חוסר טקט משווע

עריכה: אני יודעת שזו בדיחה, אבל אנשים צריכים מודעות לרגישות הנדרשת

רגישות נדרשת ממי ובהקשר למה?

סליחה שככה התפרצתי לפורום,

והרסתי את הבדיחה

אבל אנשים צריכים לדעת שאם מישהו אומר שאין לו ילדים, לסתום את הפה אח"כ!

מי שמתלונן באינטרנט על חוסר טקט הוא הראשון להיות כזה במציאות.....לא את ספציפית חלילה

אנשים הם דבר מוזר... אא להכליל אותם 

גם על ההודעה שלך אפשר להגיד חוסר טאקט

אז לא לשאול בכלל אנשים אם יש להם ילדים או לא

פשוט שאלה שלא שואלים- כי הכאב מלגרום לאדם שמולך לענות "לא" - לא שווה את הסקרנות שלך 

ולמה לכבות את הנר? 

ברכת השם היא תעשיר

הכרתי את הבדיחה הזו, והיא תמיד הפריעה לי

תודה שפתחת לי למה 

לא לספר בדיחות

לא להתענין בשלומם של אנשים

כי הכל כבר נהיה חוסר טאקט

לספר בדיחות על כאב של אנשים זה לא רק חוסר טאקט - זו אכזריות ורוע צרוף.

נהיה מין טרנד כזה....מצטערת אני לא מנהלת את החיים שלי לפי טרנדים....בלי קשר לבדיחה זה פשוט מקומם אותי

אני יכולה להגיד לך מנסיוני, נשואה חמש שנים ועדיין מצפה - חוסר טאקט זה רוע ואנשים שמדברים כמוך מקוממים הרבה יותר.

וודאי שתחיי איך שמתחשק לך "לא לפי טרנדים", רק אל תתפלאי שאת גורמת כאב לאנשים. אני בטוחה שזו הרגשה נפלאה.

(איך הגעתי לפורום הזה בכלל?? מה שהעבודה עושה לאנשים )

באמת איך יכולתי עד עכשו בלי אישור ממך......בכלל אפילו לא רמזתי בכיוון אבל כמובן קל ישר לצעוק קיצוניות מיותרת,אולי גם תשלחי לי שוטר ממשטרת המחשבות....

מרצין אדם בשעת כעסו. וקל וחומר כשמדובר בנושא כאוב.

אז אולי היה עדיף שלא אתייחס.

אבל חושבני שנעשה פה קצת עוול.

ה"בדיחה" אינה על מי שאין להם ילדים, חלילה;

היא היתה על הכיוון השני - כשיש פתאום הרבה.. (אני חשבתי שאם תהיה "מחאה" זה יהיה דווקא משם - מה פתאום עושים בדיחה מריבוי ילדים...).

הרי אף אחד לא התכווין לומר ש"צריך להגיב" על מי שאומר שאין לו ילדים.

אז מישהי לא הבינה מה היתה הבעיה ב"רגישות" פה - ואחרת הגיבה על חֶברה שאין לה טאקט.. ומישהי הלינה על כך שאומרים לאנשים "חוסר טאקט" כשרואים שאינם יודעים כלל על מה מדובר ולא התכוונו.

אז מה היא אשמה? למה צריך "לרדת" עליה?..  עם כל ההבנה האמיתית לכך שכאשר נושא הוא כאוב למישהו - אז הוא באמת "שומע" דברים גם כשלא מתכוונים ואכן צריך להיזהר.

ואת הכאב שלי משאירה לעצמי.

חוסר טאקט בנושא הזה רק מעורר בי רחמים על האדם מולי שלא חושב לפני שהוא מדבר.

כמו שכתבה הצאדיקה, גם אני מכירה את הבדיחה הזו ואף פעם לא אהבתי אותה. טיפשית ולא מצחיקה. לטעמי.

הדיון שהתפתח פה חשוב מאוד כי בעיקר בחברה הדתית לא מתאים לשאול אם יש ילדים וכמה. זה נושא רגיש מידי.

זה מאוד נכון שבחברה יש הרבה חוסר הבנה ורגישות כלפי זוגות מאותגרי פוריות ויעידו העובדות והאנשים שחווים את זה יום יום.

להוציא מפרופורציה את הענין של בדיחות וחוסר טאקט לקיצוניות ש"טוב אז לא נדבר ודי" זה לא לענין. קצת רגישות לא תזיק.

אז היא חסרת טאקט ואני צינית, לדעתי הדברים היו צריכים להיכתב כתגובה.

לא הצלחתי להבין את שאר מה שכתבת. מחילה.

אפשר לדבר עם אנשים ואפשר לספר בדיחות

אבל אפשר לשים לב שיש נקודות שיכולות לפגוע במי שמולך

יש מספיק על מה לצחוק בלי להזכיר נושאים כואבים

עד אז זה קצת חוצפה להחליט למנהל הפורום....אני בכלל חשבתי על הקשרים אחרים  אבל זה אדר ובאוירה פורימית השתדלתי לקחת בפרופורציה כי אני מבינה שמי שכותב במרחב ציבורי צריך לדעת להכיל כל מיני דעות וסיגנונות,מי שלא נעים לו לקרוא שלא יכנס לאינטרנט

וגם לא, איפה/האם את/עובד/ת

וגם לא מה עם הבן/בת של כבר התארסו? 

בקיצור, כדי לא לפגוע צריך להזהר מאד.

בכללי אנשים יספרו כשטוב להם, מה קורה איתם, למי שהם רוצים כמובן.

זה לא בדיחה

בכלל לא

כל דבר שעושים ממנו בדיחה- בוחרים נק' לשים עליה את ההגחכה, ועוד כמה נק' שמהן הסיפור של הבדיחה בנוי

הסיפור שמרכיב את הבדיחה הזו- 

הוא לא סיפור נעים 

הוא סיפור כואב, שורט, שורף בלב 

לא פלא בכלל - שענו לו בצורה חריפה יחסית 

כדי להמחיש את זה- אני אספר אותו שוב- עם הערות 

הרב שחיתן זוג -פוגש אותם כעבור שנה 

(שלום מה שלומכם? הכל טוב? שיהיה בשורות טובות...) 

נו, יש ילדים? 

לא, הרב, אנחנו בדיוק בדרך לבדיקות לברר את נושא הפוריות פה 

אה. אווצ'. לא הייתי אמור לשאול את זה בשיחת- שלום ברחוב.... 

אני בדרך לפה ופה- אני יעשה לכם את סגולה זו וזו

תודה הרב על המחשבה, אבל אנחנו לא מאמינים בסגולות. יכבד אותנו יותר שלא תעשה... (אלא אם הם כאילו שכן אוהבים שכל העולם מתנדב לעשות להם כל סגולה אפשרית... וזה לא מייגע אותם) 

כעבור 4 שנים- פגשו שוב- 

יש 2 אופציות- או שיש לזוג ילד- או שהם טוחנים כבר 3 שנים טיפולים- 

אם הוא ישאל אותם אם יש ילד והתשובה "לא" - זה יהיה מספיק כואב כדי לבקש מחילה על זה לפני יו"כ, ואולי זה עדיין לא יהיה מחול... 

אם כן יש להם ילדים- הם כבר יגידו לבד "וואי הרב ממש תודה על הסגולה ב"ה יש לנו שפע ברכה" 

ובמקום ללכת לכבות את הנר לסגולה- הם ישאירו אותו!!! כי יבינו איזה אוצר ברכה יש להם, ולמה להפסיק את השפע שהשם שולח לבית שלהם???? 

אוקי, הרסתי את הבדיחה

בתקווה שאנשים שלא ידעו ניסיון- לא יטעו בביזיון.... 

בדיחות בנויות על מציאות, לא על מה שצריך להיות

יש אנשים ששואלים, יש אנשים שמציעים סגולות

הם קיימים

לא חייבים כל הזמן להתמקד באיך לתקן אותם

לא חייבים תמיד לתקן את כולם

אבל גם לא חייבים לעשות סערה ככה גדולה- כשאדם בא ואומר- הבדיחה שלכם- היא הכאב שלי 

(היו עוד בדיחות... שמכאיבות עד היום... ) 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בס"ד

נשמע שנורא אכפת לך, אך את נכנסת למקום שצריך מאוד להזהר בו. שה' לא יביא אותך לידי ניסיון.

קל להגיב, תנסי גם קצת לחשוב על הדברים מהצד השני. וט', את מדהימה! שה' ימלא אותך בכח ושמחה ובע"ה ימלא את ידייך בהמון ילדים צדיקים. את אישה חזקה!

ולראות את ערימת הניסיונות שאני נאלצת לעמוד בהם  אלא שאני משתדלת להסתכל על הדברים באופן שיכלי ולא לתת לרגשות להשפיע עלי,השם ישפוט אותי ורק ממנו אני צריכה אישורים

לשים טיפי מעצורים?

להפעיל רגישות?[

כאילו מה? העירו את העיניים.. אפשר להחמיר אם זה נושא טעון.

מה ההסטריה

פחות יהיה על מה לפצח גרעינים ולגחך?

אפשר גם להיות אנשים עם מעצורים בריאים

ולא רק לחפש איפה לפרוק נהנתנות.

וואלה שיגעתם.

אומרים לאנשים מבוגרים..פוגע לא נעים

ושעות מתווכחים.

כאילו ביקשו ממכם למות תרגעו.

אבל זה רק לפעמים, ותלוי בנסיבות באמת 

יש דברים שהם אזכור אגבי- אבל הם הכי נותנים מכה בבטן... 

אתה מוזמן לדיון ולהרחיב באישי בנושא 

מסכימה עם המשפט השני שלך.

ובתור אחת שיש לה רגישויות משלה לנושאים מסוימים, שעולים לפעמים באופן אגבי ולא מכוון- אני לא מצפה מאחרים לדעת או לא להשתמש בביטויים מסוימים. זו הרגישות שלי, לא שלהם.

זה לא ש"ביקשו" משהו ספציפי לעתיד, שבוודאי אנשים שכאן היו נענים..

זה שהעירו על מה שכבר פורסם, בתום-לב, בצורה די-חריפה שיש בה פגיעה.

[והנה, גם את כבר הפכת את זה ל"לפרוק נהנתנות".. לא מוגזם?]

ואגב, מה שייך לומר "שעות מתווכחים" אם גם את בעצם הבעת את דעתך והפכת את עצמך לחלק מה"ויכוח"?..

האינסטינקט הטבעי שלי ל"כבדים" פה שהעירו על הבדיחה היה שהם נודניקים

אממה כנראה שלהיות מעוכב בילדים זה סרט רע שברוך ה לא התנסינו בו ולעולם 

לא נחוש את הכאב.

ולכן מסקנתי הפחות טבעית אך היותר שכלית שכנראה יש להימנע מבדיחות כאלו בפורום כזה!

למרות ששוב פעם אותי באופן אישי הבדיחה הצחיקה אני חושב על

 הבעל הזה שמתרוצץ מהעבודה הביתה ושם מצפה לו עבודה נוספת בביג טיים ונקרע מצחוק

אם על כל אמירה שלנו נצטרך להקדים ולהתנצל בפני כל מי שעלול להפגע- באמת לא נוכל לנשום.

ואם זו האווירה כאן אפילו בחודש אדר- אללי לנו.

במיוחד שאין לי שום כוונה להפסיק לנשום

___________

לעצם העניין-

לא היתה בבדיחה זו שום קשר לבעיות פוריות וכיוצא באלו,

ואפילו לא חטטנות מוגזמת מצד הרב (תזכורת- מדובר בהלצה בעלמא!),

וכיבוי הנר לא מסמל סגולות מסטיות כבדות משקל או רמזים קבליים.

[קטע שצונזר, לבקשת אחת המשתמשות]

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...