אפילו במעון בחיים לא השתמשו במגבונים סתם. אלא בשביל להחליף טיטול.

כשהילד גמול- אין מגבונים!

מגבונים היה רק לישבן......אבל זה רק מראה כמה מערכת החינוך הדרדרה

העומס והלחץ על המטפלות והגננות רק הולך וגדל

הרבה הורים נהיים.....אגואיסטים ואדישים

ואז מחפשים פיתרונות קלים על חשבון מי שמשקיע ומי שמשקיע כבר לא יכול להיות בטוח שילדו יקבל בגן אפילו את הטיפול הבסיסי של תזונה וניקיון

חוץ מזה שזה ממש לא בריא מגבונים לפנים

ואני יודעת שמשתמשים בזה גם לנקות פנים וידיים.

לפעמים הם שוטפות ולפעמים עם מגבונים (אני רואה כשהם מנקות)

הגננות ממש חוצפניות,זה לא אמור להיות בעיה לקחת קבוצת ילדים בגיל הזה לכיור או לשים גיגית ליד השולחן,אני עבדתי עם פעוטות שזה יותר קשה ועדיין הייתי שוטפת במים

למה לא להציב את הגבול בצורה ברורה ונעימה?

אפשר לומר לגננות "אני לא מסכימה שתיקחו מאיתנו יותר מגבונים. המגבונים האלו נועדו בשבילנו, לדרך חזרה הביתה. ביקשתם שנביא חמש חבילות- הבאנו חמש חבילות לחמישה חודשים, עד סוף ניסן. אני מבקשת שלא שתיקחו מאיתנו שוב ושוב. תודה."

אצלנו לא ביקשו בכלל מגבונים. כן ביקשו כסף עבור סבון ונייר לנגב את הידיים. שילמנו בתחילת השנה, וזהו.

אם הודיעו לך שאת צריכה להביא חמש חבילות מגבונים, שנראות לי די והותר עבור ניגוב ידיים של ילד אחד לחמישה חודשים, את לא צריכה להמשיך להביא. אפשר לומר, בלי להתבייש, שישטפו לילד שלך ידיים במים. נראה לי יותר טוב ונעים.

(אגב, לא הבנתי אם כל פעם לקחו לך חבילת מגבונים שלמה או רק כמה מגבונים מתוך החבילה. וגם לא הבנתי איפה השארת את המגבונים שהגננת לקחה כל הזמן- במגירה? אולי תשימי בתיק, ששם פחות מסתכלים?)

משאירה בתיק שלך ולא של הילד או משהו כזה.

ובזה מסיימת את העניין. עדיף מאשר להיות איתם בסיכסוכים על משהו כזה.

דרך טגב לא כתבת בני כמה הילדים בגן.

או שלא תביאי בכלל או שתביאי בלי אלכוהול

אם אפשר לסמוך עליהן בזה אז מה בדברים אחרים?

יקרה, תציבי להן גבול אפילו בתקיפות, אם צריך.

"אני רואה שנעלמו לי המגבונים מהתיק. האם אתן לקחתן אותם? אני מבקשת לקבל אותם בחזרה כעת. כעת. תודה.".

"זה גזל. זה רכוש שלי, לא של הגן. אני לא מרשה לכן לקחת!".

אין דבר כזה שהן יעשקו אותך. זה פשוט אסור.

ומדובר בגן פרטי? אין מפקחת? מנהלת מדור גנים? מישהי מעל הגננת?

אני מבקשת מההורים להביא כל חודש מגבונים. ואני מאוד משתדלת שלא יגמרו לפני החודש הבא.

כמובן שאני שוטפת להם פנים וידיים במים ולא עם מגבונים. חבל על הכסף וחבל על הסביבה.

ואם במקרה חסר- תקופה של שילשולים בכל המשפחתון אז אני לוקחת משלי כי מאוד קשה לי עם זה שלוקחים מההורים הרבה מגבונים זה ממש מעצבן אותי . אז מה עם זה רק 4-5 ש"ח לחבילה????

למה לקחת? ממש מעצבן.

תציעי להם לקחת מתקציב הגן- 20 ש"ח בחודש זה לא הרבה למקרה שיגמרו המגבונים.

ואל תשימי בתיק יותר. כי בזמן מצוקה הן עוד פעם ישתמשו בשלך...

ומסביר לגננות שאלו מגבונים מיוחדים שמתאימים אך ורק לטיטול.

"אסור לנקות איתן פנים או ידיים מפני שהחומר הפעיל..." וכו' וכו'

ממתי מנקים פנים במגבונים??????????

את צודקת שאלו המון מגבונים לתקופה קצרה.

את צודקת שזה ממש לא הוגן שאלו שאכפת להם דואגים לאלו שלא.

את צודקת שעדיף בכלל לשטוף במים.

אבל למה צריך להתעצבן בשל כך?

בצורה נעימה ופשוטה אומרים לגננת מתוך שכנוע פנימי שאתם את חלקכם נתתם,

שהמגבונים שבתיק אמורים לעמוד לשימוש הילד בלבד ובבקשה לא להשתמש בהם.

חבל לבזבז אנרגיות חיוניות על דבר שכזה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....