לכולנו יש גנים של מחלות הנפש,אך יש "טריגרחם" שמוציאים את זה החוצה,כמו אלימות,טראומות ועוד..

אולי קרה משהו לאח שהוציא את זה .

תפרק אותה לאטומים תחכה למחקרים החדשים ביותר בנוגע למחלות גנטיות. ורק אם היא נקייה תתחתן איתה. אחרת הייתי מציע לך להשאר רווק.

למאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית) יש שם יותר מפחיד לעיתים מאשר המציאות כמו הרבה מחלות נפש.

שאל את הפסיכיאטר שלה או מטפל מתחום הפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה וכדו' לגביי תורשתיות או שכיחות במשפחה וגנטיות, אל תסתמך על מה שכתוב ברשת, יש שם הרבה שטויות.

אם ברור לך שהיא בריאה כיום מה טוב, זכית, כנראה שהיא מקרה קל יחסית ובאופן כללי, בדיכאונות למיניהם (לרבות מאניה דפרסיה) יש תמיד מליון רמות, אם לומר את האמת אין בכלל רמות אלא כל מקרה הוא לגופו.

אם אתה חושש להתפרצות כזו אתה יש כיום טיפול מונע ותוכל להתנות את המשך הקשר בכך שתקבל את הטיפול הזה (בפרט בזמן הריון) כאמור כל זאת עם חוות דעת מקצועית כאמור לעייל.

לכל משפחה יש בעיות, יש כאלה שמסתירים אותם, יש כאלה שלא יודעים עליהם, כל משפחה רגישה למשהו, הקב"ה ברא אותנו בני אדם ולא מלאכים, זה כי אנחנו מתמודדים עם קשיים בעולם הזה, כשתמצא בחורה לחלוטין ללא דופי היא לא תרצה להתחתן איתך כי לך ולמשפחתך בוודאי יש בעיה תורשתית/רגישות משפחתית כלשהיא.

עצתי לך- לגשת בזהירות, אם היא אכן בחורה מעולה ואתה מתלבט לעומת הדבר ה"מבהיל" הזה שקוראים לו מאניה דפרסיה ורואה גם את מעלותיה כנגד- אשריך! יש לך ראיה פנימית עמוקה.

אבל תיזהר, שאל את הפסיכיאטר שלה ומטפלים אחרים.

בהצלחה.

אבל זה לא קשור לנושא, דור ישרים בודקים רק עשר מחלות גנטיות קשות, אם תבדוק באינטרנט, מאניה דפרסיה לא נמצאת שם.

אי אפשר "לחזות" התפרצות של מחלות נפש על סמך אותה בדיקה.

נדיר למצוא אדם שלא נמצא בשום קבוצת סיכון שהיא - בין אם קבוצת סיכון לדבר "מסוכן" יותר, ובין אם ל"מעט פחות מסוכן".

זה שאדם נמצא בקבוצת סיכון מסוימת לא אמור יותר מידי להחשיש ולהרתיע, כיום כאשר הרפואה - הפיזית והנפשית - כל כך מפותחת, ניתן לטפל בהמון המון דרכים בהמון המון מחלות ו"קבוצות סיכון" וגם לדאוג למנוע מראש.

ובכן, דעתי היא בוודאי, אין כמו שהסביר ותן טל, נדיר למצוא אדם שלא בקבוצת סיכון בכלל.

אגב היום מחלות נפש הם כל כך נפוצות שאם תבחר לחפש בחורה עם משפחה בריאה נפשית לחלוטין (אולי כמו שלך) אתה עלול לשים את עצמך בקבוצת סיכון של רווקות מאוחרת.

הדיכאון לסוגיו השונים הוא המחלה הכרונית הנפוצה בעולם ומעבר לזה, אאל"ט הדיכאון לסוגיו איננה מחלה גנטית (=לא מצאו גן שקשור באופן ישיר לדיכאון) למרות שיש משפחות שמוגדרות בקבוצת סיכון.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון לסרטן.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון ללחץ דם גבוה.

יש משפחות שהן קבוצת סיכון גם למאניה דיפרסיה.

ואז?

אם אתה רואה בה בחורה מעולה אז למה לך לבדוק איזה מחלה צפויה להיות לה ולצאצאיך ח"ו, יותר מזה, אולי מתוך חשיפתה של אותה בחורה למאניה דפרסיה של אחיה היא הפכה לקשובה יותר? לרגישה יותר?

בקיצור, ממשיך בעצתי, לגשת בזהירות.

שאל גם מומחים מהתחום, סטודנטים לפסיכולוגיה/ עבודה סוציאלית וכו' פסיכולוגים, מטפלים וכדו'

כל טוב.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t619497#6858814

נכון - מי שמכיר אותו בצורה רצינית יודע שהוא לא בדיוק כמו כל אדם, מצבי הרוח המשתנים וזה - אבל מי שמכיר אותו טוב יודע גם שהוא מותק של אדם, כמו כולנו, ורק יש לו בעיה קטנה שהוא מטופל בה בעזרת כל מיני כדורים וטיפולים פסיכולוגיים - אבל הוא לפחות מודע לה.

נכון, כמעט תמיד הפרעות נפשיות נתפסות כמחשישות ומרתיעות אצלנו - אבל מניסיון של חברות קרובה מאוד עם אחד עם מחלה כזאת (לא נראה לי שהוא אח של זאת שאתה מזכיר כעת ) - אפשר לחיות אפילו עם אדם שממש חולה בזה - קל וחומר עם בחורה שהיא אחות של אחד כזה, ויש חשש מסוים שזה יכול להתפרץ גם אצלה.

אני אישית הייתי ממליץ לגשת לזה - אבל אם אתה עדיין חושש, אולי כדאי לך לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר שמבין ממש בנושא ולהתייעץ איתו. 

ב"הצלחה במה שתבחר!!!

בס"ד

הם מתעסקים גם בזה.

תשתדל להגיע עם כל המידע שיש לך ותקבל תשובה בע"ה (כדאי להכין מראש רשימה של שאלות לשאול..)

ועוד משהו - תברר איך האח הזה משפיע על המשפחה

כלומר: בן כמה הוא?

הוא גר בבית? איך הוא מתנהג? איך הוא מתנהג כלפי אורחים \ אנשים אחרים?

ובכיוון החיובי - לראות איך המשפחה מתייחסת אליו ואיך הבחורה מתייחסת אליו. ניתן ללמוד מזה הרבה עליה ועל המשפחה. (אם אי אפשר לברר מראש והחלטת ללכת על זה כדאי שתזכור לעצמך לבדוק את זה אח"כ אם וכאשר...)

ב"הצלחה!

שיודע, ולא "רץ" לומר שזה גנטי ואוי לך... אלא אמר ריאלית, מיֶדע מן-הסתם, "קבוצת סיכון אבל לא ממשי".

ומצד שני - שהיה מספיק נבון להשאיר לך את ההחלטה ולא "להחליט במקומך"..

ובלי כל קשר לשאלה המעשית הספציפית,

אותי מבחיל למדי הקלות שאנשים מכנים את זה "מחלת נפש".. על כל הקונטציה.

אני מכיר אנשים מעולים שעברו תופעה כזו אי פעם, עלו מזה, טיפלו - והם אנשים מעולים לגמרי.

שוב - לא אומר מעשית, כל מקרה לגופו, כל אדם לגופו, כל בוחר/ת לגופו.

הסיכויים של אחים הם 10%.

יכולה לומר מנסיון אישי,

כשלי הציעו אח של חברה שיש לה מאניה דיפרסיה-

יצאתי

אתה כותב ש"שהסיכויים שתתיפרץ המחלה הזו אצלה (בפרט בתקופת הריון וכו') גבוהים מלבחורה ללא רקע משפחתי כזה". האם אתה כותב זאת על סמך דעתם של המומחים בתחום, כלומר רופאים?

אבל צודק....

מצבי רוח זה לא מאניה דפרסיה

(אם כי כבר טען לי מיקימאוס בתוקף שאם גבר היה מתנהג כמו אשה בהריון\אחרי לידה מן הסתם היו מאשפזים אותו)

1. ברמת העיקרון, גם אם היה לה מאניה דפרסיה- אז היום יש תרופות וטיפול ואפשר לחיות עם זה בכיף.

זו מחלה שקודם כל היא לא רציפה, כלומר זה לא שכל יום עוברים אפ-דאון כמה פעמים, זה אומר שלפעמים יש תקופות של מאניה (ואז לרוב האנשים הללו מדהימים ויוצרים ופועלים) ואחרי זה לרוב תהיה תקופה של דיפרסיה (שזה הקטע הלא כיף בחמלה, וזה דיכאון שיכול להגיע רחוק) 

חוצמזה, לכל אשה באשר היא יש סיכוי של 25% לפתח דיכאון אחרי לידה או דכדוך אחרי לידה ברמה זו או אחרת. או בהריון, או סתם בלי קשר. אז בואו לא נתחתן בכלל עם נשים. 

וגם לך יש סיכון לפתח דיכאון.

אף אחד לא מוגן מזה, וזה גם לא שד נורא כ"כ.. לא נעים, לא נחמד, כן דורש כוחות נפש ותמיכה עד שזה עובר (לבד או בטיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי) אבל גם לא סוף העולם ולא נמשך לנצח.

2. כל אדם מגיע עם מטען גנטי בעייתי. לא אצל כולם אתה יודע. ולכל אחד יכול לקרות המון דברים שידרשו מהצד השני תמיכה הכלה ועזרה. ואני יכולה לספר לך סיפורים מפה ועד הודעה חדשה.. 

אז נכון, יש פה סיכון מסויים שתצטרך להתמודד מדי פעם עם דפרסיות, אז מה? מה חשבת, שחיי נישואין זה סבבה אגוזים וזהו? גם עם לידות צריך להתמודד ולתמוך, וגם עם הריונות, וגם עם כל מני דברים אחרים..

כל מי שמתחתן, צריך לדעת שזה באושר ובצרות. בבריאות ובחולי. לא תמיד זה קל, לא תמיד זה פשוט, אז מה? לא באנו לפה כדי לעשות בטן גב כל היום...

יש תופעה שנקראת פסיכוזה,

יש נשים שזה קורה להן אחרי לידה, ואין לך לדעת אם כל אשה רגילה שתתחתן איתה זה יקרה לה,

אבל זה עובר! זה מצב הורמונלי,

יש נשים שגם אחרי לידה מתפרצת אצלן מחלת נפש נכון,

אבל לכל אחד מאתנו יש גן בעייתי כמו שכתבו לך,

אני שמעתי להשכלתי באתר ההוא שהמלצתי עליו, יש הרצאה שהיא כמו פורום כזה של כמה אנשים חולים שמאוזנים להפליא, אחת אפילו ישבה שם עם בטן הריון גדולה, והם מדברים על זה.

כדאי לך לשמוע,

והכי טוב- לא להתייעץ כאן, אלא עם איש מקצוע או עם רב,

איש מקצוע יסביר לך מהם הסיכויים וכו/

לי אישית יש חברה שאח שלה נהיה חולה בגלל תאונת דרכים,

והיא נשואה והכל אצלה בסדר,

לדעתי אין מושלם,

תשאל פסיכיאטר אם אתה רוצה להירגע, אבל בעיות יש בכל מקום ואתה עוד מחפש אותן אצל אחים שלה. מה הלאה? תחפש בעיות אצל סבא רבא שלה?

אין גבול לחרדות. אתה צריך להתייעץ עם גורם מקצועי ולא להנחות את עצמך בנושאים הרי גורל עפ"י מידע לא מהימן

אבל לא הייתי מתקרבת.

מחלות נפש זה דבר שהוכח כגנטי. משתדלת להתרחק מזה ככל האפשר...

דיכאון וכדומה לא הוכחו כגנטיים למרות שיש משפחות שרגישות יותר ורגישות פחות.

בכל מקרה הפסיכיאטר אמר שהבחורה נמצאת בקבוצת סיכון אך לא ממשי, וכל אחד והרשימת מכולת שלו.

אגב אחד לחמישה אנשים כמעט חווים, חוו או יחוו דיכאון  או חרדה לסוגיהם מסוג כלשהו במהלך חייהם מה שמצמצם מאוד את מלאי הבחורות בשוק הפו"פ משמעותית.

מקור:http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Depression_anxiety_Israel.pdf

ממחלות נפש ש(את טוענת שהם בהכרח)הם גנטיות?

כלומר - יש עוד המוני מחלות אחרות שהן גנטיות - האם לכל מחלה כזאת לא היית מתקרבת מראש אם היא קיימת אי שם במשפחה של המיועד?

גכי אם כן - סביר מאוד מאוד להניח שבמשפחתו של בעלך דהיום, אכן יש לפחות מישהו אחד שחולה במחלה שהיא נחשבת לגנטית. מחלות גנטיות זזה לא דבר נדיר.

אבל כמובן ייתכן שאת מתכוונת אך ורק למחלת נפש שהיא גנטית שמזה את מתרחקת כמו מאש - ואז כבר צריך לחשוב ולהבין מה גורם לך להתרחק יותר ממחלות נפש מאשר ממחלות אחרות "גופניות" שהוגדרו כגנטיות.

אולי השם שיצא לזה? לא פשוט....שאלה כבדת משקל...

מומלץ לראות את כולו אבל הוא מופיע ביוטיוב גם בפרקים.

באמריקה הגיעו לשפל המדרגה בנושא הזה של מחלות נפש,

ומתחילה התפכחות.

בקרוב אצלנו.

אני לא סובל את הגישה הזאת באופן כללי, הפסיכיאטריה התפתחה הרבה מאוד במשך השנים ועשתה הרבה טוב לאנשים.

בסרט הזה יש את כל האלמנטים של סרט תעמולה זול (מוזיקת רקע, גרפיקה, אור/צללית וכמובן שהטון החזק והנראה שפוי והגיוני הוא קול אחד) מי שרוצה להאמין לזה שלא ייקח כדורים פסיכיאטרים אבל אל תפיצו קשקושים ביוטוב ותשכנעו אנשים שכן זקוקים להם לא לקחת אותם או אנשים שכבר בטיפול שיפסיקו באחת לקחת כדורים ויהרסו את הנפש שלהם.

רק בריאות

אל תתן לעובדות לבלבל אותך.

שלום לך מתחדש,

אני אומנם לא פסיכיאטר,רק סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה,

אבל חשוב שתדע שמאניה דפרסיה (או דכאון דו קוטבי) הוא הפרעה נפשת מהקשות יותר שקיימות,

היא כוללת אפיזודות (התקף/תקופה) של דכאון קשה כמו דכאון קליני

ובנוסף אפיזודות מאניות- הכוללות high קיצוני, איבוד שליטה ולעיתים איבוד התפיסה ההגיונית של המציאות.

הטיפול התרופתי הוא טיפול קשה- בליתיום (סוג של מתכת) והוא בין הכדורים הפסיכיאטריים שהכי מעט חולים מצליחים להתמיד בלקיחתם בגלל ההשפעות הקשות שלהם על חיי היומיום.

למה אני אומרת לך את כל זה?

כי הבסיס הגנטי הוא רחב מאוד, ואין להקל בזה ראש.

כדי שתדע שבע"ה תהיה בריאה בגופה ובנפשה עד מאה ועשרים,

מתמודדת עם מורכבות לא קלה מבית, החווייה המאנית היא קשה מאוד,

ולצערנו רבים מהחולים מתאבדים.

וחשוב שתדע שיש לזה השלכות גנטיות שיכולים לעבוד לילדי הבחורה.

עם כל מה שכתבתי למעלה, בסיעתא דשמיא ובטיפול ארוך ומתאים ניתן להתמודד עם המחלה-

להיות מאוזנים ובע"ה אפילו להתגבר ממש על ההפרעה.

אין יאוש בעולם כלל.

בהצלחה רבה!

בתור אח לאדם המתמודד עם הפרעה נפשית (סכיזופרניה) הדבר הזה תמיד העסיק אותי. מצד אחד לא צריך להקל ראש בהפרעה קשה אשר לה שורשים גנטיים מוכחים אבל למיטב ידיעתי (מתוך ניסיון של חיים ושל 7 שנים של טיפול בנפגעי נפש)  תמיד יש שילוב  של הפן הגנטי ביחד עם גורם סביבתי המהווה טריגר להתפרצות המחלה -לרוב לחץ של גיל התבגרות, צבא וכמו שציינת הריון וכו'.  אין אדם שיש לו ביטחון ואתה לא יכול לדעת אם השכן שלך או חבר לעבודה לא נושא עימו את הגן הזה.

כשאחי (לא המתמודד) התחתן הוא ואשתו שאלו את הפסיכיאטר של אחי מה הסיכון הגנטי והוא אמר שאם באוכלוסיה "הבריאה" יש סיכון של 1% אז אצל אחי הסיכון הוא 15% ב"ה אחי וואשתו עשו בחירה נכונה.

רוב האנשים שייעצו לך לא ללכת על זה , תגובתם מגיאה מבורות. לך הייתי מייעץ כן לדבר עם הבחורה בכנות על הנושא, ואם זה רציני להתעניין עם הרופא של אחיה ולברר עם עצמך אם תהיה מסוגל להתמודד עם זוגיות כזאת.

בסופו של דבר לדעת שהשם הוא מכוון את הכל  וגם אם תצליח להתחמק מזה עכשיו מי יודע מה צופן העתיד.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה

אולי גם דור ישרים. 
תלוי כמה החשש אצלה ראלי.

אם אין חשש לילדים (מציאותי, תמיד יש חשש, לזה קוראים השגחה) ואין לך עוד הצעה אז אז מה ההתלבטות? פגישה שתיים ותקלוט את האופי שלה. אם תאהב תצטרך בשלב מסוים להחליט שהיא שווה את ההשקעה ושתהיה מוכן לסבול איתה בכל מה שהיא תסבול , אז נשאר רק להתפלל שלא תסבלו. אני לא רוצה להשמע איוב, אבל אף אחד לא יודע מה יכול לקרות לו מתי. מנסיון מר.

***הדברים ח''ו לא נכתבים מתוך מקום של אני ללא מקבלת בכלל, אלא אני רוצה להבין-למה?

אני ממש לא מבינה

איפה האמונה??!!!

לכל אחד מאיתנו יש סיכוי להביא ילד חולה/בעל מום או כל דבר אחר אם ריבונו של עולם ירצה בכך!

וכבר ראינו עובדות בשטח שבמשפחות בריאות לחלוטין פתאום צץ מום מסויים.

גם אם תוצאת הבדיקה חיובית-מי מבטיח לך שאכן יהיה כך?!

ואם סתם תפסול כי יש סיכוי ש...

אך אם היית ממשיך וחי בפועל עם הבנאדם וה' יתברך לא תכנן לך ילד כזה....

מה אנחנו מתערבים בחשבונות שמיים???

מזה כל השטותס הזה?

ואם ריבונו של עולם רוצה -- מאווודדד רוצההה שאני אביא ילד בעל מום לעולם

מי אני שאגיד לא לרצונו של הבורא!!!

מישהו מוכן להסביר לי???

אם ריבונו של עולם רוצה בכך-כן!!1

*כמובן שקל לדבר וקשה לעשות, ואין לי מושג איך אני אעמוד ואתמודד מול דבר כזה, אבל אני באמונה שלמה אומרת שכן אני מוכנה!

יקירה, נשמור על קצת כבוד...

את לא יודעת אם אני דוברת מתוך התמודדות או לא 

אני לא אומרת שזה לא מרתיע/מפחיד/מעורר חשש

אך להתמודד אני מוכנה! אם ה' יתברך נתן, הוא גם נתן קופסת כלים עם זה

ייתכן שזה מפחיד מאוד, אך להימנע מתוך חשש זה לא!

זה ההבדל בין פחד לזהירות

כשאני מפחד אני מוכן לוותר רק כדי לא להיכנס למצבים שייתכן שאשבר

אך כשאני זהיר אני מבין שעם כל אדם בעולם שאתחתן גם אחד שמשפחתו והוא זכים ונקיים מכל פגם

ייתכן שאביא ילד בעל מום או לא יודעת מה

אך אני מוכן להיכנס למערכת הזו ולהתמודד!

עצם הבדיקה לא משנה את אפשרות הסיכון אז מה המטרה לעשות אותה? אם עם כל אחד יש לי סיכוי כזה?

(ועם כל אחד יש סיכוי!!!)

ולוותר רק בגלל פחד לעבור מוות או כל דבר אחר! לדעתי זה לא נכון!

כי עם כל אחד יש סיכוי שתעברי את זה !
אז מה הנפקא מינה לבדוק?

אני מכירה מישהי אישית

שהייתה בהריון ונאמר לה כי רוב הסיכויים שהעובר ברמת סיכון להוולד עם מום/פיגור או משהו כזה

והומלץ לה לעשות הפלה-המלצה חמה מאוד!!! 

לבסוף היא ילדה, ילדה בריאה ושלמה

אין לדעת 

יש בדיקות גנטיות- שהן בדיקות ודאיות. כן או לא.

האם יש סיכוי סטטיסטי של 1 מ4 שיהיה לך ילד שחולה המחלה חשוכת מרפא וכל מה שנוצר לך זה לטפל בו ולהחזיק אותו בחיים עד שימות אחרי שנים מועטות- שזה דבר שיכול להרוס משפחות לחלוטין.

ויש בדיקות שהן סטטיסטיות- כלומר לא מדויקות ולא ברורות. כמו הבדיקות לתסמונת דאון- שגם הרופאים אומרים שזה לא 100%.

דור ישרים עוסק בכן ולא. אם יצא שיש נשאות לשני הצדדים- הסיכוי שארעה טעות זה רק טעות טכנית (התבלבלו במספרים או משהו כזה)

מעבר לזה, יש הבדל גדול בין לא להתחן עם בנ"א ש(כמעט) בטוח יהיו לכם ילדים חולים בצורה איומה, קורעת לב, קשה, ויכולה לעצור את החיים

לבין לעשות הפלה למשו קיים. (שגם זה- רוב הרבנים אומרים שיש מקרים מסוימים שמותר לעשות הפלה.) שזה הרבה יותר מורכב.

ולגבי הגישה הכללית שלך- אני אהיה קצת בוטה אבל זה לא אמונה יהודית.

זה ראש בקיר.

אנחנו לא מוסלמים שמאמינים ב"מוכתב"

אנחנו יהודים מאמינים שליהודי יש כוח של בחירה חופשית.

כוח שהוא זכות וחובה להשפיע על המציאות.

וכן- את יכולה פה לבחור בין ילד חולה לילד בריא. כי מה שיולד לך- תלוי גם בבחירה שלך.

"ובחרת בחיים"

זה התקיד שלנו פה, לבחור בטוב, בחיים, בללדת ילדים בריאים שיוכלו לעבוד את ה'.

אז נכון שאין לנו יכולת להחליט מה יקרה בסופו של דבר, ונכון שגם ככה יכולים להיות מומים אחרים לא גנטיים,

אבל את עשית את הבחירה של להשתדל. והקב"ה רואה את ההשתדלות ואת הרצון שלך שבוחר.

זה בדיוק כמו שתגלי שיש לך מחלה שיכולה להרוג אותך אם לא תטפלי בה ותגידי שאת לא הולכת לרופא כי "זה לא אמונה, אם הקב"ה רוצה שאני אחיה- אני אחיה."

אבל בעצם במעשה כזה את בוחרת.

את בוחרת במות.

הקב"ה נותן לרופא רשות לרפא, ונותן לך יכולת לבחור.

הוא נותן לך כלים, הוא זה שנתן לאנשים את השכל להמציא את דור ישרים. ובאמת מאז שזה התחיל- כמות הילדים שנולדים עם המחלות האלו ירדה לכמעט 0 (וגם המעטים שעוד ישנם- זה בגלל אנשים כמוך שחושבים שזה פגם באמונה ובוחרים להביא ילדים חולים לעולם)

לא תמיד יש לנו בחירה.

אני לא יכולה לבחור אם הילד שלי יולד עם תסמונת דאון או מום בלב.

אבל במה שהקב"ה כן נותן לי בחירה- אני משתדלת לבחור בחיים.

אני יודעת שכתבתי קצת חריף (וזה עוד הגרסא המצונזרת..) אבל זה בגלל שזה באמת כואב לי שאת מאמינה ככה. זה עיוות של היהדות.

צריך לזכור למה אנחנו פה ולמה אנחנו רוצים להקים בית

למי אם לא למען שמו-ואם זה ככה אז רצונו הוא רצוני ואני מקבל הכל!!!

מה שנוח ומה שלא

להשתדל שמה?

הרי הבדיקה לא וודאית!

להשתדל איזה נשמות להוריד לעולם זו כבר לא השתדלות!?

חזקיהו המלך שלא רצה להתחתן כדי שלא יצא ממנו רשע 

ואמר לו אליהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו של מקום, מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.).

גם כאן יכולנו לומר-הוא עשה השתדלות

ועוד השתדלות לשם שמיים שלא יצאו רשעים!!

אבל נראה לי שזו לא נקודת הסתכלות נכונה, זו כבר התערבות ולא השתדלות 

במיוחד שאנשים מרחקים לכת ולא יוצאים מראש עם אנשים שיש במשפחתם בעלי מום

או שכשמגלים שהדבר תורשתי מפסיקים את הכל.

"אין פה עניין לקבל תשובה וודאית, אלא תשובה על אופציות ושיקול דעת"

האם אנו רשאים להפעיל שיקול דעת על דבר כזה?

האם אני רשאי להפעיל שיקול איזה חומר גנטי ארצה/לא ארצה/ייתכן שאוריש לילדיי?

השתדלות על מה שאני יודע אני יכול לעשות, כמו לעבור כביש ולבדוק אם יש מכונית מתקרבת-זה וודאי שאני חייב לעשות את ההשתדלות למרות שזה תלוי ברצון ה' בסופו של דבר.

אך השתדלות על הבלתי נודע זה כבר בעייתי....

בין כל בני זוג יכול לקרות מקרה כזה או אחר

מי שעושה את הבדיקה, צריך לבדוק גם בעצמו אם הוא רוצה להתחתן או לא

כי גם אם יצאו נקיים ייתכן שיקרה מקרה כזה(אני אומרת את זה על סמך מידע רפואי)

תודה רבה!

**הגנטיקה משנה את פניה כל כמה שנים 

כמו גם המדע והמתמטיקה

בתור אחת שעוסקת באחד התחומים שהזכרתי

גישה כזו יותר מסתברת בעייני, אם כי אני לא רואה את עצמי במקום הזה

יפה מאוד! יישר כוחך!

ולך אין זכות לבטל מצווה 
אבל אין שום ביטול מצווה בבדיקת דור ישרים לפני החתונה

לרופא?

עושים ניתוחים?

לוקחים תרופות?

יותר מזה. למה אנחנו אוכלים ושותים? הרי אם הקב"ה עשה שנהיה רעבים בלי הפעולה האקטיבית של אכילה, וצמאים בלי הפעולה האקטיבית של שתיה, ונמות בסוף, למה לנו להתערב בחשבונות שמים, וממש לקום ולעשות מעשה - לאכול ולשתות?

אין שום הבדל.

מסוימות זה לא קשור בכלל למחלות נפש. (במיוחד שלא גילו גן של מחלת נפש- יודעים שיש נטייה משפחתית  ושמי שיש לו במשפחה הוא בקבוצת סיכון כלשהי)

לק"י

ממש לא הייתי פוסלת על רקע כזה, אלא מבררת ובודקת.

בכלל יש לכל אחד קשיים (פיזיים, רגשיים, נפשיים...), ולא כדאי לפסול מיד- אלא לברר!

ובמקרה הזה- לא מדובר אפילו על המוצעת, אלא על אחיה.

ואם מה שמפריע לך זה הצד הגנטי- אז להתייעץ עם פסיכיאטר שמבין בתחום (לא בהכרח שזה גנטי בכלל..).

(נגלה לכם סוד: יש כל מיני בעיות, גם פיזיות, שיש לאנשים מסויימים יותר סיכוי לחלות בהן- אז מה נעשה?! נפסול מיד כל אחד רק מהחששות שלנו?!).

ובנוגע ספציפית להפרעות/ מחלות נפשיות- יש אנשים מקסימים, שסובלים מבעיה כזאת או אחרת. ולא צריך מיד כששומעים את המילים "הפרעה נפשית" להבהל ולברוח, אלא לברר ולשאול. כי חבל להפסיד את הטוב בשבילך על רקע כזה (שלא תמיד זה כזה נורא כמו שזה נשמע).

אתה תפסיד בן אדם שמתמודד עם בירור האמונה הכי משמעותי ועוצמתי של הדור.

בחירה מהנה

נרשמתי רק בשביל תגובה לשרשור הזה, פשוט אני מרגישה שחייבת להגיד משהו

מסכימה בהחלט עם "הקולה טובה" ועוד כמה שכתבו פה מאוד יפה

אף אדם לא חסין בפני שום דבר. טריגר חיצוני כמו טראומה לדוגמא יכול לייצר מחלת נפש, בעוד שאדם עם נטייה (גנטית) למחלה יכול לחיות עד 120 בלי שזה יתפרץ אצלו.

אמנם קשה לי גם לחשוב על סיטואציה כזו, אני אינני נשואה וברור כי הגהינום הכי נורא שיש זה מחלות בנפש, אולם עם זאת צריך לזכור שאם חיים באופן נכון, רגוע ועם זוגיות תומכת: א. סיכוי מאוד נמוך שזה יתפרץ, אם בכלל יש נטייה גנטית לזה. ב. גם אם יש, זה ניתן לטיפול ואיזון ע"י כדורים. 

אתה תופתע לגלות כמה אנשים מסביבך נושאים על גבם תסמינים נפשיים (כמו חרדות לדוגמא) או טראומות, ונוטלים כדורים נגד דיכאון, חרדות, כדורי שינה ועוד.  בעיות נפשיות זו לא מילה גסה והגיע הזמן להפסיק להתבייש בזה. דיכאון קליני, מאניה דיפרסיה, אנורקסיה, ואפילו דברים שהם לא מחלות נפש ממש אבל ממררים את החיים כמו OCD או דיכאון לא קליני , כולם הורסים את החיים לא פחות מאשר סרטן למשל. 

זה מעיד שאתה חושש מזה ולא מעוניין כ"כ בקשר...

כשאתה רוצה לבנות עם מישהי בית, אז עצם זה שהיא מתאימה לך ומעולה בשבילך,

אמור לתת לך ביטחון בקשר, וכל ה"חסרונות" שלה ממש לא יפריעו לך ולא תחשוש מהם.

אם מפריע לך דבר כזה, זה סימן שאתה לא בטוח בקשר. וזה אומר שמן הסתם, מכאן הקשר כבר לא יתקדם יותר..

אדם שוקל בשכל, לטווח ארוך, לא הולך רק לפי ה"הרגשה". זה עדיין שלב של בירור לקראת - זה לא אנשים נשואים.

כל זה - ללא קשר לנושא הספיצי הנידון ולשאלה אם בכלל ראוי להתייחס אליו כ"חיסרון".

לשמוע על מצבים דומים, ואיך אנשים אחרים מתמודדים איתם. לשמוע מנסיון החיים של הסביבה.

אביה של תהילה מבטל את השידוך המיועד כי החתן 'חסיד' ומשדך לה במקומו בחור 'מתנגד'. את תהילה פוקדים אסונות שלדעתה מגיעים בגלל ביטול אותו השידוך. במשך השנים בעלה הופך לחסיד ואז גם נודע לה שהבחור שאירוסיו אליה בוטלו, הפך למתנגד... 
 

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?