פעם שלישית שהמפגר הזה כמעט הרג אותי, שלושים טון של בשר טחון זה לא צחוק, שיסביר את זה למאהבת שלו, היא חייבת להפסיק להתקשר בזמן העבודה, היום זה היה קרוב מאי פעם.
עוד שבוע והכל מאחורינו, שישלם טוב אם הוא לא רוצה שאני אזרוק אותו לשוטר ההוא מסמטת אלרגוב, לחארות כמוהו לא מגיע לחיות בחופשיות, שיגיד תודה שהוא זוכה לשמור את הכליה שלו מחוץ לקופסת קלקר.
לפעמים אני נחמד מדי לאנשים, אבל זהו, שבוע הבא אני מתפטר, וכולם ילכו יחד איתי.
אז אני מרים את הטלפון ומחייג לבחורה ההיא, השמנה עם הליפסטיק, שתשיג לי את מזרחי דחוף אבל הדפוק בירח דבש בחו"ל עם אשתו הרביעית ואני נשארתי לבד לטפל במשלוח אחרון ומאות שוטרים שמפוצצים את הכביש.
מי שאמר לכם שנתניה היא בירת הפשע של המדינה כנראה ראה הרבה טלוויזיה ומעט מציאות.
הכבישים השחורים בחצר האחורית של מדינת ישראל התחילו להתמלא סירנות וראיתי את אסף במלעיל קופץ מעל הגדר ונעלם בתחנה המרכזית הישנה.\
נושף לעצמי. פתטי, הטמבל.
שלושים טון של בשר טחון זה לא צחוק.
זה גם לא סיבה לשוטרים לעצור אותנו.
לפעמים ההסוואה עובדת טוב מדי. שוטר שמנהל מהצד עסק ניגש ומזמין ערמות של נקניקיות.
אחד רוצה קציצות בשר טחון למשפחה המורחבת.
מה יש?
על האש.
הארבע ביולי הגיע, לא ידעת?
כופר, אני אומר לכם.
אז אני מביא להם את מה שהם מבקשים ומסתלק מהר לפני שהמטען החורג יתגלה. הם צועקים עליי שהיי מה אני בורח אבל אני מחייך בהתנצלות ואומר שאני מאחר למנגל עם המשפחה.
ארבע ביולי, לא ידעתם?
והם מהנהנים ואני נעלם.
ובדיוק אז אני שומע שהכל קורס. מזרחי נתפס בקזחסטן עם חצי טונה סמים קלים למכירה.
אסף במלעיל שבר את הרגל ואיבד כליה.
דושרי והמאהבת שלו נהרגו בתאונת עבודה.
ואני נזכר שהבטחתי להם שאם אפול הם ייפלו ביחד איתי, ואני אומר לעצמי שבעצם לא הבטחתי להם שאם ייפלו אפול ביחד איתם ואני מתניע את המשאית ועולה על הכביש.
ארבע ביולי,
בארצות הברית בטח יש ביקוש לבשר.
