חודש ניסן. אנחנו מתקרבים לפסח.. לחודש הראשון ע"פ התורה. לחג הגאולה.
חודש ניסן הוא חודש שמסוגל לנסים ומכאן שמו. ניסן - נס. אבל בסופו של דבר נס, כיום זה לא דבר שיעשה בלי שום השתדלות שלנו. ה' נותן את השפע, את הכוחות אבל אנחנו צריכים לקחת אותם. להשתמש בהם..
תכלס, כל אחד מאיתנו רוצה נס קטן לפעמים.. עזרה מלמעלה.. אבל זה ניראה לנו דבר שנועד אך ורק לצדיקים. עזבו, לנו זה אפעם לא יקרה. אבל הי, כמה פעמים יש גם לאנשים שלא רק שומרי תורה ומצוות מציאות של נס.
זה לא שאנחנו מוותרים על להיות צדיקים, אבל לא צריך לחכות לזה כדי לבקש ולהגיע למצב של נס 
כי נס, נס זה בעצם דבר שאנחנו יוצרים. אין מצב שה' יעשה ואנחנו לא נעשה כלום.
אוקי, אז אם כבר נסים - בואו לקריעת ים סוף.
עמ"י נמצאים במציאות לא פשוטה. סוף סוף יצאו לחרות ופתאום מוצאים את עצמם מוקפים מכל הצדדים. מאחורה פרעה, מהצדדים - מדבר עם חיות רעות. ומקדימה - ים. יופי, מוקפים מוות מכל הצדדים.
אז מה הם עושים? מתחילים לצעוק. צורחים, מתים מפחד. וגם משה צועק איתם. ונשאלת שאלה, "הי, משה - אתה יודע שה' יציל אתכם. כבר ראית את הניסים שלו. למה גם אתה מפחד?! "
בשביל לענות על זה. בואו נסתכל על חייל פרעה. מה כתוב? "ופרעה הקריב" למה כתוב 'הקריב' ולא כתוב 'קרב'? כי פרעה הקריב את עצמו עוד יותר. הוא היה בראש המחנה. הוא הקריב קורבן - הקריב את חייו. הוא היה מוכן למסור את נפשו, להיות הראשון לפורעים בעמ"י לא כמו דרך המלכים להיות מאחור.
ומי זה משה מפחד. כי משה יודע את הסוד לניסים. הסוד לנס זה מסירות נפש! לא משנה אם לטוב או לרע.. כי כשהולכים עד הסוף על משו - בסוף מצלחים.
אז למשה יש סיבה טובה לחשוש, כי פרעה מוסר את נפשו.
[לא סתם בגלל זה הערבים מנצחים אותנו היום. :/ שולחים עלינו ילדים, זקנים, מתאבדים לא אכפת להם. וככה, עם מקלות, עם קשישים הם הבריחו אותנו מעזה,שכם,חברון. כי לא משנה שיש לנו סיירת מטכל, וגולני - בסוף אם בראש עומדים אנשים שלא מוכנים למסור את הנפש אנחנו מפסידים. 
]
ולעניין- אז מ"ר צועק אל ה'. הוא לא יודע מה לעשות.
ומה ה' עונה לו? "מה תצעק אלי, דבר אל בנ"י ויסעו" מה זה ויסעו, כנסו לים! תמסרו גם אתם את הנפש.. הפעם לקדושה. ורק ככה תנצחו את פרעה.
מ"ר מבקש את זה מהם, והם לא מוכנים. מה, זה להתאבד. אין מצב. והוא מכה על הים, וזה לא עוזר. הים לא רצה להקרע. איך הוא נקרע? כאשר נחשון בן עמינדב החליט לקפוץ למרות הכל. ותחשבו, הים לא מיד נקרע. צריך ללכת הרבה כדי שהמים יגיעו לאף. והוא הולך, ונכנס, וה' לא מקיים את ההבטחה. הים לא נקרע. והמים כבר בצוואר, ומה הוא יעשה? והפה והאף זהו, אי אפשר יותר - הוא מסר את הנפש. ואז - פוף! הים נקרע.
אז גם עם עצמנו. כמה פעמים אנחנו רוצים להתחיל מהלך, ועזבו זה קשה. אנחנו לא יכולים. לא מסוגלים. ובכלל, אין מצב.. אבל לא! אם נמסור את הנפש - נלך על משו עד הסוף נצליח.
ועד עד הגאולה יהיה לנו צרות, יהיו קשים. נצטרך לעבוד.. כי אין שלמות. נצטרך לעבוד על האהבה שלנו לעצמנו, על השמחה, היחס כלפי הקב"ה, כלפי התפקיד שמיועד רק לנו. שאפחד לא יכול לעשות במקומנו. גם לא משה רבנו. כי התפקיד שלי מותאם בדיוק לממדים שלי.
ורק. רק במסירות נפש נצליח. ומה זה למסור את הנפש? זה ללכת גם כשקשה לי.. כי זה לטוב. לעשות את הדברים גם אם לא בא לי. וניראה לי שאני לא יכולה. זה למסור את הנפש.
ואם לא עכשיו - אמתי. כדי שננסה לשנות מהר. כי זה לא שאם עכשיו אנחנו קטנים, זה אומר שאנחנו לא מסוגלים. וכשנגדל נצליח. כי הקושי למען האמת גודל איתנו, הוא לא מוותר לנו כ"כ מהר. ככל שנחכה הוא יגדל עוד יותר.
כמה פעמים, אנחנו יכולים להיות הכי טובים ורצינים כשמדובר בדברים רעים. אנחנו לא מפדחים מכלום.
אבל כשיבקשו מימנו ללכת לטוב, לעבוד בשביל להתקדם אז אנחנו קטנים מידי ואין לנו כוח. ואנחנו לא מסוגלים.
פתאום כל הכוחות ילכו.
והשבת, פרשת מצורע. צרעת מגיעה לעולם מדיבור רע. מראה לנו כמה כוח הדיבור הוא גדול.
חצרוני סיפר על מחקר שנעשה באחת האוניברסטאות הנחשבות. שמו שני אנשים רגילים בלי יותר מידי סיבות להיות עצובים בשתי קצוות של כדור הארץ. ובקשו מאחד מהם ללכלך על השני [שהשני הוא אדם שהוא לא מכיר כלל]. עשר דקות ההוא מדבר - והאדם בצד השני של כדור הארץ מתחיל להרגיש רע. (!!) מנסים להבין.. חברה שלך עזבה אותך, מינוס בבנק? מה קרה? והוא לא יודע. לא מצליח להסביר.
עשו עשר דקות הפסקה ובקשו ממי שליכלך לדבר טוב על אותו פלוני אלמוני. ופלא פלאים מצבו השתפר. 
אז תחשבו שאם לדיבור שלנו יש כוח בקצה השני של העולם אז איזה כוח יש לו מטווח אפס? על עצמנו!
אם אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא טובים, ודפוקים ומדברים על עצמנו רע - ברור שזה משפיע!!
זה הכי מכניס אותנו לדאון.
אז נכון,אם נגיד לעצמנו שאנחנו טובים. זה לא שתוך דקה נרגיש נפלא. אבל זה מחלחל. כי המחשבות שלנו משפיעות על הרגשות שלנו.
ובספרי הקודש כתוב שכל מחשבה שלנו יוצאת בדיבור. בדיבור שאנחנו לא שומעים. היכולת שמיעה שלנו מוגבלת. עובדה שיש חיות ששומעות דברים שאנחנו לא.
אז יש דיבור של מחשבה. ולכן כל כך חשוב שנשים לב מה אנחנו חושבים. איך אנחנו מדברים לעצמנו.
כי הי, אסור להגיד לשון הרע גם על עצמך! לא רק על אחרים. כי מה שאנחנו מאמינים, זה מה שאנחנו מרגישים.
לא סתם דוד המלך אומר "האמנתי כי אדבר". אני מדבר את הדיבורים של האמונה שלי.
שבת של טוב, שמחה, שפע ושלום לכולנו. 
