הדבר האחרון שחסר לך שבעלך יחשוב שאשתו לא נראית יפה 

גם תמיד היה לך חלום שתבנו בית עם אהבה ואחוה והתחשבות..

אז אם זה מפריע לו - כדאי שתתחשבי.

ה"משמעות" לעיניו הסובייקטיביות, היא כנראה מעבר ל"נקודה קטנה".

ולגבי "את ברשות עצמך" - מן הסתם לא התחתנת ישר אחרי תיכון. אז לא פחות מה"התחשבויות" שלפני כן מסיבות אחרות, יש התחשבות בעובדה שאת נשואה ויש עוד מישהו שאיכפת לו ממראך.  תשמחי בזה.

עם הזמן - תראי אם יהיה איכפת לו פחות. זה ללא כמו אם היית הולכת כך מלפני הנישואין. העיקר, לקחַת פרופורציות..

אם לא שמים תקופה מסויימת הוא נסתם..

לעומת חור בלשון/ גבה שזה לנצח..

אולי תגידי לו שתעשי רק כדי לראות איך זה? ואם הוא ממש לא אוהב, אז תורידי והחור ייסתם מעצמו..

יש נשים שהנזם באמת לא יפה להם, ויש נשים שזה דווקא ממש משדרג את המראה שלהן

נזם שהוא נקודה קטנה, זה לא כזה מושך כמו שזה נשמע..

היו לי כמה חורים באוזן, וככה גם הייתי כשיצאנו, וגם בתמונות החתונה, ואח"כ לאט לאט בעלי ביקש ממני ללכת רק עם עגיל אחד בכל אוזן (ושיהיו זוג...) זו הקרבה מצידי, כי לדעתי הרבה יותר יפה שיש עוד כמה, וגם ככה הוא הכיר אותי, אבל אם זה נראה לו לא שייך, ופחות צנוע, אז לדעתי ברור שלא.

בדיוק היום תלמידה שאלה אותי- מה יש לך כמה חורים? (היא עמדה קרוב ורואים את הסימנים של החורים). נזכרתי בזה שפעם היו לי...

כשבעל חושב שמשהן נראה לו לא צנוע לדעתי זה עוד יותר חשוב לכבד את דעתו מאשר חושב שמשהו לא יפה. זה חלק מהחיים המשותפים ולהבין שהמון דברים שהם "ברשות עצמך" שייכים גם אליו, וכן להיפך...

ובעלי ממש לא זרם..ומתי שהוא אחרי שנתיים שהיינו נשואים הוא אמר לי..יאלה רוצה נזם?בואי נלך לעשות לך ביחד..

אבל אז אני שיקשקתי פתאום מהכאב...הייתי אחרי לידה ולא התחשק לי לסבול..

אז בסוף אין..

בקיצור אם זה בנשמך..תני לזמן לעשות את שלו..

והוא, בתגובה, קשר אותו עם חוט למיטה

פעמון בצוואר ?

ואני יכולה להגיד בתור אחת שמזדהה עם החלום שלך.. ועם הבעיה

הרצון עצמו חזק. אבל כשחושבים על זה באמת בפועל, מבינים שזה לא בדיוק שיא הצניעות.

(זה גם לא בעיטה בצניעות! אבל יש לזה את האמירה שלו..)

תעשי חושבים מהו רצון ה' ממך בתחום..

אני מתחבטת בזה כבר זמן ארוך ארוך!

הוא יכול לקחת לכ"כ הרבה מקומות שליליים. 

זה הגוף שלה. רק שלה. 
אם זה היה נושא שקשור לשניהם עוד מילא. אבל זה נושא אישי.

נכו, יש לבעל מקום להגיד מה הוא חושב. אבל ברור שבסופו של דבר היא מחליטה. כדאי לה מאוד להתחשב בדעתו. אבל היא ברשות עצמה.. 
 

אולי הוא גם יכה אותה? היא ברשותו. הוא יכול לעשות בה מה שהוא רוצה.

וכן, היא עדיין ברשות בעלה ולא ברשות עצמה.

מבחינת ההגדרה ההלכתית.

מה זה אומר בפועל? זה כבר שאלה אחרת..

פפפ נשים היסטריות..

היא לא כתבה שאישה ברשות בעלה ואז הוא יכול להכות אותה, לבייש אותה, להחליט עליה וכ''ו..

היא כתבה שאישה נשואה היא ברשות בעלה, כן בעלך קידש אותך, ויחד אותך- לו. ועכשיו אתם שניכם אחד ולא כל אחד מחליט על עצמו וכ''ו..

וכן היה מעשה של קניין,

אני דווקא לא רואה בזה משהו מצמרר או מזעזע, זה משהו מקסים, כמובן אם הזוגיות טובה ויש הבנה והכלה הדדיים..

"מה שקנתה אישה קנה בעלה"

כלומר כל מה שיש לאישה זה בעצם של בעלה ולא שלה בכלל..

זה ההלכה.. אפשר להתפלסף על זה אבל בסופו של דבר הלכה זה הלכה..

ואני לא מדברת על שליטה של בעל ממקום לא בריא ח''ו...

בפרט אם רב ההכנסה ממנה 

אבל תדעי שמי שאומרת לבעלה - "אני לוקחת את המשכורת שלי לעצמי, ואתה לא מפרנס אותי" בעלה פטור ממזונותיה לגמרי

ואם יום אחד ימאס לה לעבוד, היא לא תוכל לחייב אותו לעבוד. זאת זכות שחז"ל נתנו לאשה רק אם היא מסכימה לתת לבעלה את המשכורת שלה, ברגע שהיא מחליטה שהיא לוקחת אותה לעצמה, הוא נפטר מהחיוב הזה לעולם

(זה מחלוקת ראשונים, אבל הוא מוחזק, אז הוא יכול לומר קים לי, כלומר שלמעשה ההלכה היא שהוא פטור)

יש הרבה נשים שמעדיפות שהכסף יהיה שלהן, רוצות להחליט עליו, ולא צריכות את הפוליסת ביטוח הזאת, ויש הרבה נשים שמעדיפות להיות ראש קטן, ושהבעל יהיה אחראי, והיא עובדת רק בתור מתנדבת, ואם כבר אין לה כח - אז לא.

לבחירתכן

כרטיס אשראי/צקים. וזכותו להשתמש בכסף.

אם זה לא משהוא רציני ביותר לא צריך אישור מהבעל או האישה.

ואין קשר בין כל אחד כמה שהוא מביא. העולם עגול, לפעמים הגבר מביא יותר מהאישה ולפעמים להפך. אז בכלל לא כדאי להכנס מי מביא יותר... לא בזה נמדדת הערכה

בכל מקרה זה לא נראה לי מעשי כל כך - רב הזוגות פשוט מנהלים חשבון משותף ומחליטים ביחד 

שזה לדעתי הכי יפה ונכון

וטוב לא להתנפל כתבתי בסוף "חשבו חשוב חשוב" והסברתי בדיוק מה אני חשובת על זה 

תחמוצת הכסף עלולה להכנס לעור. צריך להשתמש רק בעגיל מפלדה בלתי מחלידה, ,טיטניום, או זהב.

(ונזם זה מקסים!)

מתוך ויקיפדיה באנגלית:

״Because it is biocompatible (it is non-toxic and is not rejected by the body), titanium is used in a gamut of medical applications including surgical implements and implants, such as hip balls and sockets (joint replacement) that can stay in place for up to 20 years״

http://en.wikipedia.org/wiki/Titanium

שלדעתך זה צנוע ויפה (במיוחד עם כיסוי ראש), ותלכו ביחד לעשות.

(ותקפידי שיסמנו קודם בטוש דק את המקום כדי שלא יעשו את העגיל נמוך מדי, כמו שלפעמים קורה).

קחי טיפ מאנשים זקנים ותדעי שככל שנשואים יותר זמן הרבה יותר קל ליישם אותו

מהרגע שהתחתנת יש לכם מטרה:

להיות כמה שיותר קרובים אחד לשני. להגיע למצב של "אחד"

איך מגיעים למצב של "אחד"?

אכפתיות מוחלטת כלפי בן הזוג וכלפי הרצונות שלו (הדדי. הוא אליך ואת אליו)

אז בהתחלה שכמתחתנים רמת הקשר היא לא כזאת שבאופן אוטומטי קל להתחשב במה שהוא אומר

אבל תדעי - בהתחלה עושים את זה מלאכותי כדי להיות נחמדים ולפעמים זה קצת מרגיז 

אבל בהמשך כשהקשר קרוב יותר זה כבר ברור ומובן מאליו שאנחנו מתחשבים אחד בשני

את רוצה להגיע למצב שאם יום אחד בעלך מתחשק לו לגדל זקן

ואת לא רוצה בכלל וזה מגעיל אותך

הוא יהיה אכפתי  ולא יגדל בלי להתיחס אליך. נכון?! (דוגמא דפוקה אבל זה מה היה לי בראש)

אז הנה ככה בונים את זה 

זה לא אומר שאת צריכה לוותר על כל מה שבא לך מייד אלא לפתוח דיון ולמצוא את עמק השוה 

כי לפעמים אפשר לנסות\ לחכות\לבצע באופן אחר שכן יתאים לשתיכם ולפעמים פשוט צריך להניח ולתת לזמן

אין כאן כניעה אלא בניה !

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏