אני לא ככ מבינה את ההבדל בינהם. לכן שאלתי למה התאהבות לא ואהבה כן?

איך מאלצים?

לגרום לו? הוא לא מאמין בהתאהבות. הוא מאמין בהתאמה. והכל הולך חלק- אז בוא נתקדם הלאה, ככה הוא אומר... אבל אני אמרתי לו שאין התאהבות. ל"ונסי"- נפרדנו. אני רוצה לדעת אם לא הייתי נוראית ככ. האם זו סיבה מוצדקת להוריד כשהכל הולך טוב ואפילו מחכים לדייט הבא, אוהבים את החיצוניות ואת הפנימיות אבל לא התאהבתי!!....

סה"כ די מסכים!

נתינה מולידה אהבה. מדובר על אהבה כזו?

אין לי איך לגרום לו להתאהב כי גם אם כן הוא לא יראה את זה כי הוא לא מאמין בזה, וודאי שזה לא ישפיע על ההחלטות שלו. מבחינתו הכיוון חיובי, והכל טוב מאי פעם ולמה שלא נמשיך אל עבר.... אבל מבחינתי קשה לי כשאין התאהבות. (יש רגשות. אני מחכה. אני נהנית וכו') אבל זה כאילו נהיה נמשך כזה, סטטי... כמו שרוני אמר. לא מתלהבים יותר מידי, לא צוחקים יותר מידי, אבל הכל אחלה באמת... לא יודעת..

אבל צריך לראות שבאמת הבעייה נעוצה שם.

צריך מישהו מקצועי כדי לפתור בעייה כזו.

שמצד אחד מתאימים, ומצד שני כ"א מחפש משהו אחר בקשר.

חבר טוב שלי הלך ליועץ זוגי עוד לפני האירוסין.

בעיות של קטנות אמונה- לא אצלו, ולא קשור בגרוש. אני מבינה את תפיסת העולם הזו.. אבל אינני מסכימה איתה.

הגיוני שהבעיה היא בזה שכל אחד מחפש משהו אחר בקשר. אבל האם זו בעיה שאי אפשר לטפס עליה?

"חבר'לאך... ראיתי תגובה על "אהבה כן התאהבות לא". למה לא?

חייבת להיות התאהבות. חייבת!"

"אני לא... אני פשוט חושבת שזה אמור לבוא, ואם זה לא בא... אז זה לא זה."

דרוש פסיכולוג

אמאאאללאאא זה ככ עצוב וקשה כל הסיטואציות האלה

זה כזה רעע??

יש אחלה תקשורת, מבינים אחד את השני אבל אין כלום? אולי זה בגלל שעכשיו כאילו "יש לך" אותו, את מרגישה שזהו, אין לאן להתקדם. אולי זה שאת מרגישה שיש לו חסרונות, שגורמים לך להיעצר?

(מנסה לתת כיוון חשיבה)

זה לא רגש חזק שמציף... לא הצלחתי להתאהב בו, (שוב, יצאנו המון. גם בפעם הקודמת) זה משהו מוזר.. הוא ממש פסל את ה"התאהבות" בתור בחורה דתייה הוא אמר שאני לא צריכה בכלל לחפש את זה...

(וזה מצחיק אבל תמיד הייתי אומרת שאם הוא אומר שאת כאילו לא מספיק דתייה בשבילו אז יאללה וזה.. אבל גם עכשיו- זה לא משנה לי... ואני גם יודעת שאם אני הייתי אומרת כן היינו ממשיכים, על אף שאנחנו חלוקים בנושא ההתאהבות)

על ת"ח שרבו שלח אותו להיות רב של עיירה חשובה באירופה,

ולאחר המינוי, הקהילה רצתה מאד לכבד אותו,

והוא כל הזמן דווקא רצה להראות להם שהוא מתחמק מהכבוד.

ולאחר זמן מה, כבר התייחסו אליו אנשי העיר כמו אל אדם פשוט.

לאחר מכן, הוא הלך אל רבו ושאל אותו:

"אומרים: ש"כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו"

אז למה אני, שאני מראה לעיירה, כמה אני בורח מהכבוד, אף אחד לא מכבדני??"

ענה לו רבו: "כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. זה בתנאי אחד:

שהוא לא מסתכל אחורה, כדי לראות אם הכבוד רודף אחריו"

(ע"כ)

כך גם באופן מסויים כאן, ההתאהבות היא דבר טבעי,

ואם כל הזמן תעצרי את עצמך ותחשבי אני מאוהבת/לא מאוהבת,

ההתאהבות לא תגיע לעולם.

נסי לבדוק, אם טוב לך להיות איתו, אם את מרגישה בטוחה איתו?

א"כ, וגם יש כימיה טובה, אז בד"כ אמורה להגיע התאהבות באופן טבעי,

ואם היא לא תגיע לאורך זמן, אז כבר הקשר יתמוסס מאליו.

רק תיזהרי, בעקבות ההתלבטויות שלך, לא להכניס את הקשר למצב סטטי.

כי הטבע של קשר בין איש לאישה הוא לא להיות סטטי,

וחייב להיות כל הזמן עליות ומורדות, ואם הוא נכנס למצב סטטי, אז בד"כ תופיע לאחריו ירידה תלולה תוך זמן קצר.

לגבי התגובה ההיא (של ה"לא צריך להתאהב לפני חתונה"), זה עניין של השקפת עולם ואופי.

לא כל משהו שמישהו מגיב כאן, זה אומר שזה מתאים לכל אדם.

ועפ"י מה שאת כותבת, לך יותר מתאים שתהיה התאהבות כבר לפני החתונה, וזה הכי לגיטימי בעולם!

ויפה המשל (נדירות הן הפעמים שהמשל והנמשל מתאימים ולא מעוותים לצורך המסר)

הבעיה היא שהוא לא בקטע של לחכות ולהמשיך ואז נראה מה קורה וכו', הוא בעניין של להחליט כבר לאיזה כיוון... אז הייתי חייבת לאמר את האמת שלא הצלחתי להתאהב. ואני מרגישה נורא בגלל זה.. מצד שני לא הייתה לי אפשרות אחרת. הרי להחליט על כיוון אין לי מושג, כי אם לא הייתה התאהבות אז איך אני יכולה שנתקרב יותר אחד לשני? ואם צריך לחכות לה- אז אחלה, אבל הוא לא מוכן...

אא"כ, את אחת שבאופן כללי מתקשה מאד מאד בקבלת החלטות,

ואז זה כבר סיפור אחר..

אבל כרגע זה לא נשמע כך!

הוא לא מוכן בשום אופן לתת לך זמן??

להתלבט אין לי ככ למה...

ולהמשיך איתו בלי כיוון מסוים זה גם בלתי אפשרי, כי כמו שאמרתי זה כבר כמעט חודש, ויצאנו בעבר (וזו הייתה תקופה ארוכה מזו)...

וגם ברור שהיו חוויות כאלו...

זה די רחוק מ"להעצים"

שהיא יכולה רק "להעצים"?

את עצמי אני קושט כשאני לא אומר לבחורה שמבררת שהבחור למשל קם ב 10 בבוקר

1. מה את מגדירה כהתאהבות?

2. מה את מגדירה כאהבה?

3. האם נראה לך שאפשר בכלל לאהוב באמת לפני חתונה?

4. האם התאהבות לדעתך שפורצת פתאום לא יכולה גם להיכבות באותה מהירות?

5. האם את מאמינה באפשרות שגם אם מתאהבים זה לוקח זמן ולא בבום, אלא זה מתפתח באותו הקצב בדיו שבה מתפתחת אהבה אמיתית - קרי, רק לאחר החתונה מרגישים את עומק ההתאהבות ?

אל תעני לי על השאלות האלו, אלא לך. ואני מבקש סליחה מראש שאני ישיר ומעמיד מראה מול הפנים. "חייבים התאהבות", אם זה נאמר מהמקום שאני חושב שזה מגיע ממנו - זה לקוח מתרבות המערב, מהסרטים , מהפרפרים בבטן שכל אחד רוצה להרגיש - ולא מהמציאות האמיתית. ושוב, סליחה שאני ישיר.

מה שכן, באמת, אם את חושבת שאת חייבת התאהבות אז כנראה שבכל מקרה זה לא זה - או בגלל שאת עדיין מאמינה שאת חייבת התאהבות, או בגלל שזה באמת לא מתאים - בכל מקרה זה לא יילך. ואם ייקרה מצב שבו "תתאהבי" במישהו  כמו שאת רוצה, גם זה לא ערובה לכלום.

בכל מקרה שיהיה לך ב"הצלחה ושבת שלום

1. קשה קצת להגדיר, מן רגש פנימי ברור ושקוף, צורך ל.. טוב זה קשה, כבר אמרתי.

2. אני לא ככ רואה את ההבדל. אהבה זו תוצאה של התאהבות, לדעתי

3. כן! וודאי

4. היא יכולה להכבות, באותה מידה שהיא יכולה להמשיך לדלוק.

5. מאמינה באפשרות, כי עובדה שהיא קיימת ואנשים חיים אותה והם מאושרים ושמחים ואוהבים, אבל אני לא רואה את האפשרות הזו על עצמי. 

המציאות חזקה מכל סרט. תרבות המערב לא המציאה את הפרפרים, והייתה התאהבות גם בזמן יעקב ורחל.... (ותאמין לי שאני לא מעריצה של תרבות המערב) (היא זו שהביאה את כל עניין האהבה להיות זול ככ ונגיש לכל העם וכו', אבל משהו הרבה יותר ישן ועתיק ועמוק ונכון יצר אותה)

לא ערובה לכלום... טוב, תודה! שב"ש

וזה בדיוק נוצר מתרבות המערב ומהסרטים.

ואנא, עשו טובה ואל תביאו את יעקב אבינו כדוגמה - הוא היה נביא, הוא היה א-ב-י-נ-ו, זה לא נקודת אחיזה בכלל לנו. ואם ככה, אז למה לא להביא אותו כדוגמה לכך שטוב לשאת ארבע נשים, הנה תראו יצא מזה עם ישראל...

המציאות מוכיחה אחרת ממה שאת מדמיינת, אני מצטער. אחוז הגירושים בעולם המערבי בו ההתאהבות היא הגורם המניע כל כך, שואפת ל50 אחוז גירושים. כל זוג שני - אומר בי בי בשלב כלשהו. ועוד לא דיברנו על הבגידות בתוך חיי הנישואין וכו'...

הכל תוצאה של הסתכלות מעוותת על מה צריךלקרות לפני, ותוך כדי הנישואין.

את ואני ועוד הרבה אחרים נתכחש המון לעובדה שאנחנו שקועים בתוך תרבות המערב, אבל זאת האמת.

ואהבה זאת תוצאה של התאהבות? סלחי לי - מצחיק אפילו להתייחס לזה. התאהבות, לרוב, זה רגש רדוד מאוד שנוצר כתוצאה מכל מיני אלמנטים שמסעירים אותנו באופן רגעי באדם כזה או אחר, וכבים כלעומת שבאו. אהבה זה משהו עמוק, קשר חזק שנבנה ככל שעוברות השנים המשותפות במחוייבות זה לזו (כן - מחוייבות זה חלק בלתי נפרד מאהבה, ולכן לא אפשרית אהבה אמיתית לפני חתונה. רק רגש מקדים לאהבה, שמכין את המקום לאהבה - אבל הוא עצמו ממש לא האהבה שיש אחרי שיש מחויבות).

טושוב, סליחה שאני מאוד ישיר - פשוט אין עניין להסתובב סחור סחור, אלא פשוט לגעת ישר בנקודה - התפיסה הזאת מעוותת, ולי לא נותר אלא לאחל לך שבעזרת ה' תשכילי לראות את האור ושתצליחי במהרה למצוא את האחד בדרך הנכונה, האחד שיהיה שלך ואת שלו בלב שלם, עד 120 של שניכם. בעזרת ה'.

כל טוב.

אולי התרבות המערבית החצינה את המושג התאהבות.

אבל זה לא אומר שההתאהבות תלויה במה שהתרבות המערבית הגדירה.

מותר לה להחליט איזה רגש היא רוצה להרגיש כשהיא מחליטה על חתונה,

ואם אתה מחפש סוג אחר של הרגשה כדי להחליט, אז לך בדרכך.

זה לא אומר שהשני טועה, פשוט לך זה לא מתאים!

התנך כולו שמהווה מקור ליניקה ולנקודת אחיזה יכול להיתפס לך כ"א-ב-י-נ-ו"... "נביא", "לא לנו", וכו'... אם כך, (בהגזמה יתרה) מהן נקודות האחיזה שלנו?

תודה שוב.

שמעתי , שע"פ מחקרים, הזמן הממוצע שנמשכת התאהבות הוא שנה וחצי.

הרגש של התאהבות שייך לתהליך של ההתקרבות, ולאחר שהתהליך מסתיים והמצב הופך ליותר סטטי .הרגש כבה.

רגש דומה עשוי להיות גם במצב של התקרבות מחודשת, כמו אחרי ריחוק פיזי או נפשי (חזרה ממילואים, פיוס ממריבה).

[עד כאן דברים ששמעתי מהרב עזריאל אריאל, שהוא יועץ נישואין מלבד היותו רב ישוב, אני מקווה שאני מדייק]

זה לא אומר שאין לרגש הזה תפקיד, אבל זה בכל אופן נותן פרופורציות.

באותה מידה אני שמעתי את ההיפך... וואלה, זה מדהים!

לא אני ערכתי את המחקר.

מי שהשאלה חשובה לו, שיבדוק.

[כמובן, האמירה שההתאהבות נגמרת, לא אומרת שחייבת לבוא במקומה שנאה חלילה, יכול להשאר רגש של אהבה..]

לחלק זה לקח 3 שנים, ולחלק זה קרה מייד.

כך, שבממוצע זה שנה וחצי.

וגם, יש עוד כ-1,000,000 פרמטרים שצריך להתחשב בהם.

יאלה, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב, ומה שמתאים לו..

אין עניין להתבחבש בזה.

בהצלחה!

המקור היה  ר' שלום סרברניק 

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."