גם לי בת בגיל כזה שמעמידה נסיונות דומים ודווקא אני המוותרת כי לא תמיד יש לי כח לויכוחים...

כאשר אומרים לו "לא" הוא צורח ובוכה- כי הוא כן רוצה, קשה לו לקבל "לא".

כך מתנהגים רוב הילדים, 

השאלה היא מה התגובה שלכם?

הבת שלי הדיוק בגיל הזה וגם מתנהגת כך.

אני משתדלת לענות לה ברוגע ובנחת שעכשיו אסור/ אי אפשר וכו' ואני מבינה שהיא מאד רוצה אבל בכל זאת אי אפשר. חשוב להמליל את הרגשות של הילד.

אם אפשר גם נותנת אופציה חלופית- למשל:

* עכשיו אי אפשר בגואש, אבל אם את רוצה נשחק ביחד בפאזל או כדור.

* עכשיו חייבים להיות במיטה ולישון. את רוצה שאלווה אותך חזרה למיטה?

וכו'....

וכן לא להתרגש מהצרחות. להראות שמבינה את רצונותיו אך אמרת "לא" ואת מתכוונת לזה.

אם הצרחות ממש רמות ולא מפסיקות, אני לוקחת על הידיים ואמרת "ממש לא נעים באוזן הצרחות, ובטח גם לך לא נעים, בואי נמצא רעיון אחר".

אם מתמידים ולא מוותרים, הם מבינים אחרי כמה פעמים ומדלגים על שלב הצרחות.

ילד חכם שרוצה משהו ואת לא מרשה, הוא יודע שאם יפנה לאבא- אבא יתן לו. אז למה לא לעשות זאת?

אני חושבת שחשוב מאד שתדברו את ובעלך בנחת לבד כשהילד לא באזור (אולי לקבוע לצאת לבית קפה או משהו)

ותגידי שקשה לך, לא להאשים את בעלך אלא תגיעו למסקנה משותפת שצריך לקבוע כללים שמוסכמים על שניכם.

ילד שרואה את אבא ואמא רבים כל הזמן זה לא ממש מוצלח...

למשל:

* לא רבים ליד הילד.

* אם יש הערה אחד לשני, אומרים בשקט בחדר.

* אם אחד ההורים לא מרשה משהו, השני צריך לגבות אותו גם אם לא מסכים לכך.

אני למשל עונה לבת שלי: "אבא לא הרשה, אז לא שואלים את אמא! לכי לאבא ותדוני איתו בעניין..."

לפעמים ה"לא" ישאר בעינו, ולפעמים ירשה בתנאים מסוימים, אבל בכל מקרה חשוב מאד לא לשבור מילה של השני ולא לריב לידו.

ותמיד חשוב לתחזק את הזוגיות כל הזמן בפגישות, מכתבים וכו' למרות העומס והקשיים בעול החיים...

יצא קצת ארוך, מקוה שעוזר במשהו...

נורמלי - לא כי הוא "עקשן". שלב בחיים.

זה לא כ"כ נורא מצד עצם הענין, שהוא צורח כשאומרים "לא" (וגם לא צריך להרבות ב"לא" בגיל כזה ביחוד).

וכדאי שהאמא תבין שאינה "לבד"; אם היא לא מרשה - צריך לראות אם אבא מזדהה עם זה. ואם לא - עדיף לוותר על ה"לא מרשה" מלהגיע לדברים חמורים בהרבה, כפי שאת מתארת.

אכן, צריך לגדל את הילדים בנחת יותר - ואז לא מגיעים לכך.  יכול לגמרי להיות "שקט" גם עם הרעש החביב של גידול ילדים. אין מה להתגעגע לרווקות.. אם זה קורה - אז באמת את צודקת, צריך קצת שינוי בהתנהלות ובאופן לקיחת הדברים.

כדאי להתחיל מבפנים: קודם כל תשנני לעצמך שהיחס הנעים עם הבעל, וגם עם הילד, שווה יותר מכל ההישגים החינוכיים שע"י ה"לא מרשה בשום אופן".

אח"כ - לדעת שזה טבעי בגיל הזה, שילד צורח כשאומרים לא, ו"מתעקש". זה לא נורא - חלק מבנין אישיותו. צריך לשניה "להתנתק" מזה, להסתכל בחיוך, "מלמעלה" איך הוא חושב שהוא מבין הכל.. ואח"כ לראות איך לפעול.

אח"כ - אני מציע לך להחליט החלטה פנימית חזקה, שמה שאבא "מתרצה", את מקבלת ברוח טובה; "אם אבא אמר"...  זה יעשה רק טוב לילד, יותר מכל ה"איסורים". וגם לכם.

אחרי שתנהגי כך - תוכלי כעבור זמן מה לשבת ביחד עם בעלך, ולחשוב בשותפות, בנחת, בלי רגזנות (הרי אף אחד מכם עוד לא "מומחה".. תתייעצו ביניכם, תדברו, תהפכו את זה למשהו שבונה קישור, שכל אחד מציע ודנים ומקשיבים), מה נכון ואיך נכון לעשות בכל מיני מקרים. כשלא הולכים "ראש בראש" - אז גם מקשיבים ומתייעצים.

לגבי הסוף - זו אכן גם התשובה: מגדלים בנחת. להשתדל למעט ב"איסורים", ב"לא". כשיש משהו שחושבים שבאמת צריך לאסור- מסבירים בנחת למה, וזה אחרי הסכמה של אבא ואמא מראש. ואם רוצה בכל זאת, לא מתרגשים או מתפעלים; פשוט מציעים באהבה רבה משהו חליפי, מזכירים למה זה לא, ומציעים שוב משהו "במקום". תוך כמה זמן הכל יסתדר בעז"ה.

ולגבות אחד את השני.

גם הבת שלי עכשו התחילה לצרוח ולהשתטח אז אני אומרת לה:

אני רואה שאת מאוכזבת

אם תדברי יותר ברור אוכל להבין אותך

זה בסדר להגיד לא

מקסימום אני מעבירה לאבא שלה את הטיפול כי גם אני נוטה לויתורים

בס"ד

צריך לפתוח את הדברים. יש לפעמים פחד שהילד באמת יעשה את זה, לא תמיד זה כ"כ נורא. לרוב, אנחנו רבים לא בגלל הסיבה הספציפית, אלא יותר בגלל הסיטואצי'ה מצד הצד השני. (למה בעלי לא שואל אותי, אולי אמרתי אחרת. אבל הוא רואה שאני לא מרשה וכו'...)

כדאי לשבת יחד ולדבר על הדברים. יש משחק מומלץ של העלאת שאלות וכל אחד רושם לעצמו את התשובות ואז מקריאים. זה מגניב לראות מה השני חושב וגם פותח לי יותר ערוצים להבין למה פעל כך.

לדוגמא:

סיטואצי'ה שאני אוהבת ביחד (עם בן הזוג) כשאנחנו עם הילד.

סיטואצי'ה שאני פחות אוהבת.

למה לפי דעתי הילד בוכה. (אפשר מקרים ספציפים)

מה לפי דעתי משמח את הילד.

איזה פתרון רצוי למצב שכזה.

למה אני כועס על הצד השני

למה הוא כועס עלי וכו...

זה ממש משחרר.

דבר נוסף, תתפללי על זה הרבה, תשמרי קצת בבטן ותדברו על זה בלי הילד. (תנסי לפחות פעמיים, זה מסתדר ממש ומקל!!!)

הכי חשוב תפייייילה!!

ממליץ לך בחום על הסרט שרק 4

 במקרה שהוא קיים כבר, אומרים "אבא אמר אז בסדר"

אף פעם אל תראי שאבא אמר הפוך.. הוא פשוט אמר את דעתו.

אח"כ תלבנו את הדברים ותסבירי לו. ותגיעו למסקנות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....