המשפט (בבית שלי) "בבית שלנו לא מדברים ככה"

או : "בבית שלנו לא מדברים כך לאמא"

וכדומה.

תקראו את הספר של רולידר,

תקחו את הילד לשיחה ודברו איתו בגובה העיניים, הסבירו לו כי אתם לא במלחמה, אלא רוצים שיהיה לו רק טוב, ושמכיוון שאתם סומכים עליו קראתם לו לשיחה.

בשיחה תסבירו שכמו שהוא מסוגל לשמור כך וכך שעות בין בשר לחלב,

כך אתם מאמינים כי הוא יכול לשמור על פיו נקי,

אפשר להוסיף, כמו שאמרתי לילדים שלי, שכשהפה מלא ניבולים, אזי אחר כך כשאנו באים להתפלל, הכלי שלנו מטונף ולא ראוי,

ואז מה יעזור?

אישית, אני בתור אמא מתקשה מאוד עם הקטע הזה באופן אישי,יש כאלה שזה קשה להם יותר.

אני נראית שיה תמימה, אבל בשעת כעס מסוגלת להוציא (אף פעם לא ליד הילדים) קללות ששמעתי בשכונה או באולפנא,

ואני עכשיו ממש עובדת עם עצמי.

מטופל שלא הפסיק לקלל בטיפול,

רשמתי יחד איתו את כל הקללות הקיימות אצלו ובעולם,

לידן כתבנו את המילים החלופיות שניתן לומר במקום,

כשאמרתי מעצמי על כמה מילים, הוא נורא שמח ואורו עיניו לשמוע שאני מבינה למה התכוון בקללה הזו והזו.

אחר כך שמרנו את המילון,

ובדף נפרד רשמנו שוב את הקללות, וביקשתי ממנו לקרוע את הדף לגזרים ולזרקו לפח כדי להתנקות מזה!

מאז אין שום מילה לא יפה!

וכמובן כל פעם שהוא מגיע אני מחמיאה לו על כך אלף פעמים,

כל הזמן תחזקו התנהגות טובה!

הרבה הצלחה!

בהודעתכם.

של מי הארגון הזה ?

אומר הרב החיגר בספר "נערי שעשועיעם אם"

דף 43 פיסקה 14 "הנער המקלל בא לתקן"את מה בא לתקן  את מידת הכעס והצער של הוריו הנער מקלל כי אתם מראים לו שזה מותר ולגיטימי למה יוצא תימן לא קיללו ?כי מי שקילל קיבל

אם הנער מקלל אדרבה ויוסיפו וכו ... עכשיו זה תלוי רק בכם

זה סתם אתר שלי

[ובהיות שיש אפשרות בפורומים להוסיף לחתימה קישור לאתר של הכותב, אז הוספתי את זה פעם..]

כדאי שתדברו עם המחנך/ת ולהסביר באופן אישי לילד מה משמעותם ופעם הבאה תענישו אותו מהקל אל הכבד (אם הוא לא יפסיק)

ראשית, לדבר על חשיבות טהרת הלשון.

שנית, לגרום לו להרוויח במקרים בהם שלט על עצמו ולא 

קילל/ היכה למרות הכעס, למשל לסכם שאם הוא פונה אליכם 

ולא מקלל  אתם תטפלו בצורה שהוא ירוויח אם זה בתוספת זמן או

צ'ופר אחר שהוא יקבל וכו'.

בנוסף, ללמד אותו כיצד לדבר כדי להשיג את מבוקשו

וכן להראות לו אלטרנטיבות אחרות להביע את מחאתו,

קללות או אלימות מגיעות מהמקום של "אין לי דרך אחרת"

וברגע שמגלים דרכים אחרות הקללות ייעלמו, אין צורך בהן.

מ10 מילים בערך 5 קללות ואין שום משמעות להן בדרך כלל

העניין הוא שאם זאת המציאות אז קשה לילד להיות שונה ולדבר אחרת

סתם נקודה למחשבה

לסדר היום

מקורות

"בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל (לשון סגי נהור) מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנאמר "על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה"

מאי ועוד ידו נטויה? אמר רבי חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו - אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה - הופכין עליו לרעה.

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר "שוחה עמוקה פי זרות". רב נחמן בר יצחק אמר: אף שומע ושותק שנאמר "זעום ה' יפול שם" (מסכת שבת דף לג)

"ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י) - זה ניבול פה (בעל הטורים)

"ויתד תהיה לך על אזנך" (שם יד) - רמז שאם שמע נבול פה שיכוף אצבעו לתוך אזנו וזהו ויצאת חוץ שלא לשמוע נבול פה (בעל הטורים)

"האמת הוא כדברי רבותינו זכרונם לברכה, שניבול פה הוא ערוותו של הדיבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר עניני הזנות" (מסילת ישרים פרק יא)

הרוצה לשמור את עצמו מחטא זה (=של הוצאת זרע לבטלה) ישמור את פיו מניבול פה... וכן ישמור את אזנו משמוע דיבורים כאלו (קיצור שו"ע קנא, ו)

ויש עוד מקורות רבים מספור על עניין זה

הוא המלקה ולתת חויה של דת של דינים,

זה גרוע,

יש שבגלל זה סובלים אחר כך מחרדות ואין להם חיים

שמעתי ממשהו שהשבוע היתה שיחה של רב אחד בישיבה לנוער חרדי נושר על העניין הזה,

ולדעתי הוא עשה טעות,

צריך לבוא בגישה חסידית לנערים כאלה, ממש מעניין אותם ההפחדות.

אלא בשביל להראות למגיב מעליי את חומרת הדבר

זה מקסים (לא מניסיון... הילדים שלי צעירים). מוזמנת לחפש. (כן, יש הרבה ספרים ב"ה.. אולי תשאלי את הרב עצמו).

בגדול הוא אומר - להירגע. זו לא בעיה רצינית אם מבינים איך הילד רואה את העולם. זה יותר מרגיז אותנו. (זה באמת נשמע נורא).

ובדרך כלל זה עובר (מי שמקלל בבגרותו לדעתי זה לא קשור להאם קילל בצעירותו, אלא לדרך חיים). האחים שלי ממש ניבלו את הפה כשהיו בגילאי יסודי, וכמובן היום, אין להם קשר לדברים האלו.

הצלחה רבה! זה בטוח לא קל (לא קל?! קשה!) לשמוע מילים כאלו בבית שלך.

זו עלוקה שקשה להפטר ממנה.. וגם כשמפסיקם זה נפלט לפעמים וחבל..

כי אם נתייחס אז הילד יעשה זאת יותר לצורך צומי

נחפש דרכים אחרות לתת צומי

לשבת ולהסביר לו לדבר בשפה נקייה ולהוות דוגמא אישית .למצוא זמן נוח לשיחה [פיקניק פשוט]

קודם כל הילד מאוד כועס כנראה-

זה לדעתי מצריך התיחסות הרבה יותר משמעותית !

למה אתה כועס כל כך ? למה האמירות או המעשים שנעשו גרמו לך כל כך לכעוס ?

אפשר לעבוד עם עצמנו על הדבר הזה, ולהגיע למצב שלא נכעס כל כך. אשמח להרחיב למעוניינים.

זה דבר בסיסי מאוד- איך אני מתמודד עם דברים שגורמים לי לתחושות מפחידות בלב- כועס ??

לגבי הקללות-

הילד שמע אותם איפשהוא, זה לא ממש משנה כי אי אפשר שלא להחשף במהלך החיים לדברים רעים, השאלה היא מה עושים עם זה.

הכיוון הסופי הוא שהאדם או הילד, צריך לחוש שההתנהגות או הדיבור או המראות שרואה וכו' - לא מתאימים לו, גורמים לו הרגשה לא טובה בנשמה, ועקב כך הוא לא מעוניין בהם.

כרגע, מה שנשמע הוא שההתנהגות שלו בכלל לא באה מתוך הקשבה עצמית כלשהיא אלא הוא עושה זאת דוקא בגלל שזה מקפיץ אותכם. זו הדרך שלו להשמיע את קול הצעקה שלו.

לדעתי משהוא מפריע לו והוא לא מצליח להעביר לכם את זה..

בהצלחה.

נלוות לזה?

האם קשיים נוספים?

תפרטי יותר אם את רוצה בבקשה,

כי עד עכשיו אני חושבת שענינו לך כולנו ברמה הקונקרטית של התמודדות בכאן ועכשיו מולו, אבל לא פתרנו בכך את שורש הבעיה שמציקה לו, שזה כבר קשור לרמה דינאמית יותר.

את רוצה לפרט?

אגב, יש פורום אני חושבת באתר של מכון אדלר, וגם יש אפשרות לקבל התייעצות חד פעמית חינמית דרך מרכז שפר להורים.

הילד צריך לדעת שאם הוא מקלל אף אחד לא מתיחס אליו והוא לא משתתף במשחק, בטיול, בארוחה או בכל פעילות חברתית אחרת.

כדי שיוכל לשוה ולקחת חלק בפעילות הוא צריך לבקש סליחה ולהבטיח שימנע מלדבר כך.

ולשוב על הפרוצדורה הזו בעקביות אבל לא ברעש ועצבים אלא בשלווה גמורה. כך הוא יבין  שאלו כללי המשחק בלי שננפח את המילים ומשמעותן וכל הנושא למימדים שיגרמון לו להתפתות לחזור עליהן, כאמצעי לקבלת תשומת לב ושליטה.

ולת תשומת לב אוהבת בשפע- ילד שמקלל מחפש תשומת לב  ומוכן לקבלה אפילו על ידי מעשה שלילי. אז להרעיף עליו פשוט אהבת חינם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....