כמעט בכל מצווה ומצווה שאנו עושים, דואגים להזכיר לנו את יציאת מצרים. תפילין, קידוש, קריאת שמע, שחרית וערבית, והרשימה עוד ארוכה.. יציאת מצרים סומנה כחלק חשוב ומרכזי בחיים היהודיים שלנו. ואנו ננסה להבין למה? מה מיוחד ביציאת מצרים? אומנם יצאנו מעבדות לחירות, אבל..למה זה צריך להיות בכל פרט בחיינו?
נראה, שיציאת מצרים היא דבר יסודי בתולדות אומתנו (שדרך אגב, נולדה אז ביציאה מהשעבוד). ננסה להבין את המשמעות של יציאת מצרים.
ממלכת מצרים, חוץ מהיותה בזמנו ממלכה אדירה, היתה גם ממלכת שיעבוד עבדים. אפשר לדמות אותם לסין היום במוצרים זולים. הם פשוט היו בעלי השליטה המלאה על כל עסק העבדים בעולם.
ועם זה, עם השעבוד הטכני, הם גם בנו שיטה. הם חינכו לעבדות. עבד יכול להשתחרר ולחזור לחיות חיים רגילים, אך עבד שהיה במצרים, חונך לעבדות. החיים שלו היו חיי עבדות, ולהוציא עבד ממצרים – כלל לא היה פשוט. אפשר להבין שאדם שרגשותיו שועבדו ע"י מעבידו, יתקשה מאוד, אפילו לא יצליח לצאת מהסיטואציה בה חי.
ובמקום הזה ישראל נמצאים. אפשר להוסיף שבמסגרת זאת, הנהיגו מצרים בעולם גם ממלכת אלילים. משתחווים לאליל, מאכילים את האליל, וכמובן – כולנו עבדים שלו. המצרים שידרגו את העבודה שהייתה נהוגה והוסיפו מעשים שפלים כמו הקרבת הילדים ופריצות נוראה. לאחר קריעת ים סוף כתוב שה' לא העביר את העם החדש שזה עתה נוצר דרך ארץ פלשתים, שהייתה דרך קצרה בהרבה 'פן ינחם העם..ושבו מצרימה'. העם במצב נפשי של עבדות! הם אומנם משוחררים מעול, אבל בנפשם – הם עבדים.
וכאן נבין את משמעות יציאת מצרים בשבילנו.
יציאת מצרים היתה גם יציאה גשמית, אך בעיקר יציאה פנימית משעבוד. הדימוי שלה לחיינו נוגע לכל רגע בחיים שלנו.
שעבוד מצטייר לנו בראש כתמונה של יהודי שסוחב אבנים ומצרי שעומד מעליו עם שוט. אבל כמו שהסברנו – זהו השיעבוד הגשמי. השעבוד האמיתי הוא השעבוד הפנימי שיש בלב כל יהודי. כל יהודי חש מדי פעם כלוא במין מסגרת עמוקה שלצאת ממנה – כמוה לצאת משעבוד אמיתי.
הרצון להזכיר לנו את יציאת מצרים בכל רגע, נבע בדיוק מסיבה זו! רצו שנלמד מיציאת מצרים איך אנחנו יוצאים מהמשברים, מהקשיים, מהעבדות הפנימית – לאור שכמוהו כקבלת התורה.
שנזכה בעז"ה לגלות כל נקודה פנימית בתוכנו ולשבור את עבותות השעבוד הרוחני
חג שמח!
