לפעמים.

אני גם כזאת לפעמים, אולי לרוב.. אני לא יודעת.. אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שאני לא כ"כ שקטה ומעדיף לפעמים שאני אשתוק.

נראה לי שזה מה שהלך החיים מציב לנו... זה פשוט שינוי שעובר על בן אדם..

לא כולם ממשיכים להיות שקטים, במיוחד לא אחרי חתונה, ובמיוחד לא כשיש ילדים...

הרבה פעמים ראיתי אנשים שאחרי החתונה פתאום הם פורחים, פתאום יש להם ביטחון עצמי, אולי זה קשור לשינויים שהחיים מציבים בפנינו.

אין לי נוסחה להגיד לך או לעזור, אבל בהחלט יש לי עיצה: שתהיי מי שאת.

אם בא לך להגיב, תגיבי. אם לא- אז לא.

הרי בסה"כ ה' הוא המזווג והכל לטובה!

[ומי יודע אם הגעתי עד הלום ולו רק בשביל זה... ;)]

המון הצלחה בפתחון הפה... ;)

וכשחושבים על זה, יש בזה גם דברים טובים (כמו למשל: שמירת לשוה"ר... וכדו')

אמא שלי נהגה על הנתיב השמאלי באיטיות
ובא אדם ופשוט כל הדרך שיחק איתנו!
ואחרי זה הוציא את הפלאפון שלו וצילם אותנו

אמא שלי עם כל המשחק שלו שתקה,ונסעה רגיל
ואני?!יווו כמה שהתעצבנתי
אז צפרתי לו שעהההה
ואז כשראיתי שהוא מוציא את המצלמה הוצאתי גם ואז הוא ברח

חצוף יום שלם הרס לי!!

זהו הייתי צריכה לפרוק,מחר אסתכל בשאר ההודעה

לילה טוב

שקרו לי אני איתך...

זה קורה לי מלא שאני נקרעת מצחוק בלי קשר כי אני נזכרת בדברים..

אני בטוחה שזה בסדר!

מי שמכיר אותי התרגל כבר..

איך זה להיות ככה?
יודעת איזה עבודת המידות אני צריכה כדי לשמוע משהו ולא להגיב לו?

תמיד אמרתי שמזל שאני ביישנית,יש אסיטואציות שאם הבושה לא היתה חוסמת לי את הפה,הייתי אומרת הרבה שטויות.

כבר כולם כ"כ יודעים שלעמית יש תובנות על כל דבר
שאם יש פעולה בשבת ואני לא נמצאת ועלה ויכוח סוער בסניף יתקשרו לשאול מה הדעה שלי.
אני לא אוהבת את זה,גם ויכוחים וכאלה זה דברים שממש יכולים להרוס את המידות.

אז קודם לדעתי את מתחילה ממקום נורא מתוקן,זה יכול להגיד שיש בך איפוק.
לדעתי פשוט תתאמצי לעבוד על זה,תשתתפי יותר בדיונים,תיצבי לך דעות,תחשבי על כל מיני אסיטואציות.
אני יכולה ממש להבין למה פסלו אותך על דבר כזה,
היתה לי פגישה ראשונה שאם לא הייתי מדברת היה שקט תעשייתי כל הפגישה
וזה היה סיוט הרגשתי כל הזמן צורך לדבר,להצחיק,לעלות נושאים
חזרתי הביתה עם כאב ראש רציני (אני רצינית..) כי כל הפגישה הייתי עסוקה בלחשוב על מה אני אדבר אחרי זה.
זה באמת סיוט לאדם,תנסי להיפתח יותר,תספרי יותר דברים שעברת ביום,בשבוע,
תעלי כל מיני דברים שיכולים לפתח דיונים (לדוג' אם תצאי עם גושניק תעלי את הנושא של סירוב פקודה-מניסיון הוא אפילו יפספס את הרכבת )

זה עבודת המידות,כמו כל דבר,אבל תדעי שאת מתחילה ממקום טוב שהרבה יותר קל לעבוד עליו.

בהצלחה!

אני לא חיה באשליות

והפה לא ייפתח מעצמו כשאני אפגוש את החצי

אני מאוד על הקרקע.

זו בעיה, ואני שומעת שיחות וכל פעם מגלה עד כמה הבעיה שלי ענקית

וכן יש לי דעה מאוד חכמה, אחרי המון בירורים גיבשתי דעה משל עצמי

וכן חשוב לי לומר אותה ולא לזרוק סתם משפט באויר ולסגור עניין

אני מאוד חושבת שהדברים שלי רצוי שהם ייאמרו עם בסיס כלשהו

ולא סתם אמירה.

אז אני שותקת כשאני באמת לא יודעת בנושא, זה בטוח

וכשיש לי משהו, או שזורקת משהו כמו "אני לא מסכימה"

או סותמת כי הרי לא כדאי להשמיע במקום שלא רוצה לשמוע.

מה עוד?

אני במקום מתוקן יותר? (לא זוכרת איך ניסחת את זה..)

הלוואי, ממש לא.

גם אצלי יש לשון הרע,

וכן המחשבות יותר הרסניות מהדיבור עצמו

אז אני עובדת על המחשבות ועל הכף זכות הרבה יותר..

בעז"ה

תודה, היו כמה הצעות שלקחתי לי

יכול להיות אפי' שנה או שנתיים

אבל לאט לאט מתרגלים לדבר

כמובן אם רוצים לעבוד על זה.

אולי עוד דבר אחד

אני לא בטוח בו רק אולי

אם יהיה אחד שתרצי אותו באמת

אני חושב שזה כן פתאום יפתח לך הכל

לי בכל אופן זה קרה עם מישהי אחת

לא משנה שבסוף זה נגמר

אבל פתאום ידעתי מה אני רוצה ומה אניחושב

וגם יכלתי לומר את זה בלי שום היסוס ובושה

כל טוב!!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?