המסר מידי נדחף לדעתי. יש יותר מסר מאשר עלילה. הרגשתי שאני קוראת ספר מוסר ולא ספר עלילתי.

ובכלל... גם המסר שלה מידי קיצוני לדעתי. הצורה שבה היא מציגה כל הנאה כשורש הרע - לא הסכמתי. בכלל.

בעצם...

[מסתכל על שם הניק] 

[מסתכל גם על החתימה] 

[רואה שמדובר במעריץ קנאי]

[נלחץ]

[בורח]

[חוזר בו מדבריו הקודמים]

לא אמרתי כלום. ספרים מדהימים!!!!!!!!!

חחחחח

מעריצה קנאית, כן!

מה רע?

בס"ד

עלילה מעניינת, מסר ראוי..

מאוד מאוד אהבתי

וכל דבר שהוא לא קיום תורה ומצוות כרוע מוחלט, זה די מעצבן,

וגם העובדה שלוקח לה שנים, תרתי משמע, להוציא כל ספר...

אבל בכללי אני נהנית מאוד מהם... 

(למרות המסר הנדחף)

העלילות שלה מעניינות,

אבל יותר מזה-

סגנון הכתיבה והשפה שלה מצוינים, מרתקים, תמיד ברורים, ומהנים.

וגם הדמויות שלה, יצא לי לקרוא רק עוד ספר או שניים שהדמויות בו היו כל כך מורכבות, עמוקות, אמינות, ויציבות.

היא משקיעה ממש, נכנסת לאופי של כל דמות

ולדעתי ההטפות שלה לא טרחניות

זה לא שהמשגיח נעמד ליד הבחור ומוסר שיחה, וכולנו צריכים לקרוא נאום טרחני מהגיגי הסופר, זה תמיד קשור מאד

אפילו בקטע שאולה אומר למהללאל "כולנו בנים אובדים, כולם טועים..., לפי הנתונים שלך הגעת רחוק ואין לי זכות ורצון לכעוס עליך" או משהו כזה (בוא לא נגזים, לא למדתי בעל פה...)

שזה ממש הטפה ברורה, זה נעשה במידה, בקושי כמה שורות, וזה ממש קשור לענין.

אתה מוצא את עצמך מזדהה עם הדמות שהיא מנסה לצייר
 

בקיצור - מתי כבר יוצא יוזבד?????

(וניצלו"ש - יש לי הרגשה של קשר בין לופין בהארי פוטר לאולה במהללאל, מישהו מזדהה?)

לדעתי הם סופרות יותר מוצלחות. אבל הספרים שלהם לבנות, אתה לא תתחבר..

את חיה הרצברג אני לא זוכר, תזכירי לי ספרים שהיא חיברה

ובכל מקרה אין על מיה קינן!

זו דעתי לפחות!

ולילדים- הנערים מביתן 3, מורה ג'ינג'ית, עשרה ימים בחנות של קובה, לנה (האחרון קצת ילדותי. מתוק, אבל לא ברמה שלה)

צומת הדרורים זה לחובבי פסיכולוגיה, אבל הדמויות מתוקות ממש.

אה, ומיה קינן זה רק בספרים האלה (איסתרק ומהללאל), ולא בשאר הספרים שלה, שלא משהו

לעומת אסתר קווין וחיה הרצברג שכל הספרים שלהם מעולים (אולי אחד לא)

מאיה קינן טובה גם בספרים אחרים. "אלוף הכוונות הטובות," למשל (לילדים), מאוד חמוד ומצחיק.

אבל באמת יש הבדל גדול בינו לבין איסתרק ומהללאל. רואים שבהם היא השקיעה את הנשמה.

היא אישה מאוד חמודה, אגב. הייתי פעם במקום שבו היא הרצתה. עושה רושם של אישה חכמה ועמוקה.

וזה נכון שחיה הרצברג עולה עליה. סופרת מדהימה.

יכולה להיות אישה מדהימה שלא כותבת משהו.. זה ממש לא קשור

(וגם אני שמעתי שהיא נחמדה מאד.. אני מכירה את גיסתה)

מסכימה עם דעתך בנקודה הזאת.

אמרתי שיש לה ספרים טובים חוץ מאיסתרק ומהללאל, וכהערת אגב הוספתי שהיא אישה חמודה.

קפיש?

אפילו התלהבתי ממנו יותר מאיסתרק

ואם את מכירה את גיסתה, אולי תשאלי אותה איפה אפשר להשיג אותו, כי הוא אזל בשוק!

נראה לי שיש לקינן קושי עם סיפורים קצרים, היא משקיענית, שבונה מציאות שלימה, ובסיפור קצר היא לא מצליחה לבטא את עצמה

את צומת הדרורים אהבתי, את הפרש אני לא זוכר

היא היתה המורה למתמטיקה שלי באולפנה..

ותקרא את הפרש, הוא מעולה!

אגב, אני כן מסכימה עם זה שהיא ממש משתפרת.

מי יודע, אולי מתישהו היא תעבור לרשימת הסופרים המוכשרים (שיש לי בראש)

אני רק לא זוכר מה היה שם

האמת שקינן לפעמים נכנסת לנישות שלא מתאימות לבת

יש לה בספרים הרבה נידונים הלכתיים סבוכים, שהיא מכניסה אותם כלאחר יד, והבנתי אותם רק כי אני בייניש

ואני אתן דוגמא

במהללאל פילאק נותן מתנה לשלוואן לרגל חתונתו, וכששלוואן מודה לו הוא אומר - 

"מי שיכול לקדש אשה בקבלת מתנה לא צריך לומר תודה על מתנות שהוא מקבל"

(או משהו כזה בערך)

איזה בת יכולה לומר שהיא הבינה את המשפט הזה?

אתן יודעות מה? שכל אחת תסביר כאן מה שהיא הבינה, ואני אסביר אחר כך מה הכוונה!

או ששמעתי \ קראתי משהו כזה בעבר וזה מבליח.

אבל אולי אם בנאדם חשוב מסכים לקבל מתנה ממישהו אחר, זה כאילו הוא נותן לו את הכבוד שבקבלת המתנה? אולי זה (הכבוד) נחשב למשהו שאפשר לעשות אתו קידושין?

(כנראה לא הכרחי לנושא, אבל את איסתרק ומהללאל לא קראתי)

אדם חשוב שמקבל מתנה, נותם כבוד לנותן, במידה והכבוד הזה שווה פרוטה, אפשר לקדש בזה אישה בנוסח כזה:

"הרי את מקודשת לי בהנאה שאני מסכים לקבל ממך מתנה"

ופילאק מתכוין שאדם כזה שאם הוא מקבל מתנה זה נחשב שהוא נתתן כבוד ששווה כסף לא צריך להגיד תודה, הרי העונג כולו של הנותן שהוא קיבל כבוד.

(את כל פעם מפתיעה אותי מחדש, גברת ברוריה)

וזה ממש חור בהשכלה לא לקרוא איסתרק ומהללאל.

חור עצום!

מה שרציתי לומר, שקינן מכניסה דברים תורניים שמוכרים לביינישים, ובנות ממש לא אמורות להבין 

גם שמתי לב שבקידושי שליח של שלוואן הוא ממנה את השליחות לפני עדים, ונוסח הקידושין מתאים לקידושי שליח

בקיצור, משקיענית!

ואני מחשיבה את עצמי לבחורה חכמה...

אהמ... בקישור שבחתימה שלי דנים על הכל, כולל על הנושא הזה.

והתשובה בקצרה:

יש איזושהי הלכה בקידוש אישה, שאדם גדול יכול לקדש אישה במתנה שהיא נותנת לו (בניגוד לקידושין רגילים, בהם כמובן האיש מקדש בחפץ (בד"כ טבעת) שהוא נותן לאישה) , היות והוא אדם גדול, האישה חשה זכות לתת לו, והזכות הזו היא כמתנה בשבילה. 
מסתבר שפילאק רמז לשלוואן שהוא אדם גדול, ועל כך תודתו.

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים