ההורים שלי מאוד התנגדו לחתונה מהסיבה הזאת בדיוק. "אני אעשה הכל כדי שהיא לא תתחתן איתו" ציטוט של אחד מהורי הצדיקים שיחיו.

 קודם את צריכה לראות אם את שלמה עם האדם שבו בחרת ואם את שלמה עם רעיון החתונה ונישואים. כי ככה את תראי להם הרבה ביטחון- כי הם ידעו 'לאכול' אותך אם תגמגמי.

דבר שני, הולכים לגור במקום שבו השכירות היא נמוכה מאוד, והולכים לקבל על עצמכם אורח חיים שונה ממה שהורגלת אליו- באהבה ובכיף!

היה פה שירשור בנושא - כמה בני זוג מוציאים בתחילת הנישואין שלהם, והמסקנה היא שאפשר להסתדר עם 4000 ש"ח.

ללא עזרה מההורים.

נוסעים בטרמפים, אוכלים פשוט, לא יוצאים למסעדות או סרטים- פשוט רואים בבית ועושים תה בחוץ הכי כיף.

בהצלחה.

אם את רוצה פירוט.. שכירות של קארוון עולה 1000 ארנונה 140 חשמל 130 לחודשיים 40 מים קניות 1000- 700

נסיעות- טרמפים - בעלי,  לנו היה אוטו אז פשוט חסכנו כל פעם קצת בשביל הביטוח והטסט ולא נסענו הרבה איתו רק להורים.

טלפון לא היה לנו שנה כי לא היה צורך. 

שהוא זן ומפנרס לכל מבצי כינים ועד זוג סטודנטים

קביעות עיתים לתורה ושמירת מצוות בורה כמה שיותר טובה עוזרת לזה

איך אפשר לעבוד ,ללמוד,לחיות בזוגיות טובה (ותוסיפו לזה שכל אחד לומד במקום אחר וקצת רחוק ..)

ברור לי שלא מתחתנים עשירים..ואי בטוחה שגם שההורים שלי התחתנו הם לא היו מיליורים..ולאף אחד לא קל בהתחלה,אבל זה החיים ולומדים להסתדר  וכמה שזה יישמע אולי טיפשי אבל אני חושבת שהעיקר זה שיש לנו אחד את השני ושאוהבים ושרוצים ומוכים להתחתן.

איך משכנעים את ההורים??

הרי המצב שלי לא ישתנה גם בעוד חצי שנה

ולא יודעת מה עם ההורים שלי אבל לי אין שאיפה להתחתן בגיל כ"כ מאוחר (אחרי לימודים)

עצות עצות עצות יתקבלו ה=בברכה!!!!!!

מדובר על הורים עקשניים

אבל זו האמת!

ואת יכולה לעבור על שרשורים שונים פה שדיברו על הסתדרות כלכלית בסכומים ממשיים..

זה הכל משמיים!!!

מי שלא תופס את העיקרון הזה - חבל..

"הורים עקשנים"?

הם מתחתנים או את?

אם את מתכוונת להסתמך על עזרתם הכלכלית - אז באמת אינך יכולה להכריח אותם.

אם לא - אז השאלה אם להתחתן היא קודם כל שלך.

ויש להניח שאם תהיה לך דרך סבירה שאת יודעת איך "להסתדר" בה גם באופן בסיסי, אז גם ההורים יסכימו לעזור לארגן חתונה..

כדאי להתחתן ולחיות צריך כסף. בשביל כסף צריך לעבוד. וזה קשה אם שניכם סטודנטים.

אבל, להתחתן זה אחד הדברים החשובים ביותר שתעשי בחיים (ואולי החשוב ביותר...) ולא כדאי לדחות (או חלילה להפסיד) את זה רק בגלל שיקולים כלכליים.

ראשית צריך להאמין בד' שהוא זן ומפרנס לכל, והוא ידאג גם לכם.

שנית, את צריכה לחשב בצורה מסודרת מהן ההוצאות שיש לזוג סטודנטים (מסכימה עם ההערכה שכתובה מעלי, כ-4000 ש"ח, אבל זה מאוד תלוי בהרבה גורמים, ואת צריכה לראות מה מתאים לך.)  לא לשכוח את שכר הלימוד, אם יש...

וכשתדעי מהי ההערכה להוצאות תנסי לחשוב על מקורות פרנסה אפשריים. זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי.

לאחר שתעשי זאת תרווחי שני דברים:

האחד, תרגישי האם את מוכנה נפשית לאחריות של הקמת משפחה (וזה תנאי בסיסי לכך...)

השני, תוכלי לשבת עם ההורכים ולהראות להם את החישובים שלך.

ברוב המקרים, ההורים ישמחו מאוד על גילוי האחריות והבגרות, והתנגדותם תפחת (או אפילו תעלם כליל...)

יתכן אפילו והם יוכלו להציע עזרה מסוגים שונים (אולי ממימון שכר הלימודים, או עזרה בשכירות, הצעה של מקומות עבודה, רעיונות למלגות...)

הרבה הצלחה!

עבודה - אפילו ניקיון

או משהו יותר מסודר ואולי לפרוס לימודים ליותר שנים כדי שתוכלו גם לעבוד וגם ללמוד

או להחליט שקודם אחד מבני הזוג לומד והשני עובד ואחר כך מתחלפים

בשנה ראשונה אפשר להסתדר, אבל אחר כך יבואו ילדים בעזרת ה' וכדאי להיערך

יכול להיות שאתם יכולים להתחיל לחסוך כבר עכשיו - כל סכום קטן שאת מרוויחה שימי בצד וזה יצטבר בסוף 

בקשר להוצאות חתונה - אם אתם במצב שלא יודעים על מה לחיות אז לצמצם אותם ולהשאיר לחיים אחר כך. חבל לזרוק סכומי עתק על כמה שעות ולחסוך על אוכל אחר כך

צלם זה שכירות לחודש. חבל כשבכל פלאפון ואייפון יש מצלמה באיכות לא רעה

תחשבו על מלגות, אם שניכם סטודנטים. זה יכול להכניס 1000 ש"ח לחודש כל אחד. תוסיפו עבודות מזדמנות (אם תעבדו קשה בכיף אפשר להכניס 2-4 אלף בחודש ביחד).

ההורים שלך צודקים. אבל אם אתם באמת רוצים להתחתן- זה אפשרי. תחשבו טוב, טוב ביחד איך אפשר.

אמא בסדר ורוצה שאני אתחתן אבא ממש מקובע על העניין הזה

אני דיי חושבת שזה נובע מזה שניראה לי ההורים שלי די מתחרטים שהם התחתנו בגיל מוקדם ואמא שלי עשתה המון המון ויתורים בגלל ה נישואין בגיל מוקדם(לא עשתה שירות הפסיקה לעבוד לא הלכה ללמוד וכו' כי מיד כבר היו ילדים)

אני התחלתי לצאת עם מישהו בלי לשתף את ההורים..הם יודעעים על ההצעה ורוצים לחכות עד אחרי פסח ולברר ולשקול בנתיים...

איך אפשר לשכנע אותם? בלי לספר להם שאי יוצאת איתו..?

ועד כמה שידוע לי זה מה שעובר לאבא שלי בראש ניראה לי..

ואלי עוד שיקול זה שאני הבת הגדולה והוא פשוט מפחד

קחי את העצות הטובות שנתנו לך פה ותראי מה את יכולה לעשות כבר עכשיו, להתחיל לפרנס את עצמך בלי קשר לחתונה, לבדוק אפשרויות מלגות, לברר פרטים על מחירים כלליים של מחיה...להראות להורים שאת מקשיבה למה שהם אומרים ומתחשבת בדאגות שלהם, שידעו שאת חושבת על זה גם אם התחלת לצאת וגם אם לא.

ב. עובדים קצת במקביל, מהצד.

ג. צריך להרגיע קודם כל את הראש מבפנים. אם תבהילי את עצמך "איך אפשר..בלי להשתגע" אז שם הבעיה..

ד. מחליטים איפה לגור, בשקלול של מקומות הלימודים, עם מקום שמוצא חן בעיניכם ונעים לכם, ושל שכ"ד נמוך יחסית.

ומעבר לכך: ההחלטה אם להתחיל "לצאת" היא שלך. ההורים נותנים עצה - את יכולה להקשיב ולשקול. אבל רק את יודעת בתוכך כמה הדברים משמעותיים לך. זה סובייקטיבי. מה גם שלדחות יותר מידי לא טוב בכל מקרה.

את צריכה להחליט על פרופורציות, מה באמת חשוב לך. ולנסות לראות גם באופן ריאלי איך להסתדר. זה לא סיפור כ"כ נורא כשרוצים ומוכנים קצת להתאמץ. קודם כל לראות כמה חשוב לך וכמה את מוכנה מבחינה פנימית ללכת בכיוון של בניית בית. אם אכן הגיע הזמן - אז על הדברים האחרים חושבים, כשניים במעלה, בישוב הדעת. ואם פוגשים מישהו שנראה מתאים - משוחחים גם על זה.

וצריך להזהר שלא להפסיק את הלימודים רק בגלל קשיי פרנסה.

אז אם אתם אוהבים אחד את השני, תחכו קצת ותתארגנו.

למה לחיות בדחק ובצמצום?

אנחנו לא נוצרנו כדי לחיות בדחק ובצמצום רק כדי להיות נשואים.

אנחנו צריכים להרחיב דעת, ללמוד דברים מועילים, לעבוד בהם ולתרום לכל סביבותינו, להשתכר שכר הגון תמורת עמלנו, לגדל בנוחות את ילדינו ולהיות מאושרים.

כשהמחסור מדפק  בדלת האהבה מתעופפת מהחלון

"אידיאל" לחיות בדוחק וצמצום. וגם לא שלא ללמוד ולהשתכר ולגדל בנוחות ילדים (שזה אגב לאו-דווקא תלוי-כסף. ראיתי עשירים שאינם "בנוחות" עם ילדיהם, וגם להיפך - שמאושרים מאד. כמובן, אין אידיאל ב"מחסור") ולהיות מאושרים.

היא אמרה שהאושר אינו תלוי בזה - והיא צודקת. היא אמרה (מנסיונה - לא באויר) שהאושר של להינשא בלי דחיה כשהגיע הזמן, גדול מזה ואינו תלוי בכך. היא צודקת לדעתי. 

ומי שחשה שאם היה מחסור מתדפק חלילה בדלת - היתה האהבה "מתעופפת", זכותה. אך לא להציג זאת כ"כלל".

כל אחד עם אישיותו, בניינו המשפחתי, וסדרי עדיפויותיו.

ולא רק לחיות בצמצום (ואולי גם באושר) בשוליים.

מישהו צריך להיות מהנדס, רופא, מורה, טייס, אחות, חייל, עורך דין, רב ועוד מיליון דברים אחרים.

אם מקימים בית וחיים מכל הבא ליד קשה מאד להגיע לדברים הללו שאף הם חלק חשוב מאד במציאות שלנו.

(הכוונה ל"חלב ודבש", כן?)

שניכם בעד אותם הדברים-

"בסיס כלכלי מינימלי" בלשונו שווה ל"חיים בצמצום" שאת אומרת.

"לא להפסיק את הלימודים בגלל קשיי פרנסה" דומה מאוד ל-"להיות מאושרים גם אם חיים בצמצום".

והעיקר-

"למצוא פתרונות" שאת ממליצה שווה בדיוק לרגע הזה של "תחכו קצת ותתארגנו".

אין פה כוונה לדחות עד סוף הלימודים, אין המלצה להיות מבוססים כלכלית עם יתרה גבוהה ורק אז להתחתן, המלצה פשוטה שיהיה ממה לאכול, לתכנן איפה לעבוד בינתיים, איך לגור, ממה לחיות וכו'. לחשוב קצת, ואז. (לא הבנתי מפותחת השרשור שיש להם חסכונות במיוחד כרגע, או עבודה...)

הרי גם כדי לחיות בצניעות מתחילים ממשהו, גם המינימלי גבוה מ-0, ומינוס לא באמת יכול להמשך עד אינסוף.

יש סכום לזה?למה הכוונה?

ומנסים לשרוד בכל מני דרכים קשות ומתסכלות.

ושאינה תלויה בדבר - בטל דבר לא בטלה אהבה.

כלומר: בוודאי שדוחק כלכלי יכול לגרום לבעיה לפחות אצל חלק מבני האדם.

אך גם המשפט שאני הבאתי - מחז"ל במשנה - הוא מעבר לביטוי.. ואמיתי מאד.

לכן, לא צריך להקצין לאף כיוון. צריך לשול בהתאם לאנשים, אופיים, והנתונים הספציפיים.

אבל צריך להיזהר מאד מ"לזרוק" ביטויים" כמו שכתבת - כי הרבה פעמים, בגלל שאומרים אותך וחיים בתפיסה כזו - היא "גורמת את עצמה"...  הרבה מאד תלוי בתפיסת העולם והמוצקות הערכית מבפנים.

כשנגמרים השעורים בשק

המריבה דופקת בדלת (ב"מ נט.)

שזה יותר מדויק

לא מתבטלת האהבה, רק מתחילים לריב...

יותר "פוטנציאל"..

"דופקת בדלת" - וביד האדם הבחירה אם להכניסה פנימה, או להגביר את הפנימיות על הקושי שמבחוץ..

ההורים שלך ידאגו כי זה התפקיד שלהם... ורק אחרי שתתחתני והם יראו שאתם אחראים ורציניים הם ירדו מזה.

עד אז זה יהיה ככה וצריך לקבל את זה ולהבין אותם. אבל אתם צריכים להיות מוכנים לחיים אחרים ממה שהורגלתם עד עכשיו.

וכמו שתכבו כאן- כן תתחתנו, אבל תכינו את הקרקע. שלפחות תדעו שאתם מביאים את ה 4000 ש"ח בחודש.

שניכם ( אם שניכם סטודנטים אז 2000/2000)או אחד מכם. אבל באמת שתדעו שיש כסף כלשהו כדי לחיות.

בשביל לעבוד בעבודה חלקית לא צריך לדחות חתונה..

רוב הבנות שאני מכירה סיימו לימודים בגיל 22-23. כולל שירות לאומי.

אם יש שנה ד' (ולא תמיד יש) היא לרוב יותר קלה ועם סטאז' שמשכורת בצידו.

בגדול- כן. ההורים שלך צודקים.

כסף לא גדל על העצים, ולתחזק בית זה יקר.

וכן- בעיות בחשבון הבנק יכולות מאד לגרום לבעיות בזוגיות. (ובכללי זה מצב לא טוב ולא בריא נפשית ופיזית)

ולכל מי שהזכיר את השרשור שאמר ש4000 מספיק לזוג צעיר-

א. זוג סטודנטים לא תמיד יכול להשיג באמת 4000.

ב. מדובר על זוג בלי ילדים. ברגע שיש ילד- ההוצאות יכולות לקפוץ בהרבה.

אז מה כן?

קודם כל- אני כן הייתי מחכה לשנה ב' לפחות אם לא לג'. ואז לפחות תצטרכו לשרוד שנה, אולי שנה וחצי. (לרוב, בנות יהיו בשנה ב' בגיל 21-22, גיל לא מאוחר לכל הדעות)

חוצמזה- כן לחשוב מה ואיך. אם את לומדת משהו קליל יותר ויהיו לך יחסית שעות- אז כבר עכשיו לחפש עבודה, יש לך עבודה? תתחילי לחסוך. תראי כמה זה יוצא ואם זה באמת יוכל להחזיק בית.

ואם את לומדת משהו יותר קשה ואין לך שעות- אז לראות אם יש לך אפשרות למלגה או משהו כזה.

אם היית באה ואומרת "יש לי חבר, אנחנו רוצים להתחתן" אז הייתי אומרת לך למצוא פתרונות, להעזר בהורים, לשרוף את הכסף של החתונה (ואז מאיפה יהיה לכם כסף לחסוך? עזבי לדירה, בלתמי"ם, ילדים, מעבר דירה)

אבל את שואלת אם להתחיל לצאת בכלל-

אז לדעתי רק אם יש לך תוכנית מסודרת לאיך תחיו. (הורים, עבודה צדדית, מלגה מספיקה, בעל עשיר)

אחרת זה סתם להכניס את עצמך למקום לא טוב ולא בריא.

ולכל מי שאומר ביטחון בה'- שפע צריך כלים. כסף לא נופל מהשמיים, הוא צריך דרך להגיע. 

מילגה, עובדים במה שרק אפשר, אוכלים הכי זול... מה לעשות... או שדוחים לימודים כדי לעבוד...

אם שני בני הזוג סטודנטים, אחד מהם לפחות יכול לוותר וא. לעבור ללמוד במקום קרוב יותר לשני.

ב. לפעמים אפשר לפרוס את הלימודים על יותר זמן ולעבוד תוך כדי.

ג. מכירה המון אנשים שחיו בטירוף בשנים הראשונות, כי דחסו עבודה במשמרות לילה ןלימודים ביום. (מכירה גם רווקים כאלה שהיו צריכים לממן את עצמם.)

ד. אם כבר יש לך מישהו אז מה השאלה?נראה לי ברור שתמשיכו לצאת. אם עוד אין אז לא בטוח שהוא יהיה סטודנט...

ה. בעיות פרנסה יכולות להיות כל החיים, לא רק כששניכם סטודנטים. צריך לסמוך קצת על הקב"ה.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה