ברור שיש רגעים בחיים שקשה לי ואני חושבת שהיתי

יכולה להיות ככה וככה וכו'. 

אבל זה טבעי.

אני חושבת שזה תהליך שכל אחד עובר אותו בשלב אחר,

של להכיר את עצמך, מי אתה, ולהיות שלם עם עצמך.

ופשוט אומרת:זה המציאות ואי-אפשר לשנות אותה...

אבל בשביל זה יש טיפול פסיכולוגי,לא?!..!!

אין שלמות. יש השתלמות כדי להגיע לנקודה הבאה. לעוד חלק מהשלם הגדול.

אבל ב"ה כן. עבודה קשה. אבל כן אפשר לנסות לשמוח, ולהיות שלמה גם עם הטוב וגם עם הדורש שיפור. 

כי אם נחכה, ונאהב את עצמנו רק אחרי שנשתנה ועד אז אנחנו רעים אז לא כ"כ נצליח להתקדם ניראה לי ~ 

כי הרבה יותר קל לתקן טוב. מאשר לתקן רע סופי ומוחלט לפחות ע"פ איך שאנחנו חושבים.

שלמה ורחוקה ממושלמת.

בס"ד

יש על מה לעבוד.

בעיקרון כן.

בס"ד

כאילו תמיד יש מה להשתפר בחיים....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....