להכין את כל הדברים האלו לפני תחילת זמן ביעור חמץ.

כך שאם ברעיון יהיה חמץ הוא בטל ב60 (משא"כ בפסח זה לא בטל אפילו ב1000) ואז אפשר להכין מה שרוצים ולהקפיא ומקסימום לקראת סיום החג לגוון בדברים אחרים שברי קילוף

יש ספרי מתכונים חבדיים לפסח עם שלל רעיונות למתכונים לחג ממינימום דברים

 

כי מקלפים בגלל חשש חמץ וברגע שמבשלים הכל לפני פסח אז יש ביטול ב60 (עדיף שזה יהיה תבשיל -לח בלח)

מי שממש קשה לו לכאורה אם הוא יכין את כל המאכלים לפני פסח אז לא חייבים לשמור על כל ההידורים שנוהגים בהם בפסח

כי כל זמן שהוא חריף חוששים שהוא יכול לבלוע רק בגלל שהוא חריף ואז 'להחיות' את הדבר שהוא בלע..

ובלי קשר זה הורס את כל הטעם של פסח

 

ושיודעים את הסיבה לכל דבר הרבה יותר קל להקפיד

אין בעיה

יש כאן הרבה מתכונים.

 

ב"ה

מצד אחד כשאני קורא על חסידים בכלא הסובייטי שחסכו והחליפו מנות לחם כנגד קוביות סוכר, על הרבי שעבר את הגבול בין צרפת החופשיה לצרפת הכבושה כדי להשיג יין ללא סוכר.

ליבי מתמלא רגשות

וכאן אני כמעט נגעל מה"קונסים" שמחפשים כדי להגיד אני אוכל אוכל "גורמה" בפסח.

הרי זה מגוחך, לומדים חסידות שבה העיקר הוא הנפש ופתאום העיקר זה הקרס, שבוע בלי תבלינים זה סוף העולם !!!

תרדו מהעץ, הוא בחשש עורלה !

ואתה רק מתענג על זיו השכינה-

אז אין לך צורך במתכונים לפסח.

אשריך!!

ואל תדאג, אנחנו חשים היטב את טעם הפסח גם באוכל "הגורמה" שאנחנו מכינים...

ב"ה

... אני אוכל דווקא אוכל טוב מאוד בחג אבל מכאן עד להפוך המטבח לפולחן יש הבדל עצום.

והראיה שכך זה מתחיל:

1. הכלל הבסיס והכי נפוץ הוא שממעטים לקחת דברים תעשייתיים גם אם הכשר מעולה וגם הדברים שחייבים לקחת מבחוץ כולל מצות בשר, שמן (למי שמשתמש) ויין משתדלים לקחת ממקורות נאמנים ביותר בהשגחה מעולה וממפעלי "בוטיק".
2. לי בבית יש מפעלון לקפה:

• מכונת פופ קורן לקליה של הפולים הירוקים שבודקים אחד אחד ושוטפים.
• מטחנת קפה.
• ולבסוף "מקינטה" מכשיר איטלקי אב טיפוס של מכונת אקספרסו.
• סה"כ הוצאות פחות מ-300 ש"ח.

רב אחד מהקהילה שאל אותי איך להכין והיה נראה לו מופרך, למרות שבלי קפה קשה לו לתפקד, להקדיש לכך כ"כ הרבה מאמצים. לעומת זאת שליח מאזור חיפה נסע בערב חג כ-60 ק"מ כדי לקבל ממני בשמחה 200 גר'. היום הוא כבר מכין לבד.

ועוד עובדה:

כל המתכונים גם אלו שעברו גיור כהלכה משתמשים בשוקולד, קמח תפוחי אדמה (גם ניתן להכין בבית אבל סיפור מההפטרה), סוכר וכל מראין בישין שלא משתמשים. לגבי הסוכר יש שמשתמשים לאחר בישול וסינון לפני החג ויש שכלל לא.

השאלה הבסיסית היא מה הכי חשוב:

1. להקפיד כפי שנהגו אבות החסידות בלי עיגול פינות.
2. לשמח את הבטן על חשבון ההידורים ולהעסיק את הראש בחיפושי מתכונים אין סופיים.

פטור בלי כלום א"א אז הנה מתכון: (לא מתאים למי שמשתמש אם שמאלץ

דג סלומון על האש:

קונים סלומון נורבגי טרי (יקר אבל הוצאות החג על חשבון רבונו של עולם וכזכור לא משתמשים אם קפוא כי הוא מעובד) ממקור אם השגחה טובה, לתושבי בני ברק יש גם אם השגחה של הרב לנדא, אבל מי שלא יכול להסתפק בסניף הסופר או מוכר הדגים השכונתי.

מכינים רוטב אם שמן זית מעולה (מי שלא משתמש בשמן שיכין אם מים, הרבה פחות טעים אבל בכל זאת מגן על הדג) מיץ לימון סחוט טרי, יין יבש, קורט מלח גס שנבדק ושנטחן לדק בבית (מטחנת קפה אתם זוכרים).

מברישים היטב מבפנים ומבחוץ.

לוקחים שתי שכבות של נייר כסף עבה כמו זה של הטפט של המטבח עדיף 100 מיקרון, הדג מאוד רגיש לטמפרטורות גבוהות וצריך להגן עליו.

ממקמים את הדג בנייר כסף מוסיפים עליו פרוסות לימון שקלפו ממנו רק את השכבה הצהובה.

עוטפים את הדג בנייר כסף היטב שהנוזלים לא יצאו כשנהפוך אותו.

מדליקים את המנגל ורק כשהגחלים מתחילים להיות אדומים ובלי אש שמים עליהם את הדג.

10 דקות עד רבע שעה מכל צד, תלוי בגודל הדג.

לבריאות.

מדליקים את המנגל

ושורדים שבוע בלי עוגות, קפה ותבלינים.

גם אצלנו מגוון חומרי הגלם מוגבל, וב"ה לא רעבים.

למחרת החג אני מבשלת עם יותר תבלינים מאוכל, כפיצוי.....

העיקר שאלוקים יעשה לנו את החג הזה שמח,

מעבר לזה לא מבקשים הרבה....

מנקים בודקים ואין חמץ.

את זה האריז"ל אמר..

משהו שהתעסקו איתו עם חמץ באזור עדיף לשמור ממנו מרחק

זה כבר לא קשור לזהירות בכלל

אין פה אפילו משהו-דמשהו-דמשהו חמץ

ואתה יודע מה, לא בא לי להתקטנן, אם באמת אמר את זה האריז"ל אזי כנראה לא הבנתם אותו

כי כולכם, כמו כולם- חוטאים מידי פעם.

ובהכרח הותרתם נטושים כמה ערכים אחרים, חשובים הרבה יותר מאבק חמץ

מנהג ומסורת כלל לא שייכם כאן.

המנהג נשמר כל עוד היה חשש חמץ, ברגע שאין חמץ- מה הטעם?

האם ה' חפץ בזה? ודאי לי שלא לזה הוא התכוון בציווי של לא יראה ולא ימצא.

האם לא כל חסידי חב"ד נוהגים בחומרות מפליגות אלה?

כל שנה מחדש.

הרי לא תשכנע ולא תשתכנע.

לך אכול בשמחה את מצותיך, ושתה בלב טוב את יינך, ותשמח במנהגיך...

לא אוּתש

מבטיח לך!

בנתיים כל מי שדן עימי אחד לאחד בשיחה אישית נסוג ונותר ללא תשובות וללא מענות.

זו לא צורה ולא דעת של תורה. מצטער.

כמו יציאת מצרים

וכמו הדברים שעושים לזכר זה

לו לגזירות ולתקנות היה מקור מחז"ל וכד' שאין בי יכולת השגה-ניחא

אבל מנהגים שחלקם נבראו רק במאה השנים האחרונות ולאו דווקא ע"י גדולי העם??

ר' צדוק מלובלין מביא את הזוהר שכותב, שבפסח חייבים לקלף את כל הקליפות.

מבחינה הלכתית מציאותית החשש ב"שרויה" לדוגמא הרבה יותר הגיוני מקטניות.

(אני אישית לא אוכל קטניות וכן אוכל שרויה,אבל הסיבה היחידה שאני לא אוכל קטניות כי זה מנהג אבותי אם לא הייתי מתפנן עכשיו על אורז...)

שרויה לא משהים בחג קטניות כן

למה אתה אמור להיות מוטרד- ממה שאנחנו לא אוכלים בפסח....

האם המלצנו את זה כמבצע לציבור הרחב?

ניסינו לשכנע אותך גם??

איפה בדיוק זה נוגע לך??

האם אני מתחקרת אותך על טעמי מנהגיך ביום העצמאות, למשל??

אם לפי דעתך זו תורה,

אז אני רוצה להבין אותה.

זה לא מובן מאליו?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t627745#7028584

אשמח אם תרחיב על ״הותרתם נטושים כמה ערכים אחרים״ ואת הקשר של זה להחמרות ומנהגים של פסח. 

גם כיום שאין בהם חמץ, אבל מנהג זה מנהג

אני לא רוצה להכליל, אבל ממה שאני ראיתי בעיניים שלי יש יותר סיכויים שתבלינים יהיו במגע עם חמץ יותר מכל דבר אחר. 

ואם אתה לא סומך על ההוא שסומך על ההוא שסומך על ההוא.. יש סיבה לזה. 

על הידורים בפסח לא מוותרים.

לפחות לא באופן גורף

יש היגיון שעומד מאחורי כל דבר, אבל ההדורים (לפחות הבסיסים)הם מעל ההיגיון.

כל אחד לוקח את מה שהוא יכול לקחת ואינו דומה בית חבד"י מדורי דורות לבית של מישהו שהתקרב לאחרונה וקשה לו עדין כמה דברים וזה הסיבה שבפסח לא אוכלים אחד אצל השני - כי לכל אחד יש את הגדרים והסייגים שלו, אז מגישי לשולחן וכל אחד לקוח מה שנראה לו על פי ההידורים שלו

[נ.ב. בנימה אישית כל פעם שאני כותב על זה זכור לי הביקור האחרון בגוש קטיף בפסח ס"ד אצל חברים שהגישו לי מפצח +צלחת אגוזים וכך פיטפנו תוך כדי צפיה על הנוף ] 

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה