הגיגים לכ"ז אד"ר ה'תשע"ד
אנחנו הילדים של חורף נ"ב, הילדים של קיץ נ"ד.
אנחנו "מעמד הביניים", העומדים בין דור לדור.
בין הדור שראה ושמע, ששתה בצמא, שהתייחד, התוועד וכבש במהומה.
ובין הדור שלא ראה ולא ידע, הדור שלא זכה. דור שניזון מווידאו ומסיפורים, משירי קעמפ וגיליונות חיזוק שבועיים.
ובתווך, עומדים אנו.
דור שראה – ובפרטים הקטנים לא הבחין.
דור ששמע – ולא הבין.
דור שהיה – ובעזרת אמצעים דיגיטליים זיכרונות משוחזרים הוא מזין.
הדור שהתפלל ובכה לרפואת נשיא הדור, שהתפלל שיזכה להמשיך ולראות את האור.
דור שהחליף כיפות במבוכה, שהתווכח, צעק ומחה.
ילדים שנכנסו לישיבה ובלבם כאב עז וגעגוע,
נערים שצמחו על מצע זעזוע,
שגדלו ופרחו, שזכרו ולא שכחו,
שנאבקו בחירוף נפש שלא ייגרעו.
עשרים שנה אחר כך,
אנחנו הורים לילדים, לדור שנולד לתוך מציאות אחרת.
את השביבים שיש בנו, מנפחים לממדי ענק
מנחילים את פירורי הזיכרונות, את התעצומות והרגשות,
שומעים, מלקטים סיפורים ומידע, ומעבירים אותו לדור הבא.
נדחפים לקלוט כל פיסת היסטוריה, נאבקים על הזכות עוד ועוד לדעת,
ומיד למחרת, באדמת ילדינו הרכה, לטעת.
הילדים שלנו,
חיילי וחסידי המחר,
שיחד אתנו יזכו בלי ספק,
לשוב ולראות,
בצמא לשתות,
לקבל בשמחה אור פני מלך חיים.
נכתב על ידי אמחיה אבן-ישראל.
אנחנו הילדים של חורף נ"ב, הילדים של קיץ נ"ד.
אנחנו "מעמד הביניים", העומדים בין דור לדור.
בין הדור שראה ושמע, ששתה בצמא, שהתייחד, התוועד וכבש במהומה.
ובין הדור שלא ראה ולא ידע, הדור שלא זכה. דור שניזון מווידאו ומסיפורים, משירי קעמפ וגיליונות חיזוק שבועיים.
ובתווך, עומדים אנו.
דור שראה – ובפרטים הקטנים לא הבחין.
דור ששמע – ולא הבין.
דור שהיה – ובעזרת אמצעים דיגיטליים זיכרונות משוחזרים הוא מזין.
הדור שהתפלל ובכה לרפואת נשיא הדור, שהתפלל שיזכה להמשיך ולראות את האור.
דור שהחליף כיפות במבוכה, שהתווכח, צעק ומחה.
ילדים שנכנסו לישיבה ובלבם כאב עז וגעגוע,
נערים שצמחו על מצע זעזוע,
שגדלו ופרחו, שזכרו ולא שכחו,
שנאבקו בחירוף נפש שלא ייגרעו.
עשרים שנה אחר כך,
אנחנו הורים לילדים, לדור שנולד לתוך מציאות אחרת.
את השביבים שיש בנו, מנפחים לממדי ענק
מנחילים את פירורי הזיכרונות, את התעצומות והרגשות,
שומעים, מלקטים סיפורים ומידע, ומעבירים אותו לדור הבא.
נדחפים לקלוט כל פיסת היסטוריה, נאבקים על הזכות עוד ועוד לדעת,
ומיד למחרת, באדמת ילדינו הרכה, לטעת.
הילדים שלנו,
חיילי וחסידי המחר,
שיחד אתנו יזכו בלי ספק,
לשוב ולראות,
בצמא לשתות,
לקבל בשמחה אור פני מלך חיים.
נכתב על ידי אמחיה אבן-ישראל.
