בס"ד
לפני יותר משנה בערך בתחילת השישית נכנסת להדריך בסניף בני עקיבא של עולים.
אחרי תקופה של בערך 4 חודשים שהיה לי קשר מיוחד ומעולה עם כל הסניף בכלל והחניכות שלי בפרט הקומנרית החליטה להיפטר ממני, במילים יותר ברורות היא העיפה אותי מהסניף (אני לא אציין פה את הסיבות שהיא אמרה אבל היו...)
זה לא המקום פה להגיד עליה דברים רעים ח"ו וזה גם לא מה שאני מתכוונת לעשות, הסניף היה החיים שלי ואחרי שהועפתי אמרתי לעצמי שאין מצב שזה קורה לי ולא רק בגללי אלא גם בגלל החניכות של (כפרות עליהם) אז אני ממש נאבקתי למדתי ובאמת עבדתי על התכונות שהיא אמרה לי שלא טובות בי. היתה לי שיחה איתה ושוב היא לא הכניסה אותי ואמרה שזה לא מתאים.
בסוף השנה נכנסה קומנרית חדשה ואני החלטתי לנסות את מזלי, הייתה לי שיחה איתה ממש ארוכה וטובה והיא אמרה שהיא תחשוב על זה ותחזיר לי תשובה. ובאמת היא החזירה לי היא אמרה שמבחינתה נכנסתי אבל אנחנו עוד צריכות לדבר כי יש תנאים, אבל שאני יכולה לספר לחניכות שלי!
אי כולי הייתי מרוגשת שבאמת השתלם מה שעשיתי. לא יצא לי לדבר איתה עד מסע סוכות אבל למע יצאתי בידיעה שאחרי שמחת תורה אני נכנסת חזרה, כמה ימים אחרי שמחת תורה הייתה לי עוד שיחה עם הקומונרית והיא אמרה שהיא חשבה על זה ואני לא נכנסת!
זה נראה לכם הגיוני ככה לעשות לבנ"א יויו להגיד לו שהוא נכנס ואח"כ לא אני פשוט נשברתי הייתי בדיכאון כ"כ לא ידעתי מה לעשות. הגעתי למצב שיישבתי והעברתי שעות בלא לעשות כלום! וזה גורם לבן אדם להשתגע אני חייבת לעשות משהו עם עצמי.
אם למישהו יש איזה רעיון זה ממש קשה לי בלי הסניף אבל אני לא יודעת אם לחזור אליו או לחשוב על כיוון אחר...