ככה הכי קל להזהות עם ישראל ביציאת מצרים.
במדבר שהיה רעב.
ככה הכי קל להזהות עם ישראל ביציאת מצרים.
במדבר שהיה רעב.
)ככה גם בפסח של חבדניק....
מהדברים שמקפידם לאכול אפשר לעשות אין ספור שילובים מענינים
מאז שהתחתנו אנחנו חיים בפסח על ביצים ותפו"א וסלט...
770מאיך להיות בצום שבוע זה טוב?
מותר לכם לשתות מים רגילים מהברז? 
ותאמין לי שאנחנו לא בצום.
כמו שאמרו פה, זה השבוע שאוכלים בו הכי טוב..
אפשר למלא לבד... לא?
אני יודע שאתם לא בצום
אבל אכלתי פעם או שתיים במקום שבו לא אוכלים שרויה ולא קטניות
וכמה שנסיתי לשבוע, הייתי חייב להמשיך לאכול בבית
חלב ומוצריו אתם אוכלים?
מים- עדיף לקנות בקבוקים או למלא בקבוקים מלפני הפסח.
או בקבוקים שהיו מאוחסנים בהם רק מים בעבר
רוב החבדניקים לא אוכלים חלבי בפסח
זה נהיה מותר. (עד אז חשבו שהרבי לא טועם אז לא אכלו).
ויש כאלה שמשיגים מרפתות ודירים נקיים לפסח.
הרבי אכל גם שוקלד שהוכן במיוחד בשבילו.
רוב החומרות מגיעים מבתי החסידים מרוסיה (ומוסיה)וכל משפחה נוהגת בהידורים שלה כבר כמה דורות
מגישים לשולחן וכל אחד לוקח או שלא לפי מנהגיו
ובכלל, שום דבר תעשייתי. רק מה שמכינים בעצמנו, בבית.
ובעניין השובע - זה רק עניין של הרגל. אם אתה יודע שמותר לך לאכול קטניות למשל, ולא אכלת, אתה מרגיש שחסר לך..
כשאתה רגיל שלא אוכלים את זה בפסח זה לא חסר ולא מושך אותך.
משיח נאו בפומ!
אושר תמידי

לא סומכים על ההשגחה?
זה אחת ההקפדות של פסח, להכניס כמה שפחות אוכל תעשייתי.
אגב יש רבנים שטוענים שכיום שמן הוא יותר מהודר בספח משמאלץ - בקשר לסיכויי החמיצות שבו.
אבל כל משפחה ומשפחה עם ההידור שלה..
אבל יש מצב שלמרות שסומכים על ההשגחה במאה אחוז לא לוקחים את המוצר כי הוא תעשייתי.
לכן החומרות הנפוצות הם לקנות דגים לא מעובדים, בשר כמה שפחות מעובד, להשתמש רק בירקות שניתן לקלף אותם, ומה שנגע ברצפה לזרוק (גם לא את כל הירקות, וחסה אוכלים רק בליל הסדר)
לא לשתות מיצים כל שהם אלא אם כן הכינו אותם לבד
ועוד הרבה דברים
לקנות אוכל תעשייתי (חוץ מבריאות כמובן)
הם מיוצרות לא לחבדניקים?
את המצות אתם עושים בבית?
יש כאלו שעושים 'חבורות' משפחתיות ורק מזה אוכלים (ואם תשמע איזה סכומים אנשים מוציאים רק על המצות - תבין כמה הם מעריכים ומקפידים
)
תעשיתי זה שלא מייצרים את זה באופן ביתי
מה זה עושה?
אז מה?
יש מים מעורבבים בכל מיני גרגירים מכלור ועד גרגירי חול ויתכן שבינהם נמצאים שיירי חמץ
או בבית הברז תמיד פתוח וילדים עם פרורי לחם נוגעים בכל השטח של הברז ונכנס לתוכו פרורים לכן מסננים את המים!!
אבל הרעיון מובן.
תודה 
אני מתכוונת לחמץ שלא בוטל במכירת חמץ. אלא חמץ "חדש". יכול להיות שהמים בצנרת הם עם חמץ (מישהו פורר לחם בכינרת או משהו) וזה מגיע לבית כחמץ "חדש"- חמץ שלא בוטל במכירת חמץ.. בגלל שהוא לא בטל בשישים אז יוצא שיש לך חמץ.
ככה נראה לי. אבל אני ממש לא בטוחה בזה
וכל שנה יש כמה רשעים שרוצים לעשות את זה, ה' ירחם עליהם,
אז החמץ שם מבוטל לחלוטין ע"י סינונים וחומרים כימיים דרכם המים עוברים בדרך אלייך
אם כבר לחשוש, אז הייתי סוגר את הברז כמה שבועות לאחר מכן, אז המים של הכנרת עוברים (אולי, תלוי איפה את גרה) בברז שלך. בבחינת "מים שעבר עליהם הפסח" 
ממאגרים ולא של המוביל הארצי...
בגלל החשש הזה
וגם בדרך הרבה סינונים כך שמה מועיל להוסיף עוד סינון בבית
ואפילו ב-1000 לא בטל, עדיין יש הבדל רב בין מישהו שיזרוק אפילו 50 לחמניות לכינרת. זה לא 1 מ-1000,
בכינרת יש בערך 5 מיליון ליטר. נגיד שכיכר לחם אחת = 2 ליטר (למרות שהיא פחות)
ונגיד שבאים 100 אנטי-דתיים שרוצים להחמיץ את הכינרת, כל אחד עם כיכרו בידו.
היחס הוא 1:25,000
חז"ל אמרו אפילו ב-1000 לא בטל, הם לא דיברו על יחס כזה של 1 ל 25,000.
והעובדה היא שבמשך כל הדורות עד הדור האחרון שתו מהכינרת ומכל מיני מאגרי מים למרות שברור שיכול להגיע לשם חמץ ואף פעם לא חששו לזה.
דהיינו חמץ במשהו לא בטל
נראה לי הזוי שיחס של 1:25000 או אפילו 1:50000 ייחשב "משהו"
כל החומרות בזה זה רק מה100 שנה האחרונות
ב"ה
מנהג הבעש"ט למלא מים לכל הפסח לפני החג.
אומנם לא כולם מהדרין בכך, חסיד שאל את רבו אם להמשיך אם מנהג זה, ותשובת הרב הייתה, אם התחלתה תמשיך אבל לכתחילה זה הנהגה פרטית של הבעש"ט ולא הייתה צריך להתחיל.
כך שיש הידורים ולא חומרות (ראה פוסט אחר) שקיימים יותר ממאה שנה.
האם למדת את גדר שיעור משהו?
משהו ברעיון זה אחד למילארד.
אם זה חל באיסור דרבנן וכו' זה כבר דיון אחר.
אבל כדאי לפתח ספר ולעיין לפני שאומרים שההלכה הזויה
ב"ה
חבל לכתוב סתם דברים. לרוב האנשים (כולל אותי לפני החיב"וד) היה פסח נהדר גם עם עוגיות, עם שרויה, עם קטניות ועם מוצרים שכתוב עליהם רק "כשר לפסח"...
הזוי לדעתי זה לכתוב על מעשים של אנשים אחרים "הזוי". וזה גם לא נעים; לא היית רוצה שמישהו שמחמיר יותר ממך, ולא אוכל מצות (מלבד בליל הסדר) וחי על מים (שאובים מלפני הפסח) שיגיד הזוי על זה שאתה אוכל ביצה (למשל) בחול המועד, נכון?
ב"ה
כוונתי לא על האנשים שאוכלים, כוונתי על היצרנים שמחפשים מתחת לאדמה מה לייצר כדי להראות כאילו שהחג לא מזיז כלום ((לחמניות כשל"פ לדוגמה).
אבותינו, גם אם לא היו חב"דניקים, נמנעו מלהשתש ב"חומוס" אך ורק בגלל שהשם מזכיר את המילה "חמץ" ולכן כתבתי שכל הפולישטיק'ס האלו מורידים מערך החג.
סיבת אי אכילת שום הוא אך ורק בגלל שמיבשים אותו באוויר בחוץ ושמה עם ארץ יחשוב שהפירות מיובשים שיש עליהם באמת חשש של תערובת קמח יהיו מותרים.
מאז שאני מכירה את הפורום הזה- לא פספסתם אף שנה!!!
אולי המנהל יקפיץ את כל השרשורים העתיקים ויאחד אותם להנאת הציבור המרחם??
אמא לכמה...באמת אין מה לרחם!!!!!!!!!!!!!!!
טועמיה- חיים זכו....
פינה קטנה עם כיור ושיש - דבר שממש מועיל בדיוק לדברים האלו
מה נהיה מהתורה שלו
אשריכם ישראל!
כמו שמושיקו כבר הסביר כל משפחה והמנהג שלה.
זה לא מנהג ולא הלכה שצריך לכסות את השיש עם שני כיסויים, צריך שיהיה שיש נקי וכשר לפסח. אם לבנאדם יש הרגשה שרק ככה השיש החמץ מופרד מהאוכל של פסח אז שיהנה. שום עיוות של התורה וכו.
וזה משהו מגניב בפסח אצל חבדניקים שכל משפחה בסופו של דבר יש לה את המנהגים שלה, אשכנזים/ רוסים/ מרוקאים/ אמריקאים וכו׳ וכל אחד עושה את המנהגים שהוא מביא מבית אבל בסופו של דבר יש את הקו המשותף לכולם- רצון להדר במצוות החג ורצון להתקרב יותר לרבי.
מהיכרות שלי, בודדים החבדניקים שמתלוננים על פסח (אני לא מדבר על תלונות כלליות שכלום מתלוננים סתם כמו על הניקיון, אני מדבר על ההחמרות המיוחדות של חבדניקים) ויש לי חברים שהורידו את הכיפה מזמן אבל את חג פסח הם עושים אצל ההורים כי פסח בכל צורה אחרת זה לא פסח בשבילם.
פסח זה כיף!
אתה מתלונן?
מנסה לגרום לנו לראות את החג מזווית אחרת?
מתלונן?
או שאולי אתה מתלונן. זה הסטייל בימינו, להתלונן.
תקרא קצת את הקרבת הקרבנות במקדש. תקרא על אנשנים שהיו צריכים לאכול בשר עד שעוד רגע הקיאו. על נשים שהיו צריכות לנקות ולהכין חג, כן גם אז. על עשרות אלפי עולים לרגל שהיו מקבלים אירוח מתושבי ירושלים. על מאות אלפי נשים וילדים שהיו נשארים בבית בפסח בלי אבא והאחים הגדולים כי הם לא היו מספיק חזקים לעשות את הדרך לירושלים.
אפשר להתלונן, אפשר לראות את הצד הקשה והלא כייפי שבכל דבר (במיוחד בכל דבר שבקדושה, זה יצר הרע) ואפשר לבחור לעשות את החג בדרך שלך (כמובן בגדרי ההלכה) להפוך אותו לחג כיף (וכמובן לכתוב פוסט אחרי פסח בשביל לספר לנו איך היה ומה אנחנו צריכים לעשות (או לא לעשות) בשביל שהחג הזה יהיה לנו יותר כיף
)
אלעדכמו במקדש?
על זה שהקרבת קרבן מסתכמת בהנחת ביצה בקערת הסדר וכו׳?
תעזור לי פה..
(ואגב, הבלוג שלך מזכיר לי שמזמן כבר רציתי לשאול את משה אם יש אפשרות לרענן את הבלוגים בערוץ, אולי שלכל ניק תהיה את האפשרות לפתוח בלוג (בקיצור, כמו בתפוז) מ אתה אומר?)
בכל אופן אפילו המלאכים הלכו לבית חב"ד של אברהם בפסח ויצאו שבעים.
כמובן שהוא שמר על כל החמרות
למרות שבגדול ידוע שחב"ד "משוגעים" בפסח, עדיין יש כאלו שקונים מוצרי יסוד (סוכר, שמן, יין וכו'), ויש כאלו שאוכלים רק יין ביתי, שמאלץ ומי סוכר שהוכנו מראש. ואין לדבר סוף (כמעט).
ובתגובה להערה שלך אלעד, לגבי פסח ספציפית יש עניין מיוחד להדר ולהקפיד עד הקצה האחרון, בגלל שנאמר שכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח שלא יחטא כל השנה (כמובן מדובר על שוגג, כפי שהוסבר בכמה מקומות). וכן בגלל שלאיסור החמץ בפסח יש המון משמעות רוחנית שקשורה לכל השנה כולה.
דרך אגב, שמעתי שהרב לנדא עצמו, לא אוכל שום דבר קנוי, כולל כל המוצרים שהוא עצמו נותן להם הכשר מהודר לפסח. הוא מכין הכל בבית, כולל חלב שהם חולבים לבד מפרה שהכינו מראש וכו'... כך שמעתי.
שמעתי שאת ל הבישולים עושים אצלו לפני פסח. הכל מכינים לפני פסח.
ככה שמה שנשאר לעשות בפסח זה להעמיד את האוכל על האש לחימום.
אבל זאת שמועה.
בכל אופן הרב לנדא מכין הכוללעצמו באופן אישי.
כולל ליין מיוחד לסיגריות..
כמובן שזה לא נוגד שכל מה שהוא נותן כשרות זה באופ המהודר ביותר
כי לא תגמרי
כמובן מסוכר שהורתח בערב החג....
שנה אחת עשינו כאן את סעודת משיח אצלנו בבית (כשיצא ביום שישי) , כמובן בלי שום כיבוד קנוי, וכל הקהילה הדת"לית הגיעו לראות את המסכנים שכל המטבח מחופה אצלם פי. וי. סי ונייר כסף, שהברזים מכוסים בממחטות, ואין להם מה לאכול- ובכל זאת השולחנות מלאים אוכל....
כולם נהנו מאוד, אגב.
כל הרחמנים- מוזמנים!!
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון![]()
הכינו אותו כמובן בלי תבלינים והוא היה המרק הכי טעים שאכלתי ממנו עד היום.
משיח נאו בפומ!אחד המרקים הכי טעימים בישיבה זה מרק עוף כשהוא רותח שופכים בלילה של ביצים וז זה נהיה כמו מקרוני - ממש טעים
להכין בלילה רגילה של ביצם ולשפוך אותה שהמים מבעבעים.
זה אחד המתכונים של הישיבה ב770
בס"ד
לפני כ-40 שנה, באחת משיחותיו של הרבי מליובאוויטש (חב"ד) זצ"ל בעת הלחימה בלבנון, שמעתי רעיון שנחרט בזיכרוני: הרבי הסביר שאם צה"ל יפעל בתקיפות ובנחישות, בלי לחשוש מאלו שהם "הירא ורך הלבב", התוצאה תהיה חיסכון עצום בחיי אדם — פחות הרוגים בצד הישראלי, פחות הרוגים בקרב הערבים, ואפילו פחות הרוגים בקרב המחבלים.
לאורך השנים, הרבי דיבר פעמים רבות מספור נגד נסיגות מאדמת ארץ ישראל, והסביר שהנסיגות אינן מביאות שלום, אלא פוגעות בביטחון ומכניסות את ישראל לסכנה קיומית.
כיום, לאחר אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", כולם כבר רואים כיצד הנסיגה מרצועת עזה בהתנתקות הזיקה באופן אנוש לביטחון ישראל והביאה למחיר דמים חסר תקדים של אזרחים ולוחמים.
אולם, ישנה נקודה אחת שפחות מדגישים — ודווקא היא עשויה להיות המפתח לאחדות בינינו: הנסיגות הגדילו בצורה דרמטית את אובדן החיים גם בצד הערבי.
הקשר הזה חשוב במיוחד כשאנו משוחחים עם אחינו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. מתוך דאגה כנה לערכים הומניטריים ולמניעת הרס ושכול, רבים מהם מאמינים שנסיגה תמנע נפגעים. כשאנו מבינים שנסיגות מובילות בהכרח לעליית צבאות טרור ולחורבן קשה בהרבה גם בצד השני, הדאגה הזו מוסרת. מתוך הבנה משותפת זו, קל יותר להגיע לאחדות ולחיבור בימין ובשמאל.
מה אומרים הנתונים בשטח?
כדי לבחון את הרעיון הזה במבחן המציאות, אספנו נתונים מנורמלים (לפי גודל האוכלוסייה - מס' הרוגים ל-100,000 תושבים) והשווינו בין שלושה אזורים מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, בהתאם לעומק ההתנתקות שבוצעה בהם:
* 1. רצועת עזה (התנתקות מלאה - עקירת יישובים ונסיגה מוחלטת של צה"ל):
כ-2,000 הרוגים ל-100,000 תושבים.
(פי 200 ממרכז ודרום יהודה ושומרון)
* 2. צפון השומרון (התנתקות חלקית - עקירת יישובים תוך השארת חופש פעולה לצה"ל):
כ-60 הרוגים ל-100,000 תושבים.
(פי 6–7 ממרכז ודרום יהודה ושומרון)
* 3. מרכז ודרום יהודה ושומרון (אחיזה רציפה ונוכחות מלאה של צה"ל וההתיישבות):
כ-8–10 הרוגים ל-100,000 תושבים.
(הערה: אין כיום אזור שלא הושפע מהסכמי אוסלו, ולכן הנתונים גם ביהודה ושומרון גבוהים מכפי שהיו אלמלא ההסכמים, אך ההשוואה בין דרגות הנסיגה השונות מאז 7 באוקטובר מראה מגמה מובהקת).
> במילים פשוטות:
> הסיכוי של תושב עזה ליהרג במלחמה גבוה פי 200 מתושב חברון או רמאללה.
> עבור תושב ג'נין או טולכרם (צפון השומרון) — הסיכוי גבוה פי 6–7.
>
השורה התחתונה
נסיגה ויציאה מהשטח לא חסכו בחיי אדם — הן הכפילו אותם במאות מונים:
* איפה שיש התיישבות ונוכחות של צה"ל: הטרור נגדע באיבו, נמנעות תשתיות טרור כבדות, וממילא המחיר בחיי אדם – לשני הצדדים – נמוך בהרבה. הנוכחות בשטח מתבררת כגורם המייצב והמגן הטוב ביותר.
* איפה שפונו יישובים וצה"ל נסוג: צמחו צבאות טרור רצחניים, והמחיר לשני הצדדים זינק לממדים חסרי תקדים.
כשמסתכלים על העובדות בעיניים פקוחות, מבינים ששמירה על אדמת ארץ ישראל ועל ביטחון המדינה היא אינטרס אנושי ומוסרי ראשון במעלה — שמציל חיים כפשוטו.
מחפש מקור למשפט הבא שמובא בשם הרבי הרש"ב מליובאוויטש:
"כל השנה אני צריך לדעת את הקב"ה ואילו בראש השנה אני צריך להאמין בו"
אם מישהו פה יודע את המקור המדויק, או נתקל במשהו דומה. אשמח שיודיעני.
הדת אינה אמורה להיות מחוללת של מריבות ומלחמות – נהפוך הוא. כאשר מפנימים שלכולנו, לכל בני האדם ולכל היצורים, יש בורא אחד, מבינים את עומק הפסוק: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם". כל המריבות והמתחים סובבים בסך הכל סביב אישיות כזו או אחרת, וזהו עניין משני לחלוטין שאינו העיקר.
אף אדם לא יוכל לשכנע, ובטח שלא להכריח, אדם אחר לקבל את אמונתו. לכן, הדרך הנכונה עבור כולנו היא להתלכד סביב המאחד, ולא סביב המפריד.
כיהודי חסיד חב"ד, אני רואה זאת היטב בתוך הבית פנימה. למרות שרבים מאמינים שהרבי מליובאוויטש זצ"ל הוא המשיח, הרבי עצמו הבהיר כמה וכמה פעמים שזהות המשיח אינה העיקר, אלא הפעולה למען הטוב והאחדות. גם בעת חילוקי דעות פוליטיים סוערים בין מפלגות, הרבי תמיד ייעץ להתחיל בנקודות שכולם מסכימים עליהן – ומתוך כך, שאר הבעיות כבר ייפתרו מאליהן עם הזמן.
ברוח זו, אם נביט על המזרח התיכון, נראה שיש כאן שטחים עצומים ומקום לכולם. כל שנדרש הוא להסיר את השנאה, ולחפש מה ניתן לעשות יחד, מתוך כבוד לתורה ולאמונה של כל אחד ומבלי שום כפייה.
בסופו של דבר, כל האמונות המונותאיסטיות שותפות ליסודות גדולים: אמונה בבורא אחד, איסור גזל ואשת איש, ושאיפה לעשיית טוב וחסד. גם בנושאים מורכבים כמו להט"ב – גם מי שמאמין שזה אינו דבר נכון, מבין שזריקת בני אדם מגגות, חס וחלילה, היא לא הדרך לשכנע איש.
אגב, גם השמאלנות היא סוג של דת רעיונית. גם הם מאמינים בצורך לעשות טוב וחסד עם בני האדם ולשפוט בצדק. על בסיס הערכים האלו, אפשר למצוא מרחב לשיתוף פעולה גם איתם.
כשנשכיל להתמקד במאחד, נצעד יחד אל עבר הגשמת הייעוד: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
אני מאמין שאפילו האיראנים, אם יקראו את הדברים האלו – בין אם בעזרת גוגל טרנסלייט ובין אם דרך תרגום AI – יזהו כאן "דברי שלום ואמת". הבנה כזו יכולה לחסוך להם, ולעולם כולו, את הצורך במלחמות דת מיותרות.
עזר למישהו? האיש השתנה?
היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות.
נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.
אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.
שלום וברכה,
מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.
מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.
ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il
תזכו למצוות

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.
אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...
אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?
חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.
נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.
אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)
יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)
שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.
אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.
באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.
לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.
אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.
התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.
לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).
תודה
היי,
במסגרת מאמר שאני עושה על תפילה וכוונותיה , מחפש שמות של ספרים חב"דיים על עניין התפילה וכוונותיה (מה לכוון וכו'). ברמת הידע שלי, למדתי בעיקר את ספר התניא ועוד מספר קונטרסים קטנים.
תודה!
שלום וברכה,
מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.
מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.
ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il
תזכו למצוות

תקציר:
האדמו"ר מלובביץ׳ (חב"ד) לנתניהו -
"תצטרך להיאבק עם 119 אנשים, בוודאי לא תתרשם מזה כיוון שהקדוש ברוך הוא לצד הזה״.
דיוק המילים "לצד הזה" ולא "בצד הזה", דומה מאוד למה שבתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".
הסבר בדרך אפשר ב2 אופנים 👇
לדייק בכל אות. צוטט בשם הרבי "כיוון שהקב"ה בצד הזה". משמיעת הקלטת שומעים ברור שהרבי אמר "כיוון שהקב"ה לצד הזה", עם אות למ"ד, לא אות בי"ת.
https://x.com/OrwellTruth1984/status/1759284144620667267
מה זה משנה? בתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".
הסבר #1: אולי כי למ"ד זה לשון לימוד, צריך ללמוד ולהתקדם.
נכון בהקשר לשלום, למרות שבהשקפה הראשונה נראה כאילו אם עושים פשרה משיגים שלום, הנה כאשר לומדים את הנושא לעומק, מגלים שזה נכון רק בהקשר לאויב ידידותי ומתחשב, המריבות שבתוכנו. כאשר מדובר בהקשר לאויב האכזרי החיצוני זה הפוך: כל כניעה אליו רק מרחיקה את השלום.
נכון גם בהקשר ל"צד הזה". צריך ללמוד את הצד, האם הוא באמת הצד שאפשר להגיד עליו "הקדוש ברוך לצד הזה". יש "ידידים" במרכאות שטוענים שהם בצד הזה, אבל הנכון הוא שהם באמצע. כמה באמצע? תלוי מה עמדתנו, כי אם אנחנו נסכים לעמוד עם רגל אחת ביבשה ורגל אחת בים, טענת שונאי ציון ועוכרי ישראל תהיה שזה לא מספיק, ועמדת ה"ידידים" האלו תהיה שצריך להתפשר. זה למה עמדת ישראל צריכה להיות מה שיותר ימינה, שאז גם אם תהיה פשרה, היא תהיה יותר רחוקה מהים.
הסבר #2: ההבדל בין "לך בשלום" ו"לך לשלום", זה שהאות למד הקדמית משמעותה להתקדם לכוון, לא לעמוד במקום אחד. "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ביחד עם זה נאמר עליהם "ילכו מחיל ⁵אל חיל". לא להסתפק עם "שלום" שלא עושים לנו שואה רחמנא ליצלן ולהגיד שאם אפשר לחגוג יום עצמאות, זו כבר "ראשית צמיחת גאולתנו", כי בהשוואה למה שהיה בימי הביניים זה מצב מזהיר. גם אם המצב מזהיר, צריך להתקדם שיהיה עוד יותר "מחיל אך חיל", אחרת זה לא שלום.
אותו דבר גם עם "לצד הזה". גם אם זה כבר הצד הנכון, ובלשון התלמוד הובא בספר תניא קדישא בתחילתו
"ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה..", צריך להתקדם עוד ועוד "לצד הזה", כי צדיק זה מלשון "צד", להתקדם עוד ועוד בכוון להיות צדיק, "ילכו מחיל אל חיל".