http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t620939#6871273

זה מוריד מאוד את הסיכון! היה לי בהריון שני גם באזור השבוע שלך, אבל כיון שזו לא היתה פעם ראשונה זה היה סיכון של 0.5% להדבקות. ב"ה נולדה ילדה בריאה ושלמה שהייתי מתעללת בה קצת בהתחלה ובודקת כל הזמן אם היא מגיבה לרעשים... (סגרתי דלת בחוזקה... עשיתי לה קולות ליד האוזניים )

אני מקווה שאת מרגישה בסדר,

תתיעצו עם כל המומחים, וגם עם הרבנים שלכם, אפשר גם עם מכון פועה,

מצב לא פשוט בכלל, תתפללו,

גם אם הוא נדבק, אז לא יודעים מראש מה הפגיעה אם בכלל, עד כמה שאני יודעת.

לי זה היה לקראת סוף הריון, וב"ה הכל בסדר, היא כבר כמעט בת 7. 

היום אמרה שבבדיקת מי שפיר בשבוע 22אפשר לדעת ב100% האם העובר נדבק..

אבל עד אז?

וזה שבוע גדול, כך שגם אם חושבים על הפלה זה כבר מאוחר מידי...

שפיר, אם התוצאה ל"ע חיובית אז 100% שזה נכון והוא נדבק, אבל אם יוצא שלילי אז זה לא וודאי... (לא זוכרת כמה אחוזים) 

בהצלחה רבה!!! יש לי בת דודה שהיתה במקרה שלך וב"ה נולד ילד שנדבק אמנם בcmv אך הוא מתוק ובריא ב"ה (בן שלוש כמעט) וחברה עם ילדה בריאה שלא נדבקה כלל... רוב הסיפורים טובים!! בעזרת גם אצלך! מזדהה עם הפחד... 

בשבועות האלה אפשר לעשות בדיקה שנקראת "סיסי שיליה" שאולי גם היא רלוונטית לך (יש בה סיכון ולכן בד"כ לא עושים אותה אם אין סיבה ספציפית)

מבחינת תאריכי ההדבקה וכו'.

לא קראתי את שאר התגובות אז מחילה אם אני חוזרת על דברים.

לגבי בדיקת מי שפיר:

היינו אצל רופא במרפאת נשים מיוחדת לזה בבית חולים, ומתוך ההסברים שלו הבנו שהנזקים שעלולים להיות לתינוק, גם במקרה שהוא נדבק, הם ברוב רובם של המקרים בעיה בשמיעה ובעוד משהו, וזה באחוזים גם יחסית נמוכים (אני לא זוכרת כרגע את המספרים המדוייקים). לעומת זאת הסיכון לחייו, ודגש על חייו, של העובר בבדיקת מי שפיר הוא כמעט זהה לסיכון שלעובר יקרה משהו אקוטי בעקבות הדבקה בנגיף.

בעיקרון - הרופא היה מאוד בעד לעשות את הבדיקת מי שפיר, כי מבחינתו אם מגלים הדבקה, אז המעט אחוזים סיכוי שההדבקה תגרום לנזק כלשהוא לעובר, זה מספיק בשביל להפיל אותו. אנחנו חשבנו אחרת (מן הסתם...) ולכן החלטנו לא לעשות את הבדיקה הזאת - בעיקר בגלל הסיכון שכרוך בה להפלה, וגם כי המידע על הדבקה לא היה משנה משהו מבחינתנו.

אבל, את שאר המעקב כן עשינו - בעיקר כדי להיות מוכנים נפשית אם אכן תהיה איזו לקות בעובר. שאר המעקב זה אומר- הלכתי ליותר סקירות, וכולן היו מורחבות ואצל רופא מומחה (מטעם הקופה - לא פרטי!) וכללו סקירה מעמיקה של הראש והמוח. בכולן ב"ה לא נצפו ממצאים חריגים. וב"ה התינוק נולד בריא ושלם!! תודה לקב"ה על הנסיך הקטן!

עוד משהו: את צריכה לדווח כשאת באה ללדת שיש חשש להדבקה ב-CMV ואז מיד אחרי הלידה הם שולחים בדיקה (נראה לי שתן אבל אני לא בטוחה) לבדוק אם הוא נדבק. אם הבדיקה יוצאת שלילית, זה אומר בוודאות שאין הדבקה (רופאת הילדים חשבה שזה לא מחייב אי הדבקה, ולכן שלחה אותי אחרי הלידה לבדיקות מיוחדות לתינוק. אבל הרופא בבית חולים שהגענו אליו אמר לי מפורשות שלא היה צורך בבדיקות האלה, ואם הבדיקה יוצאת שלילית אחרי הלידה זה בוודאות אומר שהוא לא נדבק).

ב"הצלחה, ובאמת שאין מה לחשוש יותר מדי. אני מינפתי את המצב הזה להמון תפילות על העובר, ושיזכה להיות מוכן ומזומן לקיים את כל מצוות השם.

קצת עובדות

1. בדר"כ לפני שמחליטים אם יש סיכון  להדבקה צריך לעשות בדיקת דם חוזרת - זה עוזר לזיהומולוג להחליט מה הסיכוי שההדבקה שלך ב-CMV היתה תוך כדי הריון ומתוך זה מהסיכון שאת תדביקי את העובר

2.  אם הוא מחליט שיש סיכון בדר"כ הוא ימליץ על מי שפיר. הסיבה מי פשיר מומלץ רק בשבוע 22  מכיוון שכדי להראות שהעובר נדבק הוא צריך להפריש את הוירוס בשתן שלו. מי השפיר בשלב הזה הם השתן של העובר ולכן אם יש נוכחות של CMV מי שפיר סימן שהעובר נדבק ואם לא- אז לא.

3. רוב הילדים שנדבקים הם א-סיפטומטים (80 או 90 אחוז אם אני זוכרת נכון) מתוך אלה שמראים סיפטומים לרובם תהיה לקות שמיעה בלבד. לשאר- ומזה כולם מפחדים יכול להיות בעיות מאוד רציניות- עד כדי פיגור שכלי עמוק, עוורון, בעיות כבד ועוד. כמובן שהספקטרום הוא רחב והרוב לא נמצאים בצד הקשה של הסקלה.

4. במידה ויודעים שעובר נדבק לא ניתן להעריך האם הוא לא יפגע כלל או יפגע מאוד- זו הסיבה המרכזית שאנחנו בחרנו לא לעשות את הבדיקה מי שפיר - כי היא נותנת תשובה של כן או לא אך לא מעריכה בוודאות את מידת הפגיעה.

5. לנשים שהוכחה הדבקה במי שפיר או לאישה שלא מעונינת במי שפיר עושים סקירות מערכות מרובות ומדוקדקות כדי לנסות ולאתר האם יש סימנים של פגיעה קשה כבר בחיים התוך-רחמיים. כלומר אם יראו סימנים במוח כבר בהריון יש יותר סיכוי שיהיה פיגור שכלי מאשר אם לא רואים כלום. גם כאן- אין הוכחות ברורות של כן או לא.(כפי שתראי בהמשך מהסיפור שלנו)

6. לאישה שלא עשתה מי שפיר אחרי הלידה לוקחים בדיקת שתן מהתנוק ובודקים האם יש נוכחות של הוירוס בשתן (אותה בדיקה שעושים במי שפיר) אם אין הדבקה- ב"ה. אם יש הדבקה...

7. היום יש טיפול תרופתי שנותנים לילדי CMV מרגע שמוכחת הדבקה וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. יש בזה כמה גישות.הותיקה שבהם היא מתן תרופה בוריד למשך 6 שבועות וזהו... (באשפוז) הגישה החדשה יותר היא להמשיך את הטיפול דרך הפה עד גיל חצי שנה (פרו' שלזינגר משערי צדק) או עד גיל שנה (פרו' אמיר משניידר) במהלך הזמן הזה התינוק עובר בדיקות דם תכופות להראות שהתרופה לא מזיקה לכבד וחוץ מזה יש פרוטוקלוים של מעקב- כל חצי שנה בדיקת שמיעה בהרדמה, מעקב התפתחות הילד, מעקב רופא עינים ועוד לפי הצורך

8. השמו ת של הרופאים שהזכרתי הם רופאים מומחים מאוד בתחום שנותנים יעוץ תוך כדי הריון וכמובן אח"כ. שניהם עם המון נסיון ומאוד בעד לתת לילדי ה-CMV כמה שיותר סיכוי הם גם מאוד מאמינים שהטיפול התרופתי עוזר. (שלזינגר הוא גם דתי...)

9. כמו שאמרתי -לבן שלי לא עשינו מי שפיר אך עשינו בדיקת שתן מיד אחרי הלידה שהתגלתה כחיובית. בדיקת US מוח, כולל MRI הראתה נוכחות של הוירוס במוח (סימנים במוח שאם היינו עושים סקירה בהריון היו רואים אותם ואולי מכריעים שהוא יהיה מפגר). ממצא שמאוד מאוד הדאיג אותנו. הוא גם לא עבר את בדיקת הסינון שמיעהשל הילודים (דרך אגב- כמו אחוז גדול ומשמעותי מהתינוקות)

ביום הוא כמעט בן 3- ילד שמח , מלאך , חברותי, חיובי, מתוק רכש שפה באופן מדהים. יש כנראה קשיים בשמיעה. אנחנו עדיין ביבירור בנושא אבל חסדי ה איתנו יום יום שנתן לנו את הילד הזה ואת המתיקות המופלאה שלו ואת הבריאות המופלאה שלו!!

מקווה שעזרתי

אנונימית אחת

וואו בע"ה שתמשיכו לגדל אותו בנחת!!

תודה על השיתוף ועל המידע

אצלי בכלל היה סיכוי של 50% להדבקה בזמן "מסוכן" שהתווסף.

גם אנחנו הגענו למסקנה שהסיכון במי שפיר הוא בערך הסיכון לפגיעה קשה בעובר שהיינו הולכים לשאול עליה רב.

לכן לא עשינו את הבדיקה. את כל שאר הבדיקות שאין בהם סיכון לעובר עשינו בצורה יסודית אצל מומחים.

הלוואי וזה נכון!

נעשה עו 3 שבועות עוד בדיקת דם ונראה....

היא לא נדבקה.

אבל....

אצלי היו נתונים אחרים.

ההדבקה היתה בחודשיים לפני ההריון.

יש סיכון בהדבקה בתוך חודש לפני ההריון.

מה שחשוב ש"תשימי" לב שכשרופא אומר עובר פגוע וכד'...

זה יכול להיות פגיעות שונות. ז"א פגיעות קטנות ולא משמעותיות ועד לפגיעות קשות מאד.

לי אמרו שיש סיכוי של 50% להדבקה ומתוך זה 50% לפגיעה שפגיעה יכולה להיות ברמות שונות.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

מה שכן היום הוא מאוהב בנסיעות.

ובחזרה מהגן זה מה שמרגיע אותו ונכנסים לבית בנחת.

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

למפרע הבנתי פה מהפורום שיכול להיות שזה קשור לדלקות אוזניים... ובאמת לבת שלי היה הרבה דלקות אוזניים

מלא זמן נמנעתי מלנסוע כי זה היה מזעזע אבל אני חושבת שאחרי כמה חודשים היה שיפור משמעותי. לדעתי עד גיל חצי שנה עבר לגמרי.

בשליש שלישי קורה לי הרבה..

תשתי הרבה מים ותהיי במנוחה

אני לא מיובשת ודווקא היה יום בנחת

טוב נחיה ונראה

הלכתי להיבדק וראו פעילות רחמית

אמרו לשתות הרבה ולנוח

לא היתה פתיחה או משהו

אני לא מתרגשת מזה

פשוט מנסה לשתות כמה שיותר

ציר אמיתי מאוד כואב, אלו זו סתם הכנה

לק"י

וזה גם עניין אישי וכוח סבל.

אני ממש מרגיז אותי כזה כשאומרים לאישה בהריון כשיהיו לך צירים תדעי

כן ברור

השאלה היא לא על לידה פעילה דודה, אלה על ההתחלה…

לכולנו ברור שכנראה לא אלד בבית

אבל אם אני רוצה אפידורל אני לא רוצה להגיע בפתיחה תשע…

(לידה קודמת בפתיחה מלאה חשבתי שאני בפתיחה שלוש כי התקדם מהר… לא חשבתי לבקש עוד בדיקה, חשבתי שככה זה…)

יש לבעלי היום משהו חשוב מארבע עד חמש

אז אני אמרתי לריבוש"ע שהיום אפשר להתחיל צירים בארבע

ככה אעביר שעה עד שיסיים, גם אדע שזה משו, הוא יבוא נשים את האפרוחיות לישון עם חיבוק ונצא

נשמע לי תכנית מעולה

קאט ל

עוד שבועיים וחצי אני לוויתן 😂😭

בעזרת ה'

ממש לא מזמן

מתחילת תשיעי היו לי צירים קטנים, התקשויות של הבטן + כאב קטן בזמן התקשות.

אבל זה לא היה סדיר

הרופאה בבדיקה בתחילת תשיעי ידעה להגיד שכבר יש צירים (לא מוניטור או משהו, רק הרכישה את הבטן), אבל בגלל שזה לא היה סדיר זה לא היה כל כך משנה

ופשוט באיזשהו שלב זה הפך להיות סדיר, כל ציר התארך ולא היה רק כמה שניות, וכשניסיתי לא הצלחתי לישון איתם וגם כשנרדמתי התעוררתי.

אז אלו היו הסימנים בשבילי לדעת שעכשיו זה באמת מוביל ללידה בקרוב ולא רק הכנה כללית של הגוף.

אז אם זה חוזר שוב, הייתי מתחילה מלבדוק כמה זמן אורך כל ציר וכמה זמן יש בין ציר לציר. זה נראה לי נותן מדד די אמין

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

אני אבדוק גם את העניין הזה

תודה רבה לכולכן!!

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

לק"י

רגיל ולהשמין בהתאם.

אז אולי כדאי במקביל לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיהיה יותר קל להמשיך איתם אחר כך.

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים