הבן לי נמצא בגן הזה כבר שבוע וחצי, ומיום ראשון אני מנסה לתפוס את הגננת (בשעות שהיא אמרה לי שנוח לה לדבר), והיא לא עונה! שלחתי לה כבר מלא הודעות וכל לילה אני מתקשרת אליה כמה פעמים.

בדקתי עם אמא אחרת , והטלפון הוא נכון.

דיברתי עם עוד אמא והיא אמרה לי שהגננת הזאת קצת מוזרה ומתחילת החודש 'לא בא לה לענות לטלפונים'. זה נשמע לי ממש ממש מוזר...

ואני לא רואה אותה בגן כי אני שמה את הילדים לפני שהיא באה ומוציאה אותם אחרי שהיא יוצאת.

אני רוצה להתקשר למנהל של הגן, שיברר למה הגננת לא עונה, אבל חוששת שהיא תראה זאת כחזית נגדה או משהו.. מה הייתם עושים?

הבן שלי הוא חדש בגן,ף וחשוב לי להתעדכן איך הוא מסתדר, וגם אני עוד צריכה להגיד לה מה שדן אמר לי בשרשור האחרון...(מי שזוכר)

אולי קברו אותה בחול??

זה יוכל גם להסביר את השאלה הראשונה..

כמו שאמרת- את מתעניינת וחשוב לך להתעדכן 

ולכן את מבררת לגבי הדרך להשיגה..

נשמע לי לגיטימי לחלוטין.

ולגבי השאלה הראשונה: נורמלי ובריא לילד בריא במיוחד שזה טווח שעות שכזה..

רק תהיתי לעצמי אם זה נורמלי.

מהגדול שלי אני לא זוכרת שבגיל הזה הוא היה חוזר ככה מהגן... אצלו זה היה מגיל שנתיים וחצי ולא שנה וחצי.

אבל בהחלט הגדול הרבה יותר שקט מהקטן.. אז די מובן.

 לשאול מה קורה ולמה לא עונה??

1. לגבי החול- הוא יכול להיות חצי שעה ולהיות כולו מלא בחול. גם שלי ככה.  זה הכיף שלהם.

2. מזה הגן הזה? זה מעון? זה של התמ"ת? או שזה עמותה כלשהיא?

אני מבינה שזה לא גננת מוסמכת נכון? בסה"כ מטפלת במעון. 

אם אני צודקת, אז וודאי שלא תענה לך אחרי שעות המעון. זה לא גן פרטי. היא מקבלת שכר מינמום בערך.

אם זה גן פרטי- אני לא מכירה אבל הגיוני שזה משהו אחר.

והיא אמרה לי באיזה שעות נוח לה שאתקשר אליה. והיא גננת

ונהיה חייבים להביא בחזרה... תשאלי את הגננת, אם זה בשיער כנראה זרקו אחד על השני או הוא על עצמו, וזה- עליי פחות מקובל, כינים וכו'...

תודה על כל התגובות

אני שמחה שהילדים יוצאים ומשחקים בחול,

גם במחיר זה שאח"כ שלושת רבעי מארגז החול ממלא לי את הבית וסותם את מכונת הכביסה.

בעיני זה בריא לילד לשחק בחול, לפסוע עליו ולשכב בתוכו,

ולא מוכר לי הילד שכמה גרגרי חול גרמו לו לסבל נורא כל כך....

לגבי זה שהגננת לא עונה לטלפונים-

הייתי שולחת ליה מכתב או סמס שתודיע לך באלו שעות ניתן ליצור קשר-

ואם זה לא עוזר-

הייתי פונה למנהל.

גם אני כמורה לא מתה על השיחות עם ההורים- אבל אין מה לעשות-

זה חלק מהעניין.

החול מקצר את חיי מכונת הכביסה

נשים העובדות במעון מתמוטטות מיום עבודה בנוסף לעבודה בבית עם ילדיה שלה!!

לכן היא מנתקת לקצת מרגוע ושקט. אז נסי ביום החופשי שלה אז היא תהיה זמינה!!

ואם לא אז תקפצי באמצע היום לדבר אליה. למשל: בשעת השכיבה של התינוקות בגן!!

הצלחה רבה!

ולשמחתי את הבן שלי לא מוציאים בכלל לחול,

מקסימום לג'ימבורי ברחבה שמחוץ לחדר הכיתה...

בגיל שנה ו7 חודשים, מאוד נורמלי להוציא אותו החוצה..

הוא גם דורש את זה, ונזקק לזה..

נסי והיווכחי 

ילדות הגן 

חוזרות עם ארגז חול עליהן

בעיקר בנעליים

אבל לא רק...

אני גם ככה, שמה את הילדים לפני שהגננת מגיעה ולוקחת מגננת הצהרון ולא פוגשת את הגננת.

האמת שלא דיברנו בטלפון, אבל בתיאום עם הגננת החלטנו שנשים בתיק פנקס, וכל יום היא תכתוב משהו על הילד, או משהו שרצתה להעביר, או סתם משהו נחמד שהיה...

וגם אני אליה.

זה אמנם לא החזיק תקופה ארוכה, אבל כשהיה - היה מעולה.

את יכולה גם להדביק פתק נחמד על התיק, עם דש, או הפניה לפתק ארוך יותר בתוך התיק. אולי היא תמצא שניה שקט להחזיר לך...

ובענין החול - לי אישית אין בעיה. כמה שאני שונאת חול, אני מבינה שהילדים נהנים...

כשהיה לי משהו ממש דחוף

שמתי פתק צבעוני וחמוד

עם סיכת בטחון

על הקפוצון

קבלתי תשובה מיידית...

חושבת שכן יש בעיה עם כמות כזו של חול

אני ממש משתדלת לנער את הבגדים של הילדים והראש אם צורך,

אבל להשאיר ילד מלוכלך בחול לא נראה לי....

ולא רואה שום בעיה לדבר עם המנהל זכותך לדעת מה קורה עם הילד שלך

גם לא יכול להיות שהמטפלת לא מגיבה בכלל לי זה נשמע הזוי.....

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....