תשקיע כמה שאת יכולה ,תביני אותה תקשיבי לו פשוט תהיה חברה שלה

לדעתי עדיף בחוץ

בהצלחה!

מבחינה לימודית- תוכלי לעשות איתה ש"ב בצורה כייפית וחוויתית,

לפי הקושי שלה תדעי על מה לתת דגש- אם היא מתקשה בקריאה תקראי איתה דברים מענינים ותתאמני איתה, וכו'..

מבחינה חברתית- לעודד אותה, לתת לה ביטחון עצמי.. את יכולה גם אחרי שכבר תכירו אחת את השניה להציע לה להביא חברה לאחד המפגשים שלכן ולנסות דרך זה לעודד אותה..

כדאי לך לשחק איתה משחקים של גדולים לרמה שלה, להכין איתה דברים (אוכל, יצירות) ולזרום לפי מה שהיא אוהבת..

עדיף אצלה, שלא תתבייש..

מה זה אומר ללכת לפרק? מה זה?

את מוזמנת לדבר איתי באישי יש לי המן רעיונות כי אני גם עושה דברים כאלה.. בצלהח וכל הכבוד זה ממש מצווה!!!

-מוסיפה דבר קטן מבחינה לימודית. 

נסי לבדוק איך קל לה ללמוד ולזכור.. אני גם חונכת ילדה עם קשיי למידה, ושגילתי - העסק נהיה הרבה יותר פשוט.  

האם יש לה זיכרון חזותי , ואז כדי שתכתבו ותקשטו וכו'. או שתעזרי לה לסכם [כמו שאנחנו מסכימים לעצמנו] 

גלתי שזה ממש עוזר. כי אצל ה'חברה' שלי, מה שנכתב - נכנס לראש. והמרקרים נועדו לדף להיות מענין . 

ככה גם כל הדפים שלי, יעידו חברותי. 

אם יש לה זיכרון שמיעתי , אז תשירו תוך כדי למידה דברים וכו.. תדקלמו את החומר. 

אם קשה לה לשבת הרבה, אז לצ'פר. נגמור עמוד, ואז נשחק\נכין משו. 

אני ממש משתגעת עם ילדים, לא מזיז לי הם בשוק לפעמים. אבל בסוף זה עושה את העבודה. 

ואצלה היא תרגיש יותר טוב. 

אל תדאגי מאיך תוכלי לעזור לה ומה תעשי איתה- זה יבוא לאחר מספר פעמים שתפגשו כשתכירי אותה יותר..

אני עשיתי חונכות ודי חששתי בהתחלה כי אני לא עשיתי דבר כזה קודם וזה פשוט קרה. והסיפוק והכיף והקשר שלך עם הבת שאת עושה איתך חונכות.. זה מדהים. פשוט מדהים. לי זה היה מאוד משמעותי. אני ממליצה בחום ללכת על זה. את לא מבינה כמה זה יתן לה ולך. כן גם לך. אל תדאגי מהזמן. אני עשיתי איתה את החונכות בשנה הכי עמוסה ולחוצה שלי (כשנגשתי לחידון התנ"ך ולמדתי כ10 שעות ביום נטו תנ"ך) ומצאתי את הזמן. גם במידה מסוימת החונכות נתנה לי כוח גם אם לפעמים זה היה קצת מעייף, איכשהו החום והאהבה והעשיה הזו נתנה לי הרבה כוחות נפש, שמחה ומרץ.

אל תוותרי על זה.

אה ועוד משהו, גם אני ממליצה לך להיות בבית שלה. לשתיכן יהיה יותר נוח ושם יש גם את הדברים שלה שהיא אוהבת לעשות וכו'.

שבוע טוב והמשך חודש אדר שמח לכולם!

ובמיוחד החבר'ה שבאו לאישי תודה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....