לכולנו יש גנים של מחלות הנפש,אך יש "טריגרחם" שמוציאים את זה החוצה,כמו אלימות,טראומות ועוד..

אולי קרה משהו לאח שהוציא את זה .

תפרק אותה לאטומים תחכה למחקרים החדשים ביותר בנוגע למחלות גנטיות. ורק אם היא נקייה תתחתן איתה. אחרת הייתי מציע לך להשאר רווק.

למאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית) יש שם יותר מפחיד לעיתים מאשר המציאות כמו הרבה מחלות נפש.

שאל את הפסיכיאטר שלה או מטפל מתחום הפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה וכדו' לגביי תורשתיות או שכיחות במשפחה וגנטיות, אל תסתמך על מה שכתוב ברשת, יש שם הרבה שטויות.

אם ברור לך שהיא בריאה כיום מה טוב, זכית, כנראה שהיא מקרה קל יחסית ובאופן כללי, בדיכאונות למיניהם (לרבות מאניה דפרסיה) יש תמיד מליון רמות, אם לומר את האמת אין בכלל רמות אלא כל מקרה הוא לגופו.

אם אתה חושש להתפרצות כזו אתה יש כיום טיפול מונע ותוכל להתנות את המשך הקשר בכך שתקבל את הטיפול הזה (בפרט בזמן הריון) כאמור כל זאת עם חוות דעת מקצועית כאמור לעייל.

לכל משפחה יש בעיות, יש כאלה שמסתירים אותם, יש כאלה שלא יודעים עליהם, כל משפחה רגישה למשהו, הקב"ה ברא אותנו בני אדם ולא מלאכים, זה כי אנחנו מתמודדים עם קשיים בעולם הזה, כשתמצא בחורה לחלוטין ללא דופי היא לא תרצה להתחתן איתך כי לך ולמשפחתך בוודאי יש בעיה תורשתית/רגישות משפחתית כלשהיא.

עצתי לך- לגשת בזהירות, אם היא אכן בחורה מעולה ואתה מתלבט לעומת הדבר ה"מבהיל" הזה שקוראים לו מאניה דפרסיה ורואה גם את מעלותיה כנגד- אשריך! יש לך ראיה פנימית עמוקה.

אבל תיזהר, שאל את הפסיכיאטר שלה ומטפלים אחרים.

בהצלחה.

אבל זה לא קשור לנושא, דור ישרים בודקים רק עשר מחלות גנטיות קשות, אם תבדוק באינטרנט, מאניה דפרסיה לא נמצאת שם.

אי אפשר "לחזות" התפרצות של מחלות נפש על סמך אותה בדיקה.

נדיר למצוא אדם שלא נמצא בשום קבוצת סיכון שהיא - בין אם קבוצת סיכון לדבר "מסוכן" יותר, ובין אם ל"מעט פחות מסוכן".

זה שאדם נמצא בקבוצת סיכון מסוימת לא אמור יותר מידי להחשיש ולהרתיע, כיום כאשר הרפואה - הפיזית והנפשית - כל כך מפותחת, ניתן לטפל בהמון המון דרכים בהמון המון מחלות ו"קבוצות סיכון" וגם לדאוג למנוע מראש.

ובכן, דעתי היא בוודאי, אין כמו שהסביר ותן טל, נדיר למצוא אדם שלא בקבוצת סיכון בכלל.

אגב היום מחלות נפש הם כל כך נפוצות שאם תבחר לחפש בחורה עם משפחה בריאה נפשית לחלוטין (אולי כמו שלך) אתה עלול לשים את עצמך בקבוצת סיכון של רווקות מאוחרת.

הדיכאון לסוגיו השונים הוא המחלה הכרונית הנפוצה בעולם ומעבר לזה, אאל"ט הדיכאון לסוגיו איננה מחלה גנטית (=לא מצאו גן שקשור באופן ישיר לדיכאון) למרות שיש משפחות שמוגדרות בקבוצת סיכון.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון לסרטן.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון ללחץ דם גבוה.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון גם למאניה דיפרסיה.

ואז?

אם אתה רואה בה בחורה מעולה אז למה לך לבדוק איזה מחלה צפויה להיות לה ולצאצאיך ח"ו, יותר מזה, אולי מתוך חשיפתה של אותה בחורה למאניה דפרסיה של אחיה היא הפכה לקשובה יותר? לרגישה יותר?

בקיצור, ממשיך בעצתי, לגשת בזהירות.

שאל גם מומחים מהתחום, סטודנטים לפסיכולוגיה/ עבודה סוציאלית וכו' פסיכולוגים, מטפלים וכדו'

כל טוב.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t619497#6858814

נכון - מי שמכיר אותו בצורה רצינית יודע שהוא לא בדיוק כמו כל אדם, מצבי הרוח המשתנים וזה - אבל מי שמכיר אותו טוב יודע גם שהוא מותק של אדם, כמו כולנו, ורק יש לו בעיה קטנה שהוא מטופל בה בעזרת כל מיני כדורים וטיפולים פסיכולוגיים - אבל הוא לפחות מודע לה.

נכון, כמעט תמיד הפרעות נפשיות נתפסות כמחשישות ומרתיעות אצלנו - אבל מניסיון של חברות קרובה מאוד עם אחד עם מחלה כזאת (לא נראה לי שהוא אח של זאת שאתה מזכיר כעת ) - אפשר לחיות אפילו עם אדם שממש חולה בזה - קל וחומר עם בחורה שהיא אחות של אחד כזה, ויש חשש מסוים שזה יכול להתפרץ גם אצלה.

אני אישית הייתי ממליץ לגשת לזה - אבל אם אתה עדיין חושש, אולי כדאי לך לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר שמבין ממש בנושא ולהתייעץ איתו. 

ב"הצלחה במה שתבחר!!!

בס"ד

הם מתעסקים גם בזה.

תשתדל להגיע עם כל המידע שיש לך ותקבל תשובה בע"ה (כדאי להכין מראש רשימה של שאלות לשאול..)

ועוד משהו - תברר איך האח הזה משפיע על המשפחה

כלומר: בן כמה הוא?

הוא גר בבית? איך הוא מתנהג? איך הוא מתנהג כלפי אורחים \ אנשים אחרים?

ובכיוון החיובי - לראות איך המשפחה מתייחסת אליו ואיך הבחורה מתייחסת אליו. ניתן ללמוד מזה הרבה עליה ועל המשפחה. (אם אי אפשר לברר מראש והחלטת ללכת על זה כדאי שתזכור לעצמך לבדוק את זה אח"כ אם וכאשר...)

ב"הצלחה!

שיודע, ולא "רץ" לומר שזה גנטי ואוי לך... אלא אמר ריאלית, מיֶדע מן-הסתם, "קבוצת סיכון אבל לא ממשי".

ומצד שני - שהיה מספיק נבון להשאיר לך את ההחלטה ולא "להחליט במקומך"..

ובלי כל קשר לשאלה המעשית הספציפית,

אותי מבחיל למדי הקלות שאנשים מכנים את זה "מחלת נפש".. על כל הקונטציה.

אני מכיר אנשים מעולים שעברו תופעה כזו אי פעם, עלו מזה, טיפלו - והם אנשים מעולים לגמרי.

שוב - לא אומר מעשית, כל מקרה לגופו, כל אדם לגופו, כל בוחר/ת לגופו.

הסיכויים של אחים הם 10%.

יכולה לומר מנסיון אישי,

כשלי הציעו אח של חברה שיש לה מאניה דיפרסיה-

יצאתי

אתה כותב ש"שהסיכויים שתתיפרץ המחלה הזו אצלה (בפרט בתקופת הריון וכו') גבוהים מלבחורה ללא רקע משפחתי כזה". האם אתה כותב זאת על סמך דעתם של המומחים בתחום, כלומר רופאים?

אבל צודק....

מצבי רוח זה לא מאניה דפרסיה

(אם כי כבר טען לי מיקימאוס בתוקף שאם גבר היה מתנהג כמו אשה בהריון\אחרי לידה מן הסתם היו מאשפזים אותו)

1. ברמת העיקרון, גם אם היה לה מאניה דפרסיה- אז היום יש תרופות וטיפול ואפשר לחיות עם זה בכיף.

זו מחלה שקודם כל היא לא רציפה, כלומר זה לא שכל יום עוברים אפ-דאון כמה פעמים, זה אומר שלפעמים יש תקופות של מאניה (ואז לרוב האנשים הללו מדהימים ויוצרים ופועלים) ואחרי זה לרוב תהיה תקופה של דיפרסיה (שזה הקטע הלא כיף בחמלה, וזה דיכאון שיכול להגיע רחוק) 

חוצמזה, לכל אשה באשר היא יש סיכוי של 25% לפתח דיכאון אחרי לידה או דכדוך אחרי לידה ברמה זו או אחרת. או בהריון, או סתם בלי קשר. אז בואו לא נתחתן בכלל עם נשים. 

וגם לך יש סיכון לפתח דיכאון.

אף אחד לא מוגן מזה, וזה גם לא שד נורא כ"כ.. לא נעים, לא נחמד, כן דורש כוחות נפש ותמיכה עד שזה עובר (לבד או בטיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי) אבל גם לא סוף העולם ולא נמשך לנצח.

2. כל אדם מגיע עם מטען גנטי בעייתי. לא אצל כולם אתה יודע. ולכל אחד יכול לקרות המון דברים שידרשו מהצד השני תמיכה הכלה ועזרה. ואני יכולה לספר לך סיפורים מפה ועד הודעה חדשה.. 

אז נכון, יש פה סיכון מסויים שתצטרך להתמודד מדי פעם עם דפרסיות, אז מה? מה חשבת, שחיי נישואין זה סבבה אגוזים וזהו? גם עם לידות צריך להתמודד ולתמוך, וגם עם הריונות, וגם עם כל מני דברים אחרים..

כל מי שמתחתן, צריך לדעת שזה באושר ובצרות. בבריאות ובחולי. לא תמיד זה קל, לא תמיד זה פשוט, אז מה? לא באנו לפה כדי לעשות בטן גב כל היום...

יש תופעה שנקראת פסיכוזה,

יש נשים שזה קורה להן אחרי לידה, ואין לך לדעת אם כל אשה רגילה שתתחתן איתה זה יקרה לה,

אבל זה עובר! זה מצב הורמונלי,

יש נשים שגם אחרי לידה מתפרצת אצלן מחלת נפש נכון,

אבל לכל אחד מאתנו יש גן בעייתי כמו שכתבו לך,

אני שמעתי להשכלתי באתר ההוא שהמלצתי עליו, יש הרצאה שהיא כמו פורום כזה של כמה אנשים חולים שמאוזנים להפליא, אחת אפילו ישבה שם עם בטן הריון גדולה, והם מדברים על זה.

כדאי לך לשמוע,

והכי טוב- לא להתייעץ כאן, אלא עם איש מקצוע או עם רב,

איש מקצוע יסביר לך מהם הסיכויים וכו/

לי אישית יש חברה שאח שלה נהיה חולה בגלל תאונת דרכים,

והיא נשואה והכל אצלה בסדר,

לדעתי אין מושלם,

תשאל פסיכיאטר אם אתה רוצה להירגע, אבל בעיות יש בכל מקום ואתה עוד מחפש אותן אצל אחים שלה. מה הלאה? תחפש בעיות אצל סבא רבא שלה?

אין גבול לחרדות. אתה צריך להתייעץ עם גורם מקצועי ולא להנחות את עצמך בנושאים הרי גורל עפ"י מידע לא מהימן

אבל לא הייתי מתקרבת.

מחלות נפש זה דבר שהוכח כגנטי. משתדלת להתרחק מזה ככל האפשר...

דיכאון וכדומה לא הוכחו כגנטיים למרות שיש משפחות שרגישות יותר ורגישות פחות.

בכל מקרה הפסיכיאטר אמר שהבחורה נמצאת בקבוצת סיכון אך לא ממשי, וכל אחד והרשימת מכולת שלו.

אגב אחד לחמישה אנשים כמעט חווים, חוו או יחוו דיכאון  או חרדה לסוגיהם מסוג כלשהו במהלך חייהם מה שמצמצם מאוד את מלאי הבחורות בשוק הפו"פ משמעותית.

מקור:http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Depression_anxiety_Israel.pdf

ממחלות נפש ש(את טוענת שהם בהכרח)הם גנטיות?

כלומר - יש עוד המוני מחלות אחרות שהן גנטיות - האם לכל מחלה כזאת לא היית מתקרבת מראש אם היא קיימת אי שם במשפחה של המיועד?

גכי אם כן - סביר מאוד מאוד להניח שבמשפחתו של בעלך דהיום, אכן יש לפחות מישהו אחד שחולה במחלה שהיא נחשבת לגנטית. מחלות גנטיות זזה לא דבר נדיר.

אבל כמובן ייתכן שאת מתכוונת אך ורק למחלת נפש שהיא גנטית שמזה את מתרחקת כמו מאש - ואז כבר צריך לחשוב ולהבין מה גורם לך להתרחק יותר ממחלות נפש מאשר ממחלות אחרות "גופניות" שהוגדרו כגנטיות.

אולי השם שיצא לזה? לא פשוט....שאלה כבדת משקל...

מומלץ לראות את כולו אבל הוא מופיע ביוטיוב גם בפרקים.

באמריקה הגיעו לשפל המדרגה בנושא הזה של מחלות נפש,

ומתחילה התפכחות.

בקרוב אצלנו.

אני לא סובל את הגישה הזאת באופן כללי, הפסיכיאטריה התפתחה הרבה מאוד במשך השנים ועשתה הרבה טוב לאנשים.

בסרט הזה יש את כל האלמנטים של סרט תעמולה זול (מוזיקת רקע, גרפיקה, אור/צללית וכמובן שהטון החזק והנראה שפוי והגיוני הוא קול אחד) מי שרוצה להאמין לזה שלא ייקח כדורים פסיכיאטרים אבל אל תפיצו קשקושים ביוטוב ותשכנעו אנשים שכן זקוקים להם לא לקחת אותם או אנשים שכבר בטיפול שיפסיקו באחת לקחת כדורים ויהרסו את הנפש שלהם.

רק בריאות

אל תתן לעובדות לבלבל אותך.

שלום לך מתחדש,

אני אומנם לא פסיכיאטר,רק סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה,

אבל חשוב שתדע שמאניה דפרסיה (או דכאון דו קוטבי) הוא הפרעה נפשת מהקשות יותר שקיימות,

היא כוללת אפיזודות (התקף/תקופה) של דכאון קשה כמו דכאון קליני

ובנוסף אפיזודות מאניות- הכוללות high קיצוני, איבוד שליטה ולעיתים איבוד התפיסה ההגיונית של המציאות.

הטיפול התרופתי הוא טיפול קשה- בליתיום (סוג של מתכת) והוא בין הכדורים הפסיכיאטריים שהכי מעט חולים מצליחים להתמיד בלקיחתם בגלל ההשפעות הקשות שלהם על חיי היומיום.

למה אני אומרת לך את כל זה?

כי הבסיס הגנטי הוא רחב מאוד, ואין להקל בזה ראש.

כדי שתדע שבע"ה תהיה בריאה בגופה ובנפשה עד מאה ועשרים,

מתמודדת עם מורכבות לא קלה מבית, החווייה המאנית היא קשה מאוד,

ולצערנו רבים מהחולים מתאבדים.

וחשוב שתדע שיש לזה השלכות גנטיות שיכולים לעבוד לילדי הבחורה.

עם כל מה שכתבתי למעלה, בסיעתא דשמיא ובטיפול ארוך ומתאים ניתן להתמודד עם המחלה-

להיות מאוזנים ובע"ה אפילו להתגבר ממש על ההפרעה.

אין יאוש בעולם כלל.

בהצלחה רבה!

בתור אח לאדם המתמודד עם הפרעה נפשית (סכיזופרניה) הדבר הזה תמיד העסיק אותי. מצד אחד לא צריך להקל ראש בהפרעה קשה אשר לה שורשים גנטיים מוכחים אבל למיטב ידיעתי (מתוך ניסיון של חיים ושל 7 שנים של טיפול בנפגעי נפש)  תמיד יש שילוב  של הפן הגנטי ביחד עם גורם סביבתי המהווה טריגר להתפרצות המחלה -לרוב לחץ של גיל התבגרות, צבא וכמו שציינת הריון וכו'.  אין אדם שיש לו ביטחון ואתה לא יכול לדעת אם השכן שלך או חבר לעבודה לא נושא עימו את הגן הזה.

כשאחי (לא המתמודד) התחתן הוא ואשתו שאלו את הפסיכיאטר של אחי מה הסיכון הגנטי והוא אמר שאם באוכלוסיה "הבריאה" יש סיכון של 1% אז אצל אחי הסיכון הוא 15% ב"ה אחי וואשתו עשו בחירה נכונה.

רוב האנשים שייעצו לך לא ללכת על זה , תגובתם מגיאה מבורות. לך הייתי מייעץ כן לדבר עם הבחורה בכנות על הנושא, ואם זה רציני להתעניין עם הרופא של אחיה ולברר עם עצמך אם תהיה מסוגל להתמודד עם זוגיות כזאת.

בסופו של דבר לדעת שהשם הוא מכוון את הכל  וגם אם תצליח להתחמק מזה עכשיו מי יודע מה צופן העתיד.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה

אולי גם דור ישרים. 
תלוי כמה החשש אצלה ראלי.

אם אין חשש לילדים (מציאותי, תמיד יש חשש, לזה קוראים השגחה) ואין לך עוד הצעה אז אז מה ההתלבטות? פגישה שתיים ותקלוט את האופי שלה. אם תאהב תצטרך בשלב מסוים להחליט שהיא שווה את ההשקעה ושתהיה מוכן לסבול איתה בכל מה שהיא תסבול , אז נשאר רק להתפלל שלא תסבלו. אני לא רוצה להשמע איוב, אבל אף אחד לא יודע מה יכול לקרות לו מתי. מנסיון מר.

***הדברים ח''ו לא נכתבים מתוך מקום של אני ללא מקבלת בכלל, אלא אני רוצה להבין-למה?

אני ממש לא מבינה

איפה האמונה??!!!

לכל אחד מאיתנו יש סיכוי להביא ילד חולה/בעל מום או כל דבר אחר אם ריבונו של עולם ירצה בכך!

וכבר ראינו עובדות בשטח שבמשפחות בריאות לחלוטין פתאום צץ מום מסויים.

גם אם תוצאת הבדיקה חיובית-מי מבטיח לך שאכן יהיה כך?!

ואם סתם תפסול כי יש סיכוי ש...

אך אם היית ממשיך וחי בפועל עם הבנאדם וה' יתברך לא תכנן לך ילד כזה....

מה אנחנו מתערבים בחשבונות שמיים???

מזה כל השטותס הזה?

ואם ריבונו של עולם רוצה -- מאווודדד רוצההה שאני אביא ילד בעל מום לעולם

מי אני שאגיד לא לרצונו של הבורא!!!

מישהו מוכן להסביר לי???

אם ריבונו של עולם רוצה בכך-כן!!1

*כמובן שקל לדבר וקשה לעשות, ואין לי מושג איך אני אעמוד ואתמודד מול דבר כזה, אבל אני באמונה שלמה אומרת שכן אני מוכנה!

יקירה, נשמור על קצת כבוד...

את לא יודעת אם אני דוברת מתוך התמודדות או לא 

אני לא אומרת שזה לא מרתיע/מפחיד/מעורר חשש

אך להתמודד אני מוכנה! אם ה' יתברך נתן, הוא גם נתן קופסת כלים עם זה

ייתכן שזה מפחיד מאוד, אך להימנע מתוך חשש זה לא!

זה ההבדל בין פחד לזהירות

כשאני מפחד אני מוכן לוותר רק כדי לא להיכנס למצבים שייתכן שאשבר

אך כשאני זהיר אני מבין שעם כל אדם בעולם שאתחתן גם אחד שמשפחתו והוא זכים ונקיים מכל פגם

ייתכן שאביא ילד בעל מום או לא יודעת מה

אך אני מוכן להיכנס למערכת הזו ולהתמודד!

עצם הבדיקה לא משנה את אפשרות הסיכון אז מה המטרה לעשות אותה? אם עם כל אחד יש לי סיכוי כזה?

(ועם כל אחד יש סיכוי!!!)

ולוותר רק בגלל פחד לעבור מוות או כל דבר אחר! לדעתי זה לא נכון!

כי עם כל אחד יש סיכוי שתעברי את זה !
אז מה הנפקא מינה לבדוק?

אני מכירה מישהי אישית

שהייתה בהריון ונאמר לה כי רוב הסיכויים שהעובר ברמת סיכון להוולד עם מום/פיגור או משהו כזה

והומלץ לה לעשות הפלה-המלצה חמה מאוד!!! 

לבסוף היא ילדה, ילדה בריאה ושלמה

אין לדעת 

יש בדיקות גנטיות- שהן בדיקות ודאיות. כן או לא.

האם יש סיכוי סטטיסטי של 1 מ4 שיהיה לך ילד שחולה המחלה חשוכת מרפא וכל מה שנוצר לך זה לטפל בו ולהחזיק אותו בחיים עד שימות אחרי שנים מועטות- שזה דבר שיכול להרוס משפחות לחלוטין.

ויש בדיקות שהן סטטיסטיות- כלומר לא מדויקות ולא ברורות. כמו הבדיקות לתסמונת דאון- שגם הרופאים אומרים שזה לא 100%.

דור ישרים עוסק בכן ולא. אם יצא שיש נשאות לשני הצדדים- הסיכוי שארעה טעות זה רק טעות טכנית (התבלבלו במספרים או משהו כזה)

מעבר לזה, יש הבדל גדול בין לא להתחן עם בנ"א ש(כמעט) בטוח יהיו לכם ילדים חולים בצורה איומה, קורעת לב, קשה, ויכולה לעצור את החיים

לבין לעשות הפלה למשו קיים. (שגם זה- רוב הרבנים אומרים שיש מקרים מסוימים שמותר לעשות הפלה.) שזה הרבה יותר מורכב.

ולגבי הגישה הכללית שלך- אני אהיה קצת בוטה אבל זה לא אמונה יהודית.

זה ראש בקיר.

אנחנו לא מוסלמים שמאמינים ב"מוכתב"

אנחנו יהודים מאמינים שליהודי יש כוח של בחירה חופשית.

כוח שהוא זכות וחובה להשפיע על המציאות.

וכן- את יכולה פה לבחור בין ילד חולה לילד בריא. כי מה שיולד לך- תלוי גם בבחירה שלך.

"ובחרת בחיים"

זה התקיד שלנו פה, לבחור בטוב, בחיים, בללדת ילדים בריאים שיוכלו לעבוד את ה'.

אז נכון שאין לנו יכולת להחליט מה יקרה בסופו של דבר, ונכון שגם ככה יכולים להיות מומים אחרים לא גנטיים,

אבל את עשית את הבחירה של להשתדל. והקב"ה רואה את ההשתדלות ואת הרצון שלך שבוחר.

זה בדיוק כמו שתגלי שיש לך מחלה שיכולה להרוג אותך אם לא תטפלי בה ותגידי שאת לא הולכת לרופא כי "זה לא אמונה, אם הקב"ה רוצה שאני אחיה- אני אחיה."

אבל בעצם במעשה כזה את בוחרת.

את בוחרת במות.

הקב"ה נותן לרופא רשות לרפא, ונותן לך יכולת לבחור.

הוא נותן לך כלים, הוא זה שנתן לאנשים את השכל להמציא את דור ישרים. ובאמת מאז שזה התחיל- כמות הילדים שנולדים עם המחלות האלו ירדה לכמעט 0 (וגם המעטים שעוד ישנם- זה בגלל אנשים כמוך שחושבים שזה פגם באמונה ובוחרים להביא ילדים חולים לעולם)

לא תמיד יש לנו בחירה.

אני לא יכולה לבחור אם הילד שלי יולד עם תסמונת דאון או מום בלב.

אבל במה שהקב"ה כן נותן לי בחירה- אני משתדלת לבחור בחיים.

אני יודעת שכתבתי קצת חריף (וזה עוד הגרסא המצונזרת..) אבל זה בגלל שזה באמת כואב לי שאת מאמינה ככה. זה עיוות של היהדות.

צריך לזכור למה אנחנו פה ולמה אנחנו רוצים להקים בית

למי אם לא למען שמו-ואם זה ככה אז רצונו הוא רצוני ואני מקבל הכל!!!

מה שנוח ומה שלא

להשתדל שמה?

הרי הבדיקה לא וודאית!

להשתדל איזה נשמות להוריד לעולם זו כבר לא השתדלות!?

חזקיהו המלך שלא רצה להתחתן כדי שלא יצא ממנו רשע 

ואמר לו אליהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו של מקום, מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.).

גם כאן יכולנו לומר-הוא עשה השתדלות

ועוד השתדלות לשם שמיים שלא יצאו רשעים!!

אבל נראה לי שזו לא נקודת הסתכלות נכונה, זו כבר התערבות ולא השתדלות 

במיוחד שאנשים מרחקים לכת ולא יוצאים מראש עם אנשים שיש במשפחתם בעלי מום

או שכשמגלים שהדבר תורשתי מפסיקים את הכל.

"אין פה עניין לקבל תשובה וודאית, אלא תשובה על אופציות ושיקול דעת"

האם אנו רשאים להפעיל שיקול דעת על דבר כזה?

האם אני רשאי להפעיל שיקול איזה חומר גנטי ארצה/לא ארצה/ייתכן שאוריש לילדיי?

השתדלות על מה שאני יודע אני יכול לעשות, כמו לעבור כביש ולבדוק אם יש מכונית מתקרבת-זה וודאי שאני חייב לעשות את ההשתדלות למרות שזה תלוי ברצון ה' בסופו של דבר.

אך השתדלות על הבלתי נודע זה כבר בעייתי....

בין כל בני זוג יכול לקרות מקרה כזה או אחר

מי שעושה את הבדיקה, צריך לבדוק גם בעצמו אם הוא רוצה להתחתן או לא

כי גם אם יצאו נקיים ייתכן שיקרה מקרה כזה(אני אומרת את זה על סמך מידע רפואי)

תודה רבה!

**הגנטיקה משנה את פניה כל כמה שנים 

כמו גם המדע והמתמטיקה

בתור אחת שעוסקת באחד התחומים שהזכרתי

גישה כזו יותר מסתברת בעייני, אם כי אני לא רואה את עצמי במקום הזה

יפה מאוד! יישר כוחך!

ולך אין זכות לבטל מצווה 
אבל אין שום ביטול מצווה בבדיקת דור ישרים לפני החתונה

לרופא?

עושים ניתוחים?

לוקחים תרופות?

יותר מזה. למה אנחנו אוכלים ושותים? הרי אם הקב"ה עשה שנהיה רעבים בלי הפעולה האקטיבית של אכילה, וצמאים בלי הפעולה האקטיבית של שתיה, ונמות בסוף, למה לנו להתערב בחשבונות שמים, וממש לקום ולעשות מעשה - לאכול ולשתות?

אין שום הבדל.

מסוימות זה לא קשור בכלל למחלות נפש. (במיוחד שלא גילו גן של מחלת נפש- יודעים שיש נטייה משפחתית  ושמי שיש לו במשפחה הוא בקבוצת סיכון כלשהי)

לק"י

ממש לא הייתי פוסלת על רקע כזה, אלא מבררת ובודקת.

בכלל יש לכל אחד קשיים (פיזיים, רגשיים, נפשיים...), ולא כדאי לפסול מיד- אלא לברר!

ובמקרה הזה- לא מדובר אפילו על המוצעת, אלא על אחיה.

ואם מה שמפריע לך זה הצד הגנטי- אז להתייעץ עם פסיכיאטר שמבין בתחום (לא בהכרח שזה גנטי בכלל..).

(נגלה לכם סוד: יש כל מיני בעיות, גם פיזיות, שיש לאנשים מסויימים יותר סיכוי לחלות בהן- אז מה נעשה?! נפסול מיד כל אחד רק מהחששות שלנו?!).

ובנוגע ספציפית להפרעות/ מחלות נפשיות- יש אנשים מקסימים, שסובלים מבעיה כזאת או אחרת. ולא צריך מיד כששומעים את המילים "הפרעה נפשית" להבהל ולברוח, אלא לברר ולשאול. כי חבל להפסיד את הטוב בשבילך על רקע כזה (שלא תמיד זה כזה נורא כמו שזה נשמע).

אתה תפסיד בן אדם שמתמודד עם בירור האמונה הכי משמעותי ועוצמתי של הדור.

בחירה מהנה

נרשמתי רק בשביל תגובה לשרשור הזה, פשוט אני מרגישה שחייבת להגיד משהו

מסכימה בהחלט עם "הקולה טובה" ועוד כמה שכתבו פה מאוד יפה

אף אדם לא חסין בפני שום דבר. טריגר חיצוני כמו טראומה לדוגמא יכול לייצר מחלת נפש, בעוד שאדם עם נטייה (גנטית) למחלה יכול לחיות עד 120 בלי שזה יתפרץ אצלו.

אמנם קשה לי גם לחשוב על סיטואציה כזו, אני אינני נשואה וברור כי הגהינום הכי נורא שיש זה מחלות בנפש, אולם עם זאת צריך לזכור שאם חיים באופן נכון, רגוע ועם זוגיות תומכת: א. סיכוי מאוד נמוך שזה יתפרץ, אם בכלל יש נטייה גנטית לזה. ב. גם אם יש, זה ניתן לטיפול ואיזון ע"י כדורים. 

אתה תופתע לגלות כמה אנשים מסביבך נושאים על גבם תסמינים נפשיים (כמו חרדות לדוגמא) או טראומות, ונוטלים כדורים נגד דיכאון, חרדות, כדורי שינה ועוד.  בעיות נפשיות זו לא מילה גסה והגיע הזמן להפסיק להתבייש בזה. דיכאון קליני, מאניה דיפרסיה, אנורקסיה, ואפילו דברים שהם לא מחלות נפש ממש אבל ממררים את החיים כמו OCD או דיכאון לא קליני , כולם הורסים את החיים לא פחות מאשר סרטן למשל. 

זה מעיד שאתה חושש מזה ולא מעוניין כ"כ בקשר...

כשאתה רוצה לבנות עם מישהי בית, אז עצם זה שהיא מתאימה לך ומעולה בשבילך,

אמור לתת לך ביטחון בקשר, וכל ה"חסרונות" שלה ממש לא יפריעו לך ולא תחשוש מהם.

אם מפריע לך דבר כזה, זה סימן שאתה לא בטוח בקשר. וזה אומר שמן הסתם, מכאן הקשר כבר לא יתקדם יותר..

אדם שוקל בשכל, לטווח ארוך, לא הולך רק לפי ה"הרגשה". זה עדיין שלב של בירור לקראת - זה לא אנשים נשואים.

כל זה - ללא קשר לנושא הספיצי הנידון ולשאלה אם בכלל ראוי להתייחס אליו כ"חיסרון".

לשמוע על מצבים דומים, ואיך אנשים אחרים מתמודדים איתם. לשמוע מנסיון החיים של הסביבה.

אביה של תהילה מבטל את השידוך המיועד כי החתן 'חסיד' ומשדך לה במקומו בחור 'מתנגד'. את תהילה פוקדים אסונות שלדעתה מגיעים בגלל ביטול אותו השידוך. במשך השנים בעלה הופך לחסיד ואז גם נודע לה שהבחור שאירוסיו אליה בוטלו, הפך למתנגד... 
 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.