היה חביב בהחלט. גרם לי לתהות על העניין. 

אמ, אני לא חושבת שאפחד מאיתנו יכול להחליט למי יש חיים וניסיון גדול יותר.. 

אבל אני חושבת, ובעצם די בטוחה שלכולם יש קשיים שיכולים להרגיש להם קשים מאוד.  

שמעתי פעם, שלכל אחד יש ניסיון שמותאם לו. ורק לו. אז אין ניסיון יותר גדול, כי כל אחד מקבל תיק תפור למידותיו.  הקושי שלי מתאים לי, הוא בסדר גודל שלי.. ולכן, אין מצב לריב למי יותר קשה. כי זה לא מתאים לך בכלל.. זה לא קל או קשה יותר. זה פשוט לא באותו מדד. כאילו, אין איך להשוות כי זה דברים שונים.  ~סליחה שמבולבל פה משו~~ 

אבל הידיעה הזו, נותנת לנו גם פתח לתלונות. כי באמת, התיק שלי קשה, וכבד לי והוא באמת הכי קשה ומסובך למידה שלי, אז אני יכול להתבכיין. סתם. 

אני מניחה שהקשר בין התיק שלי, לשלך, לשלו - זה העזרה ההדדית שיכולה להיווצר. 

כי אחרי שמבינים שהתיק שלי הוא שלי, ושאין מצב להחליף אותו - אז אולי אפשר להעזר קצת בניסיון של אחרים. 

כי אומנם הם שונים, אבל יש קו משותף ועזרה ההדדית. 

במקום מוכי גורל, בואי ניקרא לזה שותפי גורל . כולנו בעולם הזה.. 

אז אני אעזור לך בקושי שלך - ואת תעזרי לי בטיפ מימך - והוא יעזור להיא, שתעזור להוא. וזה גלגל מסתובב, וככה אנחנו מתקנים את עצמנו. את אחרים. ואת העולם כולו למצב טוב יותר שיוביל לגאולה השלמה .. 

סליחה על הבלגן. נסתי לענות. אולי הצלחתי, ואולי בלבלתי. אז סליחה מראש. 

יש נסיונות קשים קלים וקשים יותר, אבל בהתאם לניסיונות, האנשים חזקים יותר ופחות.

יכול להיות שחברה שלי ממש עצובה בגלל משהו שלי נראה קטן ולא חשוב- זה אומר שאני שונה מחברה שלי, תפיסת העולם שלנו שונה, ואני אולי חזקה יותר, אבל בסופו של דבר הניסיון של כל אחת מתאים למידת החוזק שלה, ונכון שאולי הניסיון של מישהו בדרגה גבוה משל אחר, אבל לשניהם קשה באותה מידה.

בדרך כלל.

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים. 

לנו ברגש אנושי תיראה אחת הסיטואציות כקשה יותר. 

אבל לא בטוח בכלל. כל אחד ועם הכוחות שהוא בנה בכדי להתמודד עם משבר כזה או אחר. 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...