לאיודעת.

לפעמים עוזר לי לראות אחרים שמחים. להתבשם מהם. ובסוף זה נכנס גם אלי. 

אמ. 

לחייך בכאילו, ואז זה נהיה אמיתי. 

או שפשוט להחליט שבא לנו לשמוח. בכל זאת. כי אם באים מבואסים, הסיכוי לשמוח קטן עוד יותר. 

או ה-דרך. לברוח לערים מוקפות חומה וכנ"ל הפוך

נוח לנו לחשוב שזה לא ולשכנע את עצמנו שזה לא בשליטתנו, כי אז מותר לנו הרבה יותר להיות עצובים.  

להגיד שזה קל להחליט לשמוח למרות שיש הרבה סיבות ללא? 

לא.  

לא בטוח שאצליח השנה, ולא בטוח שאת תצלחי. 

אבל לנסות לחשוב על זה מעכשיו, עד פורים  - יכול להיות שזה קצת יעזור ל'רצון להיות עצובים' ללכת טיפה. 

או שכן, או שלא. 

תנסי. מה אכפת לך. |אומר גם לעצמו|

מכבדת. תודה שכתבת. 

לא התכוונתי לשפוט. מצטערת שכך השתמע מדברי.

הלוואי ויהיה לכם רק טוב, ותצלחו לשמוח למרות הכל.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....