ראש השנה, באמצע תפילת מוסף

התעלפתי ואז חלמתי שאני רצה רצה רצה..בתוך מקום לא ברור ואת בן דוד שלי מנסה לעצור אותי, אם אני לא טועה זה

היה מזכיר בצדדים שדה בהיר כזה אבל אני רק זוכרת שרצתי המון בלי לראות כמעט כלום..

ואז התעוררתי, אמרו לי שהייתי מעולפת שנייה, אני הרגשתי שזה היה המון זמן.

<ר> 

וזה היה מפחיד. מאוד.

גם עצם זה שהיה בראש השנה בדיוק אז גם התזמון יוצר משהו מפחיד..אני לא יודעת מה זה אומר, אני רק זוכרת שלי זה גרם לחשוב 

על עצמי שוב באותו ראש השנה..

מיעוט מכל החלומות הם כאלה.

ורק מיעוט מבני-האדם זוכים לרמזים דרך החלומות.

ורק מיעוט מהם באמת יודעים מה הם אומרים.

זה נפוץ מאוד שחולמים חלומות בשלב שבין השינה

ליקיצה, אין מה להתרגש. יש חלומות מוזרים, אבל

ככה זה. לא כל החלומות הם צמר גפן ודובונים...

אפשר להירגע.

הוא לא אומר כלום...

'חלומות שווא ידברו..'

בהצלחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....