תסבירי ברוגע את המצב ותרכיבו במשותף תוכנית עבודה מתוך הבהרה שזה הבית של כולם וכל אחד צריך לתת את חלקו לפי היכולת.....זה שהם סידרו ביום חמישי לא אומר שהבית הפסיק להיות שלהם במוצאי שבת.....ילדות בנות שנתיים בהחלט יכולות עם עזרה לאסוף ולהרים

כשהיינו ילדים- אמא שלי היתה עושה ככה-

אחרי סעודה שלישית, כשיש עוד קצת זמן עד שיוצאת שבת- אמרה לנו- בואו נסדר את הבית קצת, שיהיה נעים לכבוד שבת 

סידרנו מהר, ככה את הבלגאן העיקרי, 

ואז ישבנו עם אמא לסיפור או משחק נחמד  

כל הזמן.

לנו יש כלל (שעובד רק כשאני ערה, אצל בעלי זה לא מחזיק מעמד..)- לא מוציאים משחק חדש לפני שסדירנו את הקודם.

ואז מקסימום יש 2-3 משחקים במקביל (לכל ילד משחק)- זה לא נורא לסדר.

אפשר גם משחקים- לעשות הפתעה לאמא (מתאים לקטנות שלך), לסדר לפי צבע, צורה..

אני אישית שמה את המשחקים עם החלקים הקטנים למעלה בארון, במקום שלא נגיש להם, ואז יש לי שליטה על מה יוצא משם- לא מוציאים פאזל/משחק הרכבה וכד' לפני שאוספים את הקודמים.

זה לא עוזר לגמרי, אבל מווסת את כמות הבלאגן באופן משמעותי.

בהצלחה..

אצלינו, בזמן שאני שוטפת כלים במוצש"ק, בעלי מארגן חלוקת עבודה, בינו ובין הילדים, ותוך זמן קצר הבית מסודר. אם כולם עובדים במרץ ביחד זה גם גורם לסיום מהיר יותר של הבאלגן וגם יש אווירה של ביחד. אם זה נעשה ברוח טובה, הגדולים לא ירגישו רע עם זה, תנו להם תגובות מפרגנות ותהנו מהבית המסודר.

אבל זה לא יעזור לה

היא מרחמת עליהם, ולא רוצה שהם יעבדו קשה

הבעיה לא בציות שלהם. ה ילדים טובים שמקשיבים (בסופו של דבר.. )

[אני בעלה של מעיין]

הם לא צריכים לקרצף את הבית,,,,,קצת לסדר

...גם בשבת. כל השבוע . ויש לי רק ילדה אחת . זו לא היא , זו אני . ואני אובדת עצות .

אל תרחמי על הילדים, זו טעות! (שגם אני שוב ושוב נופלת בה, אבל משתדלת להשתפר)

אם נותנים לילדים אתגרים והם עומדים בהם, זה נותן להם סיפוק וביטחון עצמי וכן הכנה נהדרת לחיים.

כמובן שהכל צריך להיות במידה, ובהתאם ליכולתם - אבל עזרה בבית כמו שתארת זה ממש לא יותר מידי לילדים בגילם! הם יכולים הרבה יותר מזה, ותחשבי טוב מה עוד הם יכולים לעשות בבית וגם להספיק להיות ילדים שמחים, משחקים ונהנים מהחיים.

ילדים מפונקים ו"נחנחים" קשה להם כשהם יוצאים מהסינור של אמא - בתיכון, בצבא, בלימודים ובהקמת המשפחה שלהם. בכל שלב של החיים הם ידרשו לעשות משימות רבות ויותר ממה שנראה במבט ראשון שהם יכולים, אבל אם הם חונכו נכון, הם לא יפחדו לנסות לעמוד בהן, ואם הם יצליחו זה יתן להם המון סיפוק.

תחשבו על זה.

בכדי שיהיה סדר צריך לבדוק אם יש בבית חפצים מיותרים,בגדים משחקים ריהוט וכו'

ילדות בנות 2.5 יודעות לסדר,הן במעון או בגן.כשהגדולים שלי היו קטנים בני 3,4 והם לא היו מסדרים ,הייתי אוספת את המשחקים ,זה היה 3 משחקים כי לא הרשתי להם להוציא משחק לפני שהם אספו את הקודם.

והייתי אומרת אתם קטנים מידי לאסוף אז כנראה אתם צריכים לגדול בכדי לשחק בהם,ומכינסה אותם למחסן לכמה ימים.

כשהילדים היו נזכרים במשחקים הייתי מוציאה אותם מהמחסן ומזכירה להם שהמשחקים נחו במחסן.

עשיתי את זה 3 פעמים ומסר הובן..

התאומות צריכות להיות אחראיות לסדר את הבלגן שלהן.במשך כל השבוע וגם להצטרף לסדר שהגדולים עושים ביום חמישי.

אם הן יסדרו עם כולם הן יבינו שאין בבית משרתים.

לפעמים יש לילדים הרבה משחקים ,אז אפשר לעשות רוטציה במשחקים כשילדים מתגעגים למשחק הן מעריכים אותו יותר.

זה רק מחזק את העובדה שכל הסדר והנקיון שלפני זה נטו לכבוד שבת....

ואחרי- לכבוד שאר ימות השבוע...

לגבי חלוקה- לא יודעת...אצלנו עדיין לא שותפות בשטיפה וכד' אבל כן באיסוף משחקים למשל.

ונראה לי שחלק מהפתרון לבעיה נעוץ בבחירה שלך- את את לא רוצה לבקש מהילדים לסדר (שאולי זה הדבר הנכון, לא לבקש), ואם את עצמך רוצה לנוח- אז לא נשאר מי שיסדר לפני שהשבת יוצאת

לדעתי, אם בוחרים לסדר ביחד לפני/אחרי סעודה שלישית, בפרץ-מרץ, זה יכול להיות חוויה נעימה שתתרום גם תועלת מעשית, של סדר.

ואם בוחרים שלא, אז נשארים עם הבלאגן (ועם תחושת המנוחה בשבת).

פשוט תבחרי

למי יש חשק לסדר??  מבינה מאוד את הצורך שלך לא להעמיס על הילדים כי באמת צריך לחנך אבל גם צריך איזונים כדי לא להמאיס עליהם את השותפות הבריאה במטלות הבית..

אומרת גם לעצמי שהפתרון טמון בפחות לבלגן. אולי למנות כל ילד אחראי על מקום או נושא מסויים בבית- שלא יתבלגן לגמרי בשבת. רק קצת..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...