עדיף מאוחר, מלעולם לא. 
הסיכום של השבוע. זה ממש יפה, ממליצה לכם לקרוא למרות שזה ארוך. 
תהנו 
השבת, פרשת 'פקודי' ואת המילה פקודי ניתן להבין בכמה מובנים.
פקודי - לשון ספירה. "אלו פקודי בית ישראל לאבות"
פקודי - לשון פקודה. "פקוד יפקוד".
חזל אומרים, שכל הצרות הם חלק קטן שבהם ה' משלם לנו על חטא העגל. פוקד אותנו. "וביום פקוד יפקוד- ופקדתי" ..
אך לאומת זאת, אצל יוסף הצדיק - הפקידה היא אחרת. "וביום בו יפקוד אתכם.. והעלתם את עצמותי"
כאן הפקידה היא לשון גאולה.
ויש בכך רמז לכולנו לא סתם המילה 'פקודי' ברבים ולא 'פקוד'. רמז על שתי האפשרויות. על מצב של חושך, ועל מצב של גאולה. ובמי זה תלוי? בנו!
האדם יוצר לעצמו את הגלות והגאולה. ה' נותן את הנסיונות, אך היכולת לבחור לצמוח או ליפול מהן תלויה אך ורק בידנו.
וגם בפרשה.. נאמר:"אלו פקודי המשכן, משכן העדות". המילה משכן כתובה פעמים. במקום לכתוב "אלו פקודי משכן העדות" וחזל אומרים שהכפילות הזאת נועדה לתאר לנו את משכן בבנינו, ומשכן בחורבנו. המשכן - קיים. אנחנו לא יודעים היכן, גם כשהוא חרב, וגם כשהוא קים. גם כשהמשכן חרב הוא ניקרא משכן, הוא קים!
וככה זה גם אצלנו, גם כשטכנית אנחנו נמצאים במצב של חורבן - בואו נזכור שהנשמה שלו קיימת. היא לא נעלמת. הטוב שבנו נשאר.
~
והשבת, גם שבת מברכין. מברכים את ראש חודש אדר ב'. החודש שיוצר 13 חודשים בשנה. במקום 12.
והוא לא סתם החודש ה13.. יש בו כוח אחר. מעבר לכוח של אדר רגיל..
מה עוד יש 13?
-יג' מידות רחמים. שלוש עשרה מידות שדרכן ה' מוריד רחמים לעולם.
ורבי נחמן לוקח את המקום של רחמים, למקום של רחמים על עצמך.
לרוב, בתרגום חופשי שלנו למושג רחמים, אנחנו מתרגמים את זה לרחמים עצמיים, למסכנות.
אבל, לא! זה לא רחמים בכלל. זה ההפך מרחמים, זה אכזריות. זה לקחת את המקום של 'אני מסוגל', 'אני יכול' ופשוט לדרוך עליו. זה רחמים זה? זה להרוס.
אומנם אתה יכול לקבל תמורה לרחמים העצמיים האלה ויתורים מעצמך, מהסביבה אבל זה אכזריות.
חזל אומרים שכדי באמת להיות שמחים, באמת להתקדם - תרחמו על עצמכם באמת! תפסיקו לוותר לעצמכם..
להגיד שאנחנו מסכנים, ולא יכולים.
השורש של המילה 'רחמים' - ר.ח.ם. כמו המילה רחם. רחם של אישה..
דרך הרחם, נוצרת המשכיות. המשכיות של האמא, של העולם.
כשאני מאמין בעצמי, אני נותן לעצמי כוח של המשכיות. שכאני מיתמסכן אני בעצם עוצר את העובר מלהתפתח. מלגדול. זאת הפלה. זה רצח!!
מי באמת מרחמת על העובר? מי שלמרות שקשה לה. ובאמת קשה לה. - יולדת אותו.
מי שעושה הפלה, אולי מרחמת על עצמה עם תרוצים של "מסכן, הוא מגיע לעולם רע שלאמא שלו לא יהיה כסף ללכת למכולת" לא יעזור כלום - היא רוצחת אותו. [פרט למקרים מסוימים שהפלה מותרת הלכתית]
ככה גם אנחנו.. אנחנו רוצחים את היכולת להתקדם, כי 'אנחנו לא יכולים' , 'אנחנו לא מסוגלים', 'וכן, אנחנו סתם פיקשוש ביצור של ההוא למעלה'.
בואו נפסיק עם המשואה הזאת.
מסכנות והתמסכנות אלו לא רחמים. רחמים זה אהבה. זה אמונה. זה המשך למרות שקשה.
בחודש אדר ב', יש לנו את היכולת לצאת מהמקום המסכן הזה, שהוא בסופו של דבר אכזרי ממש כלפי עצמנו ולרחם על עצמנו באמת.
לרחם על עצמי כי אני מסוגל, כי אני יכול. אנחנו יכולים להיולד מחדש. לתת לעצמנו סיכוי.
-13 זה גם גאמטריה של המילה אהבה. בכדי להתקדם, אנחנו צריכים לאהוב את עצמנו (!!), ולזכור שה' אוהב אותנו. לזכור שהניסיונות לא באו בכדי לשבור ולהרוג אותי, אלא כי אני יכול להמשיך הלאה. להתקדם. אני מסוגל.
בגלל שאנחנו לא מתרגמים את זה ככה, אנחנו נופלים המון פעמים.
-ו13 זה גם גאמטריה של המילה אחד. הנשמה שלנו אחדותית עם הקב"ה. הנמשה שלנו אלוקית.
לכן, אם ה' איתנו אנחנו בטוח בטוח יכולים. כשאני אומרת שאני לא יכולה - אני בעצם אומרת שאלוקים טועה והוא בעצם לא יכול.
בנוסף, השנה היא שנה מעוברת. כמו אישה בהריון.. ומי הולד? אדר ב'.
אדר ב' יכול להוליד מחדש את הנשמה שלנו . אנחנו יכולים ליצור בעצמנו מציאות חדשה של לידה בנקודות הקשות לנו. וזה תלוי בנו!
כי כדי ליצור, להוליד בעצמנו מציאות חדשה- אנחנו חייבים לאהוב אותו, ולדעת שה' אוהב אותנו! ושאנחנו אחד איתו..
בואו ניתן לעצמנו צ'אנס ונפסיק להפיל ת'צמנו. אנחנו תמיד טובים. תמיד משכן. השאלה אם בבנינו, או בחורנו.
ואם ה' אוהב ואחדותי איתנו, אז גם אם נפלנו הוא מרחם עלינו. הוא אוהב אותנו.. רחמים אמיתים.
ונחזור למילה 'מעוברת'. בתוך המילה הזאת מסתתרת המילה עבר.
לבני אדם יש נטייה להישאר שקועים בעבר. לא להצליח להתקדם ולהמשיך הלאה.
ההבדל בין שני המילים היא האות ו' שבעברית ו' מסמלת חיבור. כשאני שקוע בעבר, אני לא נותן לעובר, לעצמי לגדול ולהתפתח. אני בעצם מפיל את עצמי..
אז מה צריך לעשות עם העבר? בשינוי ניקוד המילה עוּבר הופכת לעוֹבר.
מה צריך לעשות עם העבר? לתת לו לעבור! להעביר אותו.. להתשחרר מימנו. להמשיך הלאה.
כי לשקוע בו זה פשוט לא יעיל. עד כמה שאנחנו צודקים, ויש לנו את כל הסיבות לשקוע בו כי הוא היה לא פסדר.
כי עבר רע, משכפל את עצמו.
כמו מפקדים בצבא שכשהם היו טירונים, הם אכלו הרבה זבל. אז מה הם עושים כשהם נהיים מפקדים?
יש שתי אפשרויות.
- או מאכילים את החיילים שלהם זבל, כי הם סבלו ולמה מה קרה שהם יסבלו פחות. אז יופי, הם נוקמים באחרים, כי היה להם קשה בעבר.
-או שהם מבינים שנכון, העבר היה רע. היה לא בסדר. ולכן הם מתקנים אותו. ומתנהגים יפה לחילהם.
הם מתקנים את העבר, נותנים לו לעבור במקום להתבוסס בו.
אם לא מטפלים, ונותנים לעבר לעבור, הוא לא יעבור לבד. הוא פשוט ישכפל ת'צמו להווה ולעתיד.
את העבר ניתן להפוך לכלי של צמיחה, זאת הדרך היחידה להעביר אותו. כי אם לא, הוא ישאר וישקיע אותך בהמון 'רחמים' שיקרים .. שהם האכזריות הכי גדולה.
ובמילה 'עובר' מסתתרת עוד מילה - 'עבֵר'. - צד.
לפעמים קשה לאדם להתנתק מהעבר.. אז אם קשה לך להעביר אותו, חכה - אל תעביר. פשוט תניח אותו בצד, כדי שלא יפריע לך להתקדם.
ואז כשהוא מונח בצד, תוכל להתסכל עליו באופן אוביקטיבי. תוכל להיתסכל מחוץ לקופסת הרגשות שלך, ולראות מעבר. להתסכל רחוק יותר.. לאן המצב הזה הוביל אותך, ואז לנסות לצמוח מימנו.
די, די לשקוע בקופסא הבינונית הזו של מה שקרה לי. נכון, אתה צודק. קראו דברים לא בסדר בכלל.
אבל אתה סובל בגלל שאת צודק. אתה בעצמך יוצר את הקבר.
המציאות יצרה את הנסיון, ה' יצר אותו - אבל ההחלטה לשקוע ולכרות לעצמך קבר - זה כבר אתה. והכל בשם הצדק, והרחמים הקדושים.
וזו עוד נקודה של אדר ב'. לקחת אחריות על עצמך, להפסיק להאשמים את כולם ובכך להרוס לעצמך את החיים.
כי הבחירה מה לעשות עם העבר תלויה בידנו. האם לשקוע בו, או להתסכל איך צמחתי מימנו. הקושי בעצם מחשל אותי.
אז בחודש הזאת יש לנו אפשרות לרחם, לשנות, להוליד, לצמוח, לחדש, לדעת שה' אוהב אותנו באמת!
ודבר אחרונצ'יק. בין המילה משה, לבין המילה משיח חסר 13.
משה - 345 משיח-358. תוסיפו 13 למשה, תקבלו משיח.
ומשה רבנו לומדים את היכולת להושיע, להיות משיח. הוא נולד במציאות של קושי. נזרק ליאור..
ומה קרה בסוף? הוא הפך להיות הגואל של עמ"י! כי הוא לא שקע בעבר..
שבוע טוב. חודש טוב.
הגעת עד לפה, תפרגן בתגובה. כדי להקפיץ, וכי סתם בא לי לדעת 
