תסבירי ברוגע את המצב ותרכיבו במשותף תוכנית עבודה מתוך הבהרה שזה הבית של כולם וכל אחד צריך לתת את חלקו לפי היכולת.....זה שהם סידרו ביום חמישי לא אומר שהבית הפסיק להיות שלהם במוצאי שבת.....ילדות בנות שנתיים בהחלט יכולות עם עזרה לאסוף ולהרים

כשהיינו ילדים- אמא שלי היתה עושה ככה-

אחרי סעודה שלישית, כשיש עוד קצת זמן עד שיוצאת שבת- אמרה לנו- בואו נסדר את הבית קצת, שיהיה נעים לכבוד שבת 

סידרנו מהר, ככה את הבלגאן העיקרי, 

ואז ישבנו עם אמא לסיפור או משחק נחמד  

כל הזמן.

לנו יש כלל (שעובד רק כשאני ערה, אצל בעלי זה לא מחזיק מעמד..)- לא מוציאים משחק חדש לפני שסדירנו את הקודם.

ואז מקסימום יש 2-3 משחקים במקביל (לכל ילד משחק)- זה לא נורא לסדר.

אפשר גם משחקים- לעשות הפתעה לאמא (מתאים לקטנות שלך), לסדר לפי צבע, צורה..

אני אישית שמה את המשחקים עם החלקים הקטנים למעלה בארון, במקום שלא נגיש להם, ואז יש לי שליטה על מה יוצא משם- לא מוציאים פאזל/משחק הרכבה וכד' לפני שאוספים את הקודמים.

זה לא עוזר לגמרי, אבל מווסת את כמות הבלאגן באופן משמעותי.

בהצלחה..

אצלינו, בזמן שאני שוטפת כלים במוצש"ק, בעלי מארגן חלוקת עבודה, בינו ובין הילדים, ותוך זמן קצר הבית מסודר. אם כולם עובדים במרץ ביחד זה גם גורם לסיום מהיר יותר של הבאלגן וגם יש אווירה של ביחד. אם זה נעשה ברוח טובה, הגדולים לא ירגישו רע עם זה, תנו להם תגובות מפרגנות ותהנו מהבית המסודר.

אבל זה לא יעזור לה

היא מרחמת עליהם, ולא רוצה שהם יעבדו קשה

הבעיה לא בציות שלהם. ה ילדים טובים שמקשיבים (בסופו של דבר.. )

[אני בעלה של מעיין]

הם לא צריכים לקרצף את הבית,,,,,קצת לסדר

...גם בשבת. כל השבוע . ויש לי רק ילדה אחת . זו לא היא , זו אני . ואני אובדת עצות .

אל תרחמי על הילדים, זו טעות! (שגם אני שוב ושוב נופלת בה, אבל משתדלת להשתפר)

אם נותנים לילדים אתגרים והם עומדים בהם, זה נותן להם סיפוק וביטחון עצמי וכן הכנה נהדרת לחיים.

כמובן שהכל צריך להיות במידה, ובהתאם ליכולתם - אבל עזרה בבית כמו שתארת זה ממש לא יותר מידי לילדים בגילם! הם יכולים הרבה יותר מזה, ותחשבי טוב מה עוד הם יכולים לעשות בבית וגם להספיק להיות ילדים שמחים, משחקים ונהנים מהחיים.

ילדים מפונקים ו"נחנחים" קשה להם כשהם יוצאים מהסינור של אמא - בתיכון, בצבא, בלימודים ובהקמת המשפחה שלהם. בכל שלב של החיים הם ידרשו לעשות משימות רבות ויותר ממה שנראה במבט ראשון שהם יכולים, אבל אם הם חונכו נכון, הם לא יפחדו לנסות לעמוד בהן, ואם הם יצליחו זה יתן להם המון סיפוק.

תחשבו על זה.

בכדי שיהיה סדר צריך לבדוק אם יש בבית חפצים מיותרים,בגדים משחקים ריהוט וכו'

ילדות בנות 2.5 יודעות לסדר,הן במעון או בגן.כשהגדולים שלי היו קטנים בני 3,4 והם לא היו מסדרים ,הייתי אוספת את המשחקים ,זה היה 3 משחקים כי לא הרשתי להם להוציא משחק לפני שהם אספו את הקודם.

והייתי אומרת אתם קטנים מידי לאסוף אז כנראה אתם צריכים לגדול בכדי לשחק בהם,ומכינסה אותם למחסן לכמה ימים.

כשהילדים היו נזכרים במשחקים הייתי מוציאה אותם מהמחסן ומזכירה להם שהמשחקים נחו במחסן.

עשיתי את זה 3 פעמים ומסר הובן..

התאומות צריכות להיות אחראיות לסדר את הבלגן שלהן.במשך כל השבוע וגם להצטרף לסדר שהגדולים עושים ביום חמישי.

אם הן יסדרו עם כולם הן יבינו שאין בבית משרתים.

לפעמים יש לילדים הרבה משחקים ,אז אפשר לעשות רוטציה במשחקים כשילדים מתגעגים למשחק הן מעריכים אותו יותר.

זה רק מחזק את העובדה שכל הסדר והנקיון שלפני זה נטו לכבוד שבת....

ואחרי- לכבוד שאר ימות השבוע...

לגבי חלוקה- לא יודעת...אצלנו עדיין לא שותפות בשטיפה וכד' אבל כן באיסוף משחקים למשל.

ונראה לי שחלק מהפתרון לבעיה נעוץ בבחירה שלך- את את לא רוצה לבקש מהילדים לסדר (שאולי זה הדבר הנכון, לא לבקש), ואם את עצמך רוצה לנוח- אז לא נשאר מי שיסדר לפני שהשבת יוצאת

לדעתי, אם בוחרים לסדר ביחד לפני/אחרי סעודה שלישית, בפרץ-מרץ, זה יכול להיות חוויה נעימה שתתרום גם תועלת מעשית, של סדר.

ואם בוחרים שלא, אז נשארים עם הבלאגן (ועם תחושת המנוחה בשבת).

פשוט תבחרי

למי יש חשק לסדר??  מבינה מאוד את הצורך שלך לא להעמיס על הילדים כי באמת צריך לחנך אבל גם צריך איזונים כדי לא להמאיס עליהם את השותפות הבריאה במטלות הבית..

אומרת גם לעצמי שהפתרון טמון בפחות לבלגן. אולי למנות כל ילד אחראי על מקום או נושא מסויים בבית- שלא יתבלגן לגמרי בשבת. רק קצת..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....