גם לי בת בגיל כזה שמעמידה נסיונות דומים ודווקא אני המוותרת כי לא תמיד יש לי כח לויכוחים...

כאשר אומרים לו "לא" הוא צורח ובוכה- כי הוא כן רוצה, קשה לו לקבל "לא".

כך מתנהגים רוב הילדים, 

השאלה היא מה התגובה שלכם?

הבת שלי הדיוק בגיל הזה וגם מתנהגת כך.

אני משתדלת לענות לה ברוגע ובנחת שעכשיו אסור/ אי אפשר וכו' ואני מבינה שהיא מאד רוצה אבל בכל זאת אי אפשר. חשוב להמליל את הרגשות של הילד.

אם אפשר גם נותנת אופציה חלופית- למשל:

* עכשיו אי אפשר בגואש, אבל אם את רוצה נשחק ביחד בפאזל או כדור.

* עכשיו חייבים להיות במיטה ולישון. את רוצה שאלווה אותך חזרה למיטה?

וכו'....

וכן לא להתרגש מהצרחות. להראות שמבינה את רצונותיו אך אמרת "לא" ואת מתכוונת לזה.

אם הצרחות ממש רמות ולא מפסיקות, אני לוקחת על הידיים ואמרת "ממש לא נעים באוזן הצרחות, ובטח גם לך לא נעים, בואי נמצא רעיון אחר".

אם מתמידים ולא מוותרים, הם מבינים אחרי כמה פעמים ומדלגים על שלב הצרחות.

ילד חכם שרוצה משהו ואת לא מרשה, הוא יודע שאם יפנה לאבא- אבא יתן לו. אז למה לא לעשות זאת?

אני חושבת שחשוב מאד שתדברו את ובעלך בנחת לבד כשהילד לא באזור (אולי לקבוע לצאת לבית קפה או משהו)

ותגידי שקשה לך, לא להאשים את בעלך אלא תגיעו למסקנה משותפת שצריך לקבוע כללים שמוסכמים על שניכם.

ילד שרואה את אבא ואמא רבים כל הזמן זה לא ממש מוצלח...

למשל:

* לא רבים ליד הילד.

* אם יש הערה אחד לשני, אומרים בשקט בחדר.

* אם אחד ההורים לא מרשה משהו, השני צריך לגבות אותו גם אם לא מסכים לכך.

אני למשל עונה לבת שלי: "אבא לא הרשה, אז לא שואלים את אמא! לכי לאבא ותדוני איתו בעניין..."

לפעמים ה"לא" ישאר בעינו, ולפעמים ירשה בתנאים מסוימים, אבל בכל מקרה חשוב מאד לא לשבור מילה של השני ולא לריב לידו.

ותמיד חשוב לתחזק את הזוגיות כל הזמן בפגישות, מכתבים וכו' למרות העומס והקשיים בעול החיים...

יצא קצת ארוך, מקוה שעוזר במשהו...

נורמלי - לא כי הוא "עקשן". שלב בחיים.

זה לא כ"כ נורא מצד עצם הענין, שהוא צורח כשאומרים "לא" (וגם לא צריך להרבות ב"לא" בגיל כזה ביחוד).

וכדאי שהאמא תבין שאינה "לבד"; אם היא לא מרשה - צריך לראות אם אבא מזדהה עם זה. ואם לא - עדיף לוותר על ה"לא מרשה" מלהגיע לדברים חמורים בהרבה, כפי שאת מתארת.

אכן, צריך לגדל את הילדים בנחת יותר - ואז לא מגיעים לכך.  יכול לגמרי להיות "שקט" גם עם הרעש החביב של גידול ילדים. אין מה להתגעגע לרווקות.. אם זה קורה - אז באמת את צודקת, צריך קצת שינוי בהתנהלות ובאופן לקיחת הדברים.

כדאי להתחיל מבפנים: קודם כל תשנני לעצמך שהיחס הנעים עם הבעל, וגם עם הילד, שווה יותר מכל ההישגים החינוכיים שע"י ה"לא מרשה בשום אופן".

אח"כ - לדעת שזה טבעי בגיל הזה, שילד צורח כשאומרים לא, ו"מתעקש". זה לא נורא - חלק מבנין אישיותו. צריך לשניה "להתנתק" מזה, להסתכל בחיוך, "מלמעלה" איך הוא חושב שהוא מבין הכל.. ואח"כ לראות איך לפעול.

אח"כ - אני מציע לך להחליט החלטה פנימית חזקה, שמה שאבא "מתרצה", את מקבלת ברוח טובה; "אם אבא אמר"...  זה יעשה רק טוב לילד, יותר מכל ה"איסורים". וגם לכם.

אחרי שתנהגי כך - תוכלי כעבור זמן מה לשבת ביחד עם בעלך, ולחשוב בשותפות, בנחת, בלי רגזנות (הרי אף אחד מכם עוד לא "מומחה".. תתייעצו ביניכם, תדברו, תהפכו את זה למשהו שבונה קישור, שכל אחד מציע ודנים ומקשיבים), מה נכון ואיך נכון לעשות בכל מיני מקרים. כשלא הולכים "ראש בראש" - אז גם מקשיבים ומתייעצים.

לגבי הסוף - זו אכן גם התשובה: מגדלים בנחת. להשתדל למעט ב"איסורים", ב"לא". כשיש משהו שחושבים שבאמת צריך לאסור- מסבירים בנחת למה, וזה אחרי הסכמה של אבא ואמא מראש. ואם רוצה בכל זאת, לא מתרגשים או מתפעלים; פשוט מציעים באהבה רבה משהו חליפי, מזכירים למה זה לא, ומציעים שוב משהו "במקום". תוך כמה זמן הכל יסתדר בעז"ה.

ולגבות אחד את השני.

גם הבת שלי עכשו התחילה לצרוח ולהשתטח אז אני אומרת לה:

אני רואה שאת מאוכזבת

אם תדברי יותר ברור אוכל להבין אותך

זה בסדר להגיד לא

מקסימום אני מעבירה לאבא שלה את הטיפול כי גם אני נוטה לויתורים

בס"ד

צריך לפתוח את הדברים. יש לפעמים פחד שהילד באמת יעשה את זה, לא תמיד זה כ"כ נורא. לרוב, אנחנו רבים לא בגלל הסיבה הספציפית, אלא יותר בגלל הסיטואצי'ה מצד הצד השני. (למה בעלי לא שואל אותי, אולי אמרתי אחרת. אבל הוא רואה שאני לא מרשה וכו'...)

כדאי לשבת יחד ולדבר על הדברים. יש משחק מומלץ של העלאת שאלות וכל אחד רושם לעצמו את התשובות ואז מקריאים. זה מגניב לראות מה השני חושב וגם פותח לי יותר ערוצים להבין למה פעל כך.

לדוגמא:

סיטואצי'ה שאני אוהבת ביחד (עם בן הזוג) כשאנחנו עם הילד.

סיטואצי'ה שאני פחות אוהבת.

למה לפי דעתי הילד בוכה. (אפשר מקרים ספציפים)

מה לפי דעתי משמח את הילד.

איזה פתרון רצוי למצב שכזה.

למה אני כועס על הצד השני

למה הוא כועס עלי וכו...

זה ממש משחרר.

דבר נוסף, תתפללי על זה הרבה, תשמרי קצת בבטן ותדברו על זה בלי הילד. (תנסי לפחות פעמיים, זה מסתדר ממש ומקל!!!)

הכי חשוב תפייייילה!!

ממליץ לך בחום על הסרט שרק 4

 במקרה שהוא קיים כבר, אומרים "אבא אמר אז בסדר"

אף פעם אל תראי שאבא אמר הפוך.. הוא פשוט אמר את דעתו.

אח"כ תלבנו את הדברים ותסבירי לו. ותגיעו למסקנות.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.