שהחברה תבין שאין דבר רע בבכי. זה דבר טבעי ולא צריך להחניק אותו או יותר גרוע - לסבול בגללו.

חוץ מזה, אין מה לעשות. לפתח עור פיל. לקחת כל 'ירידה' לא בצורה אישית (גם אם היא כזאת) ולהגיב לה בצחוק.

ואוו תודה לך, אני קוראת כאן לפעמיים את התגובות שכותבים לאנשים

ואני חייבת להגיד שזה נורא עוזר.

באמת באמת תודה לך.

איזה כיף (?) שיש עוד מישהי שזה קורה גם לה....

אני ממליצה לך לעשות כמוני-

1. להיכנס לחדר סגור ולשמוע מוסיקה מרגיעה או כל מוסיקה שאת אוהבת

ושתשמח אותך

2. לדבר עם ה' לשפוך קצת תלב ולנסות לחייך בכח!!!

3. זה קצת שטותי אבל עוזר- לעשות לעצמך פרצופים במראה...

שיהיה לך המון בהצלחה

הבעיה היא, שלי, זה קורה כל יום, כל יום אני מדוכאת, ולא יודעת איך לצאת מזה,ונותנת כל מיני תירוצים טיפשיים כמו: "אני עיפה" וכאלה.. כי אני לא חושבת שאפח'ת אצלי בכיתה באמת רוצה לשמוע את זה..

ואצלי.. הדמעות לא יוצאות, כאילו יש איזה חסימה..

אבל היום, ב"ה, פעם אחת ולתמיד, פשוט בכיתי, כתבתי לעצמי איזה משו, ובכיתי, ו... אפח'ת לא הגיעה, אפח'ת לא רצתה להתערב, וזה מה שמגעיל.

חברות שלי, שתמיד נמצאות איתי, רואות אותי בוכה, ולא מגיעות, זה יוצר תחשוה כ"כ מגעילה.. כאילו, מה קשה לכם? צדיקות צדיקות אבל ברגע שהם רואות את חברה שלהם מדוכאת- כיאלו כלום לא קרה.. פשוט דוחה..

אבלל.. מקווה שנתקדם הלאה והכול יהיה טוב..

אהה.. וד"א, אח..- התשובה היתה ממש מחזקת! כל הכבוד!!

לק"י.

וכל רגע שואלים-למה את בוכה?

כשאתה כן רוצה צומי ואתה כן רוצה שמישו יעזור לך, כי אתה מרגיש שאתה לבד, זה ממש פוגע שכולם חיים ת'חיים שלהם ולא מסתכלים עליך.. (או מסתכלים ולא רוצים להתיחס..)

תאמיני לי.. זה הרבה יותר קשה..!

ולא על הספר בקביעות על הרמב"ם.

אם חס ושלום היית צריכה לעבור ניתוח היית רוצה שהוא ינתח אותך או רופא מודרני?

אז כן. למה לא?

למעשה, רק שתדע- הרבה דברים היום ברפואה מתבססים על הרמב"ם, אז זה סתם זילזול (כך זה נשמע)

בשורות טובות

אני הייתי מעדיף שרופא מוסמך ינתח אותי אם הרמב"ם היה יותר טוב היו מלמדים את מה שהוא אמר במקום ללמוד רפואה.

הרמב"ם היה גאון אבל הקביעות המדעיות שלו מסתמכות על אחרים (לדוג' אריסטו..) וכבר הוכיחו שהרבה לא נכון..

אתה לא סגור על עצמך..

אתה מוזמן לא ללכת לרופאים מי שיפגע מזה זה בעיקר אתה..

שצריך חוכמות חיצוניות בשביל לגלות את כל התורה (שהרי החוכמות נובעות מהתורה).

אין אדם שיודע את כל התורה (עם כל חוכמותיה), וגילוי אחד של חכם אחד בתחום אחד שהתברר כנכון, עדיין לא גורם לכל המידע באותו תחום להתגלות. הגאון מוילנא אולי גילה 30 ספרות בפאי, אבל את כל שאר המתמטיקה הוא לא גילה.

יש גם מקומות שחכמינו טעו בהם.

ולא להסתפק בתרופות שנזכרו בדברי חכמינו...

(מה גם, שהעולם התפתח - התפתחו חיידקים משוכללים יותר, ש"תרופות סבתא" כבר לא עוזרות להמנע מהם... יש תרופות שהתאימו לפני מאות שנים, אבל היום כבר לא.)

אני כשאני עם חברות ובאלי ליבכות, אני לא בוכה.. יש דרכים לעצור את זה.. לא תמיד זה מצליח.. ואם אני רוצה ליבכות בכוונה, אז.. אני לא מצליחה..

גרר..

שונא תהרגשה הזאת!!!

זה יכול מזה לעזור..

אבל לא מצליח!!

למישו יש רעיון.. איך לצאת מיזה?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....