בס"ד

{ובשם אחותי (אתיולה החתולה): ממש יפה!}

שוני רואים יותר חזק ע"י הקצנות.

מייד כשאתה מתחיל לקרוא אותו אתה כבר יודע שמנסים להעביר לך מסר כלשהו.

לי זה לא הכי הפריע, כי סה"כ הספר כתוב יפה והעלילה מעניינת, אבל יש אנשים שזה יותר מפריע להם.

חזק ביותר.

אני מכיר מישהו שרצה לחזור בשאלה והספר הזה שכנע אותו לרדת מזה.

תקראי, אין מה להפסיד.

אבל בואי נאמר, שזה לא ספר שחייב דחוווווווף להשיג...

לא יותר...

יום אחד הייתי אצל סבתא שלי, באותו זמן המלצות על הספר הזה הסתובבו בכל חור..קיצור, היה איזה מבצע של 2 ספרים בזול...ואז סבתא שלי אמרה לי אם אני רוצה שהיא תקנה לי..קיצ', היא קנתה לי את הספר הזה "שלם יותר מלב שבור" ועוד ספר, יותר איכותי. התחרטתי אחרי שקראתי את הספר הזה על שדווקא אותו קניתי, עלילה לא הכי מקורית, נחמד, הכל דיי צפוי, והכתיבה גם לא שנונה, מגניבה או משהו..ישירה, פשוטה. ספר דיי מטופש לדעתי. סורי. מאז הוא פשוט יושב בחדר שלי, מונח באיזה ארון מסכן,ספר חדש, חדש, שלא נראה לי שאיי פעם הוא יתלכלך..אולי כי גם 2 סופרים כתבו אותו, ומה לעשות? רואים את זה.

קיצור, לדעתי. לא שווה. במיוחד לא שווה לקנות. חבל על הכסף.

מניסיון.

קיצ'י בטירוף. אבל יחסית נחמד לגיל 11,12 פחות או יותר.

ספר נחמד

 [סופ סופ יש ספר שיש בו קטעים שאפשר להזדהות...ע"ע כל הקטעים עם נרי'ה, לא ח"ו על אחיו,אלא על אורך חיים דתי]

אבל ת'אמת די קראתי יותר ת'קטעים של נריה או זוהר ודי דלגתי על אדיסה ולאוניד  [או איך שכותבים את זה...]

אבל תקראו, אין מה להפסיד! יש כאלה ששיא ההתלהבו ויש כאלה שפחות...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.