אני מהשוק החופשי - אבל שעת הנקה היא זכות המוקנית בחוק לכל אישה שעובדת משרה מלאה.

שעד שהילד בן 7 חודשים ולא משנה אם היא מניקה או לא - היא זכאית לעבוד שעה אחת פחות - ולקבל משכורת על כל השעות..

אם אופק חדש זה משרה מלאה (גם בזה אני לא מספיק בקיאה) אז אין שום אופציה חוקית להחליף את זה בזמן כביכול...

הנקה, כך הבנתי. וזה וויכוח אדיר בינם לבין הסתדרות המורים

המשרה לא מוגדרת מלאה?!

הם חייבים להיעזר באיזו פירצה או סעיף בחוק שיבטל להם את החובה לשעת הנקה.

הם לא יכולים לעבור על החוק !!

מתעניינת..

באמת יש פחות שעות הנקה. אבל יש משעות השהייה שצריך להיות בהן פחות (לא הבנתי מה זה שעות שהייה...)

וזה בגלל שגם אחרי אופק חדש - עדיין המורים לא עובדים במשרה מלאה.

כך שזה מאפשר למשרד החינוך לעשות "מה שהוא רוצה".

כל דקה שנותנים לכן - היא עדיין הטבה "מיוחדת" שהם לא מחויבים לה.

נניח אני עובדת במשרד 8 שעות ביום - אבל משרה מלאה ממוצעת במקצוע שלי היא 9 שעות ליום - ולכן חוקית אני לא מקבלת את שעת ההנקה.

וגם אף אחד לא דואג לי לשום סוג של הטבה אפילו חלקית. אין וזהו.

הפסקה, הן היא גם צריכה להספיק להגיע לחדר מורים, ולנער מעליה תלמידות, ולהספיק לצלם שכפולים ולדבר עם המנהל!

אין לה אופציות שיש ליושבות משרד ולכן זו לא הטבה מיוחדת אלא מתחייב מהחוק.

בעבר זה היה ברור שמורה שמלמדת 7 שעות ביום, לא משנה אם המשרה שלה מלאה, באותו יום היא חייבת לסיים מוקדם.

היום זה תלוי מה קורה איתה בשאר השבוע.

רואים שקבע את זה גבר שמעולם לא חווה כאבים של גודש....

ולצאת לשירותים.

בהפסקה המדוייקת שניתנה לה - כשמחליפה נושפת לה בעורף.

ואם היא עובדת 8 שעות ביום ולא 9 אז היא גם לא תקבל קיצור של יום העבודה.

גם מזכירה רפואית לא יכולה לעזוב את העמדה שלה באמצע - כדי לשאוב. יש אנשים בתור.

ועוד שלל עבודות יש שההפסקה לא מספיקה.

אך מה שנקבע בחוק - נקבע.

אם נותנים לך משהו מעבר - הטיבו לך מעבר לחוק. והם לא היו חייבים להיטיב לך.

אז אם המשרה שלך לא מגיעה ל-40 שעות פיזיות בשבוע - אז גם זה שמורידים לך מהשעות שהיה - זו גם הטבה.

גם אם את מרגישה שזה לא הוגן וצודק ומגיע לך יותר - זו נשארת הטבה מיוחד על פני החוק.

ואני מרגישה שזה גם לא הוגן וצודק שאישה שעובדת 40 שעות בשבוע - אז לא מגיעה לה שעת הנקה למרות שהמשרה שלה מלאה ובמשרד שלה לא עובדים יותר מ-8 שעות - ורק כי במשרדים מקבילים עובדים 9 שעות.

אבל זה החוק. וכשהמעסיק הקודם שלי נתן לי שעת הנקה גם על משרה של 8 שעות ביום - ידעתי לומר לו תודה כי הוא נתן לי הטבה שהוא לא חייב לה על פי חוק. ולא התעצבנתי עליו למה הוא נותן לי רק עד גיל 7 חודשים ולא ממשיך עד גיל שנה או עד שאני אפסיק להניק.

כי על הטבה - אומרים תודה.

והנה עכשיו עוד אחד שמנסה לעשות רושם שיזכרו אותו מר פירון!

 מקצר את חופשת פסח וחנוכה...

 מה יהיה??

 הם לא מבינים שהחופשים האלה נותנים אוויר לנשימה וכח להתחדש ולהגיע רעננים  לעבודה...

במקום לקצר לנו את החופש שיתנו לסטודנטים לעבוד בחופש כך ירוויחו כסף וגם יתלמדו בפועל...

זה חוקי לקצר את החופשות האלו???

אע"פ שלצערי אני בכל מקרה מלמדת בדר"כ (בהתנדבות!) בימים האלו... מגישה לבגרויות...

חסרים היום מורים, ואם הם ימשיכו ככה הבעיה רק תחריף.

מורים טובים ומשקיענים לא יישארו.

סליחה על הסטייה מנושא הפורום, אם כי זה מאוד קשור ללידה ולילדים...

כולל חול המועד , תשעה באב ופורים

ולמורים בערך פי חמש מזה?!

וטוב ברור שמורים צריכים יותר . אין על זה בכלל ספק 

אבל קשה להזדהות עם הבכיות על 4-5 ימים כשליתר העם זה כל החופש שיש אחרי החגים

וגם צריכים לצאת לטיולים, ואסיפות הורים- הכל לא בשעות העבודה? זה חוקי, הא?

החופשים הם החזר קטן על עבודה מטורפת כל השנה!

יש על זה תשלום - גם אם הוא מגולם בצורה של משכורת גלובלית.

גם אני בעבודה שלי עונה לטלפונים מעבר לשעות העבודה.

ובאה לישיבות צוות מעבר לשעות העבודה.

ואצלי בעבודה המשכורת לא גלובלית - אם הגעתי 5 דקות מאוחר - אני אקבל פחות כסף.

בכל עבודה יש את המעבר שהעובד מחויב - כדי להוכיח את מסירותו. אחרת הוא יפוטר לאלתר.

וגם גננת במעון עובדת יותר שעות ממורה - באה לאסיפות הכנה , עונה לטלפונים של אמהות בערב - ובכל זאת לא משלמים לה את ימי החופשה - כי זה חוקי.

וכולנו עובדים ולא בטוחים שמגיעות לנו מחיאות כפיים מיוחדות או מעל 90 ימי חופש בשנה... זה העבודה.

שמורים עושים מחוץ לעבודה. השוואה לא מוצלחת.

ראיתי מה מורים עושים מחוץ לשעות העבודה.

וראיתי גם בעלי מקצוע אחרים - אז לא. טלפון שמושיב אותך בדיוק בשעת ההשכבה או בשעה 2 בלילה ליד המחשב לפתור משהו מסובך למשך שעה וחצי - ואין לך אפשרות לומר לא כי הלקוח שילם לבוס שלך סכום יפה על תמיכה 24 שעות ביממה.

הוא שווה ערך למה שמורות עושות.

מורות - אתן מוזמנות להכיר כמה שוק העבודה החופשי קשה ואכזרי.

גם אמא שלי חשבה תמיד שהעבודה שלה קשה משל האחרות - עד שהיא ראתה את הבנות והבנים שלה בשוק החופשי - וגילתה שגם בעבודות האחרות לא מלקקים דבש מתוק - ואפשר להשוות הרבה קשיים. ושעבודה של מורה היא בהחלט עבודה עם הרבה הקלות ובונוסים.

וכן יש למורות הטבות יפות - ומי שלא הולכת להיות מורה - שלא תתלונן על התנאים של מורה.

בסך הכל לפני שנתיים החליט השר סער - להתחיל את שנת הלימודים 5 ימים מוקדם יותר

והימים הוחזרו בחופשה ארוכה יותר בפסח וחנוכה....

הניסוי לא הצליח ולא היה שיפור - לכן מחזירים את המצב לקדמותו. שנת הלימודים תתחיל ב -1 לספטמבר והחופשים בפסח וחנוכה יחזרו לקדמותם...

אין שום שר חינוך שיעז לדעת בפרה הקדושה של חופש למורים. תרגענה....

ובנוגע למה שכתבו מתחת אז צר לי לידע - לעובד מגיעים על פי החוק רק 10 ימים של חופש בשנה שלא מספיקים אפילו לחול המועד , פורים, תשעה באב וערב יום כיפור... (ערבי חגים מחוץ לתחום...)

15 ימים אפשר לקבל רק אחרי וותק טוב של 6 שנים...

ולא שזה באמת כזה משנה כי אפשר לחשוב ש 15 מספיקים למשהו

תמיד מגיעים לחופש הגדול עם מינוס של ימי חופשה  

רק כדי לגלות שגיסתי המורה בחופש כבר חודש וחצי

וכן יש מורות שהודו לי שהאמת היא שחודש וחצי היה גם מספיק לגמרי לגמרי

אני באמת לא מתכננת לפתח דיון על העניין, מכיוון שמי שלא עושה את זה בפועל - לעולם לא יבין את זה.

כשהתחלתי לעבוד, אמא שלי כל הזמן אמרה: "איזה כיף למורים... בגלל החופשים...". היום היא אומרת לי: "תברחי". ואכן אני מתכננת לעשות זאת (ואני עוד ב"ה לא ממש סובלת מבעיות משמעת של תלמידים. בדר"כ יש לי כיתות טובות. אבל כשלא...).

בכל זאת, אענה לטענות שהועלו:

לגבי הקיצור בחודש וחצי - הדיון הוא לא על זה, אלא על חנוכה ופסח שמורה חייבת את האוויר לנשימה שם!!!

לגבי זה שלא קיצרו שום יום מהחופש - זה לא נכון. כי כשקיצרו 5 ימים לפני כן - החזירו אותם בל"ג בעומר ובגשר של יו"כ וסוכות ואולי יום אחד בפסח. כך שלקחו לפחות יומיים אם מוסיפים יומיים בפסח ויומיים בחנוכה.

לגבי הטענה שהורים מפסידים ימי עבודה: אני ממש מבינה אותך!!!

את צודקת במיליון אחוזים, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון המורים. אם את רוצה שמורה תהיה קשובה לילדים שלך ושיהיה לה הכוח והזמן לטפל בבעיות (ולא חסרות כאלה), תסכימי איתי שהיא חייבת לנשום קצת...

השנה החזירו בערב סוכות , חנוכה ופסח.

וזה סך כל מה שבוטל.

תקראי היטב ותראי... בסך הכל מדובר בביטול השינוי של גדעון סער - בהתאם להחלטת ועדה כלשהי.

גם אמא שלי מורה - והיא דווקא חושבת שהמקצוע אידיאלי ופצצה וכך חושבות גם הגיסות שלי. הייתי הולכת להיות מורה גם כן לו רק היו משרות מורים במגזר שלי...

יש למורים נטיה לבכיינות יתר ולהתנצלות יתר.

מי שרוצה להיות מורה - יכולה ללכת להיות מורה. ואין לכן צורך להתנצל ולהצטדק.

התנאים של המורות משופרים. החופשים שלהם משופרים ברמה גבוהה ביותר. (יש עוד מקצועות שוחקים וקשים ואין בהם חופש). מי שרוצה שתלך להיות מורה.

רק ציינתי שחס ושלום אף אחד לא קיצר לכם שום ימי חופש - רק הזיזו אותם להתחלה.

אבל מכיוון שאני לא ממש מרגישה שיש מי שיקשיב, אני מוותרת על ההסבר...

אגב, "יש למורים נטייה לבכיינות יתר". חבל שאת מתבטאת כך. לי באופן אישי זה לא נעים לשמוע התבטאות כזו. וכפי שכתבתי קודם: זר לא יבין זאת.

בזה מיציתי את הדיון. לפחות עם מי שמשוכנע שמורים הם בכיינים.

ושיש לי שאיפה להיות מורה -אם אני רק אמצא עבודה בתחום.

והמשפט הנ"ל הוא פרי מילותיה של אמי - מורה כבר 40 שנה... והיא גאה בעבודתה בלי לבכות ובלי להתנצל.

אז צר לי אם נפגעת - התכוונתי במשפט דווקא להצדיק את המורים.

אתם לא צריכים להסביר את עצמכם - כי לכל אדם במדינה שמורה הזכות להיות מורה. מותר לומר בגאווה ": כן, יש לנו עבודה עם תנאים מצויינים. כמו לכל עבודה יש לה מעלות וחסרונות - וכל אחד יחליט מה הוא מעדיף".

אם המתלוננת הנוכחית על החופש שיש למורים החליטה לא להיות מורה - כנראה שהיא בכל זאת חושבת שיש לפחות מבחינתה יתרונות לעבודה אחרת. (נניח מבחינתי היתרון של העבודה שלי - הוא שיש ביקוש למקצוע בעוד בהוראה "צפוף" מדי).

אין צורך למורים להתבכיין / להתנצל / לפתוח במגננה. להיות מורה זו לא זכות ששמורה לבעלי אצולה - כל אחד יכול.

ומה שציינתי בנוגע לימי החופשה שלא מדובר בהפחתת ימי חופשה למורים - מדויק עד למילה האחרונה. גם אם הכתבים כתבו את זה בצורה מסורבלת - זה בדיוק הכוונה היחידה של משרד החינוך.

והראיה - שום אירגון מורים לא הגיב תגובה חמורה כמו שמצופה וקורה בכל ניסיון כרסום בחופשת המורים.

ופתאום היא מבינה שהוראה זה אמנם קשה! מאוד! אבל זה לא נקרא לעבוד

פתאום אין לה מתי לעשות סידורים,

אין יום חופשי,

אין זמן לקניות,

אין זמן לנוח,

אין מתי להכין פסח,

אין בוקר פנוי לצאת לקפה ,

אין מתי לעשות כלום

תמיד צריך ללכת לישון מוקדם כי תמיד מחר צריך להגיע בזמן

(לא רק 3 פעמים בשבוע)

רק לעבוד ולעבוד ולעבוד 

ופתאום היא מבינה מה זה לעבוד יום ארוך מה שהיא ממש לא הבינה כשהתחלתי

זה גם תלוי, אולי, אם עובדים ביסודי או בתיכון.

אני יכולה להגיד על עצמי שאני בהחלט עובדת בהוראה. ועובדת קשה מאוד.

מרוב העומס נאלצתי להוריד משרה עוד ועוד...

עבדתי גם במשרד לפני כעשר שנים. אין מה להשוות!!! בכל אופן, עבורי זה ככה...

בבקרים, אגב, אני לא יוצאת לקפה... אני מכינה שיעורים!

אני מניחה שלא תאמיני לי אם אגיד לך שאני מסוגלת לשרוף יום חופשי על הכנת מבחן...

עם אופק חדש ועוז לתמורה - במשרה מלאה עובדים 5 ימים בשבוע, כך שאין בדיוק יום חופשי...

כשעוד עובדים קשה על הכנת השיעורים.

אמא שלי כבר ממש לא עובדת קשה על הכנת השיעורים. אולי גיסתי הצעירה שעובדת רק שנה ועדיין במילויי מקום - עובדת על הכנת שיעורים....

והכל הכל - את לא צריכה להסביר כמה קשה לך - גם אם העבודה שלך קלה - זה בסדר גמור.

כל מי שרוצה - מוזמן לבוא.

שעורים ומבחנים. כל ערב כל ערב.

אין חתונות, אין יציאות עם הבעל, אין קפה עם חברות, אין שחייה או שעורי התעמלות.... כלום!!!!!

אם כל כך רע וגרוע לך ואין לך ממש כלום?!?

לכי תנסי להיות קופאית בסופר או מזכירה במשרד - את מאמינה שיהיה לך יותר טוב לא?!?

אני אישית יודעת מה החסרונות והמעלות של העבודה שבחרתי - ומדוע היתרונות שלה עולים על החסרונות. אם החסרונות היו גוברים על היתרונות - הייתי קמה ועוזבת אותה באותו הרגע.

לי לדמיין הסבה. חוששת מאוד. למה זה לא מובן לך???

בטח לא "הסבת" מקצוע...

מי שכל כך גרוע לה ביחס לקופאית - עוזבת את מקום העבודה האיום והנורא. מכירה כאלו שעבדו בהייטק במשכורת של 15 אלף והיה להן רע - אז הן קמו ועזבו והלכו למקצועות פחות רווחיים שלא רע להם בהם.

ואני מאד מקווה שאת לא המורה של הבת שלי - כי אני אפילו קופאית ממורמרת מהעבודה שלא עוזבת את הקופה רק כי זה המקצוע שלה והיא השקיעה בו אז אפילו שרע לה איתו היא מענה את עצמה, לא הייתי מעסיקה. עובדת שלא מרוצה ורק פוחדת לעזוב היא נטל ולא ברכה.

בטח לא הייתי נותנת לה לטפל בנשמות רכות.

נס שהמורות של הבת שלי אוהבות את העבודה שלהם. נהנות ממנה. לא מרגישות בה "חנוקות" ואומללות...

יודעות מה המעלות והמגרעות של העבודה שלהן - ולמה הן בוחרות בה כל שנה מחדש...

כמו אמא שלי , כמו סבתא שלי , כמו הגיסות שלי...

אני לא מדמיינת לעצמי איך נראית כזו מורה שלא מרוצה מתפקידה.

אני מחנכת כיתה, מצליחה מאוד, הבנות מטורפות עלי, אני עליהן, ההנהלה מרוצה מאוד, ההורים רגועים, וטוב לי איתן כל יום.

ניסיתי להסביר לך פשוט למה מגיעים החופשים הארוכים. הם לא חסד. הם תמורת כל ערבי השנה.

מחכה למילת פיצוי ממך...

"אין חתונות, אין יציאות עם הבעל, אין קפה עם חברות, אין שחייה או שעורי התעמלות.... כלום!!!!!"

"כי זה המקצוע שלי. פשוט מאוד. השקעתי בו, ומאוד קשה לי לדמיין הסבה. חוששת מאוד." - בתגובה לשאלה למה את ממשיכה להיות מורה...

תגובות כאלו 

- " אני מחנכת כיתה, מצליחה מאוד, הבנות מטורפות עלי, אני עליהן, ההנהלה מרוצה מאוד, ההורים רגועים, וטוב לי איתן כל יום. " - ולכן אני ממשיכה להיות מורה..

וגם "כי יש לי ימי חופש שמפצים על קושי העבודה " -

הן תגובות בלתי ממורמרות שאומרות - יש בעבודה שלי מעלות וגם חסרונות.

נכון - את מרגישה שאת עובדת קשה במהלך השנה. אבל יש לך י חופש והרבה סיפוק ויש לך יום חופשי בשבוע להתארגן ולעשות קניות - והמעלות מחפות לך על החסרונות....

התגובה האחרונה שלך היתה בדיוק מה שחיפשתי וביקשתי - הסבר למה את מורה ולא במקצוע אחר - אז הנה התשובה - יש לך סיפוק רב והחופש מפצה אותך.

אז הנה את לא ממורמרת את מאושרת - ויודעת מה המעלות של העבודה שלך למרות החסרונות. ברוך השם.

מה שציינתי זה גם בעבודות אחרות יש מעלות וחסרונות וכל אחת בוחרת מה מתאים לה....

ויש גם את המדרג באופן אובייקטיבי וחיצוני.

הוראה באופן עקרוני נחשבת במדרג כעבודה קלה יותר מאחרות בגלל התנאים הסוציאליים והעובדה שהוותק הופך את העבודה לקלה יותר---

אני מאמינה שמנכלי"ת במשרד ממשלה - עובדת קל יותר ויש לה תנאים טובים יותר...

לעובדת ניקיון/מזכירה/פקידה/קופאית  אין תנאים סוציאליים . העבודה פיזית קשה - וכל שנה רק נהיית קשה יותר ויותר...

באמת ממורמרת

היא רק מנסה לתקן את צורת הדיבור שלך

(נראה לי לפחות)

היא רוצה שתגיבי תגובות "בלתי ממורמרות" כדי שיבינו אותך נכון - שקשה לך אבל את אוהבת את העבודה

אז היא דיברה בחריפות כדי שתביני מה היה נשמע מדברייך

צר לי לאכזב, אך לא נראה לי שתקבלי ממנה מילת פיצוי...

אני הייתי מציעה לך לוותר על דיון עם מי שמקשיב רק לעצמו.

ואגב, גם אני ממש לא בתחילת הדרך של ההוראה, פשוט לא רציתי להתייחס לטענות מתריסות.

אני לא מפתחת דיון עם מי שמתבטאת בצורה כזו ("אני מאוד מקווה שאת לא המורה של הבת שלי" וכדו').

את מה שהיא חושבת על כולם

את לא חושבת שזה כבר מאוס?

ולא אכפת לי אם הן עובדת שעה ביום או 20  שעות ביום

אני לא נכנסת לעצם הדיון בכלל אלא רק שאם היית משתלחת בכל תגובה שלא מתישרת לפי מה שהיא חושבת

אבל לא להשתלח ,ולא לכתוב בסגנון יומרני ומתנשא

ולא לתת הרגשה ש"אני יודעת הכל" ואחרות כלום

דווקא הדיון מרתק בעיני. 

לא הבנתי למה את מרגישה השתלחות בדיון הזה ספציפי.

היא דווקא הצדיקה את העבודה הקשה של המורים.

תגובות שלטעמי חרגו מגבול הטעם הטוב היו כאלו שציינו שכינוי מסויים משתלט על הדיון...

דווקא הדיון התנהל כתגובה גוררת תגובה- שזה בעצם דיון לא?

זה לא סקר שכל אחת אומרת את דעתה פעם אחת וזהו...

הסגנון בעייתי ולא התוכן.

דוגמאות לתגובות לא ראויות מבחינתי:

"יש למורים נטייה לבכיינות יתר".

"אני מקווה שאת לא המורה של הבת שלי" (זה אמנם לא נאמר כלפיי, אבל הכאיב לי בכל זאת).

אני גם בהחלט חושבת שה"דיון" מרתק, ואולי זו רק אני, אבל אני מרגישה התלהמות בתגובות שנאמרו כאן.

אני מצטערת, אבל זה לא נשמע לי דיון, אלא יותר רצון להתריס.

אתן מוזמנות להיכנס לכרטיס שלי (לתגובות קודמות) ולראות שאני ממש לא מתקרבת לדיונים בסגנון הזה. סורי, לא מתחברת.

אני לא חושבת שירדתי לפסים אישיים, אלא שלא ממש נעים לי להשתתף בדיון שכזה, אע"פ שיש לי הרבה מה לומר (לכתוב) בעניין.

מקווה שהבהרתי את עצמי ועכשיו זה ברור יותר.

המשך ערב טוב!

היתה לי בהחלט תחושה קשה אתמול מהפגיעה של אנונימי - אבל החיים קיימים גם מחוץ לפורום ברוך השם ולא היתה לי יכולת להתחבר שוב ולתקן.

אז כמו שכתב מופים - לא התכוונתי לומר לאנונימית שהיא ממורמרת - רק ניסיתי להוציא את זה מהפה שלה עצמה , שהיא לא ממורמרת גם אם העבודה שלה לא קלה לה ויש לה חסרונות  - היא גם לא איומה ונוראה ויש לה הרבה מעלות.

וצר לי שזה אכן יצא פוגעני למדי.

לגבי כל אלו שהגיבו להגנתי - לצערי התרגלתי ואני "מנפנפת" את התגובה הקבועה של איזו אנונימית שמעולם אפילו לא פנתה אלי באישי או הציגה איזושהי זהות - וכל תגובה כאן בפורום זה שלי שאינה טכנית או מוצי פוצי - נתקלת באותה תגובה אנונימית של פסילה לגופו של ניק.

אני בוחרת בדווקא לא להפסיק להגיב פה בפורום כדי לא לתת למישהו שמתחבא מאחורי אנונימי "פרס" על כזו התקפה פרועה שחוזרת על עצמה מתחת כל תגובה שלי ובלי קשר אם הדיון היה ענייני או לא.

תודה לכל אלו ששמו לב שדווקא כמעט לא ירדתי לפסים אישיים ולא "השתלטתי" על שום שיחה,והפעם זה ממש בולט לעין שהיתה פה הבעת דעה אישית ודיון נורמלי ורגיל לפורומים (להוציא ההודעה האחרונה לאנונימית שבאמת כואב לי שנאלצתי לעזוב לפני בקשת סליחה). חשוב לי להרגיש שיש כאן גם נשים אחרות.

וחבל לי גם שמורות כל כך נפגעו - כי דווקא יצאתי להגנת המורות.

שהן לא חייבות "להצדיק" את החופש שלהם או להפוך ל"מסכנות" - גם אם יש להם הרבה מעלות והטבות בעבודה שלהן מעבר לשוק החופשי - אז זו עבודה שאכן צריך כישורים ויכולות מסוימות כדי לעבוד בה - וההוכחה היא כמה נשים לא בוחרות בה מרצון למרות החופשים והתנאים הסוציאליים שלה וכמה נושרות בתחילת הדרך מחוסר התאמה...

שעבודה משרדית קשה הרבה יותר מהוראה - אחרי ששנים הם הסבירו כמה היא יותר קלה...

למורים יש תנאים סוציאליים מאד משופרים. אין ספק. גם המשכורת שלהם לפי שעה היא בהחלט מהיפות בשוק...

15 זה עם הוותק.

וכמחליפים מקום עבודה - אובד הוותק ...

אני היה לי פתרון מעולה וחבל שאני לא שר החינוך - עד גיל שבו הילדים זקוקים לחופש בעצמם - ויודעים להסתדר עם עצמם - יתנו לכל המורים והגננות בדיוק את אותה מכסת ימי חופש - פשוט כל מורה יצא לחופש בזמן אחר.

מורה אחד יקבל את ינואר פברואר ואחר את יוני יולי - וכך יהיה למורים את אותם ימי חופש - ורק הילדים ימשיכו ללמוד.

ברור שיצטרכו תוספת של מורים למערכת.

אבל בגדול זה היה נשמע לי פתרון פצצה למצוקת ההורים.

אם עובדים 5 ימים בשבוע או 6

הרבה יותר...

לדעתי הדבר הזה צריך טיפול קודם. לא הגיוני שהחגים מכסים את החופשים - ועובד עוד צריך לשלם מכיסו רק על חגים. אדם צריך מרווח נשימה.

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

אני מבינה שהקושי שלך הוא לא הילד השישי, אלא ההיריון הלא מתוכנן למרות מניעה...

בכל אופן, יש הרבה נשים שילדו מבחירה ילד שישי ואף יותר (אני ביניהן) ושרדו בהחלט בשמחה

מקווה שתעברי בשלום את החוויה הזו...

אבל חיבוק

בטח קשה לקבל הריון כשתכננת להפסיק ועוד השקעת במניעה

🩷🩷

אומרים אבל שזה בסוף ילדים שנורא מחוברים אליהם..

תחפשי שרשורי עבר כאן...

בכל מקרה קחי את הזמן לעכל זה לא קל כשלא מוכנים....

ומוזמנת לשתף איך את😘😘

בעזרת ה' ילך בקלות ובטוב

מתייגת את @התייעצות הריון  שזכור לי שעברה משהו דומה

מאז התווספו עוד כמה.

אז כנראה שרדתי🤷‍♀️

אבל מאז אני לא נוגעת בגלולות.....

ולא שכחתי אף גלולה.

כל האופציות הן מיטות די גדולות באמת. מיטת מעבר או מיטת תינוק זה אותו גודל. מבאס אבל לא רואה אופציה אחרת לא הייתי מעבירה לפני..

הדדולה היתה עד גיל שנתיים בלול קמפיגג?

הייתי כמה חודשים אצל ההורים שלי אז היא ישנה איתי במיטה

ואחרכך במיטת מעבר אצלי בחדר (עכשיו כבר בקושי יש מקום בחדר)

אז יהיה מקום

שוקלת להפסיק להניק בלילה

בדרך כלל אני מספיקה להניק פעם אחת לפני שאני עולה לישון

באמצע הלילה בקבוק

ובבוקר לפעמים בקבוק ולפעמים לוקחת אותו למיטה שלי

והוא גם ינק

והחדר השני עם עוד 2 ילדים

לילה אחד או שניים היה מאתגר כי הם התעוררו

ואחכ כבר לא שמעו כשקם לינוק.

אני קמתי בין פעם לפעמיים להניק אותו בלילה

והנקתי אותו בכיסא בחדר השני.

אני ממש חששתי מהמהלך הזה אבל בסוף היה יותר קל משחשבתי ומאוד חשוב לי ולזוגיות 

גם כשהתינוק איתי בחדר

וגם כשישן במתחברת

לא מסתדרת עם הנקה בשכיבה.

יש קושי באמת יותר גדול לקום פיזית מהמיטה ולעבור לחדר אחר

זה גם הוציא אותי יותר מהשינה

אבל מתרגלים.. מבחינתי זה היה שדרוג גדול שהחדר חזר להיות זוגי 

כאילו מזה משנה לי אם יש לידי תינוק או לא? 

כי דווקא כן חשבתי על זה אם באמת כשאני אוציא אותו מהחדר אני יגיד לעצמי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו 

החדר היה סגור מ7 בערב כשהלך לישון

וגם אם התרגלתי לזה, ועשיתי דברים בשקט

רק אחרי שהוצאתי אותו מהחדר ראיתי כמה זה אחרת כשהוא בחדר אחר

מודה שזה היה לי קשה ריגשית המעבר הזה, הייתי רגילה ללטף אותו באמצע הלילה וישנו במתחברת. כל אחת באמת מה שטוב לה וחשוב לה

אצלי בחדר. קניתי את המיטה של איקאה שהיא קצת יותר קטנה

אצל השניה פתחתי את המיטה

אבל היא שמשה בעיקר כמחסן/מעקה למיטה שלנו

הילדונת העדיפה לישון איתנו

השלישי- כבר לא טרחתי לפתוח אותה (או את המתחברת...)

קניתי מעקה למיטה שלנו והוא ישן איתנו מגיל 0

יום שישי האחרון הוא חגג שנתיים - והוא קיבל מתנת יומולדת = הגליה למיטת מעבר בחדר ילדים (והפסיק לינוק)

ככה יש פינה באמת בטוחה

ומהצד השני את ישנה וחוסמת לו את המעבר...

להניק...

זה כן אחרת לקום וללכת לחדר אחר, אבל את יכולה לסדר לך בחדר השני כורסא נוחה ולהניק שם או בסלון.

ומזרון לידך.

תחילת לילה במיטה שלו, ואחרי הנקה ראשונה לשים אותו לידך על מזרון עד לבוקר.

(אלא אם את קמה לפניו ואז זו בעיה)

מבחינת הנקות לילה אם לא בוער לך להמשיך להניק, זה ממש בסדר לגמול אותו מהנקת לילה.

אבל כשסבלו אצלי מכאבי בטן מחלבי זה השפיע מאוד מהר, באותו יום או ביום הבא.

חום ופריחה באמת נשמע כמו וירוס. הקאות יכול להיות קשור לחלבי. כנראה לא תדעי בטוח עד שלא תנסי שוב... אבל לא יודעת אם כדאי לך לנסות 🫤

לק"י

לא יודעת אם גם דרך ההנקה.

אבל נראה לי ש@אין לי הסבר כתבה פעם שזה היה ככה אצל הבת שלה.

חום זה לא תסמין של אלרגיה.

וזה שהגיע חום עם פריחה, דווקא מתאים יותר לוירוס.

בנוסף, ממה שאני מכירה, בד"כ ילדים אלרגים בהנקה, זה מתבטא בחוסר שיגשוג וגדילה.

ופחות בתסמינים גופניים.

בגיל הצעיר מאוד קשה לזהות שילשולים.

והקאות יכולות להיות קשורות גם לריפלוקס, ליחה ודברים אחרים.

-----

אני לא גורם מקצועי, ולא לוקחת אחריות.

תמיד יש מקרים חריגים.

הייתי מתייעצת עם רופא נוסף. או מבקשת הפנייה לרופא אלרגיה להתייעצות.

אולי יציאות שונות קצת אבל לא עקבתי ממש..

ואני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם רופא נוסף, שיותר בתחום.. 

כשרופא מבטל ככה והתחושה שלך אומרת הפוך אז שווה לברר לעומק יותר... לדעתי..

בהצלחה ממש אהובה

היה פולט בכמויות סביב השעון, בלי קשר למתי אכל. חשדתי שזה ריפלוקס, אבל יחסית היה תינוק רגוע, אני מכירה שתינוק עם ריפלוקס בוכה הרבה חח. הוא גם לא היה פולט בקשת, פשוט פולט המוןןן

איך שהפסקתי לאכול חלבי הפליטות ירדו לכמעט אפס.

לא היה חום או פריחה אף פעם. לא יודעת להגיד על שלשולים כי תמיד היציאה כמעט נוזלית...

היתה לו צואה קצת רירית, אמרו לי שזה גם סימן לרגישות לחלב

היום בת שנתיים ואין לה תסמינים כבר ב"ה

הייתה לא רגועה בכלל בכלל, הייתה פולטת בכמויות ובהמשך זה עבר להקאות -אחרי כל ארוחה

בגיל חודשיים+  בערך התחילו גם שילשולים וריר בצואה

אז עברנו לתמל מפורק (לא ינקה) והשילשולים פסקו מיד

היה גם ריפלוקס קשה וטיפלנו בתרופה. בהמשך שרצינו לחזור לחלבי היא חזרה לשלשל וגם האי שקט החמיר, חזרנו למפורק וב"ה זה עבר לה

לקראת גיל שנה עשינו בירור אלרגיה יצא חיובי גבולי, בדיקות דם יצא שלילי אז לאט לאט נחשפה לחלבי. ב"ה היום אוכל רגיל

אז אצלי היא ממש הקיאה בקשת,

אבל רק אחרי שאכלתי חלבי.

כשהפסקתי היא מרגישה טוב ב"ה 

או שזה לא כדאי?

אני רוצה לתת לה תפו"א או בטטה ממרק, רק לטעום ומתלבטת

אגב, יכול להיות שיש לה פריחה גם מרגישות לדברים אחרים. כמו פרחים, עצים, פירות, א.כביסה וכו'.

הייתי מנסה לבודד עוד דברים.

שמנו פעם ראשונה בלי לכבס.

היה לה פריחה בצורה של הבגד גוף החדש.

דבר שני זה מסוג הדברים שלפעמים לרפואה המשלימה יש מענה טוב, חיזוק המערכת החיסונית וכו'

האמת שהימים האחרונים באמת קשוחים לי זה היה גם וירוס וגם דלקת בשד וכבר כמה ימים אני חלשההה

אז תודה על החיבוק!!!

וכן, צריכה לחשוב איך לחזק את המערכת ואולי גם רפואה משלימה.. אבל נראלי אני צריכה להתחיל מהבסיס של שינה, תזונה, פעילות גופנית..

בנפש?

יש לך מספיק מנוחה? זמן לעצמך?

לגיטמציה להשקיע בצרכים שלך?

לפעמים הגוף מבקש משהו דרך המחלה....

מעבר לזה אפשר לבקש בדיקות דם ובכלל, כלליות, ויותר ספציפיות למה שאת סובלת ממנו.

הרבה בריאות!!

אני יחסית ברוגע, חלד וזה..

אבל תמיד יש לחצים..

אנסה לחשוב על זה..

תודה!!

את הבי-פולן של פוראוור.

לדעתי זה עוזר נגד הידבקויות (נגיד אם מישהו אצלנו במשפחה חולה, אני נותנת לכולם וב''ה כמעט ולא נדבקים אחד מהשני).

אפשר לקחת על בסיס קבוע (אין לי אחוזים, ואני אפילו לא משווקת שלהם).

בע"ה

זה הרבה משמעת עצמית ....

תודה רבה ששיתפת!!

נותן כוח ותקווה לשינוי..

ואיזה טיפולים עשית ברפואה משלימה?

עשיתי במרפאה של כללית. הרבה יותר זול מפרטי. ותנסי למצא ספורט שאת אוהבת ונהנת ממנו. כשנהנים יותר קל להתמיד. וגם כשמשלמים... 

זמן להבין, שזה קורה לי סביב המילואים של בעלי.

ככל שהוא עשה פחות מילואים, ככה מספר הפעמים שהייתי חולה ירדו.

אז אולי זה גם קשור ללחץ ומצב נפשי

אבל לא יודעת אחשוב על זה...

מקווה שאת מרגישה טוב עכשיו🥰🥰

בין נפש לגוף

כשהנפש בריאה הגוף בריא

ולהיפך

ואני מדברת לא בהכרח על חולי נפש כזה שמוכר כמו דכאון/ חרדה (שגם אותם עברתי)

אלא תחושות רגילות

יומיומיות

ככל שיש יותר טובות ופחות גרועות

הנפש ואז הגוף בריא יותר

וחיבוק. כי זה ממש לא נעים.

היא לא תדבר איתי,היא תגיד שאני לא מזמינה וכאילו מנצקת קשר

בזמן שזו היא עושה את זה

היא יודעת שחשוב לאמא שלי הקשרים המשפחתיים,יודעת איפה ללחוץ 

אז אולי הייתי כן מכבדת ואומרת לה שהגיסה מוזמנת לתאריך ספציפי (נניח ליל שבת הקרוב)

אם היא תבוא מצוין אם לא אז יצאת בסדר... אפשר גם להגיד שדווקא הזמנת אותה כמה פעמים ולפרט למה או מתי הזמנת אותה והיא אמרה שלא מתאים לה.

אבל לא כדאי לקחת ללב

אם היא פועלת בצורה מניפולטיבית זה בעיה שלה, לא שלך...

שאת כן מזמינה אותה, אם היא רוצה הדלת פתוחה.

את אלופה שאת מצליחה לא להיגרר אחרי המניפולציות שלה.

ככה צריך לעשות, להישאר יציבים ואיתנים ולא לרדת ולהיגרר אחרי ויכוחים ושטויות.

ואני חושבת שאת לא צריכה לקבל אותו.

תגידי לאמא שלך בענייניות ובנימוס שיש לגיסה את הטלפון שלך ואם חשוב לה משהו היא מוזמנת להתקשר ישירות, וזהו.

הייתי מסבירה לאמא את הרעין בכללי וממשיכה הלאה בלי להוציא מילה כלפי הגיסה.

פשוט שום מילה.

ככה היא תבין שאין לפעולות השפעה.

אם היא תחזור לאמא שהיא תענה לה שזה ביניכן.

וזהו 

שתתקשר או תשלח הודעה

בעלי טוען שהיא פשוט מנסה לסכסך

כי יודעת. כמה זה חשוב להורים שלי

לא בטוח שהיא יזמה והתקשרה לאמא שלך, ולא בטוח שבמיוחד בשביל זה.

אולי הם דיברו שיחה סתמית, ואמא שלך שאלה אותה אם ביקרה אצלכם לאחרונה, ולא היה לה מה לענות אז היא אמרה שאתן לא בקשר ולא הזמנת אותה. אולי כדי להתחמק אולי כדי לתת תירוץ.

ואמא שלך מיוזמתה, היות שזה חשוב לה, ואת גן הבת שלה שהיא מרגישה בנוח להעיר ולעורר, מיד פנתה אליך כדי לבדוק למה אתן לא בקשר.

בכל אופן גם לדעתי פשוט לעבור הלאה, לא לקחת ללב, ולא להתחיל עכשיו שיחות סביב זה.

סה"כ זכותה שלא יתחשק לה קשר צפוף כמו פעם, וזכותך שלא לכרוע ברך ולהתחנן אליה לקשר. העיקר שלא לשתף פעולה עם סכסוך ומריבה.

מה קורה בינכן

אם היא שואלת בכל זאת את יכולה להגיד לה

שתשאיר לכן לנהל את הקשר שלכן

שתשמור את זה לטיפולי-קטע הוא שזה קורה מלא ופשוט נשבר לי מזה

להסביר לאמא מה הסיפור, שתבין את הרקע וככה פחות יצער אותה.

לא חייב להגיד בצורה לא יפה אלא לומר- שאת דווקא כן הזמנת כמה פעמים והיא זאת שלא יכלה או לא רצתה.

ככה אמא תהיה רגועה וגם תקח את דברי הגיסה בפרופורציה

שכן כדאי לא להוציא את האמא מהתמונה.

את אמא שלך זה מפעיל וכואב לה הלב.

מגיע לה לדעת שהבת שלה מוכנה מהצד שלה לשמור על קשר פתוח ולא שומרת טינה.

לא יודעת אם כדאי להכניס לכל הפרטים

בסוף המטרה היא לא שהאמא תשפוט מי צודקת, אלא שתדע שאת מהצד שלך משאירה יד מושטת.

זה מה שמעניין את אמא שלך וכדאי להרגיע אותה שאכן כך.

בבגרותן הייתה איזושהי טינה,

הייתה כאמא מאוד מאוד מתוסכלת מגישה כזו.

אין בעיה שהפרטים יהיו בינהן

אבל בראיה לעתיד, הייתי רוצה לדעת ששתיהן מסוגלות להתנהל יחד בשלום ובכבוד (מבלי לתפוס צד)

קרע בין אחים זה הדבר אולי הכי כואב וקשה להורים לראות, מגיע להם לראות קצת נחת מהמשפחה שגידלו בעמל רב.

אבל בכל זאת אמא לא אמורה להתערב 

זה בדרך כלל רק מפריע

וזהו. מכאן ואילך זה של הגיסה בלבד...

אם אמא פונה אליך שוב אז תגידי שוב... אין מה להצטדק או משהו.

אני שונאת טלפון שבור. ממש אבל.
אני בנאדם מאוד ישיר
מתקשרת לגיסה ובארבע עיניים מפרטת לה את הצד שלי, בלי התנצלויות, עובדות בשטח!!
מיידעת אותה שהיא תמיד מוזמנת ושכך גם אמרת לאמא שלך.
כך ששני הצדדים ידעו שדיברת גם עם הצד השני, ללבן את הדברים.
ושלום

אני יותר ביישנית.

הסברתי היום לאמא שלי את עמדתי בנושא. מבחינתי הגיסה מוזמנת לפנות אליי.

אני את השתדלותי עושה מדי פעם

בעלי המצחיק אומר לי להזמין אותה למסעדה

אני מדי עצבנית על זה עכשיו בשביל לשלוח לה הודעה ליציאה

וגם בדוק שהיא תסרב כי זה קרה כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה