גם לי בת בגיל כזה שמעמידה נסיונות דומים ודווקא אני המוותרת כי לא תמיד יש לי כח לויכוחים...

כאשר אומרים לו "לא" הוא צורח ובוכה- כי הוא כן רוצה, קשה לו לקבל "לא".

כך מתנהגים רוב הילדים, 

השאלה היא מה התגובה שלכם?

הבת שלי הדיוק בגיל הזה וגם מתנהגת כך.

אני משתדלת לענות לה ברוגע ובנחת שעכשיו אסור/ אי אפשר וכו' ואני מבינה שהיא מאד רוצה אבל בכל זאת אי אפשר. חשוב להמליל את הרגשות של הילד.

אם אפשר גם נותנת אופציה חלופית- למשל:

* עכשיו אי אפשר בגואש, אבל אם את רוצה נשחק ביחד בפאזל או כדור.

* עכשיו חייבים להיות במיטה ולישון. את רוצה שאלווה אותך חזרה למיטה?

וכו'....

וכן לא להתרגש מהצרחות. להראות שמבינה את רצונותיו אך אמרת "לא" ואת מתכוונת לזה.

אם הצרחות ממש רמות ולא מפסיקות, אני לוקחת על הידיים ואמרת "ממש לא נעים באוזן הצרחות, ובטח גם לך לא נעים, בואי נמצא רעיון אחר".

אם מתמידים ולא מוותרים, הם מבינים אחרי כמה פעמים ומדלגים על שלב הצרחות.

ילד חכם שרוצה משהו ואת לא מרשה, הוא יודע שאם יפנה לאבא- אבא יתן לו. אז למה לא לעשות זאת?

אני חושבת שחשוב מאד שתדברו את ובעלך בנחת לבד כשהילד לא באזור (אולי לקבוע לצאת לבית קפה או משהו)

ותגידי שקשה לך, לא להאשים את בעלך אלא תגיעו למסקנה משותפת שצריך לקבוע כללים שמוסכמים על שניכם.

ילד שרואה את אבא ואמא רבים כל הזמן זה לא ממש מוצלח...

למשל:

* לא רבים ליד הילד.

* אם יש הערה אחד לשני, אומרים בשקט בחדר.

* אם אחד ההורים לא מרשה משהו, השני צריך לגבות אותו גם אם לא מסכים לכך.

אני למשל עונה לבת שלי: "אבא לא הרשה, אז לא שואלים את אמא! לכי לאבא ותדוני איתו בעניין..."

לפעמים ה"לא" ישאר בעינו, ולפעמים ירשה בתנאים מסוימים, אבל בכל מקרה חשוב מאד לא לשבור מילה של השני ולא לריב לידו.

ותמיד חשוב לתחזק את הזוגיות כל הזמן בפגישות, מכתבים וכו' למרות העומס והקשיים בעול החיים...

יצא קצת ארוך, מקוה שעוזר במשהו...

נורמלי - לא כי הוא "עקשן". שלב בחיים.

זה לא כ"כ נורא מצד עצם הענין, שהוא צורח כשאומרים "לא" (וגם לא צריך להרבות ב"לא" בגיל כזה ביחוד).

וכדאי שהאמא תבין שאינה "לבד"; אם היא לא מרשה - צריך לראות אם אבא מזדהה עם זה. ואם לא - עדיף לוותר על ה"לא מרשה" מלהגיע לדברים חמורים בהרבה, כפי שאת מתארת.

אכן, צריך לגדל את הילדים בנחת יותר - ואז לא מגיעים לכך.  יכול לגמרי להיות "שקט" גם עם הרעש החביב של גידול ילדים. אין מה להתגעגע לרווקות.. אם זה קורה - אז באמת את צודקת, צריך קצת שינוי בהתנהלות ובאופן לקיחת הדברים.

כדאי להתחיל מבפנים: קודם כל תשנני לעצמך שהיחס הנעים עם הבעל, וגם עם הילד, שווה יותר מכל ההישגים החינוכיים שע"י ה"לא מרשה בשום אופן".

אח"כ - לדעת שזה טבעי בגיל הזה, שילד צורח כשאומרים לא, ו"מתעקש". זה לא נורא - חלק מבנין אישיותו. צריך לשניה "להתנתק" מזה, להסתכל בחיוך, "מלמעלה" איך הוא חושב שהוא מבין הכל.. ואח"כ לראות איך לפעול.

אח"כ - אני מציע לך להחליט החלטה פנימית חזקה, שמה שאבא "מתרצה", את מקבלת ברוח טובה; "אם אבא אמר"...  זה יעשה רק טוב לילד, יותר מכל ה"איסורים". וגם לכם.

אחרי שתנהגי כך - תוכלי כעבור זמן מה לשבת ביחד עם בעלך, ולחשוב בשותפות, בנחת, בלי רגזנות (הרי אף אחד מכם עוד לא "מומחה".. תתייעצו ביניכם, תדברו, תהפכו את זה למשהו שבונה קישור, שכל אחד מציע ודנים ומקשיבים), מה נכון ואיך נכון לעשות בכל מיני מקרים. כשלא הולכים "ראש בראש" - אז גם מקשיבים ומתייעצים.

לגבי הסוף - זו אכן גם התשובה: מגדלים בנחת. להשתדל למעט ב"איסורים", ב"לא". כשיש משהו שחושבים שבאמת צריך לאסור- מסבירים בנחת למה, וזה אחרי הסכמה של אבא ואמא מראש. ואם רוצה בכל זאת, לא מתרגשים או מתפעלים; פשוט מציעים באהבה רבה משהו חליפי, מזכירים למה זה לא, ומציעים שוב משהו "במקום". תוך כמה זמן הכל יסתדר בעז"ה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בס"ד

צריך לפתוח את הדברים. יש לפעמים פחד שהילד באמת יעשה את זה, לא תמיד זה כ"כ נורא. לרוב, אנחנו רבים לא בגלל הסיבה הספציפית, אלא יותר בגלל הסיטואצי'ה מצד הצד השני. (למה בעלי לא שואל אותי, אולי אמרתי אחרת. אבל הוא רואה שאני לא מרשה וכו'...)

כדאי לשבת יחד ולדבר על הדברים. יש משחק מומלץ של העלאת שאלות וכל אחד רושם לעצמו את התשובות ואז מקריאים. זה מגניב לראות מה השני חושב וגם פותח לי יותר ערוצים להבין למה פעל כך.

לדוגמא:

סיטואצי'ה שאני אוהבת ביחד (עם בן הזוג) כשאנחנו עם הילד.

סיטואצי'ה שאני פחות אוהבת.

למה לפי דעתי הילד בוכה. (אפשר מקרים ספציפים)

מה לפי דעתי משמח את הילד.

איזה פתרון רצוי למצב שכזה.

למה אני כועס על הצד השני

למה הוא כועס עלי וכו...

זה ממש משחרר.

דבר נוסף, תתפללי על זה הרבה, תשמרי קצת בבטן ותדברו על זה בלי הילד. (תנסי לפחות פעמיים, זה מסתדר ממש ומקל!!!)

הכי חשוב תפייייילה!!

ממליץ לך בחום על הסרט שרק 4

 במקרה שהוא קיים כבר, אומרים "אבא אמר אז בסדר"

אף פעם אל תראי שאבא אמר הפוך.. הוא פשוט אמר את דעתו.

אח"כ תלבנו את הדברים ותסבירי לו. ותגיעו למסקנות.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...