ראיתי את כתפיה רוטטות בבכי,שמעתי את לחישותיה הרכות
בכיותיה הרכות, הקטועות, חדרו לתוך נבכי נשמתי
רכנתי קרוב אליה ועטפתי אותה במילותיי
לחשתי לה מילים, מילים של רוח
הם לא מבינים אמרתי לה
זה לא שהם רעים הם פשוט לא מסוגלים להכיל
וכדי לפצות על בורותם, הם מפנים את חציהם כלפייך
קל להם יותר לתלות את האשמה בך
נוח להם לטאטא את האמת אל מתחת לשטיח
אל תאמיני להם לחשתי-התחננתי
הם לא רואים את שאני ראיתי ועודני רואה
את הזוהר, את היופי שקורן ממך מתוכך
את האושר שמאיר את פני כל מי שמסביבך
את העומק שבך, את קווי הנפש שבוקעים מעייניך
היא הרימה את פניה, שתי עיניה הכבויות ניבטו למולי
האם אתה באמת מאמין בכך?
האם רואה אתה את שהם אינם רואים?
שאלה-זעקה
מילותיה נישאו ברוח, הרחק הרחק ממעל
חצו הרים ואגמים הרים ועננים
דבר לא עצר את מעופם של מילותיה
וקולה כמו צבר עוצמה מרגע לרגע
העוצמה שכה חסרה לה עצמה
ועד עתה מוסיף קולה להלך בעולם
נושא את שאלתה
בזעקה אילמת.