אני מביא קישור מהאתר המתמחה ב'מתן עזרה דחופה' לנופלים סדרתיים באינטרנט המגובה ברבנים בעיקר מחו"ל (שם תופעת "12 הצעדים" גדולה ומוכרת פי כמה מבארץ).

http://www.gye.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=93&Itemid=22

דבר נוסף - אם תסתכלו בקובץ שחברנו 'יזהר' מביא - רוב הרבנים מדברים בהכחשה למצב של התמכרות או לימוד השיטה או מחשבות על השיטה...

אני לא יודע הרבה על מקורות השיטה, אך, באמת שבמצבי אני לא באמת מעוניין להסביר את השיטה או לנסות לשכנע אדם שמתנגד לשיטה, הדבר היחיד שאני יכול לקדם זה שאני יהיה עוד יום אחד מחובר באמת לאבי שבשמיים בדרך שבה הוא רוצה שאני אלך ולא בדרך שבה אני חושב שכדאי לי ללכת. 

הבנתי שכדי שאעשה את מה שהקב"ה רוצה שאעשה אני צריך לנתק את השכל שלי ולהתחבר אליו דרך פעולות של כניעה בצורה פעלתנית ומעשית ולא בצורה רעיונית או עיונית.

דבר נוסף, יזהר רציתי להודות לך על הבירור האמיתי והנצרך שאתה מעלה מעל גלי הפורום! אני מצדיע לך! תודה.

והלוואי שמתוך הדברים נשאר כולנו מחוברים לקב"ה בדרך הפרטית והאישית שהקב"ה בחר לנו 40 יום קודם יצירתנו...

אלא גם גופם של דברים.

אני לא מחויב לכל מה שרב כלשהו כתב, אני לא הולך על פי הרבנים האלה בשום דבר למה שבתחום הזה אני אקשיב להם?.. זה עניין הלכתי נטו, אם חלילה זה רלוונטי למישהו שישאל את רבותיו

אדם שהולך לשאול רב, בד"כ מתמודד עם מס' דברים שעולים מולו, והוא מחליט לבחור בבחירה המתאימה לו ע"פ ההלכה.

הוא מתמודד, קשה לו, רוצה לדעת ולהחכים, ובעיקר- משנה כפי יכולתו את דרכיו ע"פ הוראת רבו...

לעומת זאת, אדם המתמודד עם קושי מסויים או מס' קשיים ביחד, ומנסה לפתור את בעייתו בד"כ לבד, משום שהוא מונע מתוך פחדים המונעים ממנו את האפשרות הנורמאלית של כל אדם - לשאול ולהתייעץ!!

בד"כ אדם כזה, מניף את ידיו בביטול לדבריך ואומר לך: "יהיה בסדר, הכל לטובה.." ועוד ועוד מטעמים המתובלים יפה.

הוא אדם המתכחש לעצמו ולעוצמת קשייו... 

הוא מנסה בדרכים לא ברורות לחזור על אותם מעשים בדרכים שונות, ובכל פעם לקוות לקבל תוצאה אחרת..

קשה לו להודות בפגמיו, לפעמים הוא מנסה להסתיר את דרכיו מאנשים אחרים, וכל הזמן פוחד מאנשים מסביבו...

בד"כ, הוא פוחד ללכת לרב, ולשאול דברים הקשורים לנושא הזה באופן ספציפי, אלא, על כל דבר חוץ מנק' הקושי האמיתית שלו...

דבר נוסף, אם הוא כבר פונה לאיזה רב או אדם הגדול ממנו, הוא מנסה להיתלות בו בצורה מאוד חולנית, או- מנסה לעשות דברים מוזרים, כמו- הליכה למקווה למעיינות קרים בחורף.. וכו'...

איך אני יודע לומר את כל התיאור הנ"ל - כי, כנראה שגם אני כזה בדיוק..

עכשיו, 12 הצעדים נועד לאותם אלו, שיראים פחד מוות מהרב שלהם, וקשה להם בצורה אמיתית וכנה לעמוד מול כל פיתוי שהוא שהרב מלכתחילה אוסר את זה עליהם...

פשוט הם בורחים לשם, כי, אין להם דרך אחרת למלא בצורה משמעותית את הרגשת הריקנות שלהם.

אתה הולך לרב שיגיד לך אם יש טריפסים בבצל או לא?

הרב יגיד לך רק אם מותר לאכול טריפסים או לא. אחרי שכבר ידוע לך שאסור - אתה לא צריך רב אלא משקפיים.

אתה לא צריך רבנים כדי שיגידו לך שיסודות נוצריים וכפירה בעיקרי האמונה הם דברים שחובה להתרחק מהם. זה דבר בסיסי ביהדות. השאלה כאן היא שאלה מציאותית: האם הנצרות והכפירה קיימים כאן או לא. בעניין זה, היתרון היחיד של הרבנים הוא שהם מוחזקים כאנשים רציניים ואמיתיים, שמבררים דברים לאשורם, ולכן אם הם אומרים שזה אכן קיים שם - אפשר לסמוך עליהם. אם רב גדול יספר לי שהוא ראה ג'וק בחסה שבסנדביץ' שלי, אני אאמין לו גם אם הוא רחוק מהשקפת עולמי ועולמם של רבותי 180 מעלות.

העניין של קבלה מהגויים - כן או לא, היא שאלה השקפתית שבה באמת עליך להקשיב לרבניך. אבל כאן השאלה היא הרבה יותר בסיסית.

וההמשך: "כאנשים רציניים ואמיתיים, ואפשר לסמוך עליהם" - כאשר אתה כותב רבנים, האם אתה מתכוון גם לרבנים המוכרים בציבור כאנשים שנפלו בדברים רציניים וגדולים וטעו בדרכם, ועדיין, רבים האנשים הסומכים על הלכותיהם...

אינני מפרט את שמות הרבנים - מפאת גדולתם וקודש מעלתם - אבל יש לי כבר מס' שמות בראש שאני חושב עליהם, שכאשר דיברו על נפילתם בדברים שונים, היו כמה שיצאו נגדם בצורות מאוד חריפות באשר לדרכם התורנית...

האם באמת אתה מתכוון בסוף דבריך שתאמין לו, גם אם הוא רחוק מהשקפת-עולמם של רבניך ב-180 מעלות?

יש נפילות שפשוט מפקיעות את תואר התלמיד חכם, ויש שלא.

נראה לי שיש חזקה בסיסית שרב הוא איש רציני ואמיתי ואפשר לסמוך עליו. ככל חזקה, גם זו יכולה ליפול, כשמתגלית ריעותא.

לצערנו בדור הזה את התואר "רב" עונדים גם רבים שאינם ראויים לו, עד שהחזקה כולה מתערערת. אז באמת לא נכון לומר זאת כעניין כולל לכל הרבנים באשר הם. עם זאת, זה ממש לא בהכרח תלוי השקפה. אז כן, אני אאמין לרב שהשקפת עולמו רחוקה מהשקפת רבותי ב-180 מעלות (בתוך גבולות היהדות), בעניינים שתכליתם בירור המציאות.

ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.  

קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.  

https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0

זה מה שאני עושה.

מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.  

שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים? 

גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.  

של התמונות.

זו השאלה בפוסט הפותח.

אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב,  לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.

יכולות שכן נמצאות ב Google photos

למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:

"ירושלים"

"תל אביב בחורף"

"טיולים ב 2025"

"אברהם ושרה" 

גם באייקונים של הכלים יש אייקון ייעודי לכל יישום

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..

אני גם עובדת. בקיצור עסוקה

ילדה ילדה ילדה(ים)

שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים

בקיצור

את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.

תכלס 2 משרות

מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול 

אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה

ב. הפקקים נוראיים, ביום שישי לפני שבועיים דוב מורל כתב שהוא חיכה שעתיים בין הכיכר הראשונה לכיכר השנייה במג'דל שמס, עד שהסתובב חזרה הביתה כדי לא לאחר לשבּת. אמנם אני לא יודע מתי הוא יצא, אבל הטריק של לצאת בשעה 4 ידוע לכולם ולא תהיו היחידים שחשבו על זה...

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

אני שלחתי רק מגיל 3 לגן עיריה

אבל זה ממש כל משפחה ומה שמתאים לה.

לא כולם יכולים, לא כולן מסוגלות נפשית וכולי.