אני לא ככ מבינה את ההבדל בינהם. לכן שאלתי למה התאהבות לא ואהבה כן?

איך מאלצים?

לגרום לו? הוא לא מאמין בהתאהבות. הוא מאמין בהתאמה. והכל הולך חלק- אז בוא נתקדם הלאה, ככה הוא אומר... אבל אני אמרתי לו שאין התאהבות. ל"ונסי"- נפרדנו. אני רוצה לדעת אם לא הייתי נוראית ככ. האם זו סיבה מוצדקת להוריד כשהכל הולך טוב ואפילו מחכים לדייט הבא, אוהבים את החיצוניות ואת הפנימיות אבל לא התאהבתי!!....

סה"כ די מסכים!

נתינה מולידה אהבה. מדובר על אהבה כזו?

אין לי איך לגרום לו להתאהב כי גם אם כן הוא לא יראה את זה כי הוא לא מאמין בזה, וודאי שזה לא ישפיע על ההחלטות שלו. מבחינתו הכיוון חיובי, והכל טוב מאי פעם ולמה שלא נמשיך אל עבר.... אבל מבחינתי קשה לי כשאין התאהבות. (יש רגשות. אני מחכה. אני נהנית וכו') אבל זה כאילו נהיה נמשך כזה, סטטי... כמו שרוני אמר. לא מתלהבים יותר מידי, לא צוחקים יותר מידי, אבל הכל אחלה באמת... לא יודעת..

אבל צריך לראות שבאמת הבעייה נעוצה שם.

צריך מישהו מקצועי כדי לפתור בעייה כזו.

שמצד אחד מתאימים, ומצד שני כ"א מחפש משהו אחר בקשר.

חבר טוב שלי הלך ליועץ זוגי עוד לפני האירוסין.

בעיות של קטנות אמונה- לא אצלו, ולא קשור בגרוש. אני מבינה את תפיסת העולם הזו.. אבל אינני מסכימה איתה.

הגיוני שהבעיה היא בזה שכל אחד מחפש משהו אחר בקשר. אבל האם זו בעיה שאי אפשר לטפס עליה?

"חבר'לאך... ראיתי תגובה על "אהבה כן התאהבות לא". למה לא?

חייבת להיות התאהבות. חייבת!"

"אני לא... אני פשוט חושבת שזה אמור לבוא, ואם זה לא בא... אז זה לא זה."

דרוש פסיכולוג

אמאאאללאאא זה ככ עצוב וקשה כל הסיטואציות האלה

זה כזה רעע??

יש אחלה תקשורת, מבינים אחד את השני אבל אין כלום? אולי זה בגלל שעכשיו כאילו "יש לך" אותו, את מרגישה שזהו, אין לאן להתקדם. אולי זה שאת מרגישה שיש לו חסרונות, שגורמים לך להיעצר?

(מנסה לתת כיוון חשיבה)

זה לא רגש חזק שמציף... לא הצלחתי להתאהב בו, (שוב, יצאנו המון. גם בפעם הקודמת) זה משהו מוזר.. הוא ממש פסל את ה"התאהבות" בתור בחורה דתייה הוא אמר שאני לא צריכה בכלל לחפש את זה...

(וזה מצחיק אבל תמיד הייתי אומרת שאם הוא אומר שאת כאילו לא מספיק דתייה בשבילו אז יאללה וזה.. אבל גם עכשיו- זה לא משנה לי... ואני גם יודעת שאם אני הייתי אומרת כן היינו ממשיכים, על אף שאנחנו חלוקים בנושא ההתאהבות)

על ת"ח שרבו שלח אותו להיות רב של עיירה חשובה באירופה,

ולאחר המינוי, הקהילה רצתה מאד לכבד אותו,

והוא כל הזמן דווקא רצה להראות להם שהוא מתחמק מהכבוד.

ולאחר זמן מה, כבר התייחסו אליו אנשי העיר כמו אל אדם פשוט.

לאחר מכן, הוא הלך אל רבו ושאל אותו:

"אומרים: ש"כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו"

אז למה אני, שאני מראה לעיירה, כמה אני בורח מהכבוד, אף אחד לא מכבדני??"

ענה לו רבו: "כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. זה בתנאי אחד:

שהוא לא מסתכל אחורה, כדי לראות אם הכבוד רודף אחריו"

(ע"כ)

כך גם באופן מסויים כאן, ההתאהבות היא דבר טבעי,

ואם כל הזמן תעצרי את עצמך ותחשבי אני מאוהבת/לא מאוהבת,

ההתאהבות לא תגיע לעולם.

נסי לבדוק, אם טוב לך להיות איתו, אם את מרגישה בטוחה איתו?

א"כ, וגם יש כימיה טובה, אז בד"כ אמורה להגיע התאהבות באופן טבעי,

ואם היא לא תגיע לאורך זמן, אז כבר הקשר יתמוסס מאליו.

רק תיזהרי, בעקבות ההתלבטויות שלך, לא להכניס את הקשר למצב סטטי.

כי הטבע של קשר בין איש לאישה הוא לא להיות סטטי,

וחייב להיות כל הזמן עליות ומורדות, ואם הוא נכנס למצב סטטי, אז בד"כ תופיע לאחריו ירידה תלולה תוך זמן קצר.

לגבי התגובה ההיא (של ה"לא צריך להתאהב לפני חתונה"), זה עניין של השקפת עולם ואופי.

לא כל משהו שמישהו מגיב כאן, זה אומר שזה מתאים לכל אדם.

ועפ"י מה שאת כותבת, לך יותר מתאים שתהיה התאהבות כבר לפני החתונה, וזה הכי לגיטימי בעולם!

ויפה המשל (נדירות הן הפעמים שהמשל והנמשל מתאימים ולא מעוותים לצורך המסר)

הבעיה היא שהוא לא בקטע של לחכות ולהמשיך ואז נראה מה קורה וכו', הוא בעניין של להחליט כבר לאיזה כיוון... אז הייתי חייבת לאמר את האמת שלא הצלחתי להתאהב. ואני מרגישה נורא בגלל זה.. מצד שני לא הייתה לי אפשרות אחרת. הרי להחליט על כיוון אין לי מושג, כי אם לא הייתה התאהבות אז איך אני יכולה שנתקרב יותר אחד לשני? ואם צריך לחכות לה- אז אחלה, אבל הוא לא מוכן...

אא"כ, את אחת שבאופן כללי מתקשה מאד מאד בקבלת החלטות,

ואז זה כבר סיפור אחר..

אבל כרגע זה לא נשמע כך!

הוא לא מוכן בשום אופן לתת לך זמן??

להתלבט אין לי ככ למה...

ולהמשיך איתו בלי כיוון מסוים זה גם בלתי אפשרי, כי כמו שאמרתי זה כבר כמעט חודש, ויצאנו בעבר (וזו הייתה תקופה ארוכה מזו)...

וגם ברור שהיו חוויות כאלו...

זה די רחוק מ"להעצים"

שהיא יכולה רק "להעצים"?

את עצמי אני קושט כשאני לא אומר לבחורה שמבררת שהבחור למשל קם ב 10 בבוקר

1. מה את מגדירה כהתאהבות?

2. מה את מגדירה כאהבה?

3. האם נראה לך שאפשר בכלל לאהוב באמת לפני חתונה?

4. האם התאהבות לדעתך שפורצת פתאום לא יכולה גם להיכבות באותה מהירות?

5. האם את מאמינה באפשרות שגם אם מתאהבים זה לוקח זמן ולא בבום, אלא זה מתפתח באותו הקצב בדיו שבה מתפתחת אהבה אמיתית - קרי, רק לאחר החתונה מרגישים את עומק ההתאהבות ?

אל תעני לי על השאלות האלו, אלא לך. ואני מבקש סליחה מראש שאני ישיר ומעמיד מראה מול הפנים. "חייבים התאהבות", אם זה נאמר מהמקום שאני חושב שזה מגיע ממנו - זה לקוח מתרבות המערב, מהסרטים , מהפרפרים בבטן שכל אחד רוצה להרגיש - ולא מהמציאות האמיתית. ושוב, סליחה שאני ישיר.

מה שכן, באמת, אם את חושבת שאת חייבת התאהבות אז כנראה שבכל מקרה זה לא זה - או בגלל שאת עדיין מאמינה שאת חייבת התאהבות, או בגלל שזה באמת לא מתאים - בכל מקרה זה לא יילך. ואם ייקרה מצב שבו "תתאהבי" במישהו  כמו שאת רוצה, גם זה לא ערובה לכלום.

בכל מקרה שיהיה לך ב"הצלחה ושבת שלום

1. קשה קצת להגדיר, מן רגש פנימי ברור ושקוף, צורך ל.. טוב זה קשה, כבר אמרתי.

2. אני לא ככ רואה את ההבדל. אהבה זו תוצאה של התאהבות, לדעתי

3. כן! וודאי

4. היא יכולה להכבות, באותה מידה שהיא יכולה להמשיך לדלוק.

5. מאמינה באפשרות, כי עובדה שהיא קיימת ואנשים חיים אותה והם מאושרים ושמחים ואוהבים, אבל אני לא רואה את האפשרות הזו על עצמי. 

המציאות חזקה מכל סרט. תרבות המערב לא המציאה את הפרפרים, והייתה התאהבות גם בזמן יעקב ורחל.... (ותאמין לי שאני לא מעריצה של תרבות המערב) (היא זו שהביאה את כל עניין האהבה להיות זול ככ ונגיש לכל העם וכו', אבל משהו הרבה יותר ישן ועתיק ועמוק ונכון יצר אותה)

לא ערובה לכלום... טוב, תודה! שב"ש

וזה בדיוק נוצר מתרבות המערב ומהסרטים.

ואנא, עשו טובה ואל תביאו את יעקב אבינו כדוגמה - הוא היה נביא, הוא היה א-ב-י-נ-ו, זה לא נקודת אחיזה בכלל לנו. ואם ככה, אז למה לא להביא אותו כדוגמה לכך שטוב לשאת ארבע נשים, הנה תראו יצא מזה עם ישראל...

המציאות מוכיחה אחרת ממה שאת מדמיינת, אני מצטער. אחוז הגירושים בעולם המערבי בו ההתאהבות היא הגורם המניע כל כך, שואפת ל50 אחוז גירושים. כל זוג שני - אומר בי בי בשלב כלשהו. ועוד לא דיברנו על הבגידות בתוך חיי הנישואין וכו'...

הכל תוצאה של הסתכלות מעוותת על מה צריךלקרות לפני, ותוך כדי הנישואין.

את ואני ועוד הרבה אחרים נתכחש המון לעובדה שאנחנו שקועים בתוך תרבות המערב, אבל זאת האמת.

ואהבה זאת תוצאה של התאהבות? סלחי לי - מצחיק אפילו להתייחס לזה. התאהבות, לרוב, זה רגש רדוד מאוד שנוצר כתוצאה מכל מיני אלמנטים שמסעירים אותנו באופן רגעי באדם כזה או אחר, וכבים כלעומת שבאו. אהבה זה משהו עמוק, קשר חזק שנבנה ככל שעוברות השנים המשותפות במחוייבות זה לזו (כן - מחוייבות זה חלק בלתי נפרד מאהבה, ולכן לא אפשרית אהבה אמיתית לפני חתונה. רק רגש מקדים לאהבה, שמכין את המקום לאהבה - אבל הוא עצמו ממש לא האהבה שיש אחרי שיש מחויבות).

טושוב, סליחה שאני מאוד ישיר - פשוט אין עניין להסתובב סחור סחור, אלא פשוט לגעת ישר בנקודה - התפיסה הזאת מעוותת, ולי לא נותר אלא לאחל לך שבעזרת ה' תשכילי לראות את האור ושתצליחי במהרה למצוא את האחד בדרך הנכונה, האחד שיהיה שלך ואת שלו בלב שלם, עד 120 של שניכם. בעזרת ה'.

כל טוב.

אולי התרבות המערבית החצינה את המושג התאהבות.

אבל זה לא אומר שההתאהבות תלויה במה שהתרבות המערבית הגדירה.

מותר לה להחליט איזה רגש היא רוצה להרגיש כשהיא מחליטה על חתונה,

ואם אתה מחפש סוג אחר של הרגשה כדי להחליט, אז לך בדרכך.

זה לא אומר שהשני טועה, פשוט לך זה לא מתאים!

התנך כולו שמהווה מקור ליניקה ולנקודת אחיזה יכול להיתפס לך כ"א-ב-י-נ-ו"... "נביא", "לא לנו", וכו'... אם כך, (בהגזמה יתרה) מהן נקודות האחיזה שלנו?

תודה שוב.

שמעתי , שע"פ מחקרים, הזמן הממוצע שנמשכת התאהבות הוא שנה וחצי.

הרגש של התאהבות שייך לתהליך של ההתקרבות, ולאחר שהתהליך מסתיים והמצב הופך ליותר סטטי .הרגש כבה.

רגש דומה עשוי להיות גם במצב של התקרבות מחודשת, כמו אחרי ריחוק פיזי או נפשי (חזרה ממילואים, פיוס ממריבה).

[עד כאן דברים ששמעתי מהרב עזריאל אריאל, שהוא יועץ נישואין מלבד היותו רב ישוב, אני מקווה שאני מדייק]

זה לא אומר שאין לרגש הזה תפקיד, אבל זה בכל אופן נותן פרופורציות.

באותה מידה אני שמעתי את ההיפך... וואלה, זה מדהים!

לא אני ערכתי את המחקר.

מי שהשאלה חשובה לו, שיבדוק.

[כמובן, האמירה שההתאהבות נגמרת, לא אומרת שחייבת לבוא במקומה שנאה חלילה, יכול להשאר רגש של אהבה..]

לחלק זה לקח 3 שנים, ולחלק זה קרה מייד.

כך, שבממוצע זה שנה וחצי.

וגם, יש עוד כ-1,000,000 פרמטרים שצריך להתחשב בהם.

יאלה, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב, ומה שמתאים לו..

אין עניין להתבחבש בזה.

בהצלחה!

המקור היה  ר' שלום סרברניק 

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך