אני לא ככ מבינה את ההבדל בינהם. לכן שאלתי למה התאהבות לא ואהבה כן?

איך מאלצים?

לגרום לו? הוא לא מאמין בהתאהבות. הוא מאמין בהתאמה. והכל הולך חלק- אז בוא נתקדם הלאה, ככה הוא אומר... אבל אני אמרתי לו שאין התאהבות. ל"ונסי"- נפרדנו. אני רוצה לדעת אם לא הייתי נוראית ככ. האם זו סיבה מוצדקת להוריד כשהכל הולך טוב ואפילו מחכים לדייט הבא, אוהבים את החיצוניות ואת הפנימיות אבל לא התאהבתי!!....

סה"כ די מסכים!

נתינה מולידה אהבה. מדובר על אהבה כזו?

אין לי איך לגרום לו להתאהב כי גם אם כן הוא לא יראה את זה כי הוא לא מאמין בזה, וודאי שזה לא ישפיע על ההחלטות שלו. מבחינתו הכיוון חיובי, והכל טוב מאי פעם ולמה שלא נמשיך אל עבר.... אבל מבחינתי קשה לי כשאין התאהבות. (יש רגשות. אני מחכה. אני נהנית וכו') אבל זה כאילו נהיה נמשך כזה, סטטי... כמו שרוני אמר. לא מתלהבים יותר מידי, לא צוחקים יותר מידי, אבל הכל אחלה באמת... לא יודעת..

אבל צריך לראות שבאמת הבעייה נעוצה שם.

צריך מישהו מקצועי כדי לפתור בעייה כזו.

שמצד אחד מתאימים, ומצד שני כ"א מחפש משהו אחר בקשר.

חבר טוב שלי הלך ליועץ זוגי עוד לפני האירוסין.

בעיות של קטנות אמונה- לא אצלו, ולא קשור בגרוש. אני מבינה את תפיסת העולם הזו.. אבל אינני מסכימה איתה.

הגיוני שהבעיה היא בזה שכל אחד מחפש משהו אחר בקשר. אבל האם זו בעיה שאי אפשר לטפס עליה?

"חבר'לאך... ראיתי תגובה על "אהבה כן התאהבות לא". למה לא?

חייבת להיות התאהבות. חייבת!"

"אני לא... אני פשוט חושבת שזה אמור לבוא, ואם זה לא בא... אז זה לא זה."

דרוש פסיכולוג

אמאאאללאאא זה ככ עצוב וקשה כל הסיטואציות האלה

זה כזה רעע??

יש אחלה תקשורת, מבינים אחד את השני אבל אין כלום? אולי זה בגלל שעכשיו כאילו "יש לך" אותו, את מרגישה שזהו, אין לאן להתקדם. אולי זה שאת מרגישה שיש לו חסרונות, שגורמים לך להיעצר?

(מנסה לתת כיוון חשיבה)

זה לא רגש חזק שמציף... לא הצלחתי להתאהב בו, (שוב, יצאנו המון. גם בפעם הקודמת) זה משהו מוזר.. הוא ממש פסל את ה"התאהבות" בתור בחורה דתייה הוא אמר שאני לא צריכה בכלל לחפש את זה...

(וזה מצחיק אבל תמיד הייתי אומרת שאם הוא אומר שאת כאילו לא מספיק דתייה בשבילו אז יאללה וזה.. אבל גם עכשיו- זה לא משנה לי... ואני גם יודעת שאם אני הייתי אומרת כן היינו ממשיכים, על אף שאנחנו חלוקים בנושא ההתאהבות)

על ת"ח שרבו שלח אותו להיות רב של עיירה חשובה באירופה,

ולאחר המינוי, הקהילה רצתה מאד לכבד אותו,

והוא כל הזמן דווקא רצה להראות להם שהוא מתחמק מהכבוד.

ולאחר זמן מה, כבר התייחסו אליו אנשי העיר כמו אל אדם פשוט.

לאחר מכן, הוא הלך אל רבו ושאל אותו:

"אומרים: ש"כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו"

אז למה אני, שאני מראה לעיירה, כמה אני בורח מהכבוד, אף אחד לא מכבדני??"

ענה לו רבו: "כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. זה בתנאי אחד:

שהוא לא מסתכל אחורה, כדי לראות אם הכבוד רודף אחריו"

(ע"כ)

כך גם באופן מסויים כאן, ההתאהבות היא דבר טבעי,

ואם כל הזמן תעצרי את עצמך ותחשבי אני מאוהבת/לא מאוהבת,

ההתאהבות לא תגיע לעולם.

נסי לבדוק, אם טוב לך להיות איתו, אם את מרגישה בטוחה איתו?

א"כ, וגם יש כימיה טובה, אז בד"כ אמורה להגיע התאהבות באופן טבעי,

ואם היא לא תגיע לאורך זמן, אז כבר הקשר יתמוסס מאליו.

רק תיזהרי, בעקבות ההתלבטויות שלך, לא להכניס את הקשר למצב סטטי.

כי הטבע של קשר בין איש לאישה הוא לא להיות סטטי,

וחייב להיות כל הזמן עליות ומורדות, ואם הוא נכנס למצב סטטי, אז בד"כ תופיע לאחריו ירידה תלולה תוך זמן קצר.

לגבי התגובה ההיא (של ה"לא צריך להתאהב לפני חתונה"), זה עניין של השקפת עולם ואופי.

לא כל משהו שמישהו מגיב כאן, זה אומר שזה מתאים לכל אדם.

ועפ"י מה שאת כותבת, לך יותר מתאים שתהיה התאהבות כבר לפני החתונה, וזה הכי לגיטימי בעולם!

ויפה המשל (נדירות הן הפעמים שהמשל והנמשל מתאימים ולא מעוותים לצורך המסר)

הבעיה היא שהוא לא בקטע של לחכות ולהמשיך ואז נראה מה קורה וכו', הוא בעניין של להחליט כבר לאיזה כיוון... אז הייתי חייבת לאמר את האמת שלא הצלחתי להתאהב. ואני מרגישה נורא בגלל זה.. מצד שני לא הייתה לי אפשרות אחרת. הרי להחליט על כיוון אין לי מושג, כי אם לא הייתה התאהבות אז איך אני יכולה שנתקרב יותר אחד לשני? ואם צריך לחכות לה- אז אחלה, אבל הוא לא מוכן...

אא"כ, את אחת שבאופן כללי מתקשה מאד מאד בקבלת החלטות,

ואז זה כבר סיפור אחר..

אבל כרגע זה לא נשמע כך!

הוא לא מוכן בשום אופן לתת לך זמן??

להתלבט אין לי ככ למה...

ולהמשיך איתו בלי כיוון מסוים זה גם בלתי אפשרי, כי כמו שאמרתי זה כבר כמעט חודש, ויצאנו בעבר (וזו הייתה תקופה ארוכה מזו)...

וגם ברור שהיו חוויות כאלו...

זה די רחוק מ"להעצים"

שהיא יכולה רק "להעצים"?

את עצמי אני קושט כשאני לא אומר לבחורה שמבררת שהבחור למשל קם ב 10 בבוקר

1. מה את מגדירה כהתאהבות?

2. מה את מגדירה כאהבה?

3. האם נראה לך שאפשר בכלל לאהוב באמת לפני חתונה?

4. האם התאהבות לדעתך שפורצת פתאום לא יכולה גם להיכבות באותה מהירות?

5. האם את מאמינה באפשרות שגם אם מתאהבים זה לוקח זמן ולא בבום, אלא זה מתפתח באותו הקצב בדיו שבה מתפתחת אהבה אמיתית - קרי, רק לאחר החתונה מרגישים את עומק ההתאהבות ?

אל תעני לי על השאלות האלו, אלא לך. ואני מבקש סליחה מראש שאני ישיר ומעמיד מראה מול הפנים. "חייבים התאהבות", אם זה נאמר מהמקום שאני חושב שזה מגיע ממנו - זה לקוח מתרבות המערב, מהסרטים , מהפרפרים בבטן שכל אחד רוצה להרגיש - ולא מהמציאות האמיתית. ושוב, סליחה שאני ישיר.

מה שכן, באמת, אם את חושבת שאת חייבת התאהבות אז כנראה שבכל מקרה זה לא זה - או בגלל שאת עדיין מאמינה שאת חייבת התאהבות, או בגלל שזה באמת לא מתאים - בכל מקרה זה לא יילך. ואם ייקרה מצב שבו "תתאהבי" במישהו  כמו שאת רוצה, גם זה לא ערובה לכלום.

בכל מקרה שיהיה לך ב"הצלחה ושבת שלום

1. קשה קצת להגדיר, מן רגש פנימי ברור ושקוף, צורך ל.. טוב זה קשה, כבר אמרתי.

2. אני לא ככ רואה את ההבדל. אהבה זו תוצאה של התאהבות, לדעתי

3. כן! וודאי

4. היא יכולה להכבות, באותה מידה שהיא יכולה להמשיך לדלוק.

5. מאמינה באפשרות, כי עובדה שהיא קיימת ואנשים חיים אותה והם מאושרים ושמחים ואוהבים, אבל אני לא רואה את האפשרות הזו על עצמי. 

המציאות חזקה מכל סרט. תרבות המערב לא המציאה את הפרפרים, והייתה התאהבות גם בזמן יעקב ורחל.... (ותאמין לי שאני לא מעריצה של תרבות המערב) (היא זו שהביאה את כל עניין האהבה להיות זול ככ ונגיש לכל העם וכו', אבל משהו הרבה יותר ישן ועתיק ועמוק ונכון יצר אותה)

לא ערובה לכלום... טוב, תודה! שב"ש

וזה בדיוק נוצר מתרבות המערב ומהסרטים.

ואנא, עשו טובה ואל תביאו את יעקב אבינו כדוגמה - הוא היה נביא, הוא היה א-ב-י-נ-ו, זה לא נקודת אחיזה בכלל לנו. ואם ככה, אז למה לא להביא אותו כדוגמה לכך שטוב לשאת ארבע נשים, הנה תראו יצא מזה עם ישראל...

המציאות מוכיחה אחרת ממה שאת מדמיינת, אני מצטער. אחוז הגירושים בעולם המערבי בו ההתאהבות היא הגורם המניע כל כך, שואפת ל50 אחוז גירושים. כל זוג שני - אומר בי בי בשלב כלשהו. ועוד לא דיברנו על הבגידות בתוך חיי הנישואין וכו'...

הכל תוצאה של הסתכלות מעוותת על מה צריךלקרות לפני, ותוך כדי הנישואין.

את ואני ועוד הרבה אחרים נתכחש המון לעובדה שאנחנו שקועים בתוך תרבות המערב, אבל זאת האמת.

ואהבה זאת תוצאה של התאהבות? סלחי לי - מצחיק אפילו להתייחס לזה. התאהבות, לרוב, זה רגש רדוד מאוד שנוצר כתוצאה מכל מיני אלמנטים שמסעירים אותנו באופן רגעי באדם כזה או אחר, וכבים כלעומת שבאו. אהבה זה משהו עמוק, קשר חזק שנבנה ככל שעוברות השנים המשותפות במחוייבות זה לזו (כן - מחוייבות זה חלק בלתי נפרד מאהבה, ולכן לא אפשרית אהבה אמיתית לפני חתונה. רק רגש מקדים לאהבה, שמכין את המקום לאהבה - אבל הוא עצמו ממש לא האהבה שיש אחרי שיש מחויבות).

טושוב, סליחה שאני מאוד ישיר - פשוט אין עניין להסתובב סחור סחור, אלא פשוט לגעת ישר בנקודה - התפיסה הזאת מעוותת, ולי לא נותר אלא לאחל לך שבעזרת ה' תשכילי לראות את האור ושתצליחי במהרה למצוא את האחד בדרך הנכונה, האחד שיהיה שלך ואת שלו בלב שלם, עד 120 של שניכם. בעזרת ה'.

כל טוב.

אולי התרבות המערבית החצינה את המושג התאהבות.

אבל זה לא אומר שההתאהבות תלויה במה שהתרבות המערבית הגדירה.

מותר לה להחליט איזה רגש היא רוצה להרגיש כשהיא מחליטה על חתונה,

ואם אתה מחפש סוג אחר של הרגשה כדי להחליט, אז לך בדרכך.

זה לא אומר שהשני טועה, פשוט לך זה לא מתאים!

התנך כולו שמהווה מקור ליניקה ולנקודת אחיזה יכול להיתפס לך כ"א-ב-י-נ-ו"... "נביא", "לא לנו", וכו'... אם כך, (בהגזמה יתרה) מהן נקודות האחיזה שלנו?

תודה שוב.

שמעתי , שע"פ מחקרים, הזמן הממוצע שנמשכת התאהבות הוא שנה וחצי.

הרגש של התאהבות שייך לתהליך של ההתקרבות, ולאחר שהתהליך מסתיים והמצב הופך ליותר סטטי .הרגש כבה.

רגש דומה עשוי להיות גם במצב של התקרבות מחודשת, כמו אחרי ריחוק פיזי או נפשי (חזרה ממילואים, פיוס ממריבה).

[עד כאן דברים ששמעתי מהרב עזריאל אריאל, שהוא יועץ נישואין מלבד היותו רב ישוב, אני מקווה שאני מדייק]

זה לא אומר שאין לרגש הזה תפקיד, אבל זה בכל אופן נותן פרופורציות.

באותה מידה אני שמעתי את ההיפך... וואלה, זה מדהים!

לא אני ערכתי את המחקר.

מי שהשאלה חשובה לו, שיבדוק.

[כמובן, האמירה שההתאהבות נגמרת, לא אומרת שחייבת לבוא במקומה שנאה חלילה, יכול להשאר רגש של אהבה..]

לחלק זה לקח 3 שנים, ולחלק זה קרה מייד.

כך, שבממוצע זה שנה וחצי.

וגם, יש עוד כ-1,000,000 פרמטרים שצריך להתחשב בהם.

יאלה, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב, ומה שמתאים לו..

אין עניין להתבחבש בזה.

בהצלחה!

המקור היה  ר' שלום סרברניק 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳