לפעמים ילדים שלא סובלים את הסירופ,

מוכנים לבלוע כדור מרוסק (במינון המתאים) בכפית עם תרכיז.

כמו כן, אולי יסכים בתוך משקה?

שמנו לו בתוך תה מתוק והוא לא שתה את זה בסוף.הוא חייב את התרופה זה מאוד מסוכן להזניח את זה ולרסק כדור לא נראה לי שהוא היה מסכים זה יכול להיות יותר גרוע. וגם זה לא מתאים לכל גיל. המינון של שהכדור יותר חזק מהסירופ.

על אחותי שהיתה צריכה לקבל תרופה, (נראה לי גם רפאפן...)

וממש לא הסכימה, שמו לה את התרופה בכפית ופיזרו מעל סוכריות של עוגה, ולא עזר...

ההורים שלי שניהם בכח החזיקו אותה ונתנו לה, 

ואחרי כמה זמן שעזבו אותה, גילו אותה מלקקת להנאתה את הכפית...

סה"כ נהנתה מהצומי והמאבק...

זריקה אחת או שתים- ומסתיים הסיוט של נטילת התרופה....

אבל הוא אמר קודם לנסות את הסירופ וממש להתעקש איתו...

מכינים טבלה ל - 10 ימים (או כמה שצריך) כפול כמה פעמים ביום. כלומר: בכל עמודה של יום יש מקום לכל פעם שצריך לקחת.

מקשטים אותה ביחד עם הילד.

קונים את המדבקות הכי שוות שאת יכולה למצוא: זוהרות / נוצצות / מכוניות וכו.

תולים במקום בולט בבית נניח: מטבח.

מסבירים לו את הקונספט: בכל פעם שהוא לוקח יפה  את התרופה הוא מקבל מדבקה ומדביק אותה לבד במקום המתאים.

כשמגיעה השעה של התרופה אומרים לו (בלי להזכיר בהצחלה את התרופה): וואו, הגיע הזמן להדביק את המדבקה הראשונה!! רוצה להדביק אותה לבד? (בקיצור - מלהיבים אותו על המדבקה ) ואז נשאר להגיד לו: יאלה, אז בוא ניקח זריז את התרופה כדי שתוכל לבחור (חשוב מאוד הרעיון שהוא יבחר, ושהוא ישים. זה נותן לו כח, אבל מהכיוון החיובי) שתבחר איזה מדבקה לשים.

פרסומא דניסא: אם זה עובד לשתף את כל המשפחה! סבתא, ראית איזה מדבקה יפה הוא בחר? 

חשוב: אם הילד מתלהב מהמדבקות, אבל מסרב לקחת את התרופה, לא מנסים לשכנע אותו. מורידים לחץ. אומרים לו בקול של אכזבה: אוי, חבל, ממש רציתי לראות איזה מדבקה תבחר... טוב. לא משנה.

ב-רור שאני לא אומרת לא להביא לו את התרופה, אלא שבדרך כלל אם הוא ירגיש שיורדים לו מהראש ושאתם לא נלחצים, סביר להניח שהוא יחזור בו.

בלי קשר, בסיטואציה אחרת, וגם היא בלי לחץ עליו, הייתי מקדישה זמן להסביר למה זה חשוב, מה התפקיד של הגרון. נותנת לו להציץ עם פנס לגרון שלך (אחרי הכל - כולם פלשו ללא רשות לגרון שלו! ככה הוא יבין מה הם מחפשים שם... ) ועם ראי ופנס לגרון של עצמו.

בהצלחה!

תעדכני אם זה עובד!

הרופא אמר לו שאם הוא לא ייקח את התרופה הוא יצטרך לקבל זריקה אז הוא קצת נלחץ ולקח אותה עם תה כמו ילד גדול... הוא היה צריך שרופא יגיד לו את זה כי מרופא זה נשמע קצת יותר מפחיד וסמכותי...

מה שכן, עדיין את יכולה לנסות להפוך את לפחות מאיים ויותר כיף.

שיהיה בריא!

עד היום ההורים שלי וגם אני לא שוכחים את המלחמות שהיו לנו על זה

אבל - מוקיפן וכן אזניל הם יחסית טעימים 

ולאזניל יש פלוס נוסף שזה רק פעם ביום 

אפשר לערבב עם כל מה שרוצים - מיץ \פטל\  

הראפאפן הוא המועיל ביותר...

את התרופה ולהבליע בה בלי לומר לו כמובן, למשל מעדן חלב...

בד"כ עובד.

לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

פעם שמעתי שאנטיביוטיקה ומוצרי חלב לא הולך ביחד...

אני עושה כך:

כי אצלי אפילו אקמול לא אוהבים ב"ה,

מחזיקה לו את הידיים חזק, ואת הרגליים, ואם קשה אז קוראת לאחד הילדים הגדולים קצת יותר, ועוזרים לי,

ותוך כדי גם מסבירה לא משנה בן כמה הוא, שאני אוהבת אותו, בקול נעים ורך, ושזה לטובתו כי : כואבות לו השניים/חולה/וכדומה, ושתכף זה יעבור, ואז כשהוא כבול בידי עם הידים והרגלים מנסה להכניס את זה,

גם צריך את הפנים להחזיק בעדינות אבל חזק

בהצלחה רבה,

ואגב, אורו' הזה צודק בכך שילדים צריכים להבין שיש דברים שאבא ואמא מחליטים, ואין עליהם מחלוקת, כמו שאין מחלוקת אם ללכת לבית ספר או לא.

אני הייתי בודקת עם רופא אם מותר להכניס את זה לאוכל ומערבבת את זה שם. נותנת במנות קטנות. מנסה סוג אחר של תרופה. מוותרת כליל אם הילד לא מאפשר לי לתת לו את זה.

לא הייתי במקום הזה, ועם זאת, לא נראה לי שאי פעם הייתי דואגת לכך שהילד יהיה מוחזק מכל הכיוונים כדי לתת לו תרופה.

ברור שזה תלוי כמה הוא חולה וכמה הוא חייב לקבל את התרופה. ועם זאת, לי הקטנה זה נראה לא נכון כלל לעשות את זה בכפיה כזו.

כמובן יש דברים שרק אבא ואמא מחליטים והילד צריך לדעת את זה. אבל לתת תרופה בכח ככה? לאלץ ילד? זה נשמע לי טראומתי. מזעזע.

(מחילה. אני בד"כ לא מביעה זעזוע או ביקורת על דברים של אחרים. משהו כאן "תפס" אותי, כי באמת קשה לי עם הדברים.

שוב, אני מסייגת את דבריי כי איני יודעת את הנסיבות ועד כמה היה הכרח לתת את התרופה, ודווקא באותו אופן ולא במסווה).

אבל גם אני לפעמים מוותרת ולא נותנת את האקמול כי תכלס אני לא מחזיקה מהתרופות האלה, והטבע והקב"ה עושים את שלהם והגוף נרפא בלי כל זה,

אבל אם ילד סובל משינים או מחום , ואני יודעת שכל הלילה עכשיו יסבול, וגם אנחנו לא נישן ונתפרק, אז כן צריך וזהו זה, גם תכלס אקמול הוא מתוק ואני בטוחה שרגע אחרי שהוא מקבל את האקמול לתוך הפה הוא מבין שזה טעים דווקא,

אבל זה רק מה שמוכיח שכל אחד והשיטות שלו, כי הילדים שלי לא בטראומה ב"ה, כך נראים לפחות בלי עין הרע.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...