דבר ראשון ישר כח על הכח לשאול ולנסות להבין, הרב שרקי שליט"א אומר הרבה פעמים:"כדי לדעת צריך ללמוד" והשאלה היא התחלת הלימוד הבסיסית. אז זה טוב. וגם עצם זה שהנושא מציק לך זה סימן טוב של בירור יישר כח.
דבר שני צריך להבחין בין רצון חיצוני לרצון פנימי.(כמו ש"אני77" כתב יפה מאוד) אנחנו צריכים לחשוב עם עצמנו באמת האם זה באמת מה שטוב לנו ולאחרים\לעולם (לא בצורה רגעית עכשווית...) או שזה גירוי רגעי (או ח"ו התמכרות למשהו) לדוגמה: אדם "רוצה" לעשן. באמת, הוא יודע שזה מזיק לו ולסביבה, אך גופו "צריך" את ההרגשה הזו, זה רצון חיצוני.(לפעמים חוסר רצון נובע מפחד לקבל החלטות או מעצלות)
ע"פ מה שאת מתארת נראה שאת לא שמחה באמת, כי שמחה זה מבפנים ולא מבחוץ,אז אם את רוצה לדעת איך לשמוח? צריך ללמוד! (תרתי משמע) תחפשי בשרשורים הקודמים יש שם משהו על שמחה (http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t627336#7017626 כמה שאפשר לכתוב בפורום... צריך ללמוד באמת.)
ההרגשה ש"אין לי מה לעשות בחיים, אני לא עושה כלום" או "אין לי כח לעשות כלום לא יודע\ת מה אני"(לא ציטוט...)
נובעת מכך שלא מוציאים לפועל את היכולות שלנו,אדם שיכל להשפיע, ולא משפיע מזיק לעצמו וגם לעולם.
לפעמים זה נובע מכך ש"חנקו" אותך הסובבים, ולפעמים זה נובע מחניקה עצמית. או חוסר ידע איך לעשות זאת.
חשוב מאוד לא לומר לעצמי "אין לי בשביל מה לחיות" או כל צורה אחרת של "הלקאה"(מלשון מלקות- מכות) עצמית.
אמירות כאלא רק מחלישות.
יש לי רב חייכן מאוד שלעולם אבל לעולם לא כועס ולא עושה כאילו הוא כועס. פעם אחת אמרתי בצחוק "כבר יש לי רגל אחת בקבר" (או משהו כזה) פתאום הרב הנחמד והחייכן, הרצין והזעיף פנים ואמר לי "לעולם אל תגיד דברים כאלא גם לא בצחוק" בגלל שזה מחליש את הכח לחיות, האדם מושפע מאמירות כאלה. אז צריך למצוא מה אנחנו יכולים לפעול טוב ומה היכולות שלנו. (לא להשוות את עצמנו לאחרים, זה נובע מגאווה וזה שורש של המון בעיות)
"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", זה לא נובע מגאווה זה הבנה שה' היה בורא את כל העולם כדי שאני יוכל להשפיע את המהות שלי, "אם אין אני לי מי לי" אין שום אדם שיכול לעשות את זה במקומי, לא הרב ולא אבא ולא אף אחד."וכשאני לעצמי, מה אני" מותר ונכון להיעזר באחרים ולא לעבוד לבד, ישנם מצבים המחייבים עזרה."ואם לא עכשיו אימתי" באנו לעולם לזמן קצוב ובזמן הזה יש המון מה לעשות, לא לדחות דברים למחר.
מנסיון אישי להיות בשקיפות גמורה עם ההורים זה רק מועיל ( אולי לא אצל כולם ,לא יודע) אך הרצון להסתיר את השאלות הללו הוא לא טוב, לכל אחד בחיים עולות שאלות חשובות יותר או פחות כך שאנחנו לא לבד, אסור להתבייש בשאלות. יש משפט שמאוד אהבתי "עדיף שתשאל ותהיה טיפש לחמש דקות מאשר שלא תשאל ותהיה טיפש לכל החיים"
ובקשר לשאלות: ישנם המון ספרים שמחבריהם שאלו את השאלות שלך, כוזרי לדוגמה, ועוד מלאנת'לפים, אניאישית ממליץ מאוד לקרא את הספר "בצומת העולמות"(אני חושב שיש אותו בחנות "דברי שיר") סיפור גם נחמד ספרותית וגם עונה להמון שאלות.
כל שאלה לגופה, צריכה לימוד מעמיק.
בהצלחה בקבלת ההחלטות מה ואיך ...מקווה שעזרתי (הערות הארות ותענות יתקבלו בברכה, לא בטוח שאני אענה-רוב הסיכויים שלא.)
מצווה גדולה להיות בשמחה!!
אה ומצטרפת להמלצה
)
