אמנם שלי קטנה יותר, אבל כשסופסוף זרקנו את המוצץ- נכנסה לה האצבע לפה. (היא בת 5), והמוצצים של התינוקת אצלה בפה כל הזמן.

בדיעבד, אני חושבת שהייתי צריכה לתת לה להיות עם מוצץ עד שמעצמה הייתה זורקת. היא לא תהיה עם מוצץ בכיתה ז-ח, אני מניחה. ואילו האצבע זו צרה צרורה..לכי תדעי מתי נגמור עם זה אם בכלל.

שבגלל שיש שלבים בהתפתחות, ויש שלב אנאלי שבו מכניסים כל דבר לפה, ומוצצים וכולי, וילד שלא עבר אותו כמו שצריך תהיה לו תקיעות למשל ימצוץ כל הזמן אצבע,

אבל פרויד ישאר פרויד, ואת מחפשת תכלס,

אבל תפרטי קצת יותר מהו הקושי הרגשי שלה?

למה את מתכוונת ויסות רגשי?

כדי שאוכל לנסות לחשוב...

בכל מקרה ראיתי שיש למכון אדלר אתר עם פורום לשאילת שאלות, ואת יכולה להתייעץ שם

כמה אני הבלה!!

אלוהים יעזור לי, עם המילים האלה בלועזית........

איזה פדיחות ,

כשאני אומרת וויסות ריגשי אני לא מתכוונת לקושי מסוים אלא לדרך התמודדות עם קשיים בכלל..

למשל כשהיא נעלבת או מתוסכלת ממשהו היא יכולה להתנחם במוצץ..

כמו שיש שמרגיע ומנחם אותם מוזיקה / שירה / שתיית כוס מים וכו'..

ולגבי השלבים של פרויד- אני מכירה את התאוריה אבל זה לא ממש עוזר לי להבין מה עושים בשביל להתקדם שלב..

גם לי קרה מקרה דומה:

הבכורה מצצה מוצץ עד גיל ארבע וחצי בערך. היא הסכימה להוציא אם ארשה לה למצוץ אצבע במקום. הרשיתי - חשבתי שבגיל כזה אי אפשר להתמכר לאצבע. טעיתי. היום (גם בת שש) היא מוצצת בלילה את אצבעה, ולפעמים גם במשך היום. טוב, אני מניחה, באמת, שהיא לא תמצוץ גם כשתהיה בתיכון, אבל נראה לי שיהיה יותר קשר להיפרד מהאצבע מאשר מהמוצץ.

דרך אגב, אחת האחיות שלי גם מצצה מוצץ בגיל הזה, ולא עזרו כל הפרסים וההבטחות. (כל פעם שנולד תינוק חדש, היא לקחה לו את המוצץ...) אני לא זוכרת באיזה גיל היא הפסיקה בסוף, אבל אני יכולה להבטיח שהיום היא בלי...

(נורמליים  לחלוטין,  אגב).  היום  שהם  נשואים   הם טוענים  שלא.  אבל  מי  יודע....

אמא של חברה שלי פשוט היתה גוזרת כל יום פירור קטן מהמוצץ עד שהבת שלה זרקה אותו לגמרי מעצמה

ה"לקיחות" של המוצץ בכל פעם שמכניסה לפה - גורמות לההיפך.

תגידו לה בנחת שבסדר, אם היא חושבת שכדאי לחכות ליום הולדת בגן - בסדר. ותשוחחו איתה אם היא חושבת שאז היא כבר תוכל.

תהפכו את זה מ"טאבו" לנושא שמותר לדבר עליו. לא "פושעת". 

במקביל, תרבו בחום ואהבה ולשוחח איתה ולחבק כשצריך.

נקוה שיעזור.

תודה דן, אבל כנראה לא הסברתי מספיק טוב..

אנחנו כבר גם אחרי היומולדת בגן.

זה לא מוצג אצלינו כפשע ואין על זה טאבו.

ברור לי גם שאם הייתי יותר החלטית בזה היה לה יותר קל (אם נודה על האמת- כבר היה רגע של חסד שבו היא עצמה אספה את המוצצים ותיכננה לזרוק לפח ואני הנעתי אותה מכך גם כי היה נראה לי השחתה וגם כי חששתי שתתחרט).

אבל באמת בימים האחרונים האצבע התחילה להיכנס לה לפה וזה גם מחזק את הספקנות שלי לגבי הגמילה..

להציע לה טקס פרידה מהמוצץ- להפריח אותו עם בלון הליום, לזרוק אותו לנהר (לא כ"כ אקולוגי הרעיונות אבל מקורי..)

אם כמובן נראה שזה השלב המתאים..

http://www.drdayan.net/pacifier_habit.html

שם היא כותבת רעיונות יפים לדעתי,

לגבי פרויד- קודם כל סליחה על הטעות, שנית אני סתם מנסה לתרגל מה שלמדתי כדי לרענן את הזכרון

שיהיה בהצלחה!

מה שכן חשבתי,

אני יודעת שבדרך כלל לא מחשיבים מציצת מוצץ כחפץ מעבר, אבל פתאום קראתי מאמר שכן כתבו את זה כחלק מהאופציות לחפץ מעבר, אז אולי זה קשור לזה.

מוצץ הוא חפץ מעבר.גם בקבוק הוא חפץ מעבר.

שתי בנותיי נגמלו ממוצץ אחת בגיל 5.5 השניה בגיל 6.5 .

בני היה עם בקבוק עד גיל 6.5..

זה שלב וזה עובר,מוצץ או בקבוק לא הפריע לאף אחד להתחתן או לשרת בצבא או בשרות לאומי.

תכלס כדאי מדי פעם לדבר על זה שעוד מעט היא תהיה בוגרת והמוצץ שהוא כבר זקן ועייף יצא לפנסיה.

חשוב להבהיר לילדה שרק היא תקבע מתי זה עקרה .

כמובן שאחרי שהמוצץ יפרוש היא תקבל מתנה גדולה ותעשו מזה טררם שלם.

אחת מצצה מוצץ, אחת אצבע ואחד לעס מגבת/שרוול/כל בד שהיה בהישג יד במשך שנים. זו עם האצבע החליטה לבד להפסיק כי התביישה מהילדים. כשהפסיקה בגן, גם בבית הפסיקה אחרי זמן מה. בעצם, כולם הפסיקו מתישהו וזהו. זו עם המוצץ נזקקה לגשר, אבל לא יודעת אם זה קשור וגם אם כן, לא הייתי משנה את הדרך. ואם זה מרגיע, אדרבא. 

בס"ד

ששם הילדים באים כדי לתלות את המוצצים כשהם נגמלים מהם. אם את לא מהאזור נסי אולי לעשות משהו בעיקרון הזה אצלך. (וכמובן שלתת לילדה לספר בגאווה על הצעד שעשה ולבשר לכולם וכך תקבל הרבה פידבקים חיוביים..) 

באופו כללי אני ממש אוהבת את הספר "עדי אבא וארבעים המוצצים". אולי תקבלי משם רעיונות.. 

ב"הצלחה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...