מפרשת פקודי נכנסים לפרשת ויקרא. שייכות ב' הפרשיות היא:
בסוף פרשת פקודי מדובר אודות הענן שהיה על המשכן. "ענן" הוא העלם, שמנע ממשה רבינו להיכנס לאוהל מועד, "ולא יכול משה גו'". ולאחרי זה "ויקרא אל משה" – קריאה היא עניין של גילוי, הגילוי שלאחר ההעלם.
הגילוי שלאחר ההעלם הוא למעלה יותר מגילוי כשלעצמו, כידוע.
ענין הגילוי שלאחר ההעלם בעבודת האדם הוא עבודת התשובה. התשובה באה לאחר שהאדם התרחק מאלקות – העלם. ותשובה פירושה השבה למקומו – גילוי.
גם בתשובה – כמו בגילוי שלאחר ההעלם – נעשה "כפלים לתושייה", עד לתכלית התשובה – "זדונות נעשו לו כזכיות", "אתהפכא חשוכא לנהורא".
[...] וזהו עניין תכלית הקריאה שבאה לאחר ההעלם – לא לדחות ולהסיר את ההעלם, אלא ש"לילה כיום יאיר".
וזוהי הוראה לכל אחד ואחד בעבודתו, שבכל מצב שבו נמצא, אסור לו להתייאש חס-ושלום, אלא אדרבה – על-ידי ההעלם אפשר להגיע לגילוי נעלה יותר.
וכן בנוגע לדורות בכלל, שמקשים קושיא: הרי היו דורות טובים בהרבה מדורנו ("אַ סאַך שענערע ווי היינט"), ואף-על-פי-כן היו עדיין רחוקים מהגאולה, ואם כן, איך אפשר להבין שדווקא בדור זה, ש"אכשור דרא בתמיהה", תבוא הגאולה?
והמענה לזה – אדרבה, היא הנותנת, כנ"ל.
לפנות בוקר השינה חזקה יותר, ואז צריך להתחזק ביותר לא להירדם חס-ושלום ולהתעורר לאור הבוקר, עד שנזכה ל"לילה כיום יאיר"
(תורת מנחם ה'תשי"ז כרך יט, עמ' 126-128)
.
