חוסר טקט משווע

עריכה: אני יודעת שזו בדיחה, אבל אנשים צריכים מודעות לרגישות הנדרשת

רגישות נדרשת ממי ובהקשר למה?

סליחה שככה התפרצתי לפורום,

והרסתי את הבדיחה

אבל אנשים צריכים לדעת שאם מישהו אומר שאין לו ילדים, לסתום את הפה אח"כ!

מי שמתלונן באינטרנט על חוסר טקט הוא הראשון להיות כזה במציאות.....לא את ספציפית חלילה

אנשים הם דבר מוזר... אא להכליל אותם 

גם על ההודעה שלך אפשר להגיד חוסר טאקט

אז לא לשאול בכלל אנשים אם יש להם ילדים או לא

פשוט שאלה שלא שואלים- כי הכאב מלגרום לאדם שמולך לענות "לא" - לא שווה את הסקרנות שלך 

ולמה לכבות את הנר? 

ברכת השם היא תעשיר

הכרתי את הבדיחה הזו, והיא תמיד הפריעה לי

תודה שפתחת לי למה 

לא לספר בדיחות

לא להתענין בשלומם של אנשים

כי הכל כבר נהיה חוסר טאקט

לספר בדיחות על כאב של אנשים זה לא רק חוסר טאקט - זו אכזריות ורוע צרוף.

נהיה מין טרנד כזה....מצטערת אני לא מנהלת את החיים שלי לפי טרנדים....בלי קשר לבדיחה זה פשוט מקומם אותי

אני יכולה להגיד לך מנסיוני, נשואה חמש שנים ועדיין מצפה - חוסר טאקט זה רוע ואנשים שמדברים כמוך מקוממים הרבה יותר.

וודאי שתחיי איך שמתחשק לך "לא לפי טרנדים", רק אל תתפלאי שאת גורמת כאב לאנשים. אני בטוחה שזו הרגשה נפלאה.

(איך הגעתי לפורום הזה בכלל?? מה שהעבודה עושה לאנשים )

באמת איך יכולתי עד עכשו בלי אישור ממך......בכלל אפילו לא רמזתי בכיוון אבל כמובן קל ישר לצעוק קיצוניות מיותרת,אולי גם תשלחי לי שוטר ממשטרת המחשבות....

מרצין אדם בשעת כעסו. וקל וחומר כשמדובר בנושא כאוב.

אז אולי היה עדיף שלא אתייחס.

אבל חושבני שנעשה פה קצת עוול.

ה"בדיחה" אינה על מי שאין להם ילדים, חלילה;

היא היתה על הכיוון השני - כשיש פתאום הרבה.. (אני חשבתי שאם תהיה "מחאה" זה יהיה דווקא משם - מה פתאום עושים בדיחה מריבוי ילדים...).

הרי אף אחד לא התכווין לומר ש"צריך להגיב" על מי שאומר שאין לו ילדים.

אז מישהי לא הבינה מה היתה הבעיה ב"רגישות" פה - ואחרת הגיבה על חֶברה שאין לה טאקט.. ומישהי הלינה על כך שאומרים לאנשים "חוסר טאקט" כשרואים שאינם יודעים כלל על מה מדובר ולא התכוונו.

אז מה היא אשמה? למה צריך "לרדת" עליה?..  עם כל ההבנה האמיתית לכך שכאשר נושא הוא כאוב למישהו - אז הוא באמת "שומע" דברים גם כשלא מתכוונים ואכן צריך להיזהר.

ואת הכאב שלי משאירה לעצמי.

חוסר טאקט בנושא הזה רק מעורר בי רחמים על האדם מולי שלא חושב לפני שהוא מדבר.

כמו שכתבה הצאדיקה, גם אני מכירה את הבדיחה הזו ואף פעם לא אהבתי אותה. טיפשית ולא מצחיקה. לטעמי.

הדיון שהתפתח פה חשוב מאוד כי בעיקר בחברה הדתית לא מתאים לשאול אם יש ילדים וכמה. זה נושא רגיש מידי.

זה מאוד נכון שבחברה יש הרבה חוסר הבנה ורגישות כלפי זוגות מאותגרי פוריות ויעידו העובדות והאנשים שחווים את זה יום יום.

להוציא מפרופורציה את הענין של בדיחות וחוסר טאקט לקיצוניות ש"טוב אז לא נדבר ודי" זה לא לענין. קצת רגישות לא תזיק.

אז היא חסרת טאקט ואני צינית, לדעתי הדברים היו צריכים להיכתב כתגובה.

לא הצלחתי להבין את שאר מה שכתבת. מחילה.

אפשר לדבר עם אנשים ואפשר לספר בדיחות

אבל אפשר לשים לב שיש נקודות שיכולות לפגוע במי שמולך

יש מספיק על מה לצחוק בלי להזכיר נושאים כואבים

עד אז זה קצת חוצפה להחליט למנהל הפורום....אני בכלל חשבתי על הקשרים אחרים  אבל זה אדר ובאוירה פורימית השתדלתי לקחת בפרופורציה כי אני מבינה שמי שכותב במרחב ציבורי צריך לדעת להכיל כל מיני דעות וסיגנונות,מי שלא נעים לו לקרוא שלא יכנס לאינטרנט

וגם לא, איפה/האם את/עובד/ת

וגם לא מה עם הבן/בת של כבר התארסו? 

בקיצור, כדי לא לפגוע צריך להזהר מאד.

בכללי אנשים יספרו כשטוב להם, מה קורה איתם, למי שהם רוצים כמובן.

זה לא בדיחה

בכלל לא

כל דבר שעושים ממנו בדיחה- בוחרים נק' לשים עליה את ההגחכה, ועוד כמה נק' שמהן הסיפור של הבדיחה בנוי

הסיפור שמרכיב את הבדיחה הזו- 

הוא לא סיפור נעים 

הוא סיפור כואב, שורט, שורף בלב 

לא פלא בכלל - שענו לו בצורה חריפה יחסית 

כדי להמחיש את זה- אני אספר אותו שוב- עם הערות 

הרב שחיתן זוג -פוגש אותם כעבור שנה 

(שלום מה שלומכם? הכל טוב? שיהיה בשורות טובות...) 

נו, יש ילדים? 

לא, הרב, אנחנו בדיוק בדרך לבדיקות לברר את נושא הפוריות פה 

אה. אווצ'. לא הייתי אמור לשאול את זה בשיחת- שלום ברחוב.... 

אני בדרך לפה ופה- אני יעשה לכם את סגולה זו וזו

תודה הרב על המחשבה, אבל אנחנו לא מאמינים בסגולות. יכבד אותנו יותר שלא תעשה... (אלא אם הם כאילו שכן אוהבים שכל העולם מתנדב לעשות להם כל סגולה אפשרית... וזה לא מייגע אותם) 

כעבור 4 שנים- פגשו שוב- 

יש 2 אופציות- או שיש לזוג ילד- או שהם טוחנים כבר 3 שנים טיפולים- 

אם הוא ישאל אותם אם יש ילד והתשובה "לא" - זה יהיה מספיק כואב כדי לבקש מחילה על זה לפני יו"כ, ואולי זה עדיין לא יהיה מחול... 

אם כן יש להם ילדים- הם כבר יגידו לבד "וואי הרב ממש תודה על הסגולה ב"ה יש לנו שפע ברכה" 

ובמקום ללכת לכבות את הנר לסגולה- הם ישאירו אותו!!! כי יבינו איזה אוצר ברכה יש להם, ולמה להפסיק את השפע שהשם שולח לבית שלהם???? 

אוקי, הרסתי את הבדיחה

בתקווה שאנשים שלא ידעו ניסיון- לא יטעו בביזיון.... 

בדיחות בנויות על מציאות, לא על מה שצריך להיות

יש אנשים ששואלים, יש אנשים שמציעים סגולות

הם קיימים

לא חייבים כל הזמן להתמקד באיך לתקן אותם

לא חייבים תמיד לתקן את כולם

אבל גם לא חייבים לעשות סערה ככה גדולה- כשאדם בא ואומר- הבדיחה שלכם- היא הכאב שלי 

(היו עוד בדיחות... שמכאיבות עד היום... ) 

על אחת כמה וכמה לספר בדיחות

בס"ד

נשמע שנורא אכפת לך, אך את נכנסת למקום שצריך מאוד להזהר בו. שה' לא יביא אותך לידי ניסיון.

קל להגיב, תנסי גם קצת לחשוב על הדברים מהצד השני. וט', את מדהימה! שה' ימלא אותך בכח ושמחה ובע"ה ימלא את ידייך בהמון ילדים צדיקים. את אישה חזקה!

ולראות את ערימת הניסיונות שאני נאלצת לעמוד בהם  אלא שאני משתדלת להסתכל על הדברים באופן שיכלי ולא לתת לרגשות להשפיע עלי,השם ישפוט אותי ורק ממנו אני צריכה אישורים

לשים טיפי מעצורים?

להפעיל רגישות?[

כאילו מה? העירו את העיניים.. אפשר להחמיר אם זה נושא טעון.

מה ההסטריה

פחות יהיה על מה לפצח גרעינים ולגחך?

אפשר גם להיות אנשים עם מעצורים בריאים

ולא רק לחפש איפה לפרוק נהנתנות.

וואלה שיגעתם.

אומרים לאנשים מבוגרים..פוגע לא נעים

ושעות מתווכחים.

כאילו ביקשו ממכם למות תרגעו.

אבל זה רק לפעמים, ותלוי בנסיבות באמת 

יש דברים שהם אזכור אגבי- אבל הם הכי נותנים מכה בבטן... 

אתה מוזמן לדיון ולהרחיב באישי בנושא 

מסכימה עם המשפט השני שלך.

ובתור אחת שיש לה רגישויות משלה לנושאים מסוימים, שעולים לפעמים באופן אגבי ולא מכוון- אני לא מצפה מאחרים לדעת או לא להשתמש בביטויים מסוימים. זו הרגישות שלי, לא שלהם.

זה לא ש"ביקשו" משהו ספציפי לעתיד, שבוודאי אנשים שכאן היו נענים..

זה שהעירו על מה שכבר פורסם, בתום-לב, בצורה די-חריפה שיש בה פגיעה.

[והנה, גם את כבר הפכת את זה ל"לפרוק נהנתנות".. לא מוגזם?]

ואגב, מה שייך לומר "שעות מתווכחים" אם גם את בעצם הבעת את דעתך והפכת את עצמך לחלק מה"ויכוח"?..

האינסטינקט הטבעי שלי ל"כבדים" פה שהעירו על הבדיחה היה שהם נודניקים

אממה כנראה שלהיות מעוכב בילדים זה סרט רע שברוך ה לא התנסינו בו ולעולם 

לא נחוש את הכאב.

ולכן מסקנתי הפחות טבעית אך היותר שכלית שכנראה יש להימנע מבדיחות כאלו בפורום כזה!

למרות ששוב פעם אותי באופן אישי הבדיחה הצחיקה אני חושב על

 הבעל הזה שמתרוצץ מהעבודה הביתה ושם מצפה לו עבודה נוספת בביג טיים ונקרע מצחוק

אם על כל אמירה שלנו נצטרך להקדים ולהתנצל בפני כל מי שעלול להפגע- באמת לא נוכל לנשום.

ואם זו האווירה כאן אפילו בחודש אדר- אללי לנו.

במיוחד שאין לי שום כוונה להפסיק לנשום

___________

לעצם העניין-

לא היתה בבדיחה זו שום קשר לבעיות פוריות וכיוצא באלו,

ואפילו לא חטטנות מוגזמת מצד הרב (תזכורת- מדובר בהלצה בעלמא!),

וכיבוי הנר לא מסמל סגולות מסטיות כבדות משקל או רמזים קבליים.

[קטע שצונזר, לבקשת אחת המשתמשות]

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....