לפעמים ילדים שלא סובלים את הסירופ,

מוכנים לבלוע כדור מרוסק (במינון המתאים) בכפית עם תרכיז.

כמו כן, אולי יסכים בתוך משקה?

שמנו לו בתוך תה מתוק והוא לא שתה את זה בסוף.הוא חייב את התרופה זה מאוד מסוכן להזניח את זה ולרסק כדור לא נראה לי שהוא היה מסכים זה יכול להיות יותר גרוע. וגם זה לא מתאים לכל גיל. המינון של שהכדור יותר חזק מהסירופ.

על אחותי שהיתה צריכה לקבל תרופה, (נראה לי גם רפאפן...)

וממש לא הסכימה, שמו לה את התרופה בכפית ופיזרו מעל סוכריות של עוגה, ולא עזר...

ההורים שלי שניהם בכח החזיקו אותה ונתנו לה, 

ואחרי כמה זמן שעזבו אותה, גילו אותה מלקקת להנאתה את הכפית...

סה"כ נהנתה מהצומי והמאבק...

זריקה אחת או שתים- ומסתיים הסיוט של נטילת התרופה....

אבל הוא אמר קודם לנסות את הסירופ וממש להתעקש איתו...

מכינים טבלה ל - 10 ימים (או כמה שצריך) כפול כמה פעמים ביום. כלומר: בכל עמודה של יום יש מקום לכל פעם שצריך לקחת.

מקשטים אותה ביחד עם הילד.

קונים את המדבקות הכי שוות שאת יכולה למצוא: זוהרות / נוצצות / מכוניות וכו.

תולים במקום בולט בבית נניח: מטבח.

מסבירים לו את הקונספט: בכל פעם שהוא לוקח יפה  את התרופה הוא מקבל מדבקה ומדביק אותה לבד במקום המתאים.

כשמגיעה השעה של התרופה אומרים לו (בלי להזכיר בהצחלה את התרופה): וואו, הגיע הזמן להדביק את המדבקה הראשונה!! רוצה להדביק אותה לבד? (בקיצור - מלהיבים אותו על המדבקה ) ואז נשאר להגיד לו: יאלה, אז בוא ניקח זריז את התרופה כדי שתוכל לבחור (חשוב מאוד הרעיון שהוא יבחר, ושהוא ישים. זה נותן לו כח, אבל מהכיוון החיובי) שתבחר איזה מדבקה לשים.

פרסומא דניסא: אם זה עובד לשתף את כל המשפחה! סבתא, ראית איזה מדבקה יפה הוא בחר? 

חשוב: אם הילד מתלהב מהמדבקות, אבל מסרב לקחת את התרופה, לא מנסים לשכנע אותו. מורידים לחץ. אומרים לו בקול של אכזבה: אוי, חבל, ממש רציתי לראות איזה מדבקה תבחר... טוב. לא משנה.

ב-רור שאני לא אומרת לא להביא לו את התרופה, אלא שבדרך כלל אם הוא ירגיש שיורדים לו מהראש ושאתם לא נלחצים, סביר להניח שהוא יחזור בו.

בלי קשר, בסיטואציה אחרת, וגם היא בלי לחץ עליו, הייתי מקדישה זמן להסביר למה זה חשוב, מה התפקיד של הגרון. נותנת לו להציץ עם פנס לגרון שלך (אחרי הכל - כולם פלשו ללא רשות לגרון שלו! ככה הוא יבין מה הם מחפשים שם... ) ועם ראי ופנס לגרון של עצמו.

בהצלחה!

תעדכני אם זה עובד!

הרופא אמר לו שאם הוא לא ייקח את התרופה הוא יצטרך לקבל זריקה אז הוא קצת נלחץ ולקח אותה עם תה כמו ילד גדול... הוא היה צריך שרופא יגיד לו את זה כי מרופא זה נשמע קצת יותר מפחיד וסמכותי...

מה שכן, עדיין את יכולה לנסות להפוך את לפחות מאיים ויותר כיף.

שיהיה בריא!

עד היום ההורים שלי וגם אני לא שוכחים את המלחמות שהיו לנו על זה

אבל - מוקיפן וכן אזניל הם יחסית טעימים 

ולאזניל יש פלוס נוסף שזה רק פעם ביום 

אפשר לערבב עם כל מה שרוצים - מיץ \פטל\  

הראפאפן הוא המועיל ביותר...

את התרופה ולהבליע בה בלי לומר לו כמובן, למשל מעדן חלב...

בד"כ עובד.

לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים.

אם כך נסו לערבב עם מעדן כתום (משמש) שמסווה את התרופה ולשים במזרק. אצלנו זה חולל פלאים!!!

אם אין  מזרק קונים בבית מרקחת במחיר אפסי. אותי זה משמש לכל סוגי התרופות בעלי הטעם המר כי רק כך הילדים מוכנים לקחת.  

פעם שמעתי שאנטיביוטיקה ומוצרי חלב לא הולך ביחד...

אני עושה כך:

כי אצלי אפילו אקמול לא אוהבים ב"ה,

מחזיקה לו את הידיים חזק, ואת הרגליים, ואם קשה אז קוראת לאחד הילדים הגדולים קצת יותר, ועוזרים לי,

ותוך כדי גם מסבירה לא משנה בן כמה הוא, שאני אוהבת אותו, בקול נעים ורך, ושזה לטובתו כי : כואבות לו השניים/חולה/וכדומה, ושתכף זה יעבור, ואז כשהוא כבול בידי עם הידים והרגלים מנסה להכניס את זה,

גם צריך את הפנים להחזיק בעדינות אבל חזק

בהצלחה רבה,

ואגב, אורו' הזה צודק בכך שילדים צריכים להבין שיש דברים שאבא ואמא מחליטים, ואין עליהם מחלוקת, כמו שאין מחלוקת אם ללכת לבית ספר או לא.

אני הייתי בודקת עם רופא אם מותר להכניס את זה לאוכל ומערבבת את זה שם. נותנת במנות קטנות. מנסה סוג אחר של תרופה. מוותרת כליל אם הילד לא מאפשר לי לתת לו את זה.

לא הייתי במקום הזה, ועם זאת, לא נראה לי שאי פעם הייתי דואגת לכך שהילד יהיה מוחזק מכל הכיוונים כדי לתת לו תרופה.

ברור שזה תלוי כמה הוא חולה וכמה הוא חייב לקבל את התרופה. ועם זאת, לי הקטנה זה נראה לא נכון כלל לעשות את זה בכפיה כזו.

כמובן יש דברים שרק אבא ואמא מחליטים והילד צריך לדעת את זה. אבל לתת תרופה בכח ככה? לאלץ ילד? זה נשמע לי טראומתי. מזעזע.

(מחילה. אני בד"כ לא מביעה זעזוע או ביקורת על דברים של אחרים. משהו כאן "תפס" אותי, כי באמת קשה לי עם הדברים.

שוב, אני מסייגת את דבריי כי איני יודעת את הנסיבות ועד כמה היה הכרח לתת את התרופה, ודווקא באותו אופן ולא במסווה).

אבל גם אני לפעמים מוותרת ולא נותנת את האקמול כי תכלס אני לא מחזיקה מהתרופות האלה, והטבע והקב"ה עושים את שלהם והגוף נרפא בלי כל זה,

אבל אם ילד סובל משינים או מחום , ואני יודעת שכל הלילה עכשיו יסבול, וגם אנחנו לא נישן ונתפרק, אז כן צריך וזהו זה, גם תכלס אקמול הוא מתוק ואני בטוחה שרגע אחרי שהוא מקבל את האקמול לתוך הפה הוא מבין שזה טעים דווקא,

אבל זה רק מה שמוכיח שכל אחד והשיטות שלו, כי הילדים שלי לא בטראומה ב"ה, כך נראים לפחות בלי עין הרע.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות