1.היה מדהים,ממש כיף, ופתר לי את השיעמום לאיזה עשרים דקות שזה כבר טוב (:

2.כן,כי ב-10 פרקים היו אנשים שלקחו גם 30 פרקים ולאחרים לא היה עכשיו המקסימום שמישהו לקח היה 20 

כי אם כבר לוקחים, אז נקרא עוד פרק,2..

אבל אם זה חלוקה למנות קטנות נשארים פרקים בלי שאפחד יקח אותם..

ויותר נח כבר למה שרגילים..

אני בע"ה אכתוב אותה...

בינתיים- שאו ברכה
ולא להתייאש מהחפירות שלי, טוב??????

לפי חישו שעשיתי, היו לי 2 דרכים להציע חלוקות לפרקים:

1. 150:15=10- ואז יוצא בערך 10 פרקים לאדם.
ייתרון: יש כמו "גרעין" של אנשים שקוראים כמעט קבוע ולא צריך להקפיץ הרבה.
חסרון- אלו אותם אנשים כמעט תמיד [אין התחדשות- אפילו שיש פה מלא מלא בני נוער שקוראים ומשתתפים יופי בדיונים שנערכים פה]

2. 150:30=5 ואז יוצא 5 פרקים לאדם.
יתרון- זה לא הרבה פרקים, יש הרבה משתתפים יחסית
חסרון- יכול להיות שאין מספיק מודעות להקפצות ואז יש חורים של פרקים שלא נלקחים .......

באופן אישי- בגלל שחשבתי שזה כמו מין "פרוייקט" כזה שיהיה נחמד להמשיך אותו- ושכולם ביחד [כמה שיותר] יישתתפו וזה.. [זיכוי רבים- מה שנקרא], לא אכפת לי להמשיך מה שאני יכולה ומתי שאני יכולה.
אני הייתי מאוד רוצה שעוד בני נוער או סתם אנשים יישתתפו .
מה דעתכם?

איך כדאי להמשיך?
לעיתם  על עוד דבר שצריך או כדאי לשפר?
בסיכום- איך נראה לכם שכדאי להמשיך ת'עסק הזה?

אשמח לתגובות .

ועוד דבר- לגבי פסח- תהיתי אם כדאי להכין עוד שרשור של תהילים לפסח/ שבת חוה"מ או שלא.

הרבה טוב ונחת!

שאלה לי.... למה אי אפשר לעשות יותר מספר אחד??? שייגמרו שני ספרים או שלושה כל שבת... מה רע?

^ פשוט כי עד שנרשמים לוקח זמן...... וזה לפעמים עדיף ספר אחד מאשר שום דבר.
אתם רוצים?- בבקשה!
אבל צריך לעורר את החברים האחרים שיבואו גם......לשרשור הזה, אתם מבינים?
לדעתי כדאי שעוד ייצטרפו- ואם באמת עוד ייצטרפו ונגמור ספר אחד, אז יש מקום [ריאלי.הלוואי! לחשוב על עוד ספרים- כמו שקורה בלנ"ו. הם מגיעים ל 5 ספרים כולם ביחד!!!
וזה מהמם בעיניי.
לכן- בואו נהייה ריאליים ונראה איך כרגע המצב.נכון לעכשיו- יש אפשרות לספר.
השאלה היא- איך רוצים אותו, כמה ולמה.

מחר בע"ה אני אתחיל חלוקה.
ונראה הלאה.
טוב??????????
[אבל זה רעיון מהמם- שיהיו מלא מלא ספרים!!!]

לדעתי עדיף את השיטה הקודמת, כדי לסיים ספר בלי לחץ...

אני ממש אוהבת להשתתף באמירת התהילים!

ואם צריך עזרה בזה ממש בשמחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....