אסתר ידעה שהיא מצילה את כל ישראל?!

היא הייתה צריכה את מרדכי שידחוק בה "אולי לעת כזאת הגעת למלכות" שינגן לה על המצפון "את ובית אביך [כלומור - אני, מרדכי..] תאבדו"

אני לא באה לזלזל ח"ו באסתר, ברור שהיא הקריבה המון מעצמה למען עמה וכו'.

אבל את זה אנחנו יודעים, אחרי שקראנו את סוף הסיפור..

אבל היא, היא חיה בכלוב זהב. בראיה נורמאלית ולא בפרסקטיבה של שנים.

במקום מסויים, מבחינתה זה היה אסון, ילדיה יגדלו כגויים, אולי בכלל לא ידעו על יהדותם.

אבל האם היא חיה בארמון בתחושה של שליחות?! לא נשמע ככה..

וכאשר אבדתי, אבדתי-הכפילות מלמדת שכאשר אבדתי בהתחלה באונס והייתי פטורה(ומותרת לבעלי-מרדכי),עכשיו אני הולכת אליו מרצוני ואאסר למרדכי,אבל בשביל כלל ישראל מותר ללכת לאותו רשע.

ועוד כתוב,שדריווש בנה נולד לא מאחשוראש אלא ממרדכי והיה רק מאומץ אצל אחשוראש.

תשובות לגוף השאלה - 

1. כל אדם, אפילו הכי אידיאליסט בעולם, נשחק בשלב מסויים. הוא צריך שיתנו לו כוחות. במקרה הזה - המצב היה כ"כ חמור שמרדכי הוסיף מעל החיזוק גם אזהרה. אזהרה שמטרתה לקדם את אסתר למטרה - הצלת עמ"י.

2. יש מהמפרשים שאומרים שפשוט מאוד, אסתר העבירה את התשדיר למרדכי, אבל בגלל תחלופי השליחים בדרך('ותגד להתך'- 'ויגידו למרדכי') , המסר שהגיע למרדכי היה שונה. הוא פשוט לא הבין אותה, ולכן היה תוקפני לכאורה.

3. אסתר הבינה את החשיבות אבל היה לה מהלך טקטי אחר (לחכות יותר זמן ולא לפרוץ אל המלך ולעצבן אותו). מרדכי הסביר לאסתר שלא, המהלך שלה פחות נכון ובראיה רחבה שלו - היא דווקא צריכה להקשיב לו.

שכוייעך!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....