אמנם שלי קטנה יותר, אבל כשסופסוף זרקנו את המוצץ- נכנסה לה האצבע לפה. (היא בת 5), והמוצצים של התינוקת אצלה בפה כל הזמן.

בדיעבד, אני חושבת שהייתי צריכה לתת לה להיות עם מוצץ עד שמעצמה הייתה זורקת. היא לא תהיה עם מוצץ בכיתה ז-ח, אני מניחה. ואילו האצבע זו צרה צרורה..לכי תדעי מתי נגמור עם זה אם בכלל.

שבגלל שיש שלבים בהתפתחות, ויש שלב אנאלי שבו מכניסים כל דבר לפה, ומוצצים וכולי, וילד שלא עבר אותו כמו שצריך תהיה לו תקיעות למשל ימצוץ כל הזמן אצבע,

אבל פרויד ישאר פרויד, ואת מחפשת תכלס,

אבל תפרטי קצת יותר מהו הקושי הרגשי שלה?

למה את מתכוונת ויסות רגשי?

כדי שאוכל לנסות לחשוב...

בכל מקרה ראיתי שיש למכון אדלר אתר עם פורום לשאילת שאלות, ואת יכולה להתייעץ שם

כמה אני הבלה!!

אלוהים יעזור לי, עם המילים האלה בלועזית........

איזה פדיחות ,

כשאני אומרת וויסות ריגשי אני לא מתכוונת לקושי מסוים אלא לדרך התמודדות עם קשיים בכלל..

למשל כשהיא נעלבת או מתוסכלת ממשהו היא יכולה להתנחם במוצץ..

כמו שיש שמרגיע ומנחם אותם מוזיקה / שירה / שתיית כוס מים וכו'..

ולגבי השלבים של פרויד- אני מכירה את התאוריה אבל זה לא ממש עוזר לי להבין מה עושים בשביל להתקדם שלב..

גם לי קרה מקרה דומה:

הבכורה מצצה מוצץ עד גיל ארבע וחצי בערך. היא הסכימה להוציא אם ארשה לה למצוץ אצבע במקום. הרשיתי - חשבתי שבגיל כזה אי אפשר להתמכר לאצבע. טעיתי. היום (גם בת שש) היא מוצצת בלילה את אצבעה, ולפעמים גם במשך היום. טוב, אני מניחה, באמת, שהיא לא תמצוץ גם כשתהיה בתיכון, אבל נראה לי שיהיה יותר קשר להיפרד מהאצבע מאשר מהמוצץ.

דרך אגב, אחת האחיות שלי גם מצצה מוצץ בגיל הזה, ולא עזרו כל הפרסים וההבטחות. (כל פעם שנולד תינוק חדש, היא לקחה לו את המוצץ...) אני לא זוכרת באיזה גיל היא הפסיקה בסוף, אבל אני יכולה להבטיח שהיום היא בלי...

(נורמליים  לחלוטין,  אגב).  היום  שהם  נשואים   הם טוענים  שלא.  אבל  מי  יודע....

אמא של חברה שלי פשוט היתה גוזרת כל יום פירור קטן מהמוצץ עד שהבת שלה זרקה אותו לגמרי מעצמה

ה"לקיחות" של המוצץ בכל פעם שמכניסה לפה - גורמות לההיפך.

תגידו לה בנחת שבסדר, אם היא חושבת שכדאי לחכות ליום הולדת בגן - בסדר. ותשוחחו איתה אם היא חושבת שאז היא כבר תוכל.

תהפכו את זה מ"טאבו" לנושא שמותר לדבר עליו. לא "פושעת". 

במקביל, תרבו בחום ואהבה ולשוחח איתה ולחבק כשצריך.

נקוה שיעזור.

תודה דן, אבל כנראה לא הסברתי מספיק טוב..

אנחנו כבר גם אחרי היומולדת בגן.

זה לא מוצג אצלינו כפשע ואין על זה טאבו.

ברור לי גם שאם הייתי יותר החלטית בזה היה לה יותר קל (אם נודה על האמת- כבר היה רגע של חסד שבו היא עצמה אספה את המוצצים ותיכננה לזרוק לפח ואני הנעתי אותה מכך גם כי היה נראה לי השחתה וגם כי חששתי שתתחרט).

אבל באמת בימים האחרונים האצבע התחילה להיכנס לה לפה וזה גם מחזק את הספקנות שלי לגבי הגמילה..

להציע לה טקס פרידה מהמוצץ- להפריח אותו עם בלון הליום, לזרוק אותו לנהר (לא כ"כ אקולוגי הרעיונות אבל מקורי..)

אם כמובן נראה שזה השלב המתאים..

http://www.drdayan.net/pacifier_habit.html

שם היא כותבת רעיונות יפים לדעתי,

לגבי פרויד- קודם כל סליחה על הטעות, שנית אני סתם מנסה לתרגל מה שלמדתי כדי לרענן את הזכרון

שיהיה בהצלחה!

מה שכן חשבתי,

אני יודעת שבדרך כלל לא מחשיבים מציצת מוצץ כחפץ מעבר, אבל פתאום קראתי מאמר שכן כתבו את זה כחלק מהאופציות לחפץ מעבר, אז אולי זה קשור לזה.

מוצץ הוא חפץ מעבר.גם בקבוק הוא חפץ מעבר.

שתי בנותיי נגמלו ממוצץ אחת בגיל 5.5 השניה בגיל 6.5 .

בני היה עם בקבוק עד גיל 6.5..

זה שלב וזה עובר,מוצץ או בקבוק לא הפריע לאף אחד להתחתן או לשרת בצבא או בשרות לאומי.

תכלס כדאי מדי פעם לדבר על זה שעוד מעט היא תהיה בוגרת והמוצץ שהוא כבר זקן ועייף יצא לפנסיה.

חשוב להבהיר לילדה שרק היא תקבע מתי זה עקרה .

כמובן שאחרי שהמוצץ יפרוש היא תקבל מתנה גדולה ותעשו מזה טררם שלם.

אחת מצצה מוצץ, אחת אצבע ואחד לעס מגבת/שרוול/כל בד שהיה בהישג יד במשך שנים. זו עם האצבע החליטה לבד להפסיק כי התביישה מהילדים. כשהפסיקה בגן, גם בבית הפסיקה אחרי זמן מה. בעצם, כולם הפסיקו מתישהו וזהו. זו עם המוצץ נזקקה לגשר, אבל לא יודעת אם זה קשור וגם אם כן, לא הייתי משנה את הדרך. ואם זה מרגיע, אדרבא. 

בס"ד

ששם הילדים באים כדי לתלות את המוצצים כשהם נגמלים מהם. אם את לא מהאזור נסי אולי לעשות משהו בעיקרון הזה אצלך. (וכמובן שלתת לילדה לספר בגאווה על הצעד שעשה ולבשר לכולם וכך תקבל הרבה פידבקים חיוביים..) 

באופו כללי אני ממש אוהבת את הספר "עדי אבא וארבעים המוצצים". אולי תקבלי משם רעיונות.. 

ב"הצלחה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות