בס"ד
בעזרת מלך יחיד א-ל חי העולמים ובהשתדלותנו.
[קבלו מראש את התנצלותי על ההכללות והחלוקה המגזרית. עמכם הסליחה.]
הדיבורים על ה'חרדים' הממיתים עצמם באוהלה של תורה, מוסרים עליה את נפשם, מקפידים על קלה כחמורה, מעט מתמיהים.
חישוב פשוט מראה שכביכול ה'סרוגים' הם.... ~צונזר משום כבוד המעמד~.
מסירות נפש על ארץ ישראל היא שטות?!
על עם ישראל?
מגורים בערים מעורבות, עבודה עם 'חילוניים' וכו' נובעת מתוך פתיחות?
חסרים בציבור ה'דת"ל' אברכים שמוסרים את נפשם על התורה? אנשים שעוסקים בחינוך הדור הבא של עם ישראל?
עבודת השם נמדדת רק ב'מסירות נפש על התורה' או שמא גם לעם ישראל ולארץ ישראל יש חלק בתפקידנו כאן?
הגענו לכאן על מנת לקדש שם שמיים.
לקדש שם שמיים!
המחלוקת בין האחים ויוסף לא הייתה על אם להתפלל עם גערטל לבן, שחור או בלי אחד כזה. המחלוקת היא האם להישאר בתוך תוכנו ('צדיקים בפרווה') או אם לצאת ולהשפיע, להיות 'צדיקים בתנור'!
לצאת- ולהפריח את השממה. במקום שבו אין תורה, במקום שאין תורת ארץ ישראל.
כי כשהכוס מלאה- אי אפשר למלאות בה עוד מים! [נסו זאת; קחו קנקן, ומזגו לתוך כוס. מה קורה כשהיא עולה על גדותיה? כך גם אנחנו, כשאנו מלאים בתורה אי אפשר להכניס אלינו שום דבר אחר. בנאדם מלא לא יכול להיות מושפע! הוא רק משפיע.]
האידיאולוגיה הזו לא נובעת מתוך סטלנות או נוחות. (להיפך.)
חזרנו לארץ, אחרי אלפיים שנות גלות במהלכן ניסנו רק לשרוד. וכעת, וכל הסוגייה של הפרט והכלל מתחילה להתברר מחדש.
מה הבורא יתברך רוצה מאיתנו?
לשבת בבית המדרש 13 שעות ביום זה משהו בלתי נתפס!, אבל גם לחנך את הדור של עמ"י לעבודת השם, וגם לכבוש את ארץ ישראל, ולהציל חיי אדם, ולפתח את העולם (על משקל ה'וכבשוה') הם לא פחות חשובים!
ציבור שלם לא יכול לשקוד על התורה במשך כל היום.
לא מבחינה טכנית, וגם לא מחובתו ואחריותו.
כן! יש לנו אחריות!
אחריות ללמוד תורה, לכיבוש הארץ, לדור הבא, להר הבית, לקידוש השם, לקרוב רחוקים, להתבוללות..
תמה התקופה בה אנו נלחמים על מה שקיים. עכשיו אנחנו צריכים לבנות.
להפריח את יו"ש. להקים גרעינים תורניים. לבנות ישובים בנגב (כדוגמת מרחב עם). לשנות את פני האומה הישראלית.
הציבור שלנו לא מושלם, יש לו המון לאן להתקדם.
ואף על פי כן הציבור שלנו הוא ציבור א ד י ר ! !
ציבור שלקח על עצמו את מלוא האחריות של יהודי, ולא אחריות חלקית.
יש לנו מקום להתקדם בכל התחומים, והמון.
אבל ההכרה בזאת לא הופך את הציבור לפחות איכותי/ דתי/ דוס/ אחר. הוא הופך את הציבור לציבור שמכיר ביכולתיו ומגרעותיו. ומתוך הכרה זו, ורק מתוכה, אפשר להתקדם לעבר הגאולה השלמה.
אז יאללה,
אנו עתידים לעמוד בשעת מבחן קשה. ניתן כבר להבחין ב'הכנות' שנעשות לקראתן. יהי רצון שנזכה לקדש שם שמיים ולעשות את רצונו של הקב"ה. שלא נשכח לרגע את תפקידנו.
שנזכה לחיות תורת חיים בעז.
חג שמיייח!
שנזכה להינצל מקליפת עמלק ולקבל משמחת החג ואורה העצום.
א גיעטן שעבאס עם ישראל
!
"..האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עיננו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום כולך יפה רעייתי ומום אין בך." (הראי"ה.)
