1. מדוע אוכלים סוגפניות ולביבות בחנוכה ? לזכר נס פך השמן נוהגים לאכול מאכלים מטוגנים בשמן.

2. מדוע באמת חוגגים 8 ימים ולא 7 אם השמן היה רק ליום אחד? (הדרכה לבנים: קושית הב"י תירוץ שאתה יודע עליה)   יש גם הדרכה לבנות?? השמן לא הספיק ל8 ימים? |תוהה| אז חוגגים 8 ימים... למה פחות? אם לחגוג אז עד הסוף!

3. מדוע משחקים בסביבון בחנוכה ? לרמוז על הנס הגלוי שהיה מלמעלה (הקב"ה) שהרי מסובבים את הסביבון מלמעלה, לעומת הנס הנסתר שהיה בפורים ובו משחקים ברעשנים, שאותם מסובבים מלמטה...

ועוד משהו שקראתי לגבי הסביבון, כדי שלילדים הקטנים לא יהיה מעט ביטול תורה (הם לומדים בד"כ עד שעה מאוחרת ובחנוכה הם יוצאים מוקדם על מנת להדליק את החנוכיה בבית), אז יצרו את הסביבון שהוא משחק חינוכי שאומר לילדים:

"הינפשו היום ובלו שעותיכם בחדווה, ובלבד שתכנסו לאחר החנוכה לעול של תורה ויגיעה של מצווה. ואף עתה בשעת משחקכם, אל תשכחו בניסים ובנפלאות שעשה ה' עימנו- וחורתים על סביבוניהם את האותיות נ.ג.ה.פ/ש... והכל שלא יסיחו התינוקות דעתם מן הנס הזה אפילו בשעת משחקיהם.

הרי מנהגי חנוכה, מנהגים של חינוך הם, חינוך לבנים וחינוך לכל המון העם שיהו נזכרים בחסדי ה' עם ישראל עמו ומודים ומהללים לפניו ומקבלים עליהם תורתו וכל מצוותיו". (מתוך: ספר התודעה, הרב אליהו כי טוב)

4. מדוע לא מזכירים את נס פך השמן ב"(ו)על הניסים" ? לא יודעת...

5. מדוע מדליקים שמש בחנוכיה ? כיוון שאסור להשתמש באור הנרות ("אלא לראותם בלבד") מדליקים את השמש, ואם והיה והשתמש- כאילו זה מאור השמש...

מותר לתקן אותי, אם טעיתי.

חנוכה כשר ושמח ;)

אוכלים סופגניות כי זה טעים-ואי אפשר לאכול כל השנה סופגניות-אחרת איך היינו נראים???אז הקציבו את חנוכה (לביבות זה באמת מיותר לטעמי...חוצמיזה-מישו באמת מכין לביבות בבית לחנוכה??)

את קושיית הימים זה פשוט מאד: רש"י חשב עלי, עליך ועל כל השאר, כך הוא כתב: "שהרי שבעת ימים תחוג בשמחה ואם כך הרי נאמר שאין קוטעין מצוה בשיאה אזי יום אחד הוסף לשם המצוה וכיוצא שמונת ימים" הבנתם?? זה רש"י פשוט, אין צורך להסביר...

למה משחקים בסביבון??על זה הגיב הרמב"ן!!:רצה שהלא לפסח אפיקומן, בסוכות הקישוטים וגו' ובחנוכה נשכחו הילדים...אמר להם: סביבון מה הוא? פלסטיק טהור ומדליק אור ומשמיע שירי חנוכה, על כן נהופכו למותג"

טוב...אנלא בשוונג...אבל ניסיתי

1. לזכר נס פח השמן! נוהגים לאכול מאכלים מטוגנים עם הרבה שמן לזכר נס פח השמן לכן אוכלים סופגניות ולביבות!!

2. טוב יש מיליון ואחת תירוצים אני אביא אחת/שנים מהם: 1. הנס ביום הראשון הוא על הניצחון במלחמה ועל עצם מצאית הפח שמן, ושאר הימים הם הנס של השמן שהספיק לעוד 7 ימים!! 2. חילקו את השמן ל8 חלקים וכל חלק תפח ונהיה מספיק לאותו יום!! אז ככה גם ביום הראשון יש חלק מהנס.

3. בגלל שהיהודים למדו במערות תורה וכשהגיע סיור של יוונים לבדוק אם לומדים תורה אז היהודים החביאו את הספרים והתחילו לשחק בסביבונים ככה הם הצליחו ללמוד תורה!!

4. תאמת אין לי מושג אני אברר על כך!

5. יש הרבה סברות למה! בגדול אין שום חיוב ואולי אפילו מיותר לשים שמש בחנוכיה! אבל אם רוצים מדליקים את השמש ע"מ שנוכל להשתמש באורו של השמש ולא באורן של הנרות האחרים!! כי אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד.

בס"ד

חצי מהשאלות פה למדתי היום בביה"ס עם כיתות ב'.

לפחות תן שאלות ברמה...

שלא נרגיש מטומטמים...

שאלה ידועה... התשובה לא כ"כ... ;)

עדי מחכים שתחכים אותנו!

חג שמח!

מתוך דבריו של הרב עובדיה יוסף,

בימים אלו, ימי חג החנוכה, תקנו לנו רבותינו תקנה אחת לפרסום הנס שעשה ה' לאבותינו, והיא תקנת הדלקת נרות חנוכה שמונה ימים.

והנה הדלקת נרות החנוכה, לכאורה אינה באה לפרסם את כל ניסי ה' שארעו בימי החנוכה, אלא אך ורק את נס פך השמן, שנותר רק פך אחד של שמן טהור במקדש, ולא היה בו להדליק אלא ליום אחד, ונעשה נס ודלקו ממנו הנרות שמונה ימים, אבל על שאר ניסי ה' לא תיקנו לנו רבותינו איזו תקנה שנעשה לפרסם הניסים, שנצחו מעטים את הרבים, ושלא נכחד שם ישראל מן העולם.

והדברים טעונים ביאור יותר, כאשר אנו מתבוננים בנוסח "על הנסים" שבתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון, שבו נזכר נס הנצחון של המכבים נגד היונים, שבאו היונים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ואתה ברחמיך "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים", וכו' וכו', ואילו הנס המופלא של פך השמן לא נזכר כלל בתפילה. ואם ראו רבותינו חשיבות גדולה כל כך בנס פך השמן, עד שתיקנו כנגדו מצות הדלקת נרות חנוכה, אם כן היה מן הראוי גם כן שיוזכר נס זה בתפילה ובברכת המזון, ולמה זה יעדר שמו של עיקר הנס מן התפילה?

והנה בגמרא במסכת תענית (כה.), מובא מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שפעם אחת אירע לבתו שטעתה ושמה בנרות השמן של שבת חומץ במקום שמן, והיתה יושבת ובוכה על כך שתיכף יכבו לה הנרות וישבו בחושך כל השבת. ראה אביה הגדול בצערה ואמר לה, בתי, למה תבכי? מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. וכדבריו כן היה באמת, שדלקו לה נרות החומץ במשך כל השבת, ולא כבו אלא במוצאי שבת. ומבואר אם כן שכדוגמת נס פך השמן שהיה לחשמונאים, אירע גם כן אצל רבי חנינא בן דוסא. ואם כן נראה לכאורה שאין מה להתפעל כל כך ממופת זה שנעשה למכבים, שכבר היתה כזאת מעולם שיארע כן לצדיקים, שיהפוך ה' יתברך מנהגו של עולם למענם בדבר זה, ואם כן מה כל הרעש הגדול הזה שהרעישו רבותינו בתקנם לנו תקנה לזכר נס פך השמן, ואילו את עיקר הנס, הלא הוא נס הנצחון, לא ראו לציין במעשה דומה.

ונראה לבאר הענין, שבאמת עיקר הנס בימי החנוכה היה נס הנצחון של המכבים כנגד היוונים הרשעים, אלא שכל הנסים במלחמות המכבים לא היו למעלה ממנהגו של עולם ממש, ויוכל המכחש לטעון שלא היה הנצחון אלא בזכות גבורתם העילאית של המכבים, שאף שלא היו אלא מעטים, מכל מקום בגבורתם וחכמתם בתכסיסי מלחמה ידעו איך לנצח את צבאות היוונים הרבים (כמו שכתב הר"ן (חולין צה שכן מנהגו של עולם ששנים או שלושה אבירי לב יניסו הרבה מן המופחדים). אבל בזכות נס פך השמן, יסתמו טענות המתפלספים בדבר זה, שכן נס פך השמן היה ללא ספק יוצא מגדרו של עולם, וכיון שכך, מגלה הוא לנו גם על שאר ניסי חנוכה שהיו כולם מאת ה', אלא שחלק מן הנסים הם גלויים, וחלק מהם הם נסתרים, ועל הכל אנו מודים לה' יתברך בימים אלו באמירת ההלל, ובקיום תקנת חז"ל להדליק נרות חנוכה שמונה ימים.

ומזה הטעם גם כן, אין אנו מציינים את ימי החנוכה בסעודות ובתענוגים כפי שאנו נוהגים בשאר ימים טובים ומועדים, משום שעיקר הנס שאנו מודים עליו לה', אינו על הצלת הגוף הגשמי מהיוונים, שהרי היוונים כלל לא רצו להרוג את ישראל, אלא רק להרוג את נשמתו של עמינו, ועל כן מן הראוי לעשות זכר לנס בדבר שהוא רוחני, באור נרות החנוכה, שהם סמל לנשמת האדם ולאור הרוחני שבנשמתו, וגם ההצלה הגשמית שהיתה לנו בימי המכבים, אין עיקרה אלא בהצלת הרוח של עמינו, שהרי אם רצו, יכלו המכבים להכנע ולהצטרף למתיוונים גם הם, ובכך היתה נפסקת תורה מישראל ח"ו, נמצא אם כן שאין השמחה בנס הנצחון, אלא שמחה רוחנית על הצלה רוחנית, ועלינו לציין את אותה ההצלה בענין רוחני, שהוכח לעין השמש בנס פך השמן שכל ענינו רוחני.

המסורות היהודיות יצרו פרשנות דתית לראשי התיבות (למרות שמטרת המשחק, ההימור, לא השתנתה), שרמזה למילים "נס גדול היה שם". כשהגיעו יהודים לארץ ישראל שינו את האות האחרונה לאות פ"א, כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי, וכיום בישראל משתמשים סביבונים עם ראשי התיבות נ,ג,ה,פ.

דרשה נוספת על מקור המנהג היא כי המשחק בסביבון הונהג בקרב ילדי קהילות ישראל, כדי שלא יסיחו תינוקות דעתם מן הנס אף בשעת משחקם.

ידוע כי כל התהליך של הכנת שמן הזית לוקח כ-8 ימים... (אותו מקום שבו היו מכינים את השמן היה מרוחק כ- 4 ימים מירושלים ולכן הלוך חזור זה 8 ימים), אז מה שקרה בעצם שאותו כד קטן שמצאו בבית המקדש השתמשו בו בכל שמונת הימים, עד שיספיקו להכין את השמן. הם חילקו את אותו הכד ל-8 ימים כך שיהיה מינימום שמן לקיום המצווה, ואז הנס היה בכל 8 הימים שאותה כמות מועטה של השמן בכל יום הספיקה בכל יום להדלקת הנרות...

כי אם כן.

למה צריך להיות שדכן?

אפשר לעשות מדד דתיות (לא אומר דתומטר, אבל ) כולנו יודעים מי מחברנו "דוס" יותר

וכנ"ל מידות טובות

ויאללה לחבר בניהם.

מתכון בטוח ל...

השלימו לבד.

ויש כאלה שרוצים על זה כסף.

הבדל של 50 שנה בגיל - הוא לגיטימי בעיניכם?!

גאון עולמי עם אדם שהמוח שלו "סתום" ולא מבין דברים פשוטים - זה שידוך לגיטימי?!

שלא לדבר על מקרי נכות פיזית/נפשית...

כמעט תמיד, מי שאומר "רק זה וזה הם דברים חשובים וכל השאר מיותרים" - טועה בגדול.

אתה יכול לומר שהדברים האלו הם חשובים יותר, אבל לא להגיד שכל השאר הם אפס!

רק חיזקת לי למה אני לא הולך לשדכנים.🙏

היוהרה שלהם, עושה לי כזה איכסה בגוף, "יש לי פה הצהרה משדכים רק לפי..." עד כמה שידוע לי, היחיד שמזווג זיווגים ומשדך ויודע איך לעשות את זה הוא השם ברוך הוא, את רק צינור, שליחה ותו לא, ברגע שהוצאת את השם מהמשוואה "משדכים רק לפי" -כלומר "אני יודעת אני מבינה" וודאי שלא תצליחי.

"כמובן שיש ניסיון להתאים לבקשות ולרצונות של המשודך" - לא הבנתי למה זה לא בעדיפות עליונה אצלה, וזה בא כאיזה נספח בטופס. יעני, הבחור רוצה מישהי חרדית, רזה שנראית טוב, עדיפות לעדות המזרח..

"אשכנזיה דתלי"ת מלאונת תתאים לו בול" למה אתם שואלים? כי הגברת יודעת. (לא היה ניסיון לבצע גזענות כלפי אף עדה, הנ"ל הובא כדוגמא).

אני לא אומר שאין שדכנים עם יראת שמים שרואים בעצמם שליחים ותו לא, אבל על פי רוב וכו'

השדכנית מחברת בין 2 אנשים עם מכנים משותפים בינהם היא ציינה אילו מכנים משותפים היא מחברת ניתן להסתכל על זה בצורה שלילית ולומר היא מחברת רק את המכנים האלה אבל בעומק זה לא בהכרח המכנים המשותפים שהיא מנתה.  בסופו של דבר אנחנו מחפשים את הדומהל לנו ועל פי זה מציעים לנו העניין הוא שהיא מנסה לעשות את זה בצורה של מבט אובייקטיבי ללא מגע אישי של הצדדים בהכרח 

היא כתבה בלבד

משמע ששאר הדברים האחרים לא רלוונטים (לדעתה)

רק מידות טובות

ורק רמה תורנית

שניהם דברים חשובים. אין ספק

אבל הם ממש ממש לא הדברים היחידים שחשובים

הם נתונים שעוזרים להגדיר את קהל היעד ואת הרקע הכללי, אולי צריך לשוחח עם השדכנית על מה שהיא כתבה והיא תסביר את עצמה

(בהנחה ושניהם תורניים מאוד עם מידות מצויינות)

1. הבחורה גובה 1.9. הבחור גובה 1.5

הייתם משדך בניהם?

2. הבחור עילוי מישיבת פונוביץ'. הבחורה נערת גבעות מושבעת.

לדעתך יצליח?

3. הבחור מעשן כבד. 1-2 קופסאות ביום. הבחורה סולדת מעישון ברמה שמקיאה.

זיווג הגון?

להמשיך?

יצא לי להיות בקשר עם שני שדכניות וואטסאפ,

וסה"כ מה שחשוב מבחינתי, שאני יודע מה אתה מקבל ומה אני משלם עבור כך (גם אם זה לא כסף, אם יש שדכנית ש"חופרת" אז אני לוקח את זה בחשבון, לפעמים זה שווה את המחיר).

אין לי יותר מדי דרמות סביב הנושא, לא לחיוב ולא לשלילה.

אני מסכים עם התוכן הנאמר ב"וידוי", אך הוא לא מאפיין בהכרח שדכניות אלא כל היכרות שהיא תהיה "לא טבעית". גם אתר היכרויות לצורך העניין. העבודה בתקופה הזאת של החיים היא הרבה מתעסקת סביב הדמיון. ולהבין ולהפנים מה חשוב ומה לא. וחשוב גם לבנות תמונה איך קשר קורה.. כי אם אין ציור כזה בראש אז קשה לגרום לזה לקרות.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

אבל קראתי איתו ראיון במקור ראשון, ולפני כן ראיתי כתבה איתו ב"כאן מקשיבים" - ואני חושב שאי אפשר ללמוד מזה כלום. למה?

ב"מקשיבים" זה היה מאוד בולט שהוא נשאר נשוי רק בגלל שככה זה צריך להיות. כשהוא נשאל למה לא להתגרש, אז הוא פשוט ענה שמישהו צריך לטפל בה (או משהו בניסוח דומה). כלומר, ההחלטות שלו היו החלטות שמגיעות מתוך תפיסת עולם ישנה יותר. עצוב לומר את זה אבל הוא לא נאחז בקשר, אלא היה כלוא בו.

בנוסף, המצב של אישתו לשעבר היה חריג מאוד וקיצוני במיוחד.

וגם, ההפרעה התפתחה *אחרי* שנולדו כבר כמה ילדים, וזה שונה מאוד ממצב שבו יודעים על זה לפני החתונה.

סיפור עצוב מאוד. ומקרה קצה.

חלק ממה שאני אוהב מהראיון הזה זה המראיין, עודד הרוש.

בראיונות איתו הוא מזהה תהליכים חינוכיים ומנגיש אותם בפני הצופים.

העקרונות והתהליכים המוצגים פה רלוונטי לכולם. יש בו הרבה אמונה במראיין, וזה מה שהוא מנסה להשיג בשאלות שלו.

חוץ מזה, קל תמיד להגיד "לא למדתי מזה שום דבר"

כדי ללמוד משהו, צריך להתאמץ או להיות יצירתי. כדי לא ללמוד - אתה פשוט אומר אין מה ללמוד, אח"כ אתה גם יכול למצוא סימוכין לזה ש"אתה כבר ידעת" את מה שיש שם או "שהוא לא רלוונטי אלי". לטעון את זה, זה הכי פשוט בעולם.

האם הוא "נאחז" בקשר או היה "כלוא", זה ממש לא משנה באיזו מטאפורה נשתמש. וגם החשיבה שמדובר בסיבה אחת פשוטה בכך שהוא נשאר בתוך ההקשר - זה ממש שיטחי ולא נכון, כפי שהוא מתאר בראיון.

מה למדתי מהראיון הנ"ל?

נאמנות בין בני זוג

משמעות של קשר בין הורים וילדים הוא אמר שלמרות כל הדברים שעברו לחלק מהילדים היה קשה אחרי הגירושין (למרות שהם בעצם לחצו עליו להתגרש) ובנישואים השניים שלו

להסתיר התמודדות לעומת שיתוף שלה (וואו, כמה זה קורה להרבה מאיתנו בסיטואציות שונות)

לא ראיתי את הכתבות שציינת ולכן אין לי יכול להשוות, זה מה שלמדתי מהראיון הנ"ל.

כן הדברים הנ"ל הם לא דברים שמקודם "לא ידעתי". כי זאת לא ידיעה אינטלקטואלית.. אבל אחרי שאני רואה דווקא מקרה שהוא קצה שהוא ממחיש את זה במחוץ, אז אומר "וואו, נאמנות בין איש לאישה זה וואו". הטענה המקטינה את הנאמנות בין הרב בני לאשתו למשהו קטן, כך הוא תפס את זה בצורה מיושנת, היא לא נכונה וככה זה לא מוצג בראיון. בעיני זאת גם הסתכלות מאוד צינית.

באמת, באתי ללמוד כאן ערכים כללים וממש לא התיימרתי לדון פה בפגישות בין דייטים וגם לא רמזתי לזה כלל @יעל מהדרום 

בעיניים של רווק - אני לא יודע מה זה קשר זוגי. אני לא יודע. לכן כל דבר חדש שאני יותר מודע אליו, זה מרגש אותי.

אני ממש לא עסוק בלדבר רק על מה לעשות בדייטים או עם מי לצאת או לא לצאת בהקשר של זוגיות.

לא באתי להקטין ולא הייתי ציני. אלה דברים שהוא אמר בעצמו, מה אני יכול לעשות...

כמו כן, "נאחז" לעומת "כלוא" זה לא הבדל מטאפורי, זה הבדל מהותי. בחירה לעומת חוסר ברירה. אני מופתע מהדילוג שעשית כאן.
 

האם הוא אומר כאן דברים אחרים ממה שאמר במקו"ר ובמקשיבים? אולי. מה זה אומר? אין לי מושג. אולי האמירות שלו תלויות גם במצב הרגשי שלו, וכעת הוא לחלוטין במקום אחר ביחס לעבר (במקשיבים הוא היה נשוי עדיין, במקו"ר הוא כבר היה אלמן, ועכשיו הוא כבר הרבה אחרי האבל).

בפועל, אני שמתי את הראיון הזה פה, כי בצורה סובייקטיבית הוא היה משמעותי עבורי ומרגיש שלמדתי ממנו והיה באלי לשתף.

לכן, כל הטענות שאין מה ללמוד ממנו בצורה "אובייקטיבית" - פשוט פחות קשורים לעניין. 

כמו כן, המקרה עצמו של הרב בני הוא לא המוקד פה, אלא החוויה מהראיון וממה שעולה בו. 

לצורך העניין, אפילו אם המקרה של הרב בני לא היה ולא נברא אלא משל היה - זה לא משנה כל כך..

אתה רוצה לשייך לו בחירה או חוסר בחירה זה גם פחות קשור.. כי המימד פה שהרשים אותי הוא החוויה של עוצמת הקשר בינו לבין אשתו, לא עניין הבחירה בקשר. 

לכן אמרתי שהתגובה שלך היא צינית, פחות רואה שייך לעסוק במוטיבציה שלך (ובודאי שראוי לדון לכף זכות), אלא בגלל שבפועל אתה מקטין את מה שבאתי לומר.

אתה ציפית בראיון או שמכיר את הסיפור ומרגיש שלא למדת ממנו כמעט והוא לא רלוונטי לחיים שלך? מדהים. אין לי שום דבר נגד זה.

אני הרגשתי חוויות מסויימות במהלך השמיעה של הראיון ובזכות התחושות עלו לי תובנות שהתחדשו או התחדדו לי. הזכרתי אותם בתגובה הקודמת שלי אליך. 

נ.ב - אדרבה - זה שהוא כלוא בקשר זאת תחושה שאני מרגיש שהיא מאוד יכולה להיות רלוונטית עבורי (במינון ובקונטקסט אחר). לכן דווקא אולי זה שהוא היה "כלוא" בקשר זה מלמד אותי יותר.

נ.ב 2 - בעיני, עודד הרוש הוא מראיין בחסד וחווית הצפייה היא שונה ביחס לצפייה בראיונות של מראיינים אחרים. אני יכול ממש להרגיש את זה בפער בין הראיון שלו עם יוסף חיים אוחנה לבין הראיון של עמית של סגל עם יוסף חיים אוחנה. הרוש מאוד מגמתי בראיונות שלו - הוא מחפש אמון, תקווה ומשמעות. הרבה מראיינים, גם בכאן מקשיבים, לא תמיד מחפשים את זה.. לכן ציפייה בראיונות שלא מהסוג הזה פחות מעוררים תובנות משמעותיות.

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

ואני מכיר לא מעט מאמנות כאלה.

כמובן, יהיו כאלה שלא ירצו שום עזרה חוץ מפסיכולוג או עוס קליני וזו גם זכותם

לצאת

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

שימי לב לא להרגיש שהוא עומד עלייך עם סטופר.

אם את מרגישה שהוא לוחץ עלייך, גם אם לא ישירות- זו נורת אזהרה. מותר לו לרצות ולחכות, ואף רצוי.

אבל לא אם את מרגישה הרגשה לא נעימה או מועקה.

אומרת מניסיון מר…

ובכללי, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך. 

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

לדעתי אתה לא באמת חרדי. כלומר, אולי חזרת בתשובה דרכם. אבל אתה לא. סביר להניח שגם היית בצבא שזה נקודה לשלילה (לצערנו) אצל נשים חרדיות צעירות.

הייתי במקומך שוקל לקחת כמה ימים בישיבה חרד"לית או מקום דומה (אפילו לעבוד שם, לאו דווקא ללמוד) כדי לראות אם זה הכיוון שלך. לא בשביל ללמוד שם, פשוט כדי לראות אם האופי הזה של חיים ומגזר מתאים לך. אם כן זה יפשט לך את ההליכים.

יכול להיות שתגלה שאתה עדיין רוצה להיות חרדי בסוף. זה בסדר. אבל לדעתי שווה לך לבדוק חלופות סרוגות ולגלות אם הלב שלך שם.

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

הבאתי לך דוגמאות של שדכנים שפוגעים אקטיבית במשודכים( המשלמים! ) שלהם בשביל בצע כסף.

הראתי לך גם שכשמתייחסים לזה כעל עסק לכל דבר - האינטרס שלהם הוא לשדך כמה שפחות! כל עוד יש מספיק הצלחות.

זכותך לעשות מה שאת רוצה. אני מאיר את הצד האפל של תעשיה שמנצלת מסכנות.

ובחזרה לתגובה הראשונה שלי בשרשור - כנראה שהמיזם החדש הזה לא יצמיח לך בחור חדש מהשמיים. הבחור כבר נמצא איפהשהו, איך בדיוק המיזם הספציפי הזה יקדם אותו למצוא אותך? 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

הייתי מחלקת דווקא אחרת את הסקר ששלחת- 25% היכרות ספונטנית והשאר הכירו דרך גורם שלישי (חברים, משפחה, שדכן, אתר, וכו)

בהיכרות ספונטנית את לא מסננת מראש בכלל. כי לא חשבת שזה יוביל לשם בכלל, סתם פתאום קלטת שעם האדם הזה שנחמד איתו אפשר לבנות זוגיות.

השאלה היא מה עושים כשגורם שלישי כלשהו מציע הצעה. המיזם ששלחת פה בהודעה הראשונה אומר שהקונספט שלו זה שהוא ממש מדייק מראש את ההצעות. כלומר הרבה סינון עוד לפני שיש דייט (ואפילו הצעה)

ואני חושבת שדיוק זה לא הדבר שחסר. האם עדיין שווה לנסות את המיזם הזה? כנראה שכן, כי זה בחור חדש לפגוש ואולי בע"ה יתאים.

אבל הנקודה שלי היא שסינון מתקדם עוד לפני שפגשת את הבן אדם ודיברת איתו והרגשת אותו (באווירה, לא במגע), הוא לפעמים מיותר.

וזה לא משנה מבחינתי אם חברה אמרה שיש לה בחור מהמם להכיר לך או ששדכנית אמרה או מישהי אחרת. העניין הוא מה קורה לפני שפגשת את הבחור. האם בכלל כדאי לברר מאוד לעומק?

זאת שאלה, כי אני בטוחה שיש כאלו שיגידו שזה חשוב ועזר להם. מצד שני, ממה שאני רואה, הרבה מהזוגות סביבי הם דווקא כאלו שלא היו עוברים סינון של לפני דייט אחד אצל השני, והם כן העמיקו בבירור הזוגי, פשוט אחרי שהם הכירו.

הבנת?

אני אומרת- אם מציעים הצעה, היא לא צריכה להיות חופרת ומעמיקה, אלא פשוט שנראה שעל פניו הדברים הגדולים הבסיסיים די דומים, ומשם יאללה שיפגשו ויראו איך להם יחד.

ואני שמה על זה סימן שאלה, כי אני לא באמת יודעת, וגם מניחה שאנשים שונים צריכים דברים שונים…

לצאת לדייט כשאת בראש של "אין סיכוי שיצא מזה משהו" זה די בזבוז זמן בעיניי (יש לי חברות שעושות את זה לפעמים). אבל אולי דווקא הלבןא בראש של - אני לא יודעת, אבל הלוואי שיצליח. ובלי לחפור אינסוף על הבן אדם לפני וכבר קצת לקבע עליו הבנות לפי מה שביררת.

אבל אני לא חכמה גדולה, לא בכללי ובטח לא בעניין הזה.

ואי אפשר כל כך לתכנן את זה.

במיוחד אם מדובר על קהל יעד דוסי, שפחות זורם על מסגרות שמאפשרות הכרות כזאת.

עכשיו צריך לדבר על העניין שנקרא שדכנות. (ופתחתי על זה עכשיו שרשור נפרד: וידוי של שדכנית - לקראת נישואין וזוגיות)

נניח שאני אומרת לשדכנית שאני מוכנה לצאת עם אנשים החל מגובה X. היא מציעה לי מישהו, שגובהו X פחות 5 ס"מ. האם זה זלזול בבקשה שלי? האם זה דרך לאפשר לי להכיר מישהו שאולי מהסינון שלי (או נניח של מחשב) בכלל לא היה עולה בגלל הגדרות הסינון שלי?

ומה קורה אם השדכנית ביודעין משקרת? אומרת לי שהוא בגובה\גיל\משהו אחר מסוים, ואז אני יוצאת, ומגלה שזה לא נכון. היא ידעה שאני לא מוכנה לצאת עם משהו מסוים, ובכל זאת הציעה את זה והסתירה\שיקרה כדי שאני אסכים.

איך אני מרגישה במצב כזה? האם השדכנית סומכת עליי? מכבדת את הרצונות שלי? את הסינונים שלי?

המיזם הזה, לפי מה שהם כותבים (מעתיקה מהאתר שלהם

"איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו

במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:

מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.

ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.

בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.

האני מאמין שלנו

אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.

עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה."

כשאני קוראת את זה, זה עושה לי הרגשה שמכבדים אותי ואת הרצונות שלי. נותנים לי להחליט. לא לכפות עליי לצאת לדייט שאני לא רוצה.

כן, בסופו של דבר אני מאמינה שאפשר לבנות זוגיות עם הרבה מאוד אנשים. ושאנחנו לא יודעים הרבה בתהליך הזה, לגבי מי יהיה בן הזוג האידיאלי.

אבל עדיין - יש דברים שחשובים לי, והבירור והחפירה לפני חוסכים לי את זה. זה אנשים שגם במפגש ספונטני לא היינו מחליפים מבט שני. בעיני זה הרגשה נוראה לצאת לדייט, כשברור אחרי דקות שהצד השני לא מעוניין בכלל, וששנינו בכלל לא בכיוון.

אפשר גם לדבר על סינונים. מי מהם באמת חשוב לזוגיות, מי מהם ממש לא - אבל אין ספק שיש דברים עליהם אני לא מוכנה להתפשר. נניח, לא מתכננת להתחתן עם אדם חילוני. זה לא אומר שלא יכולה להיות לי זוגיות מדהימה ונפלאה עם חילוני, אבל אני לא מוכנה בכלל להיכנס לזוגיות כזאת מראש. גם בחיים הספונטניים שלי, אני לא מחשיבה אדם חילוני כאופציה בכלל.

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

יש משהו במוסד ישיבתי שהוא לוקח אחריות מהבנאדם. האחריות היא לשבת וללמוד. לא צריך לבשל, לא צריך לעבוד כדי לשלם שכ"ד, גם לא צריך ללמוד למבחנים או להתחכך עם אנשים מגוונים בדעותיהם ובנימוסיהם. גם בצבא, כשהבייניש נפתח אליו בשלב כזה או אחר, היא מסגרת מאוד מצומצמת. הצבא מקום מאתגר, אבל מצדדים מאוד מסויימים. הצבא לא מאתגר את השקפת העולם לצורך העניין. הוא מאתגר את ההרגלים והנורמות שהאדם רגיל אליהם. זה יכול להיות וואחד אתגר, אבל הוא יחסית חיצוני לאתגרים אחרים שממש יכולים לערער תפיסות עולם. מהצד הזה, אני מסכים איתך. 

אממה, מי שלוקח אחריות במסגרת ישיבתית - וואו, כמה שהוא מתבגר. מי שלוקח אחריות על הלימוד תורה שלו. בישיבות ציוניות, לרוב, אין משגיח ואין מי שיכריח את האדם ללמוד. אדם שבונה לו"ז, מתאם חברתות, מסכם שיעורים, עסוק בבניין הלימוד והערכים שלו - זה משהו שמבגר לאין ערוך! לגבש דעה עצמאית? ברור שזה מה שאדם יעשה בישיבה. באמת מי שחוזר אחרי תוכי ממה שאמרו לו ולא מפנים את הדברים - הוא באמת אחרי זה עלול מאוד לאבד את הערכים שהוא היה עסוק לשנן אותם. אבללל, זה בדיוק התפקיד של הישיבה - לגבש השקפת עולם. ואם היא לא תהיה עצמאית, אז באמת אין בה יותר מדי ערך.

לנהל אורח חיים דתי מחוץ לישיבה - יש בזה משהו הרבה יותר קל. ישיבה זה מסגרת תובענית בטירוף. היום שאני בעלבת אני קורא שתיים מקרא ומוחה לעצמי כפיים. רק כדי לסבר את האוזן, אין דבר כזה מסגרת שמתחילה מקסימום מ7 בבוקר ומסתיימת ב10 בערב מנימום, עם הפסקה של שעתיים באמצע. אז נכון ללמוד דף יומי אחרי יום מפרך ולהחזיק לימוד ותפילות זה שיא העוצמתי ולא מובן מאליו, אבל לא יודע אם זה בהכרח יותר קשה מלימוד מסודר בישיבה. בישיבה צריך להיות עם מוטיבציה ממש גבוהה ויכולות לא פשוטות כדי לעמוד ביעדים.

בישיבה.

יש המון בדבריך על האחריות וההתבגרות אצל מי שמשקיע בישיבה, רק צריך לזכור שזה היבטים מסוימים ויש היבטים אחרים גם של התבגרות.

יצא לי לחוות את זה בדייטים עם אנשים שלמדו בישיבה גבוהה ולא עשו צבא. זכור לי מישהו ספציפי שאצלו זה היה קיצוני, שפשוט לא היה נראה שיש לי מקום להיכנס לעולם שלו, ושהוא בכלל לא מתעניין בשלי. הרגשתי בדייט (היחיד) שהיה שהוא מתעניין הרבה יותר בסביבה ובאנשים אחרים (תחנה מרכזית וזה) - הולך לדבר עם מכרים שלו ומשאיר אותי להמתין לו. בעיניי זה לא נראה דרך טובה להתחיל לבדוק קשר - אתה לא באמת מבין את המהות אליו אתה צועד.

ויכול להיות שבישיבה הוא כוכב, עם הרבה אחריות וכו' - אבל לי זה נראה חוסר בגרות, אולי תקרא לזה חוסר בשלות, לקשר זוגי.

מהיכרות אישית זה יכול להיו מאוד גם עם בוגרי צבא.

גם אם ישנו קשר סיבתי מסויים בין חוסר בגרות בקשר לישיבה, הוא לא הכי חזק לדעתי.

אולי הקשר הוא יותר בגיל? הגיוני שיצאת עם בני 24/23 שהיו לפני צבא וכמעט כולם נגיד בגיל 27 הם אחרי צבא, גם בישיבות גבוהות, ואז המשתנה פה הוא הגיל ולא השירות הצבאי.

אולי המשתנה הבלתי תלוי הוא בעצם ה"דוסיות" שמונעת מלהכיר את המין השני ואיך מתנהגים בדייט? 

קיצר, בהקשר הזה, לא הייתי ממהר לפרגן לצבא או לעולם ביחס לבגרות ולתהליכים אישיותיים.

הצבא פותח בכללי לאנשים ת'ראש ועדיין ב"ה יש אנשים בוגרים גם בלי הצבא. אשריהם ואשרי חלקם.

כמובן, שמוכן לקבל את ההסתייגות של ארץ ביחס להתבגרות בישיבה, יש דברים שהישיבה לא מפתחת, בודאי.

הכללה לא מבוססת בכלל.

יש מיזמים כאלה ואחרים שיש בהם אנשים אחרים.

ברור שיהיו גם כאלה חופפים, אבל מיזמים תורניים יותר, תורניים פחות, מאיזורים כאלה מאיזורים אחרים.

ומי אמר שמיזמים נכשלים? הרבה מאוד עוזרים להקמת בתים נאמנים בישראל.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך