסים פה שזה אסור.... כי זה מרגיש בעייתי, מרגיש לא בת ישראל.

זאצ אול.

ופותחת השירשור... אני לא שופטת אותך לשניה, תאמת שאני יכולה להבין אותך באמת.

אבל זו האמת לדעתי ויש לאומרה.

וחוץ מיזה שגם הפיתרון של מופים לא ממש עוזר........ גם נוצות זה לא סבבה....

בחורה שמרגישה צורך להיות אקסטרא מיוחדת....... אני ממליצה לה לחפור כדי להבין מאיפה מגיע לה הצורך הזה.

זה ממש צבעוני ויפה, ויכול ממש להוסיף

לא מבין למה כולם לא מקבלים את ההצעה הממההההממממממת שלי

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב