http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4904
סיפור פריצתו הבלתי נמנעת של הציבור החרדי בסדרת נתונים קצרה שכל ישראלי צריך להכיר: בשנת 2002 עמד שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים על כ-33.1%, ב-2010 עלה שיעור זה ל-42.2%, וב-2012 הוא כבר הגיע ל-45.4%. מדובר בזינוק של 37% בעשור אחד בלבד! שהתרחש בד בבד עם קפיצה בסדרי גודל משמעותיים לא פחות בתנאים החומריים השוררים בחברה החרדית, בגודל המחזורים שהיא שולחת לצה"ל ובכמות החרדים המבקשים להשיג לימודים אקדמאיים.
לא מדובר בנס וגם לא בהתערבות אלוקית, אלא בהתרופפותו של הסדר בשם "תורתו אומנתו" שכלא את הציבור החרדי מחוץ לעולם התעסוקה. הסדר זה שהחל בעיצומה של מלחמת השחרור ב-1948, אז שחרר בן גוריון כ-400 תלמידי ישיבות משירות צבאי בתנאי שיהפכו את "תורתם לאומנותם" או במילים אחרות – יוותרו על חיי העולם הזה, לטובת עולם הישיבה.
על פי ההסדר תלמיד ישיבה שמעוניין להימנע משירות צבאי זוכה בפטור מתגלגל (הניתן שוב כל שנה) בתמורה להתחייבות ללמודים בהיקף של 45 שעות שבועיות. בכדי להבטיח כי תלמיד הישיבה לא ינצל את הזמן בכדי לשפר את חייו החומריים נאסר עליו גם לעבוד, ולמעשה הוא משוחרר לשוק העבודה רק במתן הפטור הסופי משירות צבאי: בגיל 31 לאבות עם חמישה ילדים, בגיל 35 לאבות עם ארבע, ובגיל 41 פטור סופי – ללא קשר למצב המשפחתי.
פטור מלא משירות ניתן במקרים מסוימים גם לתלמידי ישיבה נשואים עם מספר קטן יותר של ילדים או לרווקים אחרי גיל 26, וזאת בתלות בגחמה או ברצון של משרד הביטחון. בדרך המלך יכלו חרדים "להיתקע" בישיבה עד שנות השלושים לחייהם או להצטרף לשורותיה של הכלכלה החרדית השחורה.
חוק טל – אחת מפיסות החקיקה המומלצות והמושמצות בהיסטוריה – שינה את המציאות הזו. החל משנת 2002 ניתנה לתלמידי ישיבה בני 22 האפשרות לצאת ל-"שנת הכרעה" בה יוכלו לעבוד, ללמוד ולהחליט: האם פניהם בחזרה לישיבה, לשירות צבאי מלא או לשירות אזרחי מקוצר, בן שנה אחת, שיפטור אותם מחובת השירות.
"פלא": גם חרדים יכולים לעבוד
השינוי הדרמטי בתעסוקת חרדים אינו נס אלא תוצאה של הסרת מכשלה חוקית שאסרה על ציבור שלם לעבוד. התרופפות הסדר תורתו אומנותו במקביל לקיצוץ החד בקצבאות הילדים הוביל לזינוק האדיר שהתרחש בעשור האחרון בתעסוקת גברים חרדים; זינוק שהוא לא מהפכה כמו שהוא חזרה לסדר חברתי רגיל, בריא ונורמאלי בו אדם, משפחה וציבור עובד למחייתו.
אתם מבינים, הבעיה אף פעם לא הייתה בחרדיות אלא בחקיקה הישראלית. מחקר שערך מכון פלורסהיים ב-2005 ערך השוואה בין הקהילות החרדיות בלונדון ובישראל וגילה כי בעוד שיעור הגברים החרדים העובדים בישראל עומד על כ-40% הרי שבלונדון הוא עומד 67%. הם והם חרדים, ההבדל הוא בחקיקה ובתמריצים.
רק צופה חסר פרספקטיבה היסטורית ואו גיאוגרפית (או סתם אנטישמי) יכול להגיע למסקנה כי אדיקות דתית יהודית מובילה בהכרח לעוני, תלות ונזקקות. לאורך אלפיים השנים האחרונות שגשגו היהודים לא בזכות מערכת רווחה שסיפק להם הפריץ אלא למרות התנכלויות, פוגרומים והיטלים שביקשו לרושש, לפזר ולהחליש חברה שהפגינה חוסן חברתי וכלכלי על רקע מחויבות להלכה וללימוד היהודי.
חומות הגטו נסדקות. המעורבות ההולכת וגדלה בעולם העבודה והצמיחה הכלכלית שהיא מביאה, צפויים לתרום למעורבות הולכת וגדלה של החרדים במערכות הציבוריות, בתרבות, במדע, בעסקים וכן, גם לעלייה שכבר החלה בשיעורי הגיוס. הציבור החרדי הוא מנוע הצמיחה הפוטנציאלי של מדינת ישראל: הפריון הגבוה שלו מעניק לישראל משאב המצוי במחסור אקוטי בעולם מערבי מצטמק ומזדקן, ונקודת המוצא הכלכלית הנמוכה שלו מאפשר שיעור צמיחה גבוה שמאפיין בדרך כלל מדינות מתפתחות.
לכתבה בשלימותה:
